עריכת הדף "יד אפרים/יורה דעה/מא"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''במקום חיותו שהוא תלוי.'''  עי' בה"ט ומ"ש בשם שבו"י סי' נ"א ע"ש שכתב שנה אחת רוב בהמות נמצאו שנרקב הכבד ועיין במח"ב הביא תשובות מהר"מ זכות ז"ל אם יש בועות בכבד או טנרא במקום מרה או במקום חיותה יש להכשיר ומה גם דהיא הפ"מ דרבו כמו רבו הכבדי' מלאים בועות ומה שנהגו להטריף בחשבם שזה איסור אין זה מנהג וכ' שכן הסכים מהר"ש אבוהב וכל רבני ישיבה כו' אך מ"מ גור אריה הלוי מסתפק בטינרי במקום מרה וחיותה ע"ש ועי' בסולת למנחה סוף כלל פ"ט. כ' בתרנגולים (אינדיק) מצוי להיות כמו אבנים קטנים ולבנים תוך הכבד ומרה ואומרים שבא להם על ידי שמתרגזים מאד ונהגו להכשיר ועיין במח"ב שם שהביאו:

'''דסופו לרקב הכל.'''  עבה"ט בנימוק הכבד ונשתיירו השני זיתים כתבו כל האחרונים להתיר ומח"ב מנה המתירין כי רבים המה והעל' דהכי נקטינן ודלא כהבל"י ע"ש וע"ש שהביא משאילת יעב"ץ סי' נ"ח ח"ב בכבד גדול וגם ונמצא שהוא נפוח כשר דלא גרע מנימוק ודלא כמורה שהטריף ע"ש ועיין ס"ס הביא בבה"ט שיש לעיין בריאה כו' וכתבתי בזה בספרי ב"א ישם הבאתי מדברי הגאון בעל נוב"י בגליון י"ד שלו ועמ"ש שם ועיין בתשובת ב"ח החדשות מבן הב"ח ז"ל להשיב על קושיות חכם אחד שהקשה על הב"ח בענין נימוק הכבד וקושית החכם הוא בשו"ת גאוני בתראי סי' י"ב ועיין בפמ"א שבאווזות המלעיטין מצוי חולי דנימוק הכבד ואע"פ שאין כח לאסור לאחרי' ויש להורות היתר כשנשארו משני זיתים שלימים כמ"ש המ"ב ושאר אחרונים מ"מ בעל נפש ובעל תורה ראוי לו להחמיר על עצמו לחוש לדברי הגאונים המחמירים ע"ש:

'''מחט שנמצא בכבד.'''  עי' בספר המכריע דף ט"ו שו"ת שמש צדקה סי' מ"א ובחבורי ב"א בקונטרס התשובות באורך בזה בש"ע סעיף יו"ד ועי' בשו"ת נ"ב ס"ס ה' האריך להחמיר ולהטריף בהפ"מ:

'''בסירכא בצלע כשרה.'''  עבה"ט ועי' בספרי בקונטרס התשובות סי' ל' ול"א הארכתי בדין סירכא מטרפש לבה"כ ונמצא מחט והעליתי דאם תחובה בדופני המסס ובה"כ לאורכן והוא טמונה כולה בתוך עובי הדופן יש להטריף אף אם אין סירכא כנגדה ומכ"ש כשיש סירכא כנגדה ואפילו בהפ"מ. והיכא שאינה תקועה בתוך הדופן רק היא מונחת לארכה בין קמטי ההמסס ואין חוד המחט מול הדופן ויש סירכא מבחוץ במקום שכלה פי המחט קשה בעיני להתיר. אך הואיל והוה דבר הרגיל ושכיח טובא ומתרמי טובא שהוא הפ"מ וכבוד שבת היה נראה לפע"ד להקל אם תעבור הסירכא ע"י מיעוך ומישמוש ממש לא בדרך קליפה בצפורן רק לגלגל בין האצבעות ולמשמש הסירכ' בנחת. (ואף שאפשר שלא קבלו ענין מיעוך רק בריאה שאם סירכא היא כל היום לא תינתק משא"כ בשאר אברים שהיא סירכא ומתנתקת וכמ"ש לענין עגלים. אך נראה דכל שנאמר דהסירכא באברים מלתא היא גם לענין מיעוך דינם כריאה ודיו לבא וכו' ולא דמי לעגלי' שמצד הסברא כן הוא משא"כ בזה שעכ"פ רגלים לדבר הוא שלא באה מחמת נקב כיון שניתקת במשמוש קל והוא ספק גדול להתיר) וכן נראה להקל כשרואין שהבשר בטרפש הכבד במקום הסירכא היא מקולקל כעין מכה אז תולין הקלקלה במקולקל דהיינו שהסירכ' באה מן הטרפש ובהמסס אין לקות' כו' ע"ש וע"ש שהבאתי שו"ת נ"ב סי' ט"ו וע"ש סי' י"ח. ואם נמצא ק"ד או סירכא שצריך לבדוק שאם בדק בפרש ולא מצא מחט כלל אין לחוש שמא מחמת רוב הפרש נאבד ע"ש ועיין בפמ"א ח"ב סי' קכ"ט על מ"ש בחוט השני להקל בלא בדק בפרש חלילה לנהוג כן שנתברר בהרבה נסיונות שרגיל הרבה. ואם א"א לבדוק בכל חדרי הבטן יש להטריף וכן שמעתי נוהגי' באשכנז ולדעתי מי שאינו נוהג כן מאכיל טריפות ע"ש וכתב בנוב"י סי' ט"ז בסירכא מטרפש לבה"כ וכבר השליכו הכרס או חתכוהו ומלחוה והדיחוה בענין שא"א לחפוש אחר מחט אלא שאשה אומרת שברי לה שלא היה מחט יש להטריף דכיון שלא ידעה עדיין מהסירכא הוי מלתא דלא רמיא כו' ע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}