עריכת הדף "יד אפרים/אורח חיים/תרצ"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''ט"ז [[ט"ז/{{כאן}}#ג|סק"ג]]''' הי' כותב' מגיהה דורשה וכיון לבו כו' כצ"ל:

'''במג"א סק"ד''' אם השמיט הסופר כו' ר"ל וקראה הקורא בע"פ יצא הא לא"ה לא יצא וע"ז כת' בשם הש"ג דאם השמיט הקורא תיבות אין מפסידין הקריאה יצא:

'''סק"ה''' לאתויי דרב חלבו בשם רב אחא ר"ל דהכנה"ג תמה על הוכחות הרשב"א דאם חסר מראשה אפי' מיעוט' פסול דאל"כ תיקשי ברייתא דהשמיט עד חציו כשר לרב חלבו וא"ל דלכתחל' קאמר רב חלבו דז"א דא"כ אמאי פריך אמתניתין דהיה כותבו כו' דהא כשקורא פסוק ראשון שכת' הרי עדיין חסר רובא ובחסר רובא ודאי לא יצא וכזה הקשה גם הט"ז סק"ג וע"ז כ' המג"א דז"א דשפיר הוכיח הרשב"א דאם איתי דאיכ' לפרושי דרב חלבו לכתחלה קאמר אבל בדיעבד יצא א"כ אף לענין חסר רובא אין הוכחה מדרב חלבו לפסול בדיעבד דדלמא דוקא לכתחלה קאמר דצריך שתהי' כתובה כולה ובדיעבד אף חסר רובא כשרה ואין לי הוכחה ע"ז דבחסר רובא פסול רק מברייתא דקתני השמיט הסופר עד חציה יצא דאיכא לאוכוחי מינה דטפי מחציו לא יצא וא"כ לא הו"ל לאתויי דרב חלבו אר"ח וה"ל לאתויי הברייתא דמינה מוכח דדוקא עד חציו יצא הא לא"ה לא ואע"פ שיש לדחות ולומר דמברייתא אין הוכחה די"ל דה"ה שהשמיט יותר מחציו והצריך לקרותה בע"פ משא"כ בזה שקורא כל הפסוקים מתוך הכתב רק שבעת הקריאה לא היה כתובה כולה לפניו מ"מ גם מדר"ח לא מוכח מידי די"ל דלכתחלה קאמר רק שתאמר דקושיית הש"ס מסברא דביותר מחציו אין חילוק בין קרא מתוך הכתב כל פסוק או קרא בע"פ עכ"פ לא הי"ל לאתויי הא דר"ח כלל ולכך שפיר הוכיח הרשב"א דהש"ס מפרש דר"ח בדיעבד קאמר אמנם לענ"ד בלא"ה לק"מ על הרשב"א דשפיר הוכיח דר"ח בדיעבד קאמר דאם איתא דר"ח לכתחלה קאמר מאי פריך אמתניתין דנהי דבשעה שכת' תחילה המגילה מעיקרא לא יצא כיון דהית' חסרה רוב' מ"מ כשהגיע לחציו ומשם ואילך הוא כתובה רובא לפניו ונימא דיצא מחמת שקרא רובא השניה של המגילה בהיותו כתובה רובא לפניו וחצי הראשון שקרא לא גרע מאילו השמיטה וקראה ע"פ אלא ע"כ דהשמיט תחלתו חפי' לא השמיט רובא לא יצא וה"ה להשמיט סופה וע' בסוף הספר בליקוטי פר"ח מ"ש בזה: הציון

'''ס"ק ט"ו''' נרשם בטעות וצ"ל לקמן על וצריך השומע כו':

'''בהג"ה סעיף ט'''' אבל אין לחוש כו' וע' בב"י דאפילו אם הכתב אינו מאותו לשון אלא מלשון אחר:

'''ש"ע ס"י''' וי"א שיצא כו' ונראה דהיינו כשתיבות האחשתרנים כו' הם ככתבם בלה"ק וכמ"ש במג"א ס"ק י"ב ולמג"א לא יצא אף למי שאינו יודע רק לעז לבד אינו מוציא ע' בריב"ש:

'''בהג"ה סעיף י"ח''' וכשהיחיד קורא כו' ע' בב"י שנראה דלא"ח בשם הראב"ד אף בדיעבד אין ליחיד לקרות כל שאין שם עשרה וא"כ הרמ"א שכ' אח"כ כשיחיד קורא צריך לברך ומשמע אף שאין שם צבור וגם מדלא כתב לחלוק על הש"ע נרא' שהכריע כהראב"ד לענין לכתחלה וצ"ע מנ"ל דנראה שהראב"ד כ"כ לדחות ראיית התוספות ושאר פוסקים מהא דא' רבי יוחנן בצבור שאני וגם מתורץ בזה קושיות הר"ן והפוס' מהא דהיה עובר אחורי בה"כ וא"כ מבואר דשאר פוסקים פליגי אהראב"ד ולא מחלקו בהכי וא"כ לדידהו לכתחלה בעי עשרה אף אי ליכא צבור:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}