עריכת הדף "יד אברהם/יורה דעה/פג"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{ש}}{{גופן|4|נרקיסים|סימן פ"ג סעיף ה'}}{{ש}} <b>ציר דגים טמאים כו' שמא לא נמלחו יחד.</b> במ"י כלל כ' ס"ק ד' וס"ק י"ד האריך להוכיח דציר דגים אפי' ע"י כבישה מעל"ע הוא דרבנן וא"כ בספק כבוש מעל"ע יש להקל. ודלא כט"ז וש"ך ע"ש וכ"ה בנ"ב סי' כ"ו:

(בהג"ה) <b>וסתם ציר מדגים מלוחים לית בהו שמנונית.</b> צ"ע דבש"ס ר"פ בכל מערבין (דף כ"ז סוף ע"א) מבואר דסתם ציר מדגים מלוחים אית בהו שמנונית עיי"ש ודו"ק. וצ"ע אם יש לסמוך על ספק זה כאן. דאף דאליבא דר"י בן גדיש אמרי' שם הכי מ"מ לא משמע דפליגי עלי' ר' בזה אלא דס"ל דא"נ הכי הוא שיש בו שמן מ"מ אינו ניקח בכסף מעשר מטעמא אחריני דאיתא התם בסוגיא ע"ש וצ"ע. מיה ובס' ת"ח שם פי' דלא כפרש"י אלא דשומנא דפרי לאו היינו שומן רק תמצית מוהל היוצא מהן ע"י כבישה:

(שם סעיף ו') <b>כלכית פרש"י שהוא דג טמא ואחרים פירשו שהוא דג טהור.</b> בתו' חדשים בגליון פ"ב דעבודת כוכבים מביא ראיה שהוא טהור מירושלמי דנדרים דקאמר שם הנודר מדגה אסור בכלכית. ואין כאן ראיה דאפילו אי דג טמא הוא ואסור באכילה מ"מ בהנאה שרי. ונפקא מינה במה שנדר לאסור בהנאה וכה"ג איתא בט"ז ר"ס ס"ד לענין חלב בהמה טמאה דלא נקרא חלב נפ"מ דאם נדר מחלב סתם אינו אסור בהנאה בשל טמא ועוד דאיכא נפקא מינה טובא כמ"ש בס' באר יעקב בסימן רט"ו לענין חלות הנדר על נבילה וטריפה. דנ"מ אם נעשה חשוד לעבור על איסור נדרים. א"נ אם יש לו חולה שצריך ליתן לו נבילה וטריפה אם חל הנדר וצריך לשאול עליו קודם שיתן לו וגם נ"מ אם צריך ליתן בעדם מ' זהובים כדין מי שנתחייב מלקות כמ"ש בח"מ סי' ב'. ועוד כתב דנ"מ דאם חל הנדר ה"ל דשיל"מ ולא בטל. וזה צ"ע כמ"ש שם:

<b>ונלע"ד</b> ראי' ברורה שדג טמא הוא מהש"ס דפ' גיד הנשה (דף צ"ז) גבי דאמר התם כילכית באלפס הוה. ואמר ר"י לטעמי' קפילא ארמאה. ופרש"י כלכית שקץ דגים קטנים נתבשל עם אלפס של בשר. מוכח להדיא דדג טמא הוא והיה אוסר הבשר בנותן טעם וצע"ג על הרמב"ם והעתיקו הש"ע בסמוך שכתב דדג טהור הוא. אח"כ הראו לי בר"ן פא"מ שכתב דלדעתם כל דג קטן בין טהור בין טמא אקרי כלכית:
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}