עריכת הדף "יש סדר למשנה/ברכות/ב"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== ח ==

הר"ב ד"ה '''לא  כל הרוצה ליטול את השם יטול וכו' ואין הלכה כרשב"ג וחזינן לקצת מרבותינו דהאידנא כל אדם נקרא וכו' '''  ע"ש. ז"ל הטור א"ח [[טור/אורח חיים/ע|סי' ע']]. אם רצה חתן להחמיר על עצמו ולקרות קאמר ת"ק הרשות בידו רשב"ג אומר שאינו רשאי ופסק אדוני אבי ז"ל כרשב"ג וכן פסק ר"ח ורב אלפסי ז"ל פסק כת"ק וכו'. וכתב ב"י פסק הרא"ש כרשב"ג והרי"ף כת"ק וכן דעת הרמב"ם ופלוגתייהו תלי' במאי דאמרינן בגמרא על האי מתני' למימרא דרשב"ג חייש ליוהרא ורבנן לא חיישי והא איפכא שמעי' להו וכו'. קשי' דרבנן אדרבנן קשי' דרשב"ג אדרשב"ג אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה רב שישא ברי' דרב אידי אמר לעולם לא תחליף ולא קשי' כו'. הרא"ש סבר דהלכה כרב שישא ברי' דרב אידי דבתר' הוא וא"כ הלכה כרשב"ג דאמר שאינו רשאי וכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ורי"ף ורמב"ם סברי דהלכה כר' יוחנן דהוא מארי דתלמודא טפי מרב שישא ברי' דרב אידי וכיון דר' יוחנן אמר מוחלפת השיטה א"כ רשב"ג הוא דאמר רשאי והלכתא כוותי'. ומש"כ הרי"ף שהלכה כת"ק לפי דמתני' מתני לת"ק רשאי הוא דאמר הכי וטעמא משום דלפום קושטי' ההוא סברא דרשב"ג וקי"ל כוותי' ותוספ' פסקו דאינו רשאי כרשב"ג אליבא דר"ש ברי' דר"א ואח"כ כתבו מיהו אנן שבשום פעם אין אנו מכוונין היטב גם חתן יש לקרות ע"כ. ולקוצר דעתי לא זכיתי להבין דאף אם הלכה כר' יוחנן מכל מקום מהיכא רמיזא דדעת ר' יוחנן מוחלפת השיטה מתני' דהכא דילמא מוחלפת מתני' דפסחים ועי' מהרש"א לקמן מ"ט. בענין מוחלפת השיטה דגבי כזית וביצה הניח דוגמת קושי' כזה בצ"ע על התוס' ועיין מה שכתבתי בס"ד [[יש סדר למשנה/ברכות/ז#ב|מ"ב פ"ז דברכות]]. וא"כ ס"ל לרשב"ג דדווקא ת"ח בטילים ולא כל הרוצה ליטול את השם כמתני' דהכא. וז"ל רש"י בפסחים נה. דאתמר התם הסוגי' כמו דאית' הכא בברכות אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה התנא שסדרן טעה באחת מהן והחליף שיטתו הרי דלא נתברר לרש"י איזה מהן אשר יאמר עליו כי הוא זה שהחליפו ר' יוחנן. וגם לכאורה לענין דינא דפליגי אם רשאי להחמיר דת"ק הוא המקיל דרשאי ורשב"ג מחמיר באמרו לא כל הרוצה וכו' ומחינין בידו. וא"כ עדיפא לומר דמתני' דפסחים היא מוחלפת והוי רשב"ג המחמיר התם והכא דקי"ל כוותיה והשתא צריך ראיה גדולה לומר לקולא דמוחלפת מתני' דברכות ויצא רשב"ג להקל דרשאי וגם יש לעשות סמוכין סמוך ונראה ממה דאמר רשב"ג בתענית יו"ד דאיתמר לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה וכו' [לענין תענית דנראה מגסי הרוח וכו'. רש"י] רשב"ג אומר במה דברים אמורים בדבר של שבח אבל בדבר של צער עושה וכו' וזכור לטוב שאין שבח הוא לו אלא צער הוא לו ע"כ הרי מבואר דרשב"ג ס"ל דדווקא בדבר של צער עושה עצמו כיחיד או כתלמיד כגון לישב ולהתענות עמהם אבל בדבר של שבח לא יעשה. והנה בק"ש וגבי מלאכה נראה לומר דדבר של שבח הוא. ואם אמנם בצד הדוחק יש דברים בגו ולחלק בין הנושאים מ"מ בצד הרחבה נראה דראי' יש. ואף בלתי ראיה זו דברות הראשונות