עריכת הדף "יום תרועה/ראש השנה/כו/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''חדושי פרק ראוהו ב"ד'''}}}}

{{מרכז|'''דף כ"ו ע"א'''}}

מתני' כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן כו' איכא למידק בלישנא דת"ק דקאמר מפני שהוא קרן דהיל"ל מפני שנקרא קרן י"ל דת"ק נשמר מקושית ר"י דכל השופרות נקראו קרן ועיקר כוונת ת"ק לומר דפרה קרן איקרי שופר לא איקרי וא"כ מ"ש מפני שהוא קרן ר"ל מפני שהוא נקרא קרן לבד ולא שופר ולזה כיון רש"י במה שכתב שהוא קרן אינו נקרא שופר:

כתב עוד רש"י וז"ל וגבי ר"ה שופר כתיב והעברת שופר תרועה ובפרק בתרא גמרי' ר"ה מיובל. איכא למידק דבפרק בתרא איכא תרי תנאי מר יליף שופר לר"ה מיובל ומר יליף שופר לר"ה מדכתיב תקעו בחודש שופר וא"כ אמאי נקט רש"י ילפותא דיובל. ותו ה"ק וגבי ר"ה שופר כתיב הרי בר"ה לא כתיב שופר אלא דגמר מיובל לכן נראה דטעות נפל בספרים וכצ"ל וגבי יובל שופר כתיב והעברת שופר תרועה ובפרק בתרא גמרי ר"ה מיובל ורש"י משמע ליה דמ"ש התנא סתמא כל השופרות כשרין חוץ משל פרה ר"ל בין ביובל בין בר"ה ולכך קאמר וגבי יובל שופר כתיב והעברת שופר תרועה וכיון דאייתי לענין יובל קרא דוהעברת שופר תרועה לא רצה לאתויי לענין ר"ה קרא דתקעו בחודש שופר וקאמר דגמר לה מיובל. ואפשר דמשמע לי' דתנא דמתני' הכי גמר לה ר"ה מיובל ולכך סתם כל השופרו' כשרי' ולא קאמ' כשרי' ליובל ולר"ה דבשלמא אם תנא דמתני' הוה מפיק לה מתרי קראי ליובל מוהעברת שופר תרועה ולר"ה מקרא דתקעו בחודש שופר הי' ראוי לומר כל השופרות כשרין ליובל ולר"ה כיון דמתרי קראי נפקא אבל השתא דנקט סתמא כל השופרו' כשרים ומסתמא ר"ל ליובל ולר"ה ע"כ צ"ל דתנא דמתני' גמר ר"ה מיובל:

ובמ"ש ר"י והלא כל השופרות נקראו קרן איכא למידק תיבת והלא מה בא לרמוז דלא הול"ל אלא אמר ר"י כל השופרות נקראו קרן תו איכא למידק דמנ"ל להוכיח מהתם דכל השופרות נקראו קרן הלא קרא דבמשוך בקרן היובל לא איירי אלא בקרן דאיל דיובל הוא דכרא כדאמרי' בגמר' והוא תרגום של איל י"ל דקרא כתיב במשוך בקרן היובל בשומעכם קול השופר והוא לשון כפול דלא הול"ל אלא במשוך בקרן היובל ולמה הדר קרא לומר בשומעכם קול השופר אלא לאשמעינן אתא דכל השופרות נקראו קרן ולזה רמז תיבת והלא דבא ר"י בזה לאורויי דאדרבה קרא אתא לאשמעינן דכל השופרות נקראו קרן שנאמר במשוך בקרן היובל בשומעכם קול השופר ודוק:

