עריכת הדף "יד אפרים/יורה דעה/מ"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''כיחה וניעה.'''  עבה"ט בשם הח"צ ובפמ"א ח"א סי' ק"ג השיג על היתר זה די"ל דלהמסמס עד שנעשה כבשר שהרופא גורדו והריבה שפתח' התרנגולת סברה שהוא תלתלי בשר וזרקתו לחתול ומ"מ לדינ' הסכים לח"צ שאין להחזיק ריעותא שאע"פ שבדקה אחר הלב למצא ולא מצאה אם אפשר לתלות בנפילה תלינן שתולין במצוי ואמרי' כיון שאין רושם מסמוס או נימוק בתרנגולת מסתמא היה לב כשאר נבראים אלא שנפל בחתיכת הבטן ואכלתו החתול שהיה עומד ומצפה לכך וע"ש סי' כ"ד ועי' בתשובת בני חיי ועיין בכו"פ בזה ומ"ש הבאי' אחריו וע"ש סימן כ"ד ובתשובות מוהר"מ מלובלין ועי' בשאילת יעב"ץ סי' קכ"א שאף אביו הגאון ז"ל כתב דאפילו אתי סהדי שיקרי נינהו היינו כיון שמתחלה לא נתנו על לבם להשגיח ע"ז וכמלתא דלא רמיא אבל אם מתחלת פתיחת התרנגול' נתן לבו ע"ז להשגיח אם ימצא לב אפילו חד דנאמן באיסורים נאמן לאסור אלא ודאי דס"ל שודאי לא אירע ולא יארע כן לעולם ע"ש וכ' בשבו"י ח"ג סי' מ"ד עצם שנמצא בלב השור אין בו חשש איסור שהוא דבר מצוי בשוורי' ע"ש ועיין באור נעלם בלב חתוך מלמעלה למטה ונמצא מחט מונח על בשר הלב ולא ראו תיכף בשעת פתיחה ויש להסתפק שמא אחר שנפתח נפל שם שהנשים המשמשות היו מחטין בבגדיהן. וכתב שיש לתלות להיתר דמעלמא אתי וגם י"ל ס"ס כו' ע"ש אך ראיתי בנידון השאלה שהיה חודה תחוב קצת רק שראה שהמחט היתה מאירה ונקייה וגם אין רושם בבשר שהמחט אוכלת שם ואעפ"כ התיר. ולפענ"ד קשה להתיר בזה שהיא תחובה קצת שאין דרך כי יפול הנופל שיתחוב בבשר אפי' קצת וא"כ אין כאן מצוי להתיר ומה שהיתה המחט מאירה אין ראיה די"ל דסמוך לשחיטה בלעתו וצ"ע וע"ש שבעל האווזות מכר לבעה"ב ומשרתת של הבעה"ב אמרה שמצאה כן והמוכר חושש שנעשה במתכיין להכעיס אין להחמיר כמבואר בסימן ק"ך ע"ש ועי' סוף סי' מ"ח ואם המשרתת אומרת שנמצא' בענין שהוא אסור מ"מ אסור הוא לבעה"ב הזה ולשאר אדם דמהימנא להו. ואע"ג דבסי' קכ"ז איתא דלכ"ע שרי שהבעלים נאמנים על שלהם היינו כשאין דעת אחרים מכרעת האמת כדברי מי ולכך מעמידין בחזקת היתר שהבעלים נאמנים אבל כשלבם נוטה לדברי העד שאמר אסור לא מהני מה שהבעה"ב אומר מותר. וגם צ"ע אם זה המוכר יש לו דין בעה"ב כיון שכבר מכר ודינו כאחר דלא מהני הכחשתו כשהגיד העד לפני הבעלים ושתקו ונראה שזה תלוי באם המוכר צריך להחזיר הדמים כעובדא דלעיל אז שם הבעלים עליו ודין חזרת הדמים יתבאר אי"ה בסי' קכ"ז וגם גוף הדין בנאמנות של עד אחד יבואר בסי' קכ"ז אי"ה ועי' בפ"מ ס"ס מ"ח בעובדת כוכבים שרחצה בשר על הנהר ובאה ואמרה שמצאה מחט תחובה בחוט פשתן והמחט היתה כחדשה והחוט חדש אין להאמינה וגם שלא היתה משרתת לטבח רק יהודית צוותה לה לרחוץ בשר זה ע"ש:

'''קורט דם כו'.'''  וכתב בחוט השני סי' ס"ט ק"ד המוזכר בכל מקום היינו ממשות או דם צרור בעובי אבל האדים הבשר לבד אינו מזיק והביא בפ"מ ומ"ב:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}