עריכת הדף "יד אפרים/אורח חיים/פג"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''(במגן אברהם [[מגן אברהם/{{כאן}}#א|ס"ק ח']])''' נגד מקום המושב כו' נראה כוונתו דס"ל דודאי אם לח נאסר רק מקום המושב אם כן כשאמר סתם בית זה לב"ה ולא ייחד מקום המושב דלא מיתסר כלל בכה"ג לא הוי הזמנה וע"כ שמייחד מקום המושב ומראה מקום שזה יהיה מקום המושב לב"ה אם כן כשאמר על השני ובית זה קשה דממ"נ אם לא ייחד לו מקום אם כן בלא"ה לא נאסר כלל ואם מראה מקום ואומר מקום זה אם כן ליכ' שוב לאסתפוקי שמא לתשמיש בעלמא קאמר שמא ראה לברור מקום זה ואמר עליו שהוא לתשמיש אחר שהרי כל הבית הוא לתשמיש אחר ולא לב"ה אלא ע"כ מה שמראה מקום בבית מיוחד ואומר עליו ומקום זה ליחדו למקום מושב קאמר. ושוב כתב המג"א וא"ל דבמחיצות אסו' לקרות בתוכה אם כן מאי פריך כו' ר"ל דבברכות פריך מהאי דבעי רבינא הזמינו לב"ה מאי כו' אדר"ח דאמר עומד אדם בב"ה ומתפלל והש"ס משני דהתם למיקם בגוי' וכנגדו שרי כמ"ש בסק"ה ולהמקשן צ"ל דהוי משמע ליה דגם ההיא דרבינא לענין כנגדו מיירי דבתוכו הוי משמע דפשוט לאיסו' אלא ע"כ דכנגדו מבעי ליה וקשיא ליה מדר"ח והשתא קשה דמאי פריך דנהי דנימא דרבינא לאו במקום מושב ממש מיבעי' ליה דבהא ודאי אסו' מ"מ שפיר י"ל דרבינא אף על גב דאמר סתם הזמינו לבה"כ ביש מחיצות מיירי דומיא דהזמינו לבית המרחץ ומבעיא ליה אם מותר לקרות בתוך המחיצות נגד מקום המושב או שמא בתוך המחיצות כה"ג אסו' ור"ח שמתיר כנגדו היינו באין מחיצות ובזה אין סברא לומר שהמקשן טעה וסבר דבזה הדין פשוט לאסו' והתרצן דמשני ליה התם למיקם בגויה ר"ל ומיבעי' ליה אם בתוך המחיצות כבתוך מקום המושב דמי דמה"ת יהיה זה פשוט להמקשן כ"כ. וגם דלפ"ז הו"ל להתרצן לומ' התם בתוך המחיצות מיירי וכנגד מקום המושב אלא ודאי דגם בישן במחיצות מיירי ואין חילוק בין תוך המחיצות לחוץ המחיצה ומ"ש המג"א ועוד דאם המחיצות מועילין כו' לכאורה צ"ע מה ענין זה לזה ונראה שר"ל דבשלמא אם לא הועילו המחיצות בחדש לענין תוכו אם כן י"ל דבישן שרי לקרות כנגדו דהמחיצות המקיפין אינם בכלל גוף הריעי משא"כ אם נאמר דהמחיצות מועילות לגוף הריעי לאסו' כל תוך המחיצות והיינו משום שהמחיצות לתוכן עשויות אם כן מנ"ל להקל בישן כנגדו דשמא הו"ל כגרף של ריעי ומ"ש המג"א דתיקשי על קושית הב"י וליטעמך כו' לכאורה צ"ע דהא באמת תירץ הש"ס דמיירי בהכי ונראה דס"ל להמג"א דבשלמא אם ב"ה יש לו מחיצות שפיר הוי ס"ד דמקשה דמיירי ביש בו צואה ואעפ"כ מותר כנגד המחיצות ואהאי משני ליה דמיירי באין בו צואה משא"כ אם נאמר דב"ה אין לו מחיצות אם כן ע"כ דב"ה דקאמר ר"ח היינו שאין בו צואה דאל"כ למה נקט ב"ה כלל דהא עיקר חומרא דב"ה משום צואה הוא ואם איתא דר"ח בא להתיר כיש בו צואה הכי הול"ל עומד אדם נגד צואה ומתפלל ולמה נקט ב"ה כלל אלא ע"כ דגם המקשן ידע דמיירי שאין בו צואה א"כ אין קושיא על רבא וזה כוונת המג"א שכתב דתיקשי וליטעמך דלמא אע"ג שאין בו מחיצות מ"מ איירי שאין בו צואה ר"ל דלדידיה ניחא די"ל דהמקשן היה סובר דסתם בה"כ יש בו צואה משא"כ להב"י דע"כ ביש בו צואה איירי (ומ"ש המג"א לשון דלמא ר"ל דלמא דכיון דאיירי באין בו צואה לכך קיל טפי מצואה גופא) וגם י"ל דהמג"א ס"ל דלא מסתבר לו' דהמקשן לא ידע דאיכא לאוקמי באין בו צואה דודאי לשון בה"כ נופל גם באין בו צואה (ואתי לשון דלמא שכתב המג"א כפשוטו) אלא ודאי דגם המקשן ידע דהך דר"ח מיירי באין בו צואה רק דהוא סבר דין ב"ה וצואה שוין ולא ס"ל לחלק ביניהם כמו דבאמת ס"ל לרב יוסף הכא וס"ל דהא דנקט ר"ח ב"ה לאשמועינן דכנגדו הוא דשרי אבל בתוכו אסור אע"פ שאין בו צואה אבל כנגדו עכ"פ שרי אע"פ שיש לו דין צואה ולכך מקשה אדרבינא והתרצן ס"ל דיש חילוק בין ב"ה שאין בו צואה ליש בו צואה ופריך עליו מדרב יוסף אם כן מנ"ל דהמקשן ס"ל מסברא דגם המחיצות הו"ל כגרף של ריעי ודין צואה יש להם ולכך לא מהני הפסקת המחיצות:

'''(מגן אברהם [[מגן אברהם/{{כאן}}#ה|ס"ק ה']])''' וצ"ל דרבינ' מספקא ליה דלמא רפרם מיירי בישן כו'. יש לתמוה דא"כ באמת למה לא תירץ כן דרב יוסף קאי אמתני'. ונראה משום דלכאורה ק' דלמה לא הזכיר רפרם בדבריו שצריך להרחיק ד' אמות אך דבס"ד היה ניחא שהיה סובר דמיירי ביש בו צואה וא"כ הדין פשוט במשנה שצריך להרחיק ד"א ורפרם כחא דהיתיר' אתי לאשמעינן שאע"פ שעומד כנגדו יכול להתפלל וא"צ מלא עיניו אבל למאי דמשני באין בו צואה א"כ א"א לפרש דר"ל דמרחיק ד"א כיון שעדיין לא נזכר בשום מקום לאסור כשאין בו צואה להרחיק ד"א עד שיצטרך לו' דעכ"פ ע"י הרחקה שרי וע"כ דכוונת רפרם לאשמעי' דאף בלא הרחקה נמי שרי וכמו דקי"ל באמת למסקנ' דמוקי בחדתי ובתוכו דוקא אסור וכנגדו שרי והיינו בלא הרחקה א"כ אף למאי דמוקי אף באין בו צואה משמע דאף סמוך לבה"כ ממש שרי ואהא פריך מדר"י וליכא למימר דרב יוסף קאי אמתני' (ר"ל אהא דאתמר שירחיק מן הצואה ד"א אהא איתא דגם בב"ה הדין כן וקאמר רב יוסף עלה דב"ה שאמרו אע"פ שאין בו צואה) דהיינו ע"י שיעור ד"א דנהי דנימא הכי