גמרא שפיר קאמר ר"י ורבנן כו'. איכא למידק דלמה לי סמכא זו אטו לא ידעינן דשפיר קאמר ר"י ולא הול"ל אלא ורבנן כל השופרו' איקרי שופר ואיקרי קרן. והנה כבר נודע דרש"י אייתי ראיה דכל השופרות איקרי שופר מקרא דמתן תורה וכתבו התוס' דיש מקשים אמאי לא הביא קרא דמתני' במשוך בקרן היובל בשומעכ' קול השופר להוכיח דכל השופרו' איקרו שופר ותי' דאדרבה מקרא דבמשוך בקרן היובל מוכח דשופר איקרי קרן כדקאמר ר"י במתני' ועפ"ז יומתק מ"ש בגמרא שפיר קאמר ר"י משום דהוה ס"ד דמ"ש ר"י והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר במשוך בקרן כו' רבנן לא חשו להשיבו משום דהתירוץ הוא ברור דקרא דבמשוך בקרן היובל בשומעכ' קול השופר מוכיח דכל השופרות איקרי קרן ואיקרי שופר וכפי סברת יש מקשים לאפוקי זה אמרו בגמרא דזה א"א לומר דהאמת הוא דשפיר קאמר ר"י דכל השופרות נקראו קרן שנאמר במשוך בקרן היובל ואדרבה האי קרא מוכח דשופר איקרי קרן וכיון שכן צריך לבקש טעמייהו דרבנן דהוי ממקו' אחר דכל השופרו' איקרו שופר ואיקרו קרן דהיינו דאיקרו שופר בעלמא גבי מתן תורה כדפירש רש"י והסכימו עמו התוספת ודוק:

גמרא דפרה קרן איקרי שופר לא איקרי דכתיב בכור שורו וכו' איכא למיד' דפי' דקר' הכי הו' דשור כחו ק' ואין קרניו נאות אבל ראם קרניו נאות ואין כחו קשה נתן ליהיש' כחו של שור ויופי קרני ראם כדפרש"י וא"כ היכי מהכא דפרה קרן איקרי והלא קרנים דקרא דכתיב קרני ראם קרניו ר"ל קרניו של יהושע דיתקע בהם במלחמ' יהיו נאות ודומים לקרני ראם ולא הוזכר בכתוב גבי שור קרנים. ורש"י נרא' שהרגיש קושיא זו וכתב וקרני ראם קרניו של בכור שורו קרן אשכחן דאיקרי כלו' דהגמרא ס"ל דהק"ק דיהושע יהי' כחו יפה כשור דיש לו קרנים חזקים לנגח כקרני ראם משום דראם קרניו הם חזקים משום דאינם חלולים ומעלת קרני השור הוא דאפילו דהם חלולי' לענין החוזק קרניו של שור חזקים כקרני ראם ובהם עמים ינגח יחדיו באופן דלפי זה קרא קאמר דפרה איקרי קרן דקרניו קאי לשור כדאמרן:

עוד אמרו בגמרא ור"י א"ל דפרה נמי איקרי וכו' ופרש"י ותיטב להם תפלתי משופר ובשור קא משתעי קרא. כלומ' דלפי פירושא דר"ל משופר א"כ מנ"ל דבשור איירי לכן כתב רש"י דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ובשור קא משתעי קרא ודריש נמי משופר וצ"ל דגם לדרשת משופר קרא ה"ק ותיטב לה' תפלתי כאלו התפללתי ע"י תרועת שופר כתעניות דתוקעים בשופר ודוק:

תוספות חוץ משל פרה הא דלא קתני נמי חוץ משל ראם וכו'. איכא למידק דבשלמא חוץ משל פרה איצטריך למעוטי ר"י דמכשיר בשל פרה משום דס"ל דשל פרה נמי איקרי שופר אבל ראם קרן איקרי שופר לא איקרי ואליבא דכ"ע פסול. ואפשר דס"ל לתוספת דלר"י קרן ראם כשר משום דאתקש קרני ראם לקרני השור בקרא דבכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וכיון דשור מכשיר ר"י ה"ה קרן ראם ולפי זה הקשו דליתני ת"ק חוץ משל פרה וראם ותירצו ושמא אינם חלולים ואינם ראוים לשופר ולפי זה אפשר דגם לר"י קרני ראם פסולים ולפיכ' לא הוצרך ת"ק לומ' חוץ משל ראם ודוק:

תוספת והיה במשוך בקרן היובל תימה דלא מייתי קרא דנאחז בסבך בקרניו ותירצו וי"ל דנ"ל לאתויי האי משום דכתיב ביה שופר וצ"פ לתרוצם מה היא כוונתם דלמאי איצטריך ליה האי קרא דכתיב ביה שופר הלא עיקר כוונת ר"י הוא להוכיח דקרן היובל איקרי קרן וא"כ בקרא דבסבך בקרניו דיו. ונ"ל דה"פ דנרא' ליה לאתויי האי להוכיח דאע"ג דכתיב ביה שופר כלומ' דהוא מתוקן לתקיעה אפ"ה איקרי קרן אבל בקרא דבסבך בקרניו לא שייך למימ' נאחז בסבך בשופריו כיון דהם מחוברי' באיל לא שייך לקרותם אלא קרנים ובעודם תלושים מתוקני' לתקיעה ה"א דאין נקראים קרן קמ"ל ר"י דכל השופרות בעודם מתוקני' לתקיע' אקרי קרן דכתיב במשוך בקרן היובל בשומעכ' קול השופר. א"נ י"ל במ"ש לעיל כל השופרות נקראו קרן והוינן בה דלא הל"ל אלא אר"י והלא שופר היובל דהיינו איל איקרי קרן ומנ"ל דכולם נקראו קרן ותרצתי לעיל דמכפל הכתוב דהדר כתיב בשומעכ' קול השופר ס"ל דאתא לומ' דכל השופרות איקרו קרן וזהו כוונת התו' דנ"ל לאתויי האי משום דכתיב ביה שופר ר"ל להוכיח דכל השופרות איקרו קרן:

תוספות ד"ה איקרו קרן וכו' וק"ל להבין דאדרבה מהאי קרא מוכח דשופ' איקרי קרן ועוד צריך להוכיח דבעלמא שופרות איקרי שופר כן הגיה בחידושי הלכות אמנם אכתי ק"ל לפי גי' זו מה חדשו התו' במ"ש ועוד הלא בתירוצא קמא אמרו דמקרא דבקרן היובל מוכח דשופר איקרי קרן כלו' ולא מוכח מהתם דשופר איקרי שופר וכיון שכן מה חדשו במ"ש ועוד צ"ל דבעלמ' שופרות איקרו שופר כלומר ומהאי קרא לא מוכח דשופרות איקרו שופר אלא דשופר איקרי קרן א"כ היינו תרוצא קמא ונרא' דתיבת ועוד כאלו אמר ועדיין והכל תירוץ אחד אמנם נלע"ד דבתרוצא קמא כתבו דאדרבה מהאי קרא מוכח דשופר איקרי קרן ר"ל דעיקר שם השופ' שמו האמיתי הוא קרן ולא מוכח מהאי קרא דשופר אקרי שופר דכוונת הכתוב לומר דשופ' איקרי קרן ובתירוץ השני כוונתם לומר דאפי' תימא דהך קרא דבמשוך בקרן היובל לא אתא לומר דשופר איקרי קרן כתירוצא קמא אלא אתא לומר דיש לו שני שמות קרן ושופר מ"מ אכתי נאמר דשם קרן עיקר ושם שופר טפל ואין להוכיח מהאי קרא דשם שופר הוא עיקר בשם קרן דהכתו' לא קראו כאן שופר אלא משום דכבר הזכירו בשם קרן ולכך הזכירו גם בשם שופר להוכיח דיש לו שני שמות מובהקים דאיקרי קרן ושופר צריך להביא דאיקרי קרן מקרא דבמשוך