עריכת הדף "טיוטה:ליקוט ברייתות"

* {{עוגן1|כיצד}} רשות הגבוה בכסף גיזבר שנתן מעות בבהמה אפילו בהמה בסוף העולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך כיצד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט האומר שור זה עולה בית זה הקדש אפילו בסוף העולם קנה בהדיוט לא קנה עד שימשוך ויחזיק {{ממ|[[בבלי/קידושין/כח/ב|קידושין כח:]]}}

* {{עוגן1|האב}} חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות, ויש אומרים אף להשיטו במים. רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות {{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/א|קידושין כט.]]}}

* {{עוגן1|כל}} מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות {{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/א|קידושין כט.]]}}

* {{עוגן1|הוא}} לפדות ובנו לפדות, הוא קודם לבנו. רבי יהודה אומר, בנו קודמו, שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו {{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/א|קידושין כט.]]}}

* {{עוגן1|לפדות}} את בנו ולעלות לרגל, פודה את בנו ואחר כך עולה לרגל. רבי יהודה אומר, עולה לרגל ואח"כ פודה את בנו, שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת {{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/ב|קידושין כט:]]}}

* {{עוגן1|מנין}} שאם היו לו חמשה בנים מחמש נשים שחייב לפדות כולן, תלמוד לומר כל בכור בניך תפדה {{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/ב|קידושין כט:]]}}

* {{עוגן1|הוא ללמוד}} ובנו ללמוד, הוא קודם לבנו. רבי יהודה אומר, אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו, בנו קודמו {{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/ב|קידושין כט:]]}}

* {{עוגן1|ללמוד}} תורה ולישא אשה, ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה. ואם אי אפשר לו בלא אשה, ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה {{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/ב|קידושין כט:]]}}

* {{עוגן1|עד}} עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה. כיון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר תיפח עצמותיו {{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/ב|קידושין כט:]]}}

* {{עוגן1|חנוך}} לנער על פי דרכו {{ממ|משלי כב ו}} רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר משיתסר ועד עשרים ותרתין, וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/א|קידושין ל.]]}}

* {{עוגן1|למדו}} מקרא, אין מלמדו משנה {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/א|קידושין ל.]]}}

* {{עוגן1|ולמדתם}} אותם את בניכם {{ממ|דברים יא יט}} ולא בני בניכם. ומה אני מקיים [[תנ"ך/דברים/ד#ט|והודעתם לבניך ולבני בניך,]] לומר לך שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/א|קידושין ל.]]}}

* {{עוגן1|ולמדתם אותם}} את בניכם, אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין, תלמוד לומר והודעתם לבניך ולבני בניך. אם כן מה תלמוד לומר בניכם, בניכם ולא בנותיכם {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/א|קידושין ל.]]}}

* {{עוגן1|חמשת}} אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים, הוו פסוקי ספר תורה. יתר עליו תהלים, שמונה. חסר ממנו דברי הימים, שמונה {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/א|קידושין ל.]]}}

* {{עוגן1|ושננתם,}} שיהו דברי תורה מחודדים בפיך. שאם ישאל לך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד, שנאמר [[תנ"ך/משלי/ז#ד|אמור לחכמה אחותי את וגו']] ואומר [[תנ"ך/משלי/ז#ג|קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך]] ואומר [[תנ"ך/תהלים/קכז#ד|כחצים ביד גבור כן בני הנעורים]] ואומר [[תנ"ך/תהלים/קכ#ד|חצי גבור שנונים]] ואומר [[תנ"ך/תהלים/מה#ו|חציך שנונים עמים תחתיך יפלו]] ואומר [[תנ"ך/תהלים/קכז#ה|אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער]] {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/א|קידושין ל.]]}}

* {{עוגן1|ושמתם}} {{ממ|דברים יא יח}} סם תם. נמשלה תורה כסם חיים, משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן, ואין אתה מתיירא. ואם אתה מעבירה, הרי היא מעלה נומי. כך הקב"ה אמר להם לישראל, בני, בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר [[תנ"ך/בראשית/ד#ז|הלא אם תטיב שאת.]] ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנא' [[תנ"ך/בראשית/ד#ז|לפתח חטאת רובץ.]] ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר [[תנ"ך/בראשית/ד#ז|ואליך תשוקתו.]] ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר [[תנ"ך/בראשית/ד#ז|ואתה תמשל בו]] {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/ב|קידושין ל:]]}}

* {{עוגן1|קשה}} יצר הרע, שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר [[תנ"ך/בראשית/ח#כא|כי יצר לב האדם רע מנעוריו]] {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/ב|קידושין ל:]]}}

* {{עוגן1|בני,}} אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא, נימוח. ואם ברזל הוא, מתפוצץ, שנאמר [[תנ"ך/ירמיה/כג#כט|הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע.]] אם אבן הוא, נימוח, שנאמר [[תנ"ך/ישעיה/נה#א|הוי כל צמא לכו למים,]] ואומר [[תנ"ך/איוב/יד#יט|אבנים שחקו מים]] {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/ב|קידושין ל:]]}}

* {{עוגן1|נאמר}} [[תנ"ך/שמות/כ#יב|כבד את אביך ואת אמך,]] ונאמר [[תנ"ך/משלי/ג#ט|כבד את ה' מהונך,]] השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום. נאמר [[תנ"ך/ויקרא/יט#ג|איש אמו ואביו תיראו,]] ונאמר [[תנ"ך/דברים/ו#יג|את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד,]] השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום. נאמר [[תנ"ך/שמות/כא#יז|מקלל אביו ואמו מות יומת,]] ונאמר [[תנ"ך/ויקרא/כד#טו|איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו,]] השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום. אבל בהכאה, ודאי אי אפשר. וכן בדין, ששלשתן שותפין בו {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/ב|קידושין ל:]]}}

* {{עוגן1|שלשה}} שותפין הן באדם, הקב"ה ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/ב|קידושין ל:]]}}

* {{עוגן1|רבי}} אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/ב|קידושין ל:]]}}

* 

* 

* 

* 

* 

== איש אמו ואביו תיראו ==
* {{עוגן1|איש}} אין לי אלא איש, אשה מנין, כשהוא אומר [[תנ"ך/ויקרא/יט#ג|איש אמו ואביו תיראו]] הרי כאן שנים {{ממ|[[בבלי/קידושין/כט/א|קידושין כט.]]}}

* {{עוגן1|איש,}} אין לי אלא איש, אשה מנין, כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים. אם כן, מה תלמוד לומר איש, איש סיפק בידו לעשות, אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה {{ממ|[[בבלי/קידושין/ל/ב|קידושין ל:]]}}

[[קטגוריה:טיוטות]]