עריכת הדף "יד מלאכי/כללי התלמוד/קסט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|'''הלכה כבתראי'''}}
אמרינן אפי' ביחיד נגד רבים. כן מוכח בהדיא בהרי"ף פ"ב דקי' דף תרמ"א א' דפסק כרבינא נגד רב ושמואל ואביי ורבא מטעמא דהוא בתרא, ושכן פסקו רב אחא משבחא ובה"ג ורבינו. הביא דבריו באריכות מוהרש"א בגופי הלכות שלו שכבר קדמני בכלל זה ע"ש בכלל קפ"ו. ואני מוסיף על השמועה שכן מצאתי עוד להרי"ף ז"ל בריש פרק המגרש דפסק כרבא נגד רב ספרא ור' זירא משום דבתראה הוא. וכן בפרק הגוזל ומאכיל פסק מזה הטעם כרב אשי נגד רב חיננא בר כהנא ודבי ר' ינאי. ובפרק הזהב פסק כרב נחמן מטעם דבתרא הוא נגד ר' אסי ור' יוחנן. ובפרק שבועת העדות שי"ח א' פסק עוד כר"פ נגד אביי ורבא לך נא ראה. וכן נראה דעת הרא"ש שם ובריש פ"ב דברכות ובההיא דקדושין ובפרק הגוזל ומאכיל ע"ש. וע"ע הרא"ש פ' בתרא דנדרים שיבא לקמן ודוק. ודעת הרמב"ם ג"כ כן היא שהרי כתב מרן בכ"מ [[כסף משנה/קריאת שמע/ב|רפ"ב מה' ק"ש]] ואע"ג דאיכא התם אמוראי אחריני דפסקי כתנאי אחריני, רבא הוי בתרא מכלהו והלכתא כוותיה, וכן פסק הרי"ף ז"ל ע"כ. וכן כתבו התוס' בר"פ היה קורא [[תוספות/ברכות/יג/ב#אמר|יג: ד"ה אמר רבא]] והכי הלכתא דקי"ל כרבא דהוא בתראה. וכ"כ ה"ה [[מגיד משנה/מלוה ולוה/כד#ט|פכ"ד מה' מלוה ולוה הלכה ט']] מחלוקת אמוראים שם פסק כרבא דהוא בתראה דלנפילה לא חיישינן אע"ג דרב הונא ואביי פליג עליה עיין פרק גט פשוט קע"ב ב'. וכן למדנו עוד ממה שפסק הרמב"ם ז"ל ב[[רמב"ם/אישות/ג#יג|פ' ג' מה' אישות הלכה י"ג]] דלא כרב ושמואל משום דרבינא פליג עלייהו, וכדעת הרי"ף ז"ל כמ"ש שם הכ"מ. וכן בפי"ג מה' מכירה הל' א' פסק כדעת הרי"ף דפרק הזהב הנ"ל וכמ"ש שם ה"ה. גם בפ' ט"ו מה' מלוה ולוה הלכה ג' פסק כרב פפא נגד אביי ורבא דהוו תרי לגביה וכדעת הרי"ף דאייתינא לעיל ומצינו עוד להרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' פסולי המוקדשין הל' ג' דפסק כרבא נגד רב ור"ל ואמוראי אחריני דשקלו וטרו אליבייהו מטעמא דבתרא הוא וכמ"ש שם מרן בכ"מ יע"ש .
ואחרי הדברים והאמת האלה איכא למידק טובא במ"ש הכ"מ בפי"ב מה' נדרים הלכה א' וז"ל ואיתפליגו אמוראי דרב' אמר דבעל בכלל בריות ועולא ורב נחמן אמרי דאינו בכלל בריות ופסק רבינו כוותייהו דרבים נינהו ע"כ. וכן בפ"ה מה' תרומות הל' ט' כתב דאע"ג דאביי פליג ואמר דהאי נמי הוי דבר שלא בא לעולם, הוה ליה יחידאה. ודברים תמוהים הם דכבר הוכחתי בראיות נכונות מכמה פסקי הרמב"ם דאית ליה כשיטת הרי"ף והגאונים ז"ל דפסקינן כבתראי אף כנגד רבים, וכמו שהעיד איהו גופיה על זה כמדובר. והשתא לפי דבריו נמצאו פסקי הר"ם דסתרי אהדדי דזמנין פסק כבתרא נגד רבים וזמנין פסק כרבים נגד בתרא ודבר זה קשה לשמוע אך בלא דבריו ז"ל פסקי הרמב"ם לא קשיין אהדדי לפק"ד דשפיר מצינן למימר דמאי דפסק בפי"ב דנדרים דלא כרבא דבתרא הוא לאו היינו טעמא כדכתב הוא ז"ל משום דעולא ורב נחמן רבים נינהו אלא טעמא הוי משום שרבא חולק עם רב נחמן רביה פנים בפנים כדמוכח בפרק בתרא דנדרים [[בבלי/נדרים/פד/א|פד.]] דקאמר איתיביה רבא לרב נחמן וכו' וקא שני ליה רב נחמן לעולם אימא לך וכו', וכל כי האי ודאי דאין הלכה כתלמיד במקום הרב, כמ"ש הרי"ף בהדיא בפרק חזקת הבתים וקי"ל כרב נחמן בתרווייהו וכו' דרבא בהאי עניינא תלמיד הוה דיתיב קמיה דרב נחמן ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. וכתב שם הנ"י מדלא אמרינן רבא אמר אלא אמר ליה וכ"כ הרא"ש שם והר"ן ס"פ תולין קנ"ט ב' בשם הרשב"א ואוף ה"נ דכוותה דמאי שנא, כן כתבתי מדעת עצמי. ואל דעות ה' שאחר זה מצאתי להרא"ש ז"ל בפסקיו ס"פ בתרא דנדרים שכתב וז"ל והלכה כעולא וכר' נחמן דבעל לאו בכלל בריות הוא ואע"ג דרבא בתראה הוא מ"מ הלכה כרב נחמן רבו וכ"כ הרמב"ם ז"ל עכ"ד. הרי תנא דמסייע לי דטעמא דלא פסקו כרבא בהא הוא משום דתלמיד היושב לפני רבו הוה ואין הלכה כתלמיד במקום הרב וכפי הנראה מדבריו היינו טעמיה דהרמב"ם וכדאמרן.
האמנם מצאתי להר"ב שושנים לדוד דבנדרים פי"א מ"ג הביא דברי הרא"ש אלה וכתב עליו וז"ל, ועל מ"ש הרא"ש איכא למידק טובא חדא דהיכן מצינו דרב נחמן רביה דרבא והלא רבה בר נחמני הוה רביה ור"ן נחשב בדור אחר דקשיש מיניה ומאי קאמר דהלכה כר"ן רבו וכו', וע"ק טובא להרא"ש ז"ל מדידיה אדידיה דגבי ציצית פסק כהל"ק כרבא משום דהוה בתרא לגבי רב נחמן והיינו שלא כדבריו דהכא עכ"ד. ועליו אני תמיה טובא איך שגג במושכל הראשון כי האי דהא בפירושא איתמר בדברי הרי"ף דאייתינא דרבא תלמידיה דר"ן הוה וכ"כ הרמב"ם בפתיחת חבורו ומכלל החכמים שקבלו מרבה ורב יוסף, אביי ורבא ושניהם קבלו גם מרב נחמן וכ"כ הר"ן בפ' תולין דף קנ"ט רע"ב בשם הרשב"א ז"ל יע"ש. וכ"כ התוס' בפרק האיש מקדש [[תוספות/קידושין/מב/ב#ה"ג|מב: ד"ה ה"ג]] ובע"ז [[תוספות/עבודה זרה/נח/א#איקלע|נח. ד"ה איקלע]] ופ"ק דמנחות [[תוספות/מנחות/ז/ב#הדר|ז: ד"ה הדר]] והשארית יוסף בנתיב השמועה ולא ביש לי דלא ראה ולא ידע דעת הנך רבוואתא, אלא דאשתמיט מיניה נמי תלמוד ערוך דפ' מי שהוציאוהו [[בבלי/עירובין/מג/ב|מג:]] דאיתא התם ויתיב רבא קמיה דרב נחמן. וכן בפ' השולח [[בבלי/גיטין/לג/ב|לג:]] ובפרק המפקיד [[בבלי/בבא מציעא/לח/ב|לח:]] אמרינן ורבא אמר רב נחמן ולשון זה נמצא בכמה וכמה דוכתי בש"ס, וכמ"ש התוס' בפ' חזקת הבתים [[תוספות/בבא בתרא/מו/ב#שלח|מו: ד"ה שלח]] וזה פשוט וברור אין צורך להאריך בו. ומה שהקשה עוד על הרא"ש מדידיה אדידיה לדידי לא קשיא ולא מידי דהא חיליה דהרא"ש הוא משום דרבים ס"ל כרבא וכדמסיים שם בלשונו באלה הדברים ותימא הוא למה פסק הרב אלפאסי ז"ל כר"ן כיון דרבים פליגי עליה רב  יהודה ורחבא ורבא ע"כ הרי דמטעמא דהוי בתראי לחוד אין מספיק לפסוק כוותיה נגד רב נחמן אי לא דרבים ס"ל כוותיה גם בההיא דפ"ה מה' תרומות אין אנו אחראין לטעמיה דהכ"מ דהא דלא פסקו כאביי משום דהוי יחידאה הוא דהא איכא טעמי אחרינא שהזכיר הוא עצמו שם בזה יע"ש באופן שלהרמב"ם ז"ל לא קשיא כלל ופסקי דידיה עולים כהוגן כל חד וחד לפום טעמיה אך להכ"מ ששינה את טעמו ממקום למקום ודאי קשיא וצ"ע.
וראיתי במפתח השו"ת של הרב הגדול בעל כנה"ג על י"ד המודפס בסוף ספר קול בן לוי שבסי' מ"ב כתוב לאמר דלא אמרינן הלכה כבתראי ביחיד נגד רבים. ואשתומם על המראה איך יצאת זאת מלפניו הבקי בחדרי תורה ונעלם ממנו שיטת הגאונים והרי"ף והרמב"ם והרא"ש והתוס' ז"ל המבוררת והמלובנת שדעתם דעת עליונים מסכמת לפסוק כבתרא אף נגד רבים והוא פלא. ואולי הזוכה לראות הדברים במקורם ידע וישכיל ממוצא דבר על מה אדניו הטבעו ואנחנו לא נדע. עוד מצאתי להרב לחם משנה ברפ"ג מהלכות סנהדרין שכ' דהרמב"ם ז"ל פסק כירו' ותוספת' ולא כגמ' דילן משום דהוו תרי לגבי גמ' דילן, וגם עליו יש לתמוה דהא טעמא דפסקינן כגמ' דילן נגד הירושלמי הוא משום דבתראה היא כמ"ש הרי"ף בסוף עירובין ע"ש ובשו"ת חוט השני דף י"ג א' ומוהרי"ק שורש פ"ד ובכללי הפוסקים שלו וכיון דשיטת הרמב"ם הוא לפסוק כאמורא חד בתראה אפי' כנגד רבים ואף דמן קמאי אינון כאשר הוכחתי בראיות נכונות מכ"ש שיש לו לפסוק כתלמודא דידן שהוא בתרא נגד רבים החולקים עליה מאחר שחתימתה היה בב"ד הגדול של רבינא ורב אשי כידוע וחייבין כל ישראל ללכת אחריה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפתיחת חבורו ע"ש. וע"ע שדה יהושע על הירוש' שכ' בכתובות דף מ"ח ע"ד שהרא"ש והר"ן והטור תמהו על הרמב"ם בכיוצא בזה וצא ולמד עוד ממ"ש הרא"ש בפ' מי שאחזו [[רא"ש/גיטין/ו/ד|סי' ד']] ותמהני על ר' חננאל דשבק גמ' דידן ופירש על פי התוספתא והירושלמי דלכאורה פליגי אהדדי ע"כ. ועיין הרמב"ן במלחמותיו פרק החובל דף ל"ב ע"א שכ' הא אין.עליך לדון אלא בלשון רבינו הגדול ז"ל ויש בירושלמי ובתוס' שיבוש בענין זה ודברים אשר לא כן ואל תשים לבך להם עכ"ד. ומכ"ש שאין לנו לשום לב נגד החולקים על הש"ס שעליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע:

{{ניווט כללי תחתון}}