עריכת הדף "יש סדר למשנה/ברכות/ג"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== ג ==

הר"ב  ד"ה '''בברכות '''  המזון מבעיא לן אי חייבות נשים בברכות המזון מדאורייתא וכו' או שמא אין חייבות מדאורייתא משום דכתיב על הארץ הטובה והארץ לא ניתנה לנקבות ולא איפשטא וכו' ע"ש. כלשון שכתב הר"ב כך כתב רש"י בסוגיא דאי' אמ' ליה רבינא לרבא נשים בבהמ"ז דאורייתא [דכתיב ואכלת ושבעת וה"ל מצות עשה שאין הזמן גרמא. רש"י] או דרבנן [דכתיב על הארץ הטובה אשר נתן לך והארץ לא ניתנה לנקבות להתחלק ואי משום בנות צלפחד חלק אביהם הן דנטלו שהיו מיוצאי מצרים. רש"י]. למאי נ"מ לאפוקי רבים ידי חובתן אי אמרת (בשלמא טעות בדפוס) דמדאורייתא אתיא דאורייתא ומפיק דאורייתא [אלא אי צ"ל] ואי אמרת דרבנן הוי שאינו מחויב בדבר וכו' ותוס' כתבו על פירש"י ותימ' כהנים ולוים נמי תבעי שהרי לא נטלו חלק בארץ וא"כ לא יוציאו אחרים ידי חובתן בברכות המזון אלא יש לומר דטעמא משום דכתיב על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו וכו' ע"ש. והנה הר"ב שראה וידע תמיהת תוס' על פירושא דרש"י ואפ"ה לא נאד מפי' רש"י נראה לומר לפי מה דפליגי במי"ד פ"ה דמעשר שני דר"מ אומר אף לא כהנים ולוים מתודים שלא נטלו חלק בארץ ואין יכולין לומר ואת האדמה אשר נתת לנו. ור' יוסי אומר דכהנים ולוים מתודים שיש להם ערי מגרש ויכולין להתודות על המעשרות שמביאין ממגרש הערים שלהם. ופסק הר"ב והרמב"ם בפירושם דהלכה כר"י וכ"כ הרמב"ם סוף פי"א מהל' מ"ש כהנים ולוים מתודים שאע"פ שלא נטלו חלק בארץ יש להם ערי מגרש והכ"מ לא העיר בזה אמנם סתמא כפירושו דקיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י כנודע מעירובין מ"ו. וכ"פ הרמב"ם פ"ד מהל' בכורים דין ג' כהנים ולוים מביאין בכורים וקורין מפני שיש להן ערי מגרש. והשתא ודאי דכהנים ולוים חייבים בבהמ"ז מן התורה שיש להם ערי מגרש ועולה פירש"י והר"ב על נכון וע' מג"א ר"ס קפ"ו. ועל פירושם של תוס' קצת איכא למידק נהי שמפרשים מטעמא אחרינא משום דכתיב על בריתך שחתמת וכו' מ"מ לא ביארו טעמיה דרש"י להיכן אזיל ולמה יוציאו כהנים ולוים את אחרים הלא כתיב על הארץ הטובה אשר נתן. ודרשינן לקמן מ"ח על הארץ זו ברכת המזון. הטובה זו בונה ירושלים ע"ש ועי' מה שהעתקתי מ"ד פ"א דבכורים בשם הרשב"א בסוגיא דב"ב פ"א. וא"כ למסקנת הש"ס דנשאר איבעי' דנשים בבהמ"ז בספק אי הוו דאורייתא או דרבנן וקי"ל הכי בטוש"ע סי' קפ"ו דספק הוא אם הן דאורייתא ע"ש מעתה מנ"ל דכהנים ולוים מוציאין אחרים אבל לפמ"ש מצד דיש להן ערי מגרש אתי שפיר ויש בזה כדי ליתן טעם לשבח הא דמנעו הר"ב ורש"י ושארי מפרשים אשר העתקתי דבריהם הכא ולקמן במ"ד פ"א דבכורים מלפרש כמ"ש תוס' משום ברית ותורה. דשפיר י"ל דס"ל דנשים ועבדים הם בכלל ברית ותורה כנזכר במ"א סי' קפ"ז סק"ג בביאור ע"ש. וידעתי שיש להשיב קצת מרש"י דערכין ג' אבל יש ליישב ודעת לנבון נקל. שוב ראיתי דגם בהרא"ש כתב כטעמיה דרש"י והר"ב דמבעיא בנשים משום שלא נטלו חלק בארץ וכתב המעדני יו"ט שכתבו תוס' ותימ' כהנים