לא נתבטלו דמנ"ל ומאיזה טעם החליט הדבר לומר דדעת ר' יוחנן אמתני' דברכות. ודע עוד דז"ל הרמב"ם פ"ד מה' ק"ש ה"ז כל מי שהוא פטור מלקרות שמע [חתן ואבל וכה"ג] אם רצה להחמיר על עצמו ולקרות קורא וכתב הכסף משנה חתן אם רצה לקרות קורא רשב"ג אמר לא כל הרוצה ופסק כת"ק וכן פסק הרי"ף. והרא"ש פסק כרשב"ג ע"כ. הנה מסתימת הכ"מ נראה דהניח המשנה כמות שהיא לפנינו וכדעת ר"ש ברי' דר"א דלא תיפוך וס"ל לת"ק דרשאי ולפיכך שפיר כתב דרי"ף ורמב"ם פסקו כת"ק דרשאי להחמיר והרא"ש פסק כרשב"ג דמחמיר שאינו רשאי. ברם הלח"מ כתב בזה"ל כל מי שהוא פטור וכו'. הרמב"ם פסק כתירוצא קמא משום דהוי כר' יוחנן ולהכי רשב"ג סובר דאם רצה לקרות קורא וכבר קי"ל כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכו'. וא"ת בהלכות תשעה באב אמאי לא פסק כרשב"ג דאמר לעולם עושה עצמו כת"ח דהא פסק כאן דלא אמרי' מיחזי כיוהרא ולמה פסק שם דחיישינן ליוהרא דהלא כתב שם בפ"ה מהלכות תענית אלא בכל מקום ת"ח בטלים ולא הזכיר שם לעולם יעשה עצמו ת"ח כסברת רשב"ג משמע דלא ס"ל כרשב"ג ועוד קשה דבדין הוא דתפסק כרשב"ג דהלכתא כוותי' בכל מקום ששנה במשנתינו כדפרישית וי"ל דהתם ג"כ פסק כרשב"ג ומה שלא הזכיר כל אדם יעשה עצמו ת"ח לפי שסמך על מה שאמרו כל העושה מלאכה בט"ב אינו רואה בו סימן ברכה ומסתמא בכל מקום קאמר אפילו במקום שנהגו לעשות הרי מוכיח דראוי לכל אדם שלא לעשות מלאכה ביום ההוא ע"כ. העתקתי כל דבריו של הגדול הלח"מ. למען הודיע בזה שכתב מד"ז התי"ט מ"ה פ"ד דפסחים ד"ה רשב"ג אומר אחר שהעתיק דברי הב"י בסי' ע' דהרמב"ם פוסק כשנוי' דר' יוחנן וכו'. כמו שהעתקתי למעלה בזה"ל ואני תמה עליו דהרי הרמב"ם בפ"ה מהלכות תענית לא הביא דברי רשב"ג במשנתינו דפסחים ואילו כדבריו של הב"י הוי ליה לפסוק דלא חיישינן ליוהרא וכל אדם רשאי לעשות עצמו ת"ח. [שלא לעשות מלאכה בט"ב] וכו' ע"כ. הנה לא רצה התי"ט ליישב תמיהתו על אופן שכתב הל"מ הנ"ל משום דנראה דחיקא טוב' דהרמב"ם יסמוך על מה שכתב וכל עושה מלאכה בט"ב אינו רואה וכו'. דמסתמ' בכל מקום קאמר וכו' כמ"ש הל"מ דאדרבה קצת עדיפי לומר דזה שכתב וכל העושה מלאכה וכו' קאי אמקום שנהגו שלא לעשות ע"ז כתב וכל העושה וכו'. כלומר מי שפורץ גדר המנהג עונשו שאין רואה בו סימן ברכה אבל מקום שנהגו לעשות אלולי דאמרי מלאכה הוא דלית לי' הוי לכולי עלמא מוכרח לעשות כפי מנהג מקומו ואם איתא דאינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה למה לא יהי' רשאי מטעם זה שלא לעשות כי אין חפץ לטרוח בכדי לעשות מלאכה ולא יהנה ממנו ותו אטו בשופטני וברשיעי עסקינן שיהיו כל אנשי העיר עושין דבר שלא יראו ממנו סימן ברכה הלכך מסתבר דאין העונש שאין רואה סימן ברכה אמורה אלא במקום שנהגו שלא לעשות הגם דבמג"א סי' תקנ"ד סקכ"ז לא משמע הכי מכל מקום מסוף דבריו אין סתירה למה שכתבתי ועדיין צע"ק. עכ"פ חזינן דגם הלח"מ בנה יסודו ע"ז דמוחלפת היינו מתני' דברכות גם המ"א סי' ע' סק"ב אהא שכתב המחבר הכונס את הבתולה פטור מק"ש ג' ימים וכו' והני מילי בזמן הראשונים אבל עכשיו שגם שאר בני אדם אינן מכוונין כראוי גם הכונס את הבתולה קורא