עריכת הדף "ילקוט שמעוני/א/קכט"

{{ניווט כללי עליון}}

וילך ראובן בימי קציר חטים. חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. יותן הארץ הזאת לעבדיך. שבעים בלחם נשכרו, לאה שהיתה שבעה בבנים נשתכרה. ורעבים חדלו, רחל שהיתה רעבה לבנים חדלה. עד עקרה ילדה שבעה, לאה שהיתה עקרה ילדה שבעה. ורבת בנים אומללה, רחל שהיתה ראויה שיעמדו ממנה רובן של בנים אומללה. ומי עשה כן, ה' ממית ומחיה וגו'.

וימצא דודאים. ר' חייא בר אבא אמר יברוחין. ר' יצחק אמר שעורין. ר' יהודה בר סימון אמר מיישין. בין לדברי אלו בין לדברי אלו הכל מודים שלא הביא אלא מן המופקר, תדע לך שהלך בשעת הקציר בשעת בכור כל מיני איפוריא ולא הביא אלא מן המופקר. להודיעך עד היכן היו שמורים מן הגזל. ויבא אותם אל לאה אמו להודיעך עד היכן היה כבודה של אמו עליו שלא טעמם עד שהביא לאמו. תנו רבנן את ה' הוא מגדף זה מנשה בן חזקיהו שהיה דורש דרשות של דופי אמר וכי לא היה למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו. וילך ראובן בימי קציר חטים יצתה בת קול ואמרה לו תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך ועליו מפורש בקבלה הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה מאי כעבות העגלה אמר רבי אסי בתחלה דומה לחוט של בוכיא לסוף דומה לעבות עגלה דאתאן עלה מיהת מאי ואחות לוטן תמנע בת חשובים הות דכתיב אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תגא הוא. ותמנע איתתא חשובה הויא והות בעא לדבוקי בזרעא דאברהם אתיא לגביה דיעקב א"ל גיירני ואהוי לך פלגש ולא קבלוה הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו אמרה אהיה שפחה לפסולה של אומה זו ואל אהיה גבירה באומה אחרת אתיא לגבי אליפז וא"ל הכי א"ל הן נפק מינה עמלק דאתא לצערינהו לישראל דלא הוה מיבעיא להו לאברהם וליצחק וליעקב לרחקה. וילך ראובן בימי קציר חטים מכאן לצדיקים שאין פושטים ידיהן בגזל:

ותאמר לה המעט קחתך את אישי. הבאת לפני מן דאקני. תני ר' שמעון בן יוחאי לפי שזלזלה בצדיק אינה נכנסת עמו לקבורה הוא דהיא אמרה לה לכן ישכב עמך הלילה עמך הוא דמיך עמי לית הוא דמיך רבי ברכיה אמר זו הפסידה וזו הפסידה זו נשתכרה וזו נשתכרה לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים ובכורה וכו' ר' שמואל בר נחמני אמר לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים וקבורה וכו':

ויבא יעקב מן השדה. תנינן השוכר את הפועלים ופסק עמהם להשכים ולהעריב מקום שלא נהגו להשכים ולהעריב אינו יכול לכופן אמר ר' מונא מקום שאין מנהג תנאי בית דין הוא שיהא הוצאה משל בעל הבית והכנסה של פועל. הוצאה של בעל הבית מנין שנאמר תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון מכאן ואילך יצא אדם לפעלו. הכנסה משל פועל מנין ולעבודתו עד ערב לא נאמר אלא עדי ערב לומר עד חשכה. ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש הטריחו על בעל הבית שאם היה ערב שבת שתהא הוצאה משלו עד היכן עד שיהא כל אחד ואחד הולך לביתו וממלא לו חבית של מים וצולה לו דג ומדליק לו את הנר לכבוד השבת. ויבא יעקב מן השדה בערב הדא הוא דכתיב ולעבודתו עדי ערב. ותצא לאה לקראתו מלמד שלא הניחתו לרחוץ רגליו. ותאמר אלי תבוא צפה הקב"ה שלא היתה כוונתה אלא להעמיד שבטים לפיכך צריך הכתוב לומר אלי תבוא:

וברותי מכם המורדים וגו'. אלו בני ט' מדות בני אסנ"ת ומשעג"ח וכו'. בני חצופה איני והאמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן כל אדם שאשתו תובעתו הויין ליה בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותן שנאמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם ולא כתיב נבונים וכתיב יששכר חמור גרם וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ההיא דמרצייה ארצויי. אמר ר' לוי בוא וראה כוחן של דודאים שעל ידי דודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל יששכר וזבולון יששכר יושב ועוסק בתורה וזבולון יוצא ומפרש בימים ונותן לתוך פיו של יששכר והתורה רבה בישראל הדא הוא דכתיב הדודאים נתנו ריח. ותאמר אלי תבוא (כתוב ברמז ל"א):

אמר ר' אליעזר מאי דכתיב וישכב עמה בלילה הוא מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה שנאמר יששכר חמור גרם חמור גרם ליששכר:

ותאמר לאה נתן אלהים שכרי. יששכר תשיעי לשבטים והוא הקריב שני למלך, שנאמר ביום השני הקריב נתנאל בן צוער מפני מה שהיה בן תורה הדא הוא דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לעיבורין. ראשיהם מאתים מאתים ראשי סנהדראות היה שבט יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם מסכימים הלכה על פיהם והוא משיב להם הלכה למשה מסיני וכל השבח הזה מנין לו מזבולון שהיה עוסק בפרקמטיא ומאכיל את יששכר שהוא בן תורה הדא הוא דכתיב זבולון לחוף ימים ישכון וכשבא משה לברך את ישראל הקדים ברכת זבולון ליששכר הדא הוא דכתיב שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך ממה שיששכר באהליך ויש אומרים יש שכר באהלי זבולון:

{{ניווט כללי תחתון}}