עריכת הדף "יד אברהם/יורה דעה/שלא"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{ש}}{{גופן|4|נרקיסים|סימן של"א ש"ע סעיף י"ג}}{{ש}} '''כל אוכל אדם הנשמר שגדוליו מן הארץ חייב בתרומה.''' עיין בט"ז שהקשה דמשמע דמה"ת חייב ובפ' כיצד מברכין (דף ל"ו) אמרינן להדיא דמעשר אילן בארץ גופי' הוא מדרבנן ונמשך בזה אחר הכ"מ בפ"ב מהל' תרומות שהקשה כן וגם הפני יהושע והצל"ח נדחקו בישוב הסוגיא דברכות ונעלם מהם מה שתירץ הכ"מ בעצמו בריש הל' מעשר שני דהתם בפירות גרועים איירי דומיא דצלף ובפירות גרועים גם הרמב"ם מודה שאינן חייבין בתו"מ מה"ת ובס' עטרת ראש כתב מדנפשי' לחלק כן ולא זכר שהקדימו הכ"מ. ומדברי התוס' פ"ק דחולין (דף ז') ובכורות (דף נ"ד) ור"ש שם מבואר דבהדיא גרסינן בברכות מעשר צלף. ובתנחומא פ' בראשית מבואר דצלף הוא פרי גרוע דקחשיב שם כמה דברים קשים יש בעולם כו' וכן חרדל וצלף. ובזה יש ליישב קושיית הר"ש בריש מעשרות מנדרים (דף נ"ד) דקאמר אקרא שנאמר בדה"י גבי חזקיה וכפרוץ הדבר הרבו ב"י ראשית דגן תירוש ויצהר וכל תבואת שדה לרוב דאתא לאתויי פירות האילן וירק ומשמע דלא מחייבי מה"ת ולפ"ד הכ"מ י"ל דהתם נמי פירות דאילנות גרועים קאמר דלכ"ע א"ח מה"ת. ואדרבה יש משם עוד סיוע דחייבים מה"ת דאי איתא דמה"ת א"ח בתו"מ רק דגן תירוש ויצהר ושאר פירות האילן דרבנן א"כ מאי איריא דפרט הכתוב בהדיא לדבש עם דגן תירוש ויצהר והך דבש היינו תמרים כדאי' בירושלמי ואי איתא דאינו אלא מדרבנן לא ה"ל למפרטי' בהדיא אלא ה"ל לאתויי בכנל דכל תבואת שדה כמו כל פירות האילן דרבנן דלא פרט להו בהדיא אלא מייתי להו מכללא. אלא ש"מ דדבש נמי הוי מה"ת כמו דת"ו דקחשיב. והא דחשיב ליה בהדיא טפי משאר פירות דג"כ חייבין מה"ת הוא משום דחשוב טפי דקיי"ל דתמרים קודמים לברכה משום דאקדמי' קרא בפסוק ארץ זית שמן ודבש. ובחיבורי להרמב"ם בהלכות תרומות הארכתי בזה:
(ש"ע סעיף ל"א) '''התורם שלא ברשות כו' אם בא בעה"ב וא"ל כלך אצל יפות תרומתו תרומה.''' עיין בט"ז שהאריך להקשות מהסוגיא דב"מ דמוקי התם בדשוייה שליח. ומסיק דכיון דבתרומה מצוה היא אמרינן כיון דהשתא ניחא לי' מסתמא מעיקרא נמי ניחא ליה וסגי בגלוי דעת. ובקצות החושן סי' רס"ב הקשה דאכתי תקשי אמאי ביורד לשד"ח כו' מהני הא התם ל"ש טעם זה דפירות חבירו אין המצוה מוטלת עליו לתרום. ע"כ נראה דמש"ה פסק דאפי' לא שוייה שליח מעיקרא סגי בגלוי דעת אח"כ דניחא ליה. משום דבריש פ"ב דקדושין פריך גם אתם למה לי ולא משני דאיצטריך להך היקשא ש"מ דליתא להך היקשא. וגם מדברי הר"ן והרא"ש בנדרים (דף ל"ו ע"ב) וחר"י בגטין (דף ס"ו) משמע דגלוי דעת מהני גבי תרומה בלא שליחות. ויש להוסיף קמחא ומיא דהנה הראב"ד בפ"ו מהלכות גרושין כ' דהא דאין קטן עושה שליח הוא משום דדרשינן גם אתם לרבות שלוחכם מה אתה בני דעת אף שלוחכם בני דעת. וכתב ע"ז בקצה"ח ס"ס קפ"ח דז"א רק למ"ד דמופלא הסמוך לאיש לאו דאורייתא ולדידיה הוא דבעינן דוקא גדול ובן דעת נמי גבי תרומה. אבל למ"ד דס"ל מופלא הסמוך לאיש דאורייתא ולדידיה תרומתו תרומה מה"ת א"כ ליכא למעט קטן משליחות מגם אתם ע"כ. ולפ"ז הא דב"מ דבעינן דשוויו שליח מעיקרא ולא סגי בגלוי דעת בסוף דניחא לי' משום דכתיב גם אתם מה אתם לדעתכם פי' מעיקרא אף שלוחכם לדעתכם מעיקרא. היינו דוקא למ"ד דמופלא הסמוך לאיש לאו דאורייתא. דלמ"ד דאורייתא לא דריש מה אתם לדעתכם ולא ממעט מאתם רק תורם שאינו שלו ולא גילה דעתו כלל דניחא לי' אבל כל שגילה דעתו דניחא לי' אפי' בסוף אתם קרינן בי'. וא"כ הרמב"ם דס"ל בהל' נדרים ונזירות ותרומות דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא ע"כ לא דריש כלל מה אתם לדעתכם אף שלוחכם. ומש"ה אזיל לטעמיה דתרומתו תרומה אף בדלא שוויו שליח מעיקרא אלא שגילה דעתו לבסוף דניחא לי':
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}