עריכת הדף "יד אפרים/אורח חיים/קכד"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''בט"ז [[ט"ז/{{כאן}}#ד|ס"ק ד']]''' וא"א בענין אחר ולכך לא הביא בדברי הרר"י כצ"ל:

'''שם''' וע"כ מביא הטור שם ללמדינו שיש חילוק בין יודע או לא מה שלא מוכח בדברי ר"י כו' ע"ש נראה כוונתו דודאי הטור אין דרכו לכתוב ראיות מהש"ס מאיזה לימד פוסק דין זה ולכך הביא הרר"י בזה מהא דסוכה רק הרב כ"ץ מייתי לה שמזה למדנו שלסברת הרב כ"ץ אף לכתחלה שרי ביודע כיון שהראיה מההיא דסוכה ושם היו עונין אמן לכתחלה וכיון דמהני לדידן מעלה זו דיודע שלא יהיה אמן יתומה י"ל דמהני ג"כ לעונין לכתחלה ואין לנו לדחוק לאוקמי ההיא דסוכה מטעם שא"א בענין אחר משא"כ להרר"י דלדידיה החילוק מצד שאינו מחויב בברכה א"כ א"א לומר דהתם בסוכה אף לכתחלה שלא בשעת הדחק שרי דפשיטא דז"א דודאי חייב לשמוע חזרת י"ח ואין להתיר לדידן לכתחלה מצד שיודע איזה ברכה כיון דלא מהני לדידן הך חילוק לענין שלא יהיה אמן יתומה פשיטא דלא מהני ג"כ לענין שמיעת החזרה וא"כ ע"כ דהאי דסוכה שעשו כן לכתחלה היינו לפי שלא היה אפשר להם שישמעו החזרת התפל' שהיה בה"כ גדולה מאוד ומ"מ שפיר ענו אמן ולא מיקרי יתומה כיון שאינו מחויב בברכה. וא"כ כיון שאליבא דהרר"י אין חילוק כלל בין יודע או לא לענין לכתחלה לכך לא הביא הך דסוכה דלא נ"מ לדינא ועיקר הדין שיש חילוק בין מחויב בברכה כתבו הטור בסתם כדרכו. אבל בדברי הרב כ"ץ נקט ראייתו ללמדינו שלפי דעתו אף לכתחלה יש להתיר מחמת מעלת יודע וכההיא דסוכה:

'''(שם)''' י"ל דבשכח כו' ונראה דגם התוס' כו' נתכוין לזה והיינו דכתבו לחלק בין לא התפלל כלל כו' נראה כוונתו דהתוס' והרא"ש כתבו ראיה מדר"ג וע"ז כתבו דאף על גב דר"ג לא פטר אלא עם שבשדות משום דאנוסי י"ל דהיינו אם לא התפלל כלל אבל היכא שהתפלל כבר כו'. והנה לכאורה היה אפשר לפרש דעיקר חילוק התוספות הוא בין היכא שלא התפלל דאז אינו כאונס משא"כ כשכבר התפלל אלא ששכח כאונס חשבינן ליה וקשיא ליה להט"ז דהא אף באנוס אינו פוטר ומכ"ש בשכח ולכך כתב הט"ז דבאמת דבשכח אין הטעם משום אונס רק הטעם משום דבדבר אחד יכול לסמוך על הש"ץ וע"ז הביא דברי המרדכי שכתב דהלכה כר"ג אף בשאר ימות השנה ואחר כך הביא דברי מהר"ם בברכה שלימה דמחזירין וקשה דלמה יחזור כיון דהש"ץ מוציא לר"ג אף את הבקי ועל כרחך צ"ל דשכחה לא חשוב אונס ור"ג דוקא באנוס פוטר: וא"כ דביעלה ויבא ס"ל לבה"ג דלא יחזיר משום דבדבר אחד כגון יעלה ויבא שפיר יש לסמוך אף באינו אנוס משא"כ בברכה שלימה למהר"מ וע"ז כתב ונראה שגם התוספות והרא"ש כו' (וא"ל שנתכוונו לזה דבברכה שלימה מחזירין דבאמת אין הכרע בדברי תוס' לענין זה די"ל דדוקא בלא התפלל כלל אבל בהתפלל ושכח ברכה מהני וברכה א' ויעלה ויבא שוין) וקאי אדלעיל מיניה על מ"ש שאין שכחה מטעם אונס רק בדבר א' בלבד יכול לסמוך על הש"ץ והיינו שכתבו לחלק בין לא התפלל כלל פי' אפי' בטעות שכחה לא יסמוך על הש"ץ ר"ל דאם לא התפלל לא מהני השכחה ולא חשבינן ליה כאנוס ואם התפלל כבר אלא ששכח דבר א' אע"ג דשכחה אינו כאונס מ"מ כיון שהוה דבר אחד בלבד (כגון יעלה ויבא למהר"ם ולדעת התוס' אף בברכה שלימה אפשר שג"כ דינו כיעלה ויבא דלא התפלל דוקא אין הש"ץ מוציא) שפיר יכול לסמוך על הש"ץ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}