ומ"מ לפום הך תירוצ' א"צ לרפרם להרחיק כלל ולפ"ז הדר' קושית המג"א לדוכתי' מאי מספק' ליה לרבינ' תפשוט מדרפרם. אמנם נראה דבלא"ה קשה דתפשוט ליה מדרב יוסף דאמר ב"ה שאמרו אעפ"י שאין בו צואה משמע שעכ"פ היה בה אלא שעתה אין בו ותיפוק ליה דאפי' בחדתי שמעולם לא היו בו אסור וא"ל דבישן פשיט' ליה ובחדש מספק' ליה א"כ גם מדרפרם ליכא למפשט מידי דדלמא כנגדו פשיטא ליה ובתוכו מספק' ליה. אלא ודאי שז"א וכמ"ש המג"א שדוחק לומר דרפרם גופ' מספקא ליה. וא"כ תפשוט ליה מדרב יוסף וצ"ל דבהך צד האיבעי' דחדתי אסור י"ל דרב יוסף באמת קאי על דין צואה לפניו ג"כ שצריך מלא עיניו וע"ז קאמר דה"ה ב"ה שאין בו צואה משא"כ בחדתי עכ"פ א"צ מלא עיניו אבל לעולם הרחקה ד"א בעינן ולפ"ז נהי דנימא דרפרם ס"ל כסברת רב יוסף דב"ה שיש בו צואה ואין בו צואה שוים הם וד' אמות בעינן ולכך לא הזכיר בדבריו ד"א מ"מ קשה דהא אם נא' דרפרם סמך ע"ז דשוה אין בו צואה לצואה כסברת רב יוסף א"כ במלא עיניו הדין כן כמו לרב יוסף ולמה מתיר רפרם כנגדו דהא הך סבר' דרב יוסף מיירי לענין מלא עיניו דהא בד"א לא צריך למימר דבחדתי נמי יש לאסור לחד צד איבעי' דרבינ' וע"כ דלמלא עיניו מיירי ולכך פריך שפיר מדרב יוסף על רפרם. אבל רבינ' שפיר מספק' ליה דשמ' חדתי שרי ורב יוסף קאי אמתני' דאע"פ שאין בו צואה צריך ד' אמות דהוא שוה לענין זה לדין יש בו צואה אבל חדתי שרי לגמרי ורפרם באין בו צואה מיירי. ומ"מ צריך ד"א דזה פשיטא ליה לרפרם דלענין הרחקה ד"א שוה אין בו צואה ליש בו רק לענין מלא עיניו אומר שיש לחלק דאין בו צואה עומד כנגדו ומתפלל. עוד נלענ"ד ע"פ דרך הנ"ל באופן אחר קצת בפי' דברי המג"א סי' פ"ג סק"ה שכתב דרבינ' מספק' ליה דלמא מיירי בישן כו' דלכאורה תימא למה באמת לא משני דרב יוסף קאי אמתני' ולמה ליה לשנויי בחדתי וגם המקשן מנ"ל להקשות ונלע"ד דלכאורה קשה בלא"ה על דברי המג"א דאיך אפשר לו' דרפרם מיירי בישן שאין בו צואה דא"כ משמע דגם הרחקה ד"א לא צריך בשלמא למאי דס"ד דמיירי ביש בו צואה שפיר כתב המג"א דלא מצי לאקשויי ממתני' די"ל דרפרם מיירי שכשהרחיק ד"א משום שהדין פשוט במשנה שצריך ד' אמות מצואה ורפרם כחו דהיתיר' אתי לאשמועינן. דאפי' כנגדו עומד ומתפלל וא"צ מלא עיניו. משא"כ אי איירי באין בו צואה א"כ עדיין לא נזכר דין זה במשנה ומדסתם רפרם משמע דאפי' ד"א א"צ א"כ נהי שנאמר דר"י קאי אמתני' מ"מ הרחקה ד"א עכ"פ בעינן וקשה על רפרם וע"כ מיירי כו' והדר' קושי' לדוכתי' על המרדכי. וצ"ל דהמרדכי