ולוים נמי וכו' ולי נראה דמכהנים ולוים לא קשיא שהרי היה להם מ"ח עיירות ע"כ. והנה לכאורה אם בא המעיו"ט בזה שכתב דכהנים ולוים לא קשיא וכו' להציל את הרא"ש מהשגות תו' לא היה מוכרח להכי שהרי לדעת הרא"ש שהאריך בענין זה ומסיק דאפי' מי שאינו חייב אלא מדרבנן מוציא את המחויב מדאוריית' והיינו באנשים דכל ישראל ערבים זה בזה ולפיכך כשאכל כזית אע"פ שאינו נתחייב אלא מדרבנן מוציא את אחרים שאכלו כדי שביעה שערב הוא בעבורם ועליו הוא להצילו מן העון ולפטור אותו מן המצות. וכבר שלחו אלי חברות של בעלי תורה להגיד להם איה מקומו שמורגל בפי העולם בכתבם ובלשונם הותר' הרצועה. והודעתי להם הכי איתא בתוס' סוטה ל"ד ד"ה עודם בירדן וכו' עודם בירדן קבלו עליהם את הנסתרות וכו' א"ר לוז ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות. ואגב נתתי ג"כ הודעה דהכי איתא בירושלמי דסוטה' ופי' הגאון בעל קרבן העדה ז"ל ביבנה הותרה הרצועה ששם הלכו הסנהדרין משרבו הרצחנין קודם חורבן הבית ושם התפללו על [הערבות] הנסתרות שלא יענשו ויצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות ע"כ. ויתכן להקל מעליהם העונש משרבו עוברי עבירה נמחלו להם הערבות אבל עכ"פ בקיום המצות ומה שיש ביד אחד לזכות את חבירו נשאר הערבות כבתחילה ולפיכך גם אחר שיצתה בת קול עדיין אחד מוציא את חבירו מצד הערבות וכמ"ש הרא"ש והתוס'. אבל אשה אינה בכלל הערבות ע"ש. א"כ בלאו הכי ניחא דכהנים ולוים הרי אין נפקותא אם חייבים מדאורייתא או מדרבנן דעכ"פ מוציאין אחרים מצד ערבות והלכך דווקא בנשים מבעיא ליה לרבינא וכדמסיק עלה למאי נ"מ לאפוקי רבים ידי חובתן. אכן כד דייקינן שפיר הוכרח המעיו"ט לתרץ גם לדעת הרא"ש. ובזה יתוקן נמי דלכאורה קשה על תמיהת תוס' מה החרדה הזה הלא אינהו בעצמם כתבו לקמן בברכות בשילהי דבריהם המתחיל מ"ח עד שיאכל כזית דגן וכו' ופירש"י וכו' וקשה לפירושו וכו' ובעה"ג פי' וכו' ולא היא וכו' אלא נראה לחלק וכו' והיינו טעמא דכל ישראל ערבין זה בזה וכו' ע"ש. הרי מכח קושיא החליטו תוס' דטעמא דמוציא זה את זה מטעמא דערבות וא"כ כהן ולוי שפיר מוציא אחרים משא"כ בנשים. איברא שפיר תמהו תוס' שהרי בלאו הכי איכא נמי נפקותא בספק אם בירך אם לאו דקי"ל בטוש"ע סי' ר"ט בברכת המזון דיחזור ויברך משום דהוי ספק דאורייתא והלכך קשיא להו שפיר כהנים ולוים נמי תיבעי אם הם בבהמ"ז מן התורה או מדרבנן ונ"מ לכהן ולוי שנסתפק אם בירך אם לאו ומצאתי אח"כ שכתב המעיו"ט על הא דאמר לנ"מ לאפוקי אחרים כו' המ"ל דנ"מ אם ספק שבירכו אלא דהא עדיפא שאע"פ שהאיש וכו'. ושמחתי שכוונתי באותו נפקותא לדעת הגדול אמור מעתה בטעמא דערבות שכתבו תו' לקמן מ"ח והרא"ש בענין דהכא. אכתי אינו מסולק התמיה שתמהתי וכהנים ולוים נמי תבעי ונ"מ לענין ספק אם בירך כדאמרן לפיכך כתב המעיו"ט מה שנ"ל לתרץ דמכהנים ולוים לא קשיא כלל שהרי היה להם מ"ח עיירות ומיהו כנראה דתו' ממאנים בזה משום דאותן מ"ח עיירות לא היה לכהנים ולוים לבדם כי נתנו גם כן לכל ישראל לקליטה כדאיתא מכות י"ג והיה לכם הערים