כתב שזה דעת הרא"ש אבל הרי"ף והרמב"ם פסקו דלא חיישינן ליוהרא וכתב הרב ב"י דלכ"ע הלכה כרשב"ג במשנתינו וצ"ע דבח"מ וכו' ע"כ. נחית לדקדק ממקום אחר ולא הער' להפרש מיני' ובי' בדברי הרב ב"י דמנ"ל ומאי ראיה מצא דדעת ר' יוחנן להפך מתנית' דהכא בברכות וכדאמרן. וכגון זו מצוה להודיע דלא יקשה דברי המחבר בסי' ע' שהעתקתי לשונו לעיל מוכח דפסק כהרא"ש דהלכה כרשב"ג דלא כל רוצה ליטול וכו' מדלא כתב המחבר ואם רצה להחמיר וכו' וכן מטין דברי המ"א שהעתקתי לעיל בסמוך. והוא לכאורה סותר למ"ש המחבר סי' תקנ"ד סעי' כ"ב מקום שנהגו לעשות וכו' ובכל מקום ת"ח בטלים וכל הרוצה לעשות עצמו ת"ח לענין זה עושה. וציין באר הגולה א"ק ט' משנה פסחים נ"ד וכרשב"ג תוס' ע"כ. הרי דשם פסק דלא חיישינן ליוהרא. והכא גבי ק"ש פסק דחיישינן. אך לעד"נ די"ל דלא כטעמא של באר הגולה אלא מטעמא שהעתיק הב"י בסי' תקנ"ד בשם הגה"מ גרסי' בפרק מקום שנהגו וכו'. והג"מ כתבו דרשב"ג לא חייש ליוהרא ות"ק חייש ליוהרא ופי' תוס' דאפי' לת"ק עכשיו יעשה כל אדם עצמו כת"ח ולא יעשה מלאכה בט"ב וליכא יוהרא כיון דבשאר ימים נמי אין אנו רגילין כל כך במלאכה. דדווקא בימיהם שהיו כלם רגילים במלאכה שייך יוהרא ולא עכשיו וכו' ע"ש. סוף דבר אע"פ שכל הגדולים הנ"ל לא העירו לחזק דבריהם אולי הניחו לקטן כמוני היום לגלות סוד על דרך עשירות ממקום אחר. דבתענית ל'. הכי איתא תנן התם מקום שנהגו לעשות מלאכה בט"ב וכו'. רשב"ג אומר לעולם יעשה כל אדם עצמו כת"ח תני' נמי הכי רשבג"א לעולם יעשה אדם עצמו כת"ח כדי שיתענה ע"כ. הרי מדתניא רשב"ג אומר וכו' ולא נזכר שם ת"ק לא נוכל לומר מוחלפת וא"כ חזינין דרשב"ג סבר גבי ת"ב לעולם יעשה עצמו כת"ח והשתא ע"כ מוחלפת דקאמר ר' יוחנן היינו מתני' דברכות. [ולפי שעה נתעלמה ממני הלכה זו דמשמעותי' דרשב"ג כדי שיתענה דנקט משמע ככוונת רשב"ג דאיתמר לעיל בתענית יו"ד שהעתקתי למעלה דמחלק דדוקא בדבר של צער עושה וא"כ לא לבד דאיכא למידק אהא דמקשה הש"ס רומי' דרשב"ג ארשב"ג ומאי רומי' הלא התם גבי ט"ב כדמפרש רשב"ג טעמיה בברייתא כדי שיתענה אלא דלכאורה טפי טובא צריך פנים לתירוצא של ר"ש ברי' דר"א דטעמא של רשב"ג דהרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה וא"כ מאי ארי' כדי שיתענה הלא בלאו הכי נמי רשאי ויש ליישב בדוחק ואין כאן מקום להאריך]:

'''ומעתה''' ארדה נא לקיים סברת הב"י במקצת הואיל ור' יוחנן מארי' דתלמודא טפי מר"ש ברי' דר"א ולחזק מסמורתו לפמ"ש המעדני יו"ט פ"ז דברכות סי' כ"ד [דפוס פיורדא ס"ב] בד"ה ה"ג ועוד ר' יוחנן וכו' אבל קשה דמאי ראיה מר' יוחנן כיון שאביי נחלק עליו וקי"ל דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך ונ"ל לתרץ דאביי לא אתי אלא לתרץ שלא נצטרך לחלוף השיטה אלא אפילו לא נחלוף לא קשיא אבל מ"מ לר' יוחנן נשמע שאמר מוחלפת השיטה שלפי שהיה קרוב לחיבור המשניות שהרי היה לומד לפני רבי' המחבר המשנה קרוב הדבר שמדרך קבלתו הוא שאמר שמוחלפת השיטה ואביי לא נחלק על ר' יוחנן אלא לרווח' דמילתא מתרץ ולהגדיל תורה ע"כ. והשתא הכא בסוגיא מהראוי וכל מדה נכונה ג"כ לומר דר"ש ברי' דר"א לא נחלק על