לפי מ"ש המג"א בכוונת דבריו ס"ל דמה שאמר רפרם עומד אדם כנגד בה"כ כו' הרי זה כמבואר שצריך הרחקה ד"א דפחות מד"א לא מיקרי כנגדו אלא בתוכו ולפ"ז הא דמשני הש"ס כי מיבעי' ליה לרבינ' לצלוי' בגוי' הא נגדו שרי היינו בהרחקה ד"א דאף בחדתי ד' אמות בעינ' רק דרבינ' מיבעי' אי שרי כנגדו אי בעינן מלא עיניו כשאר בה"כ שאין בו צואה. והשתא א"ש דלא מצי לשנוי' דר"י קאי אמתני' ולענין הרחקה ד"א אתמר דאם כן קשה תפשוט בעיא דרבינ' דהא מדר"י משמע דוקא בה"כ שאין בו צואה בעינן ד"א אבל עכ"פ שהיה בו כבר אלא שפינוהו אבל חדתי אפי' ד"א לא צריך דאל"כ הו"ל לרב יוסף לאשמועינן רבות' טפי דאפי' בחדש בעי הרחקה והמקשן היה סובר דרבינ' לענין כנגדו מיבעי' ליה אם צריך הרחקה וה"ל להוכיח כן מדרב יוסף. אלא ע"כ דר"י מיירי לענין מלא עיניו דבעינן אע"פ שאין בו צואה ובזה בחדתי שרי אבל ד"א אפשר שצריך להרחיק ואם כן קשה על רפרם דאמר שא"צ מלא עיניו וא"ל דמ"מ התרצן דמוקי בעי' דרבינ' בתוכו דוקא אבל כנגדו שרי למה ליה לאוקמיה דרפרם בחדתי נימא דרפרם בישן מיירי ור"י קאי אמתני' ואפ"כ תפשוט דרבינ' לענין בתוכו קאמר דז"א דהא כבר כתבתי דמה קאמר התרצן דרבינא לצלוי' בגוי' מיבעי' ליה לאו דוקא בתוכו ממש אלא ה"ה בתוך ד"א נמי תוכו מיקרי לסברת המרדכי וכנגדו דשרי חוץ לד"א א"כ מדרב יוסף מוכח דדוקא בב"ה שאין בו צואה בעינן ד"א הא חדש לא בעינן ד"א וממילא איפשטא בעיין דרבינא דלא מסתבר לחלק בין תוכו ממש לחוץ ד"א והש"ס במסקנ' שפיר מחלק בין תוכו לכנגדו דלענין ישן בעינן מלא עיניו ובחדש א"צ. אבל בס"ד דאף בישן א"צ כ"א ד"א אם כן גם בחדש אם נימא דתוכו אסור פשיטא דד"א בעינן. אלא ע"כ דר"י לענין מלא עיניו מיירי והוצרך לאוקמי דרפרם בחדתי. משא"כ המג"א שפיר קאמר דרבינא לא פשיט האיבעי' לחומרא מדרפרם דאמר כנגדו דמשמע חוץ לד"א כמלא עיניו דשרי הא בתוכו אסור משום דס"ל דשמא לעולם בחדש אפי' בתוכו מותר ורפרם מיירי אפי' בישן ורב יוסף קאי אמתני' דהא השתא דקיימינן דחדש מותר בתוכו שפיר מצי רב יוסף קאי אמתני' ודוקא בישן שאין בו צואה בעי הרחקה אבל חדש אפילו בתוכו מותר וזה בעיא דרבינא אם חדתי אסור א"כ רפרם מיירי בחדתי ודוקא כנגדו שרי אבל תוכו אסור. א"ד דלמא רפרם מיירי בישן וגם רב יוסף בהכי מיירי ודוקא בישן אסור אבל חדתי שרי וא"כ המרדכי שפוסק האיבעי' לקולא לפ"ז רפרם מיירי ומה שאמר להתיר כנגדו היינו ע"י הרחקה א"ד וכדאמר רב יוסף:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}