עריכת הדף "יד אפרים/אורח חיים/קעז"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''במגן אברהם [[מגן אברהם/{{כאן}}#א|ס"ק א']]''' וצ"ע לכן לא יברך כו' יש מגיהין לכן יברך כו' אם לא בשבת וי"ט והטעם משום דשבת וי"ט חייב לאכול פת דאז פת עיקר ומשמע הכי בסימן קע"ד ס"ק י"ב שדעתו דבאוכל פת מעט לא יברך וע"ש שהראה מקום לסימן רי"ב ר"ל דשם מבואר דכל שהפת טפל אינו מברך עליו ואם אוכלו בתחלה מברך שהכל ע"ש וכן נרא' מדברי האבן העוזר בר"ס קע"ד שכותב שהמג"א פסק כו' ע"ש וכן נראה ממ"ש המג"א סי' קס"ח ס"ק ך"ב והא דכת' תר"י כו' דהא פירות ע"כ דמיירי בהכי דאל"כ הא לא פטר להו פת כמ"ש בסי' קע"ז עכ"ל משמע ג"כ שדעתו בכה"ג יברך על הפירות אך סידור לשונו צ"ע שכת' לצדד ולומר דהפת פוטר וצ"ע ואיך סיים בה לכן כו' ולפענ"ד אפשר שכצ"ל לכן לא יברך עליהם אלא יאכלם עם הפת ר"ל שיעשה אותם טפל להפת ומ"ש אם לא בשבת י"ט ר"ל דכת' בסי' רט"ו שמותר להניח הפירות אחר הסעודה כדי לברך עליהם לקיים מאה ברכות ע"ש ובזה יש לסמוך על סברא קמייתא לברך על הפירות בפ"ע ולא יאכלם עם הפת וגם אפשר לומר דמ"ש ולא על הפת דתיבות ולא על הוא ט"ס וצ"ל ולאכול הפת והוא טעות מצוי מתוך הכתב ור"ל שלא יעשה כן שיברך על הפירות ולאכול הפת שאף שהוא מעט מ"מ י"ל שפוטר אם לא בשבת וי"ט שאז הוא מחויב לאכול פת יכול לעשות כן וליסמוך על סברא הראשונה וגם זה צ"ע:

'''ס"ק ג'''' ללפת בהן הפת. אלא אלו הפירות בלבד ומתחיל ללפת בהן את הפת:

'''שם''' אלא שיש עוד דיעות אחרות הסוברים דאף היכא שבא באמצע הסעודה ללפת הפת צריך לברך כשאוכל בלא פת:

'''שם''' שאין הפירות עיקר סעודתו עכ"ל. וכת' עוד באגודה וז"ל בהגהות תשב"ץ איתא בפנים רוצה לומר שצריך כו' כצ"ל ור"ל שבהגהות תשב"ץ כת' שבפנים ר"ל שבגוף הס' תשב"ץ ר"ל שצריך כו' אבל מהר"פ אומר שא"צ כו':

'''שם''' כן הוא בתשב"ץ. בהגהות תשב"ץ סי' רנ"א ראיתי ושם כת' אבל האי מולייתא אפי' אינו אוכל אותה תוך הסעודה א"צ לברך על התפוחים משום דקמח עיקר עכ"ל. ונראה מזה שט"ס באגודה וכן צ"ל ואפי' שלא בתוך הסעודה א"צ לברך על התפוחים ויברך המוציא משום דקמח עיקר ע"ש. ולפי"ז מ"ש המג"א לא מבעיא כשמברך במ"מ ליתא וצ"ע מ"ש וכן הוא בתשב"ץ וז"א לפענ"ד:

'''בט"ז [[ט"ז/{{כאן}}#ב|ס"ק ב']]''' בלא פת וקובע סעודה על שאר כו' שאני דאכיל מקצת עם פת ע"כ א"צ כו' וזה מתנגד למ"ש דצריך לברך כו' כצ"ל גם בירושלמי איך היה המעשה כו' לכאורה צריך ביאור דמה ספק הוא להעמיד בדברי הירושלמי מה שלא נזכר כלל בדבריו דר"ה בירך לפניו ונראה כוונתו מ"ש שהיה מסופק בירושלמי איך היה המעשה כו' ר"ל שהיה מסופק אם רחב"א שא"ל שביק יתהון בתר מזונך לא היה ברור לו שר"ה לא בירך לפניו ואפשר דבאמת אכל בלא פת ובירך לפניו רק דמקשי ליה שיניח אותם אחר הסעודה ואז מברך גם בסוף או ר"ח הי' ברור לו שר"ה לא בירך כלל והוקשה לו על ב' הברכות כו'. וע"ז כת' הט"ז דלפי"ז למה לא דחה הרא"ש הואין להוכיח כו' דבל"ז היה אפשר לומר דמשמע ליה להרא"ש מפשטא דלישנא דאמר שבקי' ואת מברך עליהון תחלה וסוף משמע דידע דר"ה לא בירך כלל אך לפי מ"ש דלכך לא הביא הרא"ש ראיה מירושלמי על סברתו משום דאפשר לדחות דר"ח לא ידע והיה לו ספק שמא באמת בירך לפניו א"כ גם לענין באמצע הסעודה אין להוכיח משם ולזה כ' דאה"נ קאמר כו' ובהכי א"ש מה דמקשה על הט"ז דהא הרא"ש לא מצי לדחויי הואין להוכיח שבאמת בירך ר"ה לפניו דז"א אחר שכבר הוכיח מסברא בקובע סעודה אין לברך והרי ר"ה באמת קבע סעודתו כדקאמר עיקר נגיסתו על הפירות. ויותר קשה על מ"ש הט"ז דאה"נ קאמר הרא"ש דאין להוכיח משם דהברכה ראשונ' אפשר שהית' באמת כו' וזה צ"ע כיון דבאמת ר"ה קבע סעודה ע"כ שלא בירך לפניו כסברת הרא"ש. אך לפי מ"ש א"ש דאע"ג דבאמת ר"ה לא בירך לפניו לפי שידע בנפשו שעיקר קביעתו על הפירות. מ"מ אפשר שרחב"א לא ידע אם בירך לפניו או לא דאפשר שמתחלה אכל בלא פת ובירך לפי מה שהוי סובר רחב"א שאין עיקר קביעתו על הפירות והיינו שקשיא ליה להט"ז דהו"ל להרא"ש לדחוי' ההוכחה מהירושלמי דלכך לא תקשי ליה שיאכלם תוך הסעודה בלא פת וירויח ברכה שלפניו דהוי סבר דלמא באמת כבר עשה כך ובירך לפניה ואקשי ליה שיניח אחר הסעודה ויברך ושפיר משני הט"ז דאה"נ קאמר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}