עריכת הדף "יד אפרים/יורה דעה/לו"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''אלא שצריכה בדיקה.'''  עבה"ט. ועיין בספרי שו"ת ב"א סי' ט"ו שהיה על הריאה נגלד מקרום העליון מעט ונמצא בדופן מכה היינו שהיה שבר בצלע ונקשר שבר אל שבר יחדיו ידובקו רק שהשבר לא מכוון נגד הגלד רק רחוק ממנו כמו ג' או ד' אצבעות וגם אחר נפיחת הריאה היה רחוק כנ"ל וכאשר בדקו בנפיחה כדינה ראה השוחט שהיה על מקום הגלד כמין קרום ואמר שזה הקרום שקורין השוחטים שלופריק שמבואר שצריך להסיר הקרום ולבדוק אח"כ בנפיחה ועשה כן וקלף מעט מעט בנחת ונמצא יפה אחר בדיקה רק במקום אחד שבנו של השוחט פרק בחזק' ועשה נקב בצפרנו. והמורה חשש שמא בחייה היה נפוחה יותר והיה הגלד מכוון נגד השבר וגם הקרום הו"ל תר"ל אך השוחט אומר שזה שקורין שלופריק והעיד שאין מחזיקין זה לריעותא ולכן בהיות שהיה הפ"מ ולכבוד יו"ט הכשיר. והשבתי דהחשש הראשון אינו חשש דלא מחזקי' ריעותא. אך מחמת הקרום יש לחוש ומה שאמר השוחט שהוא שלופריק אין לסמוך עליו בזה דשלופריק הוא ענינו כמו דבר לח ונמס כמים כמבואר בהגהת הר"ץ כאן. ועיין בספרי סעיף ק"ס: (אמת שכל השוחטי' מרגלא בפומייהו השלופריק הוא קרום הניכר וידוע להם שמכנין אותו שלופריק. אך משגה היא בידם לפי שלא עמדו על הענין ופתרו המלה כרצונם. ובאמת המלה זו אשכנזית שקורין כן לדבר המתנועע שאין לו חיזוק במקום אחד וכעין סחי וכיחה שאין מתחזק על מקום אחד ומחליק מכאן לכאן. ומזה בלשוננו במדינה זו כשרוצין לומר על איזה דבר שהוא מרופה בידינו אומרים שלאבריק בבית הדגוש' כידוע שבערבוב הלשונות משנין הברת המלה מדגש לרפה או להיפוך וכן בנקודת המלה. ולפי ששמעתי שרובם ככולם פותרין מלת שלופריק על קרום והם מטעי' את מוריהם בדבר זה שסבורים המה שכך מקובל בידם כתבתי זאת להודיע להם שורש פתרון המלה הזאת): אבל קרום הנאחז בסבך בקרום הריאה וצריך לקלפו נראה מענינו שהיא סרכא ממקום למקום ועם הנגלד הו"ל תר"ל ואף שנקלף בנחת צ"ע אם מהני לענין ממקום למקום אף שהט"ז מיקל בתלויה מבועא ואזלא ע"י מיעוך מ"מ י"ל ממקום למקום גרע. דכמה פוסקים מאחרונים אוסרים. אבל יש צדדים להקל גם בזה ומכל שכן אם הקליפה בנחת היה עד שעבר מע"פ הנגלד והפירוק היה קצת רחוק ממקום הזה והואיל שיצא בהיתר יצא ובפרט בהפ"מ ולכבוד יו"ט ע"ש. ועיין בספרי ס"ס ל"ח ס"ק מ"ט וסי' ל"ט ס"ק ק"צ שאף בשלופריק אין להקל אם לא נבדק ע"ש דמשמע קצת מלשונות של הספרי בדיקות שם דריעות' מיהא הוי ובצירוף עוד ריעותא הו"ל תרתי לריעותא. וצ"ע:

'''ועלה בו קרום ונסתם טריפה.'''  עיין בה"ט ועיין בשו"ת פ"י סי' יו"ד וסי"א בענין נשבר הקרום מחמת נפיחה וביארתי היטב בספרי ב"א:

'''ולא ניקבה כשירה.'''  עבה"ט ועי' בתשובות ב"ח החדשות סל"א בענין מורנא בריאה ומבואר יפה בספרי ב"א סי' ל"ו ע"ש:

'''צמקה כו' כגון ששחטו אחרת לפניה'''  כו'. ועיין בספרי שו"ת בית אפרים סי' כ"ו באמצע התשוב' שצריך להזהיר להשוחטי' בדבר ההוא ורגיל שהרבה ב"א באים אל השוחט אוחזים העופות בידיהם ועומדים סמוך לו ממש טפחו של זה בצד טפחו של זה ובפרט בעי"כ בשחיטות כפרות שמרבים העם להביא. ואין זה נכון דיש בזה משום צב"ח דיש סוברים צב"ח דאורייתא ואיסורא דרבנן אליבא דכ"ע ואין לך צב"ח גדול מזה. וא"ל דעופות לאו בני הרגשה נינהו שהרי מבואר דלפעמים צמקה הריאה שלהם מחמת שחיטה אחרת בפניה כדאיתא בש"ע ובה"ג הביאו בת"ש כו' וגם י"ל שאין לעשות זה כיון שיכול לבא מחמת כן לידי צמוק ואפילו להרשב"א שכתב שאין לחוש שתצטמק לשעה קלה ומתיר בשחיטה מיד יש לחוש לפי מ"ש בספרי דהרשב"א בי"ש קאמר כו' וגם י"ל דאע"ג דאינה צומקת מיד מ"מ י"ל שעתידה שתצטמק ואין מועיל שחיטה מיד ומכ"ש לפי מ"ש בת"ש מדברי בה"ג דמשמע דבע"ח אפשר שיתקלקל מיד עד לאין מרפא ולכן אף שאין בידי להצריך בדיקה בכה"ג בבהמה וכ"ש בעוף שהבדיקה קשה וכדיעבד דמי. מ"מ יש לנהוג בעופות וכן בבהמות כשקושרין הרבה שוורים בבית המטבחיים שלא יראה האחד בשחיטת חבירו. ובפרט כי שמעתי שהם מרגישים מאד כשהם מובלין לטבח ובבואם לבית המטבחיים תפול עליהם אימתה ופחד. ובזה אין חשש כ"כ דאיהו הוא דקמבעית נפשיה אבל מ"מ צריך ליזהר שלא יראה האחד בשחיטת חבירו משום צב"ח וחשש צימוק אף ששוחטין מיד שיש בזה קצת קולא אליבא דהרשב"א מ"מ צריך ליזהר מטעמא דכתיבנא. אך מה שנוהגים כשהשוחט קרוא אצל בעה"ב לשחוט לצורך סעודת מצוה ולפעמים מזדמן שקובעים מקום לשחיטתו אצל הכלוב מלא עוף ושוחטין מהם כפי הצורך ומשאירים בכלוב המה עופות לאחר זמן וכן בדיר של טלאים נראה שיש לחוש להצריך בדיקה לכתחלה עכ"פ כמ"ש בספרי ב"א על טריפות בסי' ל"ו ולכן יש ליזהר בכל גווני וכמ"ש ע"ש:

'''וכיוצא בזה כשרה.'''  עיין בה"ט ועיין בתשובת מהר"ם אלשאקר סימן וא"ו בביאור דברי הרמב"ם שכתב שניקב אפילו לחבירו ע"ש:

'''בסמפונא רבה דריאה כשרה.'''  עבה"ט וכתב בנו"ב מה"ת סי' י"ט בנקב מפולש באונא מעל"ע ולפי הנראה נדמה שהוא בתולדה יש להטריף דמאן מפיס שהוא בתולדה. ואפילו אם הוא בתולדה אין ההיתר ברור ועי' בנו"ב סימן ה' וסי"ז ע"ש. וע"ש סי' כ"ג באמצע תשובה בסרכא על מקום חסרון ככ"ף כפופה שהתחיל בצד אחד להתרפאות. והחסרון עלה בנפיחה בענין שאין בו חשש אטום אבל מ"מ נראה החסרון יש להטריף אף לרש"ל דהא איכא תר"ל. ואם עלה בנפיחה היטב עד שלא נראה חסרון מקמיה כלל והיתה שוה לשאר הריאה פשיטא דכשר ואין כאן ריעותא כלל דכשהיא נפוחה משערינן אבל דוקא כשנתמלא גם מבפנים ולא היה גם מבפנים תחת העור שום חלל ומקום ריקן כלל. אבל אם נתמלא רק מבחוץ ומבפנים נשאר חלל ריקן תחת העור זה טרפה בודאי ע"י הסרכא ולא מצד תר"ל אנו צריכים להטריף שאפילו לא היה החלל הזה נחשב ריעותא היה טרפה. לא מבעיא אם הסרכא דבוקה למקום אחר שטרפה שהמיעוך ומשמוש שאנו נוהגין קולא יתירה ואף שאנו נוהגים להקל הטעם משום שאם היה סרכא גמורה היתה מחזקת יותר. וכ"ז כשהבשר תחת הסרכא שלם אבל אם כלה הבשר אין להסירכא במה להתחזק כי אין לה שום חיזוק בפנים ואינה דבוקה רק בעור לכן היא מתנתקת ע"י מיעוך אף שאינה הפשטת ליחה רק סירכא גמור' והרי היא טרפה מצד הסרכא. אלא אפילו היתה הסרכא תלויה יש להטריף כמו תלוים מבועה שג"כ לדעתי הטעם הואיל ומתחת הבועה כלה הבשר לכך לא היה להסרכא יניקה וחיזוק מבפנים ולכך לא נתאחזה במקום אחר (ר"ל דהבועא מעידה עליה בנקב ומה שלא נתאחזה מפני שאין לה מקום בשר ליניק משם) עכ"ל ועי' בתשובת ב"ח סי' ק"ל שכתב בחסרון בריאה ונשבר הצלע כנגדו ונתרפא דהוי לקותא בתר לקות' ע"ש. ובספרי ב"א בדיני תר"ל כתבתי מזה ובקונטרס התשוב' שם העתקתי מה שהשיב דודי מ"ו הגאון ז"ל לכבוד א"א הה"ג בענין נגלד וא"א הרב ז"ל הביא מתשובת הב"ח והוא ז"ל כתב שדברי הב"ח בזה תמוהים ומנהגי להכשיר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}