עריכת הדף "יד אברהם/יורה דעה/קסו"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{ש}}{{גופן|4|נרקיסים|סימן קס"ו בש"ע סעיף ב'}}{{ש}} '''א"ל הלוני ודור בחצרי אי קיימא לאגרא הוי ר"ק ואי לא קיימא לאגרא הוי אבק רבית.''' צ"ע דלפי מ"ש הג"ה ס"ס ק"ס תהוי ר"ק אפילו אי לא קיימא לאגרא בהלוני דה"ל טובת הנאה שיכול ליתנו לכל מי שירצה לדור בה בחנם ולמ"ד דטובת הנאה הוי ממון הוי ר"ק וכדעת הרמב"ם ומביאו הטור. ועיין בלח"מ פ"ה מהל' אישות דין ו' ודו"ק וכ"מ להדיא ברא"ש דפא"נ שממנו מקור הג"ה הנ"ל שבס"ס ק"ס דלמ"ד טובת הנאה הוי ממון הוי ר"ק. רק למ"ד טובת הנאה אינה ממון לא הוי אלא א"ר וצ"ע דבס"פ האיש מקדש (דף נ"ט) פסק הרא"ש שם כמ"ד טובת הנאה הוי ממון ובפ' א"נ סי' י"ז משמע דס"ל דלא הוי ממון וע"ש שכ"כ בשם הרמב"ן וצ"ע שהפוסקים כתבו בשם הרמב"ן דטובת הנאה הוי ממון והביאום הש"ך בח"מ ס"ס ש"ן. ומיהו לדעת הרמב"ם שפ' בפ"ה מהל' אישות ופ"ב מהל' גניבה דטובת הנאה אינה ממון ל"ק דהאיך ס"ל דבחצר דלא קיימא לאגרא ה"ל ר"ק בהלוני. די"ל דלטעמיה אזיל דס"ל דרבית כל שהוא יוצאה בדיינים כמ"ש רפ"ו ובודאי כ"ש איכא ודו"ק. וכה"ג כתב הש"ך בח"מ סי' ל"ז ס"ק ט' גבי נוגע בעדות ע"ש דכיון דלא בעינן נגיעה של ממון דאף נגיעה של שום הנאה נמי פסול הוי ט"ה ממון לכ"ע ועי' בשעה"מ פ"ה מה"א שהאריך בזה. ומ"ש הלח"מ קושיא חזקה דהא משכחת לה תרבית בלא נשך וכ"ה מהר"ם שיף. לדברי הרמב"ם לק"מ דמרבי כ"ש מנשך כל דבר וכמ"ש המ"ל וא"כ הרי נשך כו'. ולדעת התוס' פ"ד דכתובות דליכא איסור בכה"ג דפחות משוה פרוטה וט"ה אינו ממון לרבא כמ"ש הש"ך שם וכ"מ ב"מ (דף י"א ב') מ"מ קרא ע"כ לא איירי בכה"ג דחצר דל"ק לאגרא כו' וכמ"ש במע"מ דהא אל תקח ואם לקחת אהדר קאמר קרא והכי הא לא שייך וכמש"ש הרא"ש ונשך בלא תרבית לא משכחת לה אפילו באומר זרוק דינר לים ואילך מנה דכ' הריטב"א בשם הרמב"ן פא"נ (דף ס"ט) דהוי ר"ק (ודלא כהמ"ל ספ"ה מהל' מלוה שנסתפק בזה) דש"ה דמחמת צויו של המלוה עבד הכי וה"ל כאלו בא לידו מעיקרא מדין ערב ואיכא נמי תרבית:
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}