בקרן היובל וצריך להוכיח דבעלמא במקום דלא הוזכר קרן דשופרות איקרו שופר דהיינו מקרא דמתן תורה דמהתם משמע דשופר הוא שם עיקר ושם מובהק בשם קרן ובזה יובן מה שאמרו בגמרא איקרי שופר ואיקרי קרן והיל"ל איקרי קרן ושופר אלא בעי לומר איקרי שופר לחוד בלי צירוף שם קרן. אמנם בספר רצוף אה בה כתב לקיים גירסת ס' הישנים דגרסי בתוס' ועוד צ"ל דבעלמא שופרות איקרו קרן ופירוש ועוד הוא כמו ועדין והכל הוא תירוץ אחד והכונה דמתרצים דמקרא דבמשוך בקרן היובל מוכח דשופר דיובל דהיינו איל איקרי קרן וסיפיה דקרא בשומעכם קול השופר אצטריך להוכיח דשאר שופרות נמי משאר מינים איקרי קרן וע"ש. ונראה לפרש דברי התו' ע"פ גירס' זו באופן אחר והוא דהתו' תירצו בתירוצא קמא דאדרב' מהאי קרא דבמשוך בקרן היובל דכתיב בסיפי' בשומעכ' קול השופר אתא לאורויי דשופר איקרי קרן ר"ל דעיקר שמו קרן ולא שופר ובתירוץ ועוד תירצו דאפי' את"ל דמקרא דבמשוך בקרן היובל נאמר דיש לו שני שמות קרן ושופר מכל מקום אכתי איכא למימר דשם קרן עיקר ושם שופר טפל לגבי קרן והגמרא בעי להוכיח דבעלמא שופרות איקרו קרן כלו' דבעי להוכיח דעיקר השם הוא שופר כדאשכחן במתן תורה דכתיב שופר ולא קרן ומינה יליף דמה שאמר הכתוב במשוך בקרן היובל אתא לאורויי דשופר איקרי קרן לשם טפל ולא הזכירו הכתוב בשם קרן אלא בצירוף שם שופר ועיקר השם הוא שופר וזה לא ילפינן דעיקר השם הוא שופר וקרן טפל אלא מקרא דמתן תורה דכתיב שופר ולא קרן ומהתם ילפינן דבעלמא שופרות איקרו קרן לשם טפל ועיקר השם הוא שופר וא"כ שופר דיובל ור"ה דכתיב ביה והעברת שופר תרועה ותקעו בחדש שופר הוא לשאר שופרות דשמם המובהק שופר מה שאין כן קרן דפרה דעיקר שמו הוא קרן כיון דלא אשכחן דאקרי שופר. ומה שכתבו התו' שטו' להקשו' וקל להבין היינו משום דתירו' קושי' זו דיש מקשי' היא מבואר' מתוך מה שכתבו התו' לעיל דבור המתחיל במשוך דנ"ל לאתויי האי קרא דבמשו' משום דכתיב בסיפיה בשומעכם קול השופר דהכונה דכל כחו של ר"י להוכיח דכל השופרות איקרו קרן הוא מכח כפל הכתוב כדפירשתי לעיל וא"כ לזה רמזו התוספת לקושית יש מקשים דהוא שטות להקשות כיון דכבר ראו מ"ש התוספו' לעיל דמשם נתבאר תירוץ לקושייתם ואפי' תימא דהי"מ לא שמעו אותו תירוץ מ"מ קל להבין זה נ"ל ועיין בגופי הלכות דף ק"ך:

גמרא עולא אמר היינו טעמא דרבנן כו' איכא למידק מי דחקם לעולא ואביי לומר טעמים חדשים י"ל דלא ניחא להו במ"ש בגמרא לעיל דרבנן ס"ל דכל השופרות איקרו קרן איקרו שופר כו' ולאוקומי פלוגתא דרבנן ור"י בקרא דותיטב לה' שור פר כו' לכך אמרו דיש טעם אחר לרבנן לעולא משום אין קטיגור נעשה סניגור ולאביי משום שופר א' כו' ומחמת הני טעמי לא חזרו רבנן מסברתם ופסלו של פרה אבל מטעמא דקרן איקרי כו' לא עמדו בשמועת' משום דשופר דפרה נמי איקרי שופר. ועוד י"ל דהוצרכו לבקש טעמא אחרינ' לרבנן משום דק"ל קושי' התו' אמאי לא קתני נמי חוץ משל ראם ולא ניח' להו בתירוץ התו' לכ"א עולא דעיקר טעמא דרבנן משום אין קטיגור נ"ס ובראם לא שייך טעם זה ולאביי עיקר טעמייהו משום שופר א' כו' ובראם לא שייך טעם זה ולכך לא הזכירו רבנן חוץ משל ראם:

מ"מ אין כ"ג נכנס בבגדי זהב וכו' לפי הדרשנים בכל מ"מ צ"ל ב' דרכים י"ל במ"ש ביומא פ' הוציאו לו חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח ופיר' הערוך ערך חבי דהיינו לומר דבבגדי זהב יש בו מעיל ובו פעמון זהב ורמון ונשמע קולו בבואו אל הקדש והוי כנטילת רשות וכל זה בשאר ימות השנה אבל ביוה"ך חביבין ישראל ולא הצריכן הכתוב לשליח דהיינו לבגדי זהב דיש בהן המעיל דהוי שליח הנוטל רשות באופן דיש ב' טעמים או משום דחביבין ישראל או משום דאין קטיגור נ"ס והשיב דטעמא הוי משום אין קנ"ס ולא ניחא ליה טעמא דלא הצריכן הכתו' דא"כ לא ילבש מעיל שיש בו פעמונים אלא ילבש מעיל בלא פעמון ואין לומ' דאין לשנות המעיל משאר ימות השנה דהרי לענין אבנט הוה בו שינוי דכל השנה אבנטו של כ"ג לא היה מרוקם כלאים וביוה"ך היה מרוקם כלאים אלא ודאי טעמא הוי משום דאקנ"ס:

ולא הא איכא דם פר כו' קשה דמה קשי' יש לקו' זו על עולא דאמר דטעמ' הוי משום אין קנ"ס יקשה קושיא זו בעלמא לר"ח דאמר אין כ"ג נכנס בבגדי זהב משום אין קנ"ס תו קשי' במאי דמשני הואיל ואשתני אשתני ופרש"י הואיל ואשתני להיות דם ואין מראית הפר ניכר א"כ בבגדי זהב אין הפר ניכר גם בשופר פרה אין העגל ניכר בו וצ"ל דבחדא מתרתי איקרי קטיגור בבגדי זהב איקרי קטיגור מטעם דהעגל היה מזהב ושופר פרה אקרי קטיגור מטעם דיש בו אבר א' מצורות איברי העגל באופן דכי היכי דלא להוי קטיגור צריך ב' שינויים והשתא ניחא בדם פר דאמרו בגמרא הואיל ואשתני אשתני לרמוז דיש ב' שינויים דאינו זהב וגם אין מראית פר ניכר בו וכל חילוקים אלו הוצרכתי מחמת עולא דאמר קרן פרה פסול משום אין קנ"ס דאלו לר"ח לחודיה לא ק"ל מדם פר דאפשר דאיהו ס"ל דלא מיקרי קטיגור אלא זהב כיון דהעגל היה זהב אבל השתא דאמר עולא דקרן פרה פסול משום אין קנ"ס ק"ל מדם פר ומשני הואיל ואשתני לרמוז דיש בו תרי שנויי כדאמרן:

רש"י כיון דלזכרון קא אתי כלפנים דמי שופר נמי אע"ג דלית ביה משום חוטא בל יקריב ולית ביה משום חוטא בל יתגאה כיון דלזכרון קא אתי כבגדי כ"ג שלפנים דמי ע"כ ולכאורה הוא תמוה דמשמע מדבריו דלכולהו שינויי הוה ק"ל משופר משום דלא חשיב ליה תקיעת שופר כקרבן וגם לא חשיב ליה הנאה מה שמתגאה בקול תקיעתו ומלשון הגמרא משמע בהדי' דלא פריך אלא אשינוייא בתרא דמחלק בין פנים לחוץ ופריך שופר נמי מבחוץ וצ"ל דרש"י נמי ה"ק שופר נמי מבחוץ הוא ר"ל ובחוץ לית ביה משום חוטא בל יקריב דהא מקריבים נמי פרים בחוץ במוספי' וכ"ש דיכול לתקוע בקרן פרה וגם לית ביה משום חוטא בל יתגאה דהא כ"ג לובש בגדי זהב בחוץ אבל כיון דלזכרון קא אתי כבפנים דמי ואין קנ"ס אי משום חוטא בל יקריב ואי משום חוטא בל יתגא' וגבי שופר מתגאה בקול תקיעתו וגם חשיבי כקרבן:

אביי אמר היינו טעמא דרבנן ק' אמאי לא אמר כעולא ואפשר דטעמו משו' דס"ל דהא דאין קנ"ס ה"מ מבפנים והאי שופר מבחוץ ויש סיוע לזה דתנן לקמן דשופר של ר"ה פיו מצופה זהב ועולא יתרץ לזה כיון דאין הקול עובר מתוך הזהב לא מיקרי קטיגור או אפשר דהנהו רבנן דאמרו פיו מצופה זהב ס"ל כר"י ועיין בע"ח של מו"ח דתירץ תירוץ אחר:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>