למקלט ע"ש גם אינו מוכרח שבשביל הערים שנתנו להם לערי מקלט יחשב לארץ הטובה. ברם מה שכתבתי מהא דקי"ל דכהנים ולוים דמתוודים פרשת הווידוי ואת האדמה אשר נתת לנו דהיינו אלף אמה מגרש שהיו נוטעין וזורעין בהם שפיר מיושב תמיהת התוס' ויתכן פירש"י והר"ם והרא"ש. וראיתי באליהו רבא רס"י קפ"ו כתב בזה"ל לבוש הואיל ולא נטלו כלום וכהנים ולוים שאני דמ"מ נתנו להם מ"ח עיירות ושייך שפיר אשר נתן לך אבל בתוס' ברכות דף כ' מסיק זה לתמיה קיימת ולכן פירשו דהספק הוא משום ברית ותורה גם לפ"ז היה קשה למה כהנים מביאין בכורים ואין קורין ע"כ. ולקוצר דעתי לא מצאתי נשנית דבר זה דכהנים מביאין ואין קורין ואדרבה מהרמב"ם בפ"ד מה' בכורים שהעתקתי לעיל מבואר להדיא דכהנים מביאין בכורים וקורין. ואתן הודאה על חלקי כי מקום הניחו לי. וכוונתי בס"ד אל האמת שמצאתי במרדכי פרק מי שמתו סעיף ס"ב כתב בזה"ל נשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן נ"מ לאפוקי אחרים ידי חובתן פי' רש"י משום דכתיב על הארץ הטובה אשר נתן ונשים לא נטלו חלק בארץ ולפ"ז כהנים ולוים פטורים ופלוגתא היא בתוספתא אמר ר' יוסי ר' מאיר היה אומר הכהנים היו מביאין ולא קורין לפי שלא נטלו חלק בארץ. ואני אומר מביאין וקורין כשם שנטלו לוים כך נטלו כהנים בשדה מגרש ר' יוסי ור"מ הלכה כר"י וכו' ע"כ ולולי דמסתפינא הייתי אומר אילו ראו תו' תוספתא לא השיגו על רש"י. גם מהכסף משנה נתעלמה תוספתא זו שהעתיק המרדכי שהרי בפ"ד מהלכות בכורים אהא שכתב הרמב"ם דכהנים ולוים מביאין וקורין כתב הכ"מ דלמד הרמב"ם כן מדין ווידוי מעשר בסוףתרא דמעשר שני דס"ל לר' יוסי הכי. והוי לי' לכסף משנה להביא ראיה מדין בכורים עצמו דס"ל לר' יוסי הכי בתוספתא. גם בפירש"י בנמוקי החומש שכתב בפ' תבא כ"ו פסוק י"א אתה והלוי אף הלוי חייב בבכורים אם נטעו בתוך עריהם. והגר אשר בקרבך מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר לאבותינו ע"כ וכו'. והנה גבי לוי לא כתב רש"י דאינו קורא אלא דר"ל דהלכתא כר' יוסי דכהנים ולוים מביאין וקורין שיוכלו לומר לאבותינו וגם אשר נתת לי שיש להם ערי מגרש כלומר מה שגדל במגרש הערים. סוף דבר קושי' האליהו רבה. ממני שגבה. היאך החליט דכהנים אין קורין. והוי יודע דאיכא בינייהו לדינא בין הפרושים דלפירש"י והרא"ש והר"ב דקיימ' נשים בתיקו משום דלא נטלו חלק בארץ א"כ בגרים ועבדים משוחררים דקי"ל במשנה י"ד דסוף מעשר שני הנ"ל דלכ"ע דגרים ועבדים אינם מתודין שאין להם חלק בארץ נמי תבעיא אם חייבים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן ונ"מ בנסתפק אם בירכו אם לאו. עוד נ"מ אם יכולין גרים ועבדים להוציא אחרים ואם הם דרבנן אינם מוציאים את אחרים דבהו לא שייך ערבות. לפי מ"ש רש"י בנדה י"ג בענין קשי' גרים לישראל והסכימו תוס' על ידו ד"ה קשים גרים וכו' מה שמקשה רש"י וכו' מיהו במכילתין וכו' ע"ש וכ"כ תוס' יבמות מ"ז דבסוטה ל"ז מוכח דגרים אינם בכלל ערבות וכן כתבו התוס' בקדושין ע' ד"ה קשים וכו' וע"ש שכתבו כל זה בשם יש מפרשים וכו' ולאו מילתא וכו' כאילו לא ידעו שכל זה כתובה ברש"י דנדה. ותוספות בעצמן העתיקו ביבמות ובנדה דברים אלו בשם רש"י דנדה. גם לפי' שכתבו תוס' נשאר עבדים בספק אם הוא בברכת המזון דאורייתא או דרבנן אע"פ שהוא בכלל על בריתך שחתמת בבשרינו אינו בכלל על תורתך שלמדתנו ולפי שעה לא מצאתי התעוררות בזה לענין דינא בפוסקים האחרונים וצ"ע אצלי להלכה. ואף בעבדים דלא שכיח עכשיו אין תועלת כל כך אבל וודאי בגרים דשכיח על הרוב לפירש"י והרא"ש מצוה עלינו לבאר דרך הלכה לענין ברכת המזון ועיין מה שכתבתי עוד בס"ד' דבכורים ומשם בארה פלוגתא דר"ת ור"י וטוש"ע א"ח סי' קצ"ט. ובאגב גררא לא אחדול מה שהשבתי לחכם גדול ששאל ממני טעם התחברות להא דאמר רבינא לרבא נשים חייבות בבהמ"ז דאורייתא וכו' דוקא אדסמוך לי' נשים חייבות בקידוש היו' וכו'. אמר אביי מדרבנן אמר לי' רבא וכו' אלא אמר רבא זכור ושמור וכו'. והני נשי וכו'. ולמה לא שאל הדבר הזה על המשנה וכזה"ל ראיתי שכתב הגאון בפני יהושע בזה"ל אמר לי' רבינא לרבא נשים חייבות בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן. ולכאורה יש לדקדק דלעיל אפסקא דברכת המזון הוי לי' לאתויי ואמאי הפסיק במימרא דרב אדא ב"א בקידוש היום. ולמאי דפרישית בסמוך יש ליישב משום דבלאו הכי ה"א דאין שום סברא לחייב הנשים מדרבנן משום בל תוסיף משא"כ השתא דאמר אביי מדרבנן ורבא נמי לא מהדר לי' אלא לדבריו דאליבי' פשיטא דליכא בל תוסיף ומ"ה בעיא מיני' רבינא מרבא דנשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן כיון דמצינן למימר דמדרבנן הוא ואין להקשות וכו' וע"ש. ומלבד שהם קצת על דרך רחוקה גם דבריו של גדול לא הבנתי דעכ"פ לרבא דס"ל להדיא בר"ה כ"ח דשלא בזמנו אינו עובר בבל תוסיף שלא בכוונה א"כ אין שייך בל תוסיף בנשים כמבואר בתוס' עירובין צ"ו ד"ה מיכל וכו' וכ"כ הגאון המחבר לעיל ע"ש. וא"כ רבינא דהוי שאל לרבא בעצמו הוי מצי לשאול דבר זה נשים חייבות בבהמ"ז וכו' לעיל בפסקא דבה"מ והדרי קושי' לדוכתי' ואמאי הפסיק במימרא דרב אדא ב"א וזה תשובתי דבלאו הכי איכא למידק קצת במתניתין דקחשיב דנשים חייבות בתפילה ובמזוזה ובבהמ"ז למה לא קחשיב דמחייבת בקידוש היום ואין לומר דלא קחשיב אלא חיובא דמדרבנן הא לית' דמזוזה וודאי חייבת דאורייתא דמ"ע שלה"ג וצא"ל דמתני' לא קחשיב אלא חיובא דאורייתא ובתפילה נמי דאורייתא היא כמ"ש הרמב"ם דתפילה מן התורה דכתיב ולעבדו בכל לבבכם עבודה שהיא בלב וכבר הארכתי בזה במקום אחר ונדפס קצת משמי בספר זכרון יוסף וס"ל לרבינא כאביי דקידוש היום ליתא אלא מדרבנן והלכך לא קחשיב במתניתין נמצא מוכרח דבהמ"ז דתנן במתנית' היינו מדאורייתא אבל לרבא דעסק עכשיו לומר בהחלט דנשים חייבות בקידוש היום מן התורה וע"כ דלא חש להא משום דפשיטא הא מכח קרא דזכור ושמור הלכך לא צריך למיתני או שיש לו טעם אחר הוא דלא קחשיב במתני' לקידוש היום שפיר אמר לי' רבינא דעכשיו נולד לו הספק נשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן. ואתה הקורא תן דעתך כדי שתתחונן:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}