ר' יוחנן אלא להגדיל תורה הוא דאמר הכי וקיי"ל כר' יוחנן שמדרך קבלתו הוא שאמר הכי מוחלפת הילכך שפיר פסק הרמב"ם כוותיה דר' יוחנן והוי מתניתין דברכות מוחלפת. מיהא בהא דעת מכרעת דהלכה כת"ק נגד רשב"ג כפסק הרמב"ם דלא ס"ל כ"מ ששנה רשב"ג וכו' כמ"ש התוי"ט בפסחים הנ"ל וביאר ביותר באריכות מ"ז פ"ח דעירובין בכמה וכמה מקומות דלא פסק הרמב"ם כרשב"ג במשנתינו והשתא גבי ט"ב שפיר פסק הרמב"ם כת"ק דדוקא ת"ח אין עושין. ואולם הכא בק"ש המציא הרמב"ם לברר דנהי לסברת הת"ק לפי המוחלפת ס"ל לא כל הרוצה ליטול את השם ופירש"י י"ז ושייך לעיל במשנה ט"ז. אם לא הוחזק חכם וחסיד לרבים אין זה אלא גאוה שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו ע"כ. וכ"פ הר"ב ובפי' הרמב"ם ז"ל כי כשיקרא יביטו עליו בני אדם בעין הדור וכבוד וכשהוא מדקדק במצות ואפשר שיהיה מעשהו לפנים ולא לשם שמים הנה מוזהר הוא שלא לקרות בקרב העם אשר הוא בקרבו. ואולם בינו לבין עצמו אם המצא לו מקום מיוחד אין איש אתו. לא ידענא אם נימא כיון שפטור מק"ש הוי כשאין מחויב ועושה נקרא הדיוט. לזה כתב הרמב"ם בדין ז' שהעתקתי למעלה כל מי שהוא פטור מלקרות שמע אם רצה להחמיר על עצמו לקרות קורא ע"כ. דקדק וכתב להחמיר על עצמו ולא סגי ליה לומר אם רצה להחמיר קורא. אמנם יתבאר על עצמו על הכוונה רצויה היכא דלא שייך ליוהרא. וע"פ הדברים האלה כרתי ברית הן הן הדברים הנאמרים לעיל מ"ה חתן פטור מק"ש וכו' מעשה בר"ג שקרא בלילה הראשון שנשא אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שחתן פטור מק"ש אמר להם איני שומע לכם לבטל וכו' ובתכ"ש כתבתי דבמשנה שבגמ' ט"ז לית' מלת לא. ולקמן במשב"ג ט"ז. גבי רחץ וכו' וגבי כשמת טבי עבדו דאיתא א"ל תלמידיו למדתנו רבינו נדפס על הגליון נ"א לא למדתנו רבינו והנה שאלת התלמידים צריך ביאור דהא לא למדם אלא שחתן פטור. אבל איסור לא שמענו. וכי לא ידעו דמי שרוצה לקרות רשאי ובודאי לא יקילו בכבוד רבם להגיד לו שאינו יכול לכוון כפי הראוי. ואם רצונו לומר דרך הגון שהיה שאלתם כהוגן נשאר די צורך ביאור תשובת ר"ג רבם איני שומע לכם וכו' למה איני שומע להם אחרי שבטחו בתורת רבם ואמרו לו לא למדתנו רבינו וכו'. וגם איני שומע לכם משולל הבנה קצת. ומתוך מה שאמרתי לעיל בכוונת הרמב"ם שפיר מצינו לומר דתלמידים היו יודעים דאם רצה לקרות קורא. אך עיקר תמיהתם היה על שקרא רבם בפניהם דוקא והיה מהראוי לקרות בחדר מיוחד שאינם רואים אותו. וע"ז השיב ר"ג איני שומע לכם וכו' כלומר שלא יהיה נשמע לכם כאילו בטלתי מלכות שמים ולא קריתי כלל באשר שחתן פטור ותהיו סבורים שלא קריתי לפיכך קריתי את שמע בפניכם כדי שתדעו בוודאי שלא בטלתי אפי' שעה אחת. ויהיו נא דברים אלו לקורא לקורת רוח ונחת:

'''ודע''' בהרא"ש במשנה דהכא כתב חתן אם רצה לקרות קורא וכו' רשב"ג אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול והלכתא כוותיה. ונדפס על הגליון תוס' ורי"ף פסקו כת"ק וכתבתי בתכ"ש דצ"ל הרי"ף והרמב"ם פסקו כת"ק משא"כ דעת תו' בשם ר"ח דהלכתא כרשב"ג כמ"ש להדי' י"ז ד"ה רב שישא וכו':

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}