עריכת הדף "טורי אבן/ראש השנה/לד/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ל"ד ע"א'''}}

'''{{עוגן1|הא}} כיצד ג' שהן תשע.''' משמע דהאי תנא חשי' תקיעה לחוד ותרועה לחוד מש"ה ה"ל ג' שהן ט' ולעיל קא' ג' של ג' והיינו דלא כר"י בספ"ה דסוכה [דף נג] דתנן התם אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש ולא מוסיפין על מ"ח ואמ' בגמ' מתני' דלא כר"י דתני' הפוחת לא יפחות מז' והמוסיף לא יוסיף על י"ו במאי קמיפלגי ר"י סבר תר"ת אחת היא ורבנן סברי תקיעה לחוד ותרועה לחוד וק"ל הא אמ' התם מ"ט דר"י דכתי' ותקעתם תרועה וכתיב תרועה יתקעו הא כיצד תר"ת א' היא ורבנן ההיא לפשוטה לפניה ולאחריה הוא דאתי וכיון דהאי תנא נ"ל פשוטה לפניה ולאחרי' מוהעברתם ותעבירו דגבי יובל אייתר לי' ותקעתם תרוע' ותרוע' יתקעו דגבי מדבר ובע"כ לתר"ת א' הוא קאתי ואמאי חשוב לתר"ת בשלש וי"ל אע"ג דהאי תנא נ"ל פשיטה לפני' ולאחרי' מיובל אפ"ה צריכ' קראי דגבי מדבר לפשוטה לפני' ולאחריה דמדבר גופי' דל"ל גז"ש דתרועה תרועה דלקמן למילף ר"ה ויובל ומדבר מהדדי. ובהכי א"ש הא דא' התם ור"י לפני' ולאחרי' נ"ל משנית דגבי מדבר ולא קאמ' נ"ל מיובל כהאי תנא דאפ"ה צריך קרא דשנית דכתב גבי מדבר למדבר גופי':


'''{{עוגן1|האי}} תנא מעיקרא קרא מייתי לה בהקישא וכו'.''' פירש"י ליתן האמור של זה בזה הא נמי תית' בהיקשא דאי כדכתב שיהא ב' בר"ה וא' ביובל אין תרועת של חדש הזה שוות וק"ל האמור של זה בזה ושל זה בזה א"א למיתי בהקישא דא"א להביא בהקישא אלא שיהא ביובל ב' כמו בר"ה שיהא הרועה של חדש הזה שוות והיינו של של זה בזה לחוד של ר"ה ביובל אבל של זה בזה ושל זה בזה כדי שיהא כאן וכאן שלשה לא ש"מ מש"ה איצטריך גז"ש ליתן של האמור בזה בחבירו שיהא כאן וכאן שלשה. ונ"ל לפ' איפכא דה"פ כיון דאיכא גז"ש הקישא ל"ל תית' הכל בגז"ש והא דמשני אי לאו גז"ש הוי מייתי לה בהקישא לא כדפירש"י הייתי מביא הכל בהקישא דודאי האמור של זה בזה א"א להביא בהקישא אלא אתרי מילי קמאי שבשופר ופשוטה לפני' ולאחרי' לחוד קאי אבל ג' של ג' ג' א"א למיתי בהקישא כי אם בגז"ש. ולמאי דפי' האי תנא דווקנא הוא דתרי מילי קמאי דאפשר למ"ל בהקישא מ"ל בהקישא אבל ג' של ג' ג' דא"א למיתי בהקישא שביק לאורחא קמא ומ"ל בגז"ש אבל לפירש"י קשה כיון דאפשר למיתי הכל בין בהקישא ובין בגז"ש מ"ש בתרי מילי קמאי מ"ל בהקישא והג' של ג' ג' שביק לאורחא קמא ומ"ל בגז"ש:

ועק"ל לפירש"י גז"ש זו שנאמר' בסיני למדר' שביעי שביעי ל"ל כיון דכל הני ג' מילי דאמרן אפשר להו למיתי בהקישא הילכך קרא ומתניתא מסייע למאי דפי' לקמן גבי ב' מד"ס אכתוב עוד בזה להוכיח למאי דפי':


[{{עוגן1|אבני שהם}}] '''{{עוגן1|השתא}} דאתי ג"ש הקישא ל"צ.''' מכאן ק"ל על פירש"י רפי"ט דשבת (ד' קלא) דס"ל לר"א התם (לולב) [צ"ל שופר] וכל מכשירו דוחין את השבת ונ"ל מדכתב יום תרועה יהי' לכם ביום אפי' בשבת ורבנן ההוא מבעיא לי' ביום ולא בלילה ור"א ביום ולא בלילה נ"ל מביוה"כ תעבירו שופר וגמרי מהדדי ופירש"י וגמרי מהדדי מבחודש השביעי שיהא כל תרועות חודש הז' שוות וכ"פ התוס' שם וזה תימא הא לפי מסקנא דהכא בגז"ש מייתא לה ולא בהקישא ומ"מ נ"ל שדקדק הוא יפה דהתם אליב' דר"א קיימינן ור"א ס"ל התם מופנה מצד אחד למידין ומשיבין והא גז"ש דשביעי שביעי אינו מופנה אלא מצ"א דיובל מופנה א"מ והא איכא למיפרך דליכ' למיגמר ר"ה מיובל דאמר מר תקעו ב"ד בשופר לפטרו עבדים לבתיה' ושדות חוזרין לבעליהן דהכי פריך התם דמה"ט א"א למגמר מתקיעות שופר דיובל למצה לולב סוכה לפיכך אליבא דר"א ההיא גמרו מהדדי ר"ה מיובל דאמ' התם בע"כ בהיקישא קא' ולא בגז"ש אבל שמעתין כרבנן אזלי דס"ל מופנה מצ"א למידין וא"מ ונ"ל מגז"ש. וכ"ת כיון דלר"א לא נפקי לי' מגז"ש אלא בהקישא ג' של ג"ג מנ"ל שהרי זה א"א ללמוד מהקישא אלא בגז"ש כדפי' בפני'. י"ל דאה"נ דר"א ל"ל ג' של ג"ג דהא איכא תנא בסמוך דל"ל הא. מיהו לפ"ז לא אתי שפיר לישנא גמרי מהדדי דקא' התם דכיון דל"ל גז"ש וג' של ג"ג הא הני תרי מילי דמייתא תנא מהקישא ר"ה לחוד קא גמר מיובל ולא יובל מר"ה אבל אי גמרי מהדדי בגז"ש קא' ניחא דא"א ללמוד ג' של ג"ג אלא א"כ אתה נותן של זה בזה ושל זב"ז ע"י גז"ש א"כ יובל מר"ה נמי גמר לטעון הב' הנאמר בר"ה ויובל ואין להאריך כאן יותר [ע"כ מאבני שהם]:


'''{{עוגן1|א"צ}} ה"ה או' ותקעתם תרועה שנית.''' נ"ל דא"יב דלהאי תנא תר"ת חדא היא דכיון דנ"ל פשוטה לפני' ולאחרי' משנית אייתר לי' תרועה יתקעו לחדא היא כר"י ות"ק כרבנן:


'''{{עוגן1|ומה}} ת"ל שנית.''' תהא תקיעה שניה לה משמע ודאי דלא נ"ל משנית אלא פשוטה דלאחרי' אבל לפני' מתקעת' תרועה נ"ל כת"ק ול"ק א"צ אלא אתרועה יתקעו דמיני' נ"ל לת"ק פשוטה לאחרי' והאי נ"ל משנית וק"ל ההיא דפ"ה דסוכה דר"י יליף דתר"ת א' הן מותקעתם תרועה ומתרועה יתקעו דאלו פשוטה לפני' ולאחרי' משנית נ"ל כהא תנא הא משנית א"א ללמוד אלא פשוטה לאחרי' בלבד ולפני' בע"כ מותקעת' תרועה נ"ל וכיון דלא אייתר אלא תרועה יתקעו א"א ללמוד מכאן אלא דתרוע' ותקיעה דלאחרי' דחדא הן ואין להפסיק ביניהן כדא' התם ואכתי מנ"ל דתקיעה לפני' עם תרועה ותקיע' דלאחריה דחדא הי' ואין להפסיק ביניהן ואלו לר"י תר"ת שלשתן א' הן ונ"ל מותקעת' תרועה ותרועה יתקעו ומשמע דתרתי קראי הללו להא דרשא דתר"ת א' הן אתיין וע"כ צ"ל דר"י מהעברת ותעבירו דיובל מ"ל פשוטה לפני' ולאחרי' וגם גמיר ר"ה מיובל בגז"ש דשביעי שביעי ואית לי' נמי גז"ש דתרועה תרועה כהאי תנא דא"ל הני תרתי גז"ש כדא' לקמן כיון דיובל ור"ה ילפינן מהדדי בגז"ש וגלי קרא גבי יובל מהעברת ותעבירו לפשוטה לפני' ולאחרי' מהשתא הני תרתי קראי דמדבר אייתרו שניהם לר"י להך דרשא דתר"ת א' הן והאיך קא' פ"ה דסוכה דתר"ת א' הן ופשוטה לפני' ולאחרי' תרווייהו נ"ל לר"י ממדבר מיהו הא דל"ק הגמ' דר"י א"ל גז"ש דשביעי שביעי ר"ה מיובל ניחא דלעיל פ"ג (ד' כו) אר"י דבר"ה תוקעין בשל זכרי' וביובל בשל יעלי' ומאן דאית לי' גז"ש ר"ה ויובל שופר א' לשניהן כדמוכח באותו סוגיא אבל הא ודאי קשה מנ"ל לר"י דתר"ת שלשתן א' הן וכמ"ש:


'''{{עוגן1|אין}} לי אלא במדבר בר"ה מניין.''' נ"ל דה"ה ביובל דהא מסיק ג' תרועות נאמרו בר"ה וחדא מהני גבי יובל כאמר כדמסיק ועוד כיון דיליף תרועה לגז"ש הא גבי יובל נמי תרועה כתיב אלא נקיט ר"ה דתדיר יותר מיובל וגם נוהג בזה"ז והה"נ ליובל וכ"ת תינח ר"ה יליף ממדבר בהאי גז"ש דתרועה משום דבר"ה מופנה יום תרועה אבל ביובל הא ליכא הפנאה. לק"מ דהאי תנא א"ל גז"ש דשביעי דר"ה ויובל כדמסי' ומש"ה נ"ל ר"ה מיובל לביו' ולא בלילה וא"כ לבתר דגמר ר"ה ממדבר בגז"ש דתרוע' לפשוטה לפני' ולאחרי' הדר גמר יובל מר"ה בהאי גז"ש דשביעי לה והשתא כ"ש דניחא דקאמר בר"ה מניין ושביק ליובל ומשום דמאהי גז"ש דמדבר לא אתיא אלא ר"ה לחוד אלא דהדר גמר יובל מר"ה בגז"ש אחרת דשביעית מהדדי:


'''{{עוגן1|שתים}} מד"ת ואחד מד"ס.''' משום דיום תרועה מיבעי ליה להפנאה ללמוד בגז"ש דתרועה ר"ה ממדבר וזכרון תרועה עם שופר תרועה המה מד"ת משום דא"ל נמי גז"ש דשביעי ר"ה מיובל כדמסיק. וק"ל כיון דב' מד"ת בר"ה וביובל אע"ג דבכל חד לא נאמר אלא חדא ש"מ דס"ל דע"י גז"ש אמר' ליתן את של זה בזה וכתנא דלעיל דמ"ל לג' שהן ט' לר"ה ויובל מה"ט אלא לדידי' שלשתן למניינא ולהאי תנא ב' למניינא וא' להפנאה לגז"ש דתרועה דבעי פשוטה לפני' ולאחרי' משום דוהעברת תעבירו ל"מ לי' כדמסיק וכיון שכן מה בכך שבר"ה ויובל ליכא אלא תרי קראי למניינא הא כיון דחד קרא כתיב גבי מדבר וילפינן ר"ה מיני' בגז"ש דתרועה לית' נמי לתרועת שלישי' לר"ה ממדבר ליתן את האמ' של זה בזה ע"י גז"ש זו כדמייתית לתרועת שני' ע"י גז"ש דשביעי דיובל מר"ה מה"ט דליתן את האמור של זה בזה ואם הי' אפשר לומר דע"י גז"ש לחוד מי לא אמרינן ליתן של זה בזה ולא יליף תנא דלעיל ג' שהן ט' וכן הא תנא ב' אלא משום דאתיא לת"ק ב' ביובל כמו בר"ה וה"נ פשוטה לפני' ולאחרי' בר"ה אתיא מיובל ע"י הקישא ומהשתא בע"כ גז"ש כי אתיא לליתן של זה בזה וכן של זה בזה קא אתיא דאל"כ למה נאמר' גז"ש זו בסיני דהא אין אדם דן גז"ש מעצמו ת"ל מהקישא דאדם דן מעצמו אפשר ללמוד שר"ה בשופר ופשוטה לפני' ולאחרי' מיובל וב' תרועה ביובל מר"ה אלא ע"כ גז"ש כי אתיא לשל זה בזה שיהי' כאן וכאן ג' שהן ט' ובזה א"ש נמי להאי תנא דמדנאמר' גז"ש זו בסיני ולא סמיך אהקישא מה דיליף האי תנא ר"ה מיובל לבימים ולא בלילה ש"מ לכדי ליתן של זה בזה נאמר' אבל גבי מדבר דליתא שם הקישא אלא גז"ש לחוד לא ילפינן לה לשל זה בזה וכי אתיא גז"ש לפשוטה לפני' ולאחרי' בלחוד להאי תנא ושל ושל זה בזה אין לנו:

והשתא כ"ש דניחא הא דתנא דלעיל אייתי תרי מילי קמאי בהקישא אע"ג דלבסו' מייתי לגז"ש משום דאי לאו דאפשר למייתי לתרי מילי קמאי בהקיש' מגז"ש זו לחוד לא היה אפשר למייתי לאת של זה בזה וכדפי':


'''{{עוגן1|שבתון}} זכרון תרועה.''' יום תרועה לתלמודו בא לביום ולא בלילה והשתא איכא חילוק בין תנא דברייתא לר' יונתן דאלו לתנא תרועה דיום תרועה מופנה לגז"ש דלפשוטה לפניה ולאחריה ואלו לר"י יום תרועה מ"ל לביום ולא בלילה ותרועה דזכרון תרועה מופנה לגז"ש זו וק"ל כיון דר"י ל"ל גז"ש דשביעי של יובל ור"ה דמש"ה מפיק ליום תרועה לביום ולא בלילה אע"ג דביום הכיפורי' גבי יובל כתיב וכדמסיק א"כ פשוט' לפניה ולאחריה גבי יובל מנ"ל{{הערה|יש לתמוה לפי מה דסובר רבינו דמאן דלא יליף ר"ה מיובל להא דביו' ולא לילה ע"כ ל"ל ג"ש דשביעי שביעי א"כ קשה מסוגיין דשבת קל"ב דר"א דריש התם ליום תרועה דמכשירי שופר דוחין את השבת דיום ואפילו בשבת ופריך ורבנן (הכתיב יום) יום ולא לילה ור"א כו' נ"ל מיום הכפורים וגמרי מהדדי דיו' יעו"ש והשתא לפ"ד רבינו קשה למה להו לאוקמי לרבנן דפליגי אדר"א דדרשי יום ולא לילה כ"ר יונתן דהכא ולית להו גז"ש דשביעי שביעי. והרי כולהו תנאי לבד מדר' יונתן ס"ל גז"ש דשביעי והרי בפשיטות לק"מ קושיות הש"ס דהא י"ל דרבנן דר"א ס"ל כהנך תנאי דפליגי אד"ר יונתן וס"ל שלש תרועות בר"ה מד"ת מגז"ש דשביעי ולא דרשי ליום ואפילו בשבת ויום ולא לילה דלדידהו מבעי לגופא והרי אפילו ת"ק דר' יונתן דס"ל שתים מד"ת ויליף יום ולא לילה מיובל אפ"ה לא דריש ליום ואפילו בשבת דאל"כ לא שמעינן כ"א אחת מד"ת כמו לר"י דדריש יום ולא לילה לא שמעינין כ"א אחד מד"ת. ועוד שהרי רבינו בשוהם ד"ה והשתא הקשה על רש"י ותוס' בסוגיא דשבת הנ"ל. שפירשו דגמרי מהדדי דאמרינן התם היינו בהקישא והרי מסקינין הכא דכיון דאתי בגז"ש היקשא ל"צ יעו"ש. דזה ל"ק כ"כ כיון דלא שמעינין לר"א בהדיא דס"ל גז"ש דשביעי יותר ניחא לפרש בדר"א דגמרי מהדדי היינו בהקישא דהשתא לפ"ז לא אייתר לן הקישא שהרי באמת דחיקא טובא להך תנא דמייתי בג"ש דשביעי כיון דמהקישא שמעינין לה למה ניתן גז"ש זו בסיני על חנם וכמו שהקשה רבינו בעצמו. יותר ה"ל להקשות בפשיטות שהרי בהקישא לא שמעינן כלל לשלש מד"ת ואפי' שתיים מד"ת א"א למייתי כ"א בגז"ש דשביעי מייתינין לתרועה דיובל לר"ה. ולר"א נמי כיון דלר"א מבעי ליום ואפילו בשבת א"כ מהקישא לא שמעינין אפילו לשתיים מד"ת שהרי אפילו ת"ק דר"י דס"ל שתים מד"ת לא דריש לאפילו בשבת. אלא שע"ז י"ל דלק"מ דע"כ ת"ק דר"י בדוקא נקט ליום תרועה לגז"ש דהכי גמיר לה מרביה דתרועה האמורה אצל יום אתיא לגז"ש דאי ל"ד הך תרועה אלא דתרועה דשבתון תרועה נמי י"ל דאתי לגז"ש ול"ד נקט יום תרועה. א"כ קשה מנ"ל שתיים מד"ת אימא דשבתון תרועה אתי לג"ש ויום תרועה מבעי ליום ואפילו בשבת דבע"כ צריך למידרש הכי ליום או למעט לינה או לרבות ואפילו בשבת. ומהשתא כיון דגמר לה דתרועה האמורה אצל יום לגז"ש וכל גז"ש מופנה היא ע"כ דהאי יום ל"ד. ובהכי ניחא לי דלא תקשי מאי פריך בשבת שם ארבנן דלא דרשי ליום ואפי' בשבת מאי קושיא אימא דס"ל גז"ש דשביעי שביעי ומייתינן ל"ג מד"ת כהנך תנאי דג' מד"ת ולא דרשי ליום ואפילו בשבת ומבעי לגופא כמו לת"ק דר"י דלא דריש ליום ואפי' בשבת וכנ"ל. דז"א דע"כ להאי תנא דל"ל גז"ש דמדב' ע"כ דרשי ביום או לרבות שבת או למעט לילה. דדוקא להנך תנאי דילפי גז"ש דמדבר כיון דבעי חד תרועה לגז"ש מופנה א"כ אי נימא דדרשינין יום לא אפשר למייתי בגז"ש דשביעי כ"א שתים מד"ת או חד מד"ת דאל"כ לא הוי גז"ש מופנה אבל להך תנא דל"ל גז"ש דמדבר וודאי דריש ליום אפי' בשבת. אבל קושיות הראשונות ודאי קשיא ועוד דא"כ גם תירוצי באבני שוהם דלכך פירשו דגמרי' מהדדי היינו בהקישא משים דבר"א קיימינין ור"א ס"ל דמופנה מצד אחד למדין ומשיבין. הא מ"מ קשיא למאי דמשני לרבנן דדרשי יום ולא לילה ולא ילפי מיום ולפ"ד רבינו ש"מ דל"ל גז"ש דשביעי א"כ ע"כ גם רבנן דר"א ל"ל גז"ש דשביעי. ועוד דא"כ ע"כ בהקיש' גמרי מהדדי והרי מהקישא א"א למייתי לשלש מד"ת כנ"ל. ועוד לפ"ז ה"ל להקשות ביותר תימא אסוגיא דהכא כיון דר"י לא יליף מיובל ולית לי' גז"ש דשביעי א"כ מנ"ל לאתויי בר"ה אפילו תקיעה אחת מד"ת. שהרי חד קרא מבעי לגז"ש מופנה ואידך ליום ולא לילה א"כ א"א למייתי לתקיעה אחת כ"א מוהעברת שופר תרועה הנאמר גבי יובל. דא"ל דעכ"פ שמעינן מיום תרועה תקיעה אחת דנהי דאימעיט מיום ולא לילה מ"מ ממילא שמעינין לתקיעה אחת. ז"א דאי נימא דעכ"פ שמעינין ממילא לתקיעה אחת מיום תרועה א"כ גז"ש דשבתון תרועה אינה מופנה. דהא י"ל דשבתון תרועה לגופא ויום תרועה כיון דצריך למעט לילה ע"כ צריך למיכתב תרועה אצל יום דביום בלא תרועה לא סגי. אע"כ שמוהעברת דיובל שמעינן לתקיעה דר"ה בגז"ש דשביעי כנ"ל ואי ר"י ל"ל גז"ש דשביעי מנ"ל לתקיעה בר"ה. ובאמת הרב בעל כפות תמרים ביום תרועה שם הניח בצ"ע על הסוגיא ולא עוד אלא שדקדק מד' הש"ס דפריך ואידך ביום ולא בלילה מנ"ל ומשני יליף מיובל כו' משמע דבלא"ה לא יליף מיובל והרי אי לא יליף מיובל מנ"ל לשתיים מד"ת. יעו"ש שהניח בצ"ע:{{ש}}
וקושיא זו וודאי דגם לפ"ד רבינו לק"מ דע"כ ת"ק דר"י דריש לגז"ש זו אלא דהש"ס מפרש האמת דלדידי' ל"צ כלל דנ"ל מיובל ולאפוקי מדר"י דלא יליף מיובל משום דל"ד ר"ה ליובל:{{ש}}
אלא שיש לתמוה על תמיהת הגדולים שלא הביאו למ"ש התוס' שם בסוגיא דשבת קל"ב הנ"ל ד"ה וגמרי מהדדי דרבנן דלא ילפי מיובל למעט לילה היינו משום דלענין זמן א"א להשוות ר"ה ליובל שהרי וודאי חלוקין הן בזמן שזה באחד לחודש וזה בי' לחודש. ע"ש. הרי לפי ד' התוס' האלו סרו מהר קושיות הגדולי' האלו מעל סוגין דהכא וכ"ע ס"ל גז"ש דשביעי שביעי ור' יונתן דדריש מיום ולא לילה ס"ל כהנך רבנן דשבת דפליגי אדר"א ואין להשוות ר"ה ליובל לענין זמן וממילא יתיישב נמי קושיות רבינו דמנ"ל לר"י פשוטה לפניה ולאחרי' ביובל כו'. שהרי מר"ה להדיא בדר"י לקרא דוהעברת שופר ואחת מד"ת ואי גז"ש דשביעי שביעי גמר לה בג"ש דשביעי שביעי. ובאמת יש לתמוה שהרי הש"ס דהכא מייתי ל"ל מאי שייטי' דוהעברת שופר דיובל לר"ה. ומ"ש רבינו דלר' יונתן העברת תעבירו משמע לי' לפשוטה לפניה ולאחרי' ויליף ליובל מהעברת תעבירו גופי' דכתיב גבי'. לכאורה אינו נראה כן מד' הש"ס דאיתא להדי' העברת תעבירו לא משמע להו הרי לר"י נמי לא מ"ל:{{ש}}
וכן בסמוך שם איתא נמי לא משמע להו. אבל לפ"ד התוס' שבת הנ"ל א"ש דודאי גם לר"י לא משמע לי' העברת תעבירו. דאי משמע לי' א"כ ל"ל להך גז"ש דמדבר כלל לפשוטה לפני' ולאחרי' בר"ה הא שפיר יש ללמוד בגז"ש דשביעי מיובל דכתיב גבי' והעברת תעבירו ופשוטה לפני' ולאחרי'. אע"כ העברת תעבירו לא משמע לי' לפשוטה לפניה ומש"ה ניתן לגז"ש דמדבר לפשוטה לפניה ושוב ילפינן ליובל מר"ה בהקישא או בגז"ש:{{ש}}
ומה שכתב רבינו באבני שוהם דלר"א ל"ל גז"ש דשביעי שביעי משום דשביעי האמו' בר"ה אינו מופנה וממיל' ל"ל לג' מד"ת. נראה שאין זה מוכרח. דהכי כתיב בקרא דפ' אמור בחודש השב עי באחד לחודש יהי' לכם שבתון זכרון תרועה. ומדה"ל למיכתב באחד לחודש השביעי ובחודש מיותר הוא ומדסמך השביעי לבחודש וכתיב בחודש השביעי ש"מ לגז"ש בחודש השביעי האמור ביובל. והא דלא גמיר בחודש בחודש לגז"ש י"ל משום דהרבה בחוד' נאמרו בתורה לכך נקיט בחודש השביעי. ולפ"ז היה נראה ליישב מה דק"ל לכאורה אהא דאמרינן דבחודש השביעי אתי להקישא שיהי' כל תרועות חודש השביעי שוות וע"כ אן לאחר דאתינן בגז"ש דשביעי שביעי מ"מ הקישא נמי איכא אלא דהקישא ל"צ ועוד שהרי רבינו הוכיח מהסוגין בד"ה שתיים דלא שמעינן לג' מד"ת כ"א ע"י גז"ש והקישא א"כ ע"כ צ"ל שההיקש הוא לבד הגז"ש. וזה תמוה שהרי כיון דאצטריך בחודש השביעי הנאמר גבי יובל לגז"ש דשביעי וע"כ א"א למיכתב שביעי בלא חודש א"כ איך שמעינן מינה הקישא נמי. אבל לפ"ד הנ"ל א"ש דה"נ לרבנן דר"א דלא בעי מופנה משני צדדים א"כ אף אי הוה כתוב באחר לחודש השביעי נמי אתי לן גז"ש דשביעי מיובל כיון דביובל הוא מופנה והאי בחודש למה לי אע"כ מדסמך להאי בחודש השביעי ש"מ להקישא אתי ולפ"ז דעת התוס' שבת צ"ע. ולק"מ קושיות רבינו בד"ה האי תנא על רש"י כיון דמהקישא נמי מייתינן לג' מד"ת למה ניתן גז"ש דשביעי בחנם כיון דל"צ כו' ולפ"ד א"ש דבאמת אחר דאתיא לן גז"ש שוב א"א כלל בהקישא כנ"ל ומה דקאמר הש"ס השת' דאיכא גז"ש הקיש' ל"צ ה"פ אף אי לא ניתן הגז"ש היה ידעינן מיתורא דבחודש השביעי דכתיב ביובל דלהקישא דר"ה אתי והתורה לא סמכה ע"ז כיון דמיתורא דבחודש השביעי בלבד אינו מובן כ"כ דלהקיש אתא שיהא כל תרועות החודש שוות אפשר דלא ידעינן למאי אתי ואתי גז"ש דשביעי שביעי להקיש יובל לר"ה להדיא וכה"ג מצינו בסנהדרין פרק נגמר הדין דאי לאו גז"ש דפרים היה מפיק לי' ממשמעות הקרא דהוצא את המקלל ומ"מ אצטריך גז"ש לפרושי משמעותא דקרא וה"נ בכה"ג הוא עיין תוס' ב"מ ס"א ד"ה מ"ע ובירו' דפירקין: {{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}} בשלמא גבי ר"ה האיכא הפנאה לגז"ש זו אבל ביובל הא ליכא הפנאה וכיון דג"ש דשביעי ר"ה ויובל בהדדי ל"ל פשיטא לפניה ולאחריה ביובל מנ"ל וצ"ל דר"י פליג נמי את"ק דידי' דלת"ק והעברת ותעבירו דגבי יובל לא מ"ל לפשוטה לפניה ולאחריה (גז"ש) [צ"ל וגז"ש] דשביעי מ"ל ולר"י הוו איפכא דגז"ש דשביעי לא משמע לי' והעברת תעבירו מ"ל לפשוטה לפניה ולאחריה והשתא יליף ר"ה ממדבר לפשוטה לפניה ולאחריה בגז"ש דתרועה ויובל נ"ל מהעברת תעבירו דגופיה:


'''{{עוגן1|ודילמא}} ילולי היה וקא מפסיק כו'.''' ה"ג ספרים דידן ברישא דילמא ילולי ובתר כן גרסי ודילמא גנוחי הוה ורש"י נראה דגרס איפכא ברישא דילמא גנוחי ובתר כן דילמא ילולי אמאי לא ק"ל נמי דילמא גנוחי דמ"ש דקפיד אהפסק דבין תרועה לתקיעה שלפני' ולא קפיד אהפסק דבין שברים לתקיעה שלאחריה מש"ה מהפך רש"י את הגירסא וקמא גנוחי לחוד קא ק"ל אבל דילמא ילולי לחוד לא ק"ל משום דמסיק סתמא דמילתא כי מיתרע באינש מילתא ברישא גנח והדר יליל מש"ה לא מספקא לן ליליל ברישא והדר גנח להקדים תרועה לשברים וה"נ משמע ליה אי לאו גנת ויליל ביחד הויין תרועה בע"כ גנח הוא דהוי תרועה דהא ברישא הוי גנח ולא יליל דהוי בתר גנח וכ"ת הא תנא דידן ס"ל יליל הוא י"ל דתנא דידן ס"ל דבין גנח לחוד בין יליל לחוד כל אחד מהם לחוד הויין תרועה ונקיט יליל דסיפא דהוי תרועה כ"ש גנח דרישא אבל תנא ברא דנקט גנח בע"כ גנח דווקא ולא יליל. דל"ל דאף גנח קאמ' וה"ה ליליל דמתני' ומאי דמשייר במתני' דהא תו ל"ל השתא יליל לחוד דסיפא קמ"ל במתני' תרוע' גנח דברישא מבעיא אלא ודאי תנא ברא דווקא גנח קאמר ולא יליל ופליג אמתני' מש"ה פריך דילמא גנח הוי כתנא ברא וקא מפסק אבל הא לק"ל דילמא יליל לחוד אבל לא גנח דזה לחוד א"א אם לא תרווייהו ביחד ולצאת מהא ספיקא כבר תיקן ר"א בזה תשר"ת:

אבל מאן דפריך ודילמא ילולי משמע ליה דא"ל שמא לתנא דידן ילולי לחוד הוי תרועה אבל גנוחי לחוד לא דוודאי אי גנוחי וילולי ביחד הוויין תרועה אזלינן בתר סתמא דמילתא דברישא גנח ולא איפכא אבל אי לא בעינן תרווייהו אין קפידא בהא דגנח קדים ליליל:

וי"ל דתנא דידן דווקא יליל דבסוף הא דהוי תרועה אבל לא גנח דברישא כי עיקר התרועה קרוי על שם הסוף וה"נ תנא ברא דנקט גנוחי דווקא הא דס"ל דתרועה קרוי על שם גנח דרישא לחוד ויליל דבסוף לאו כלום הוא ומהשתא יש להסתפק ספיקא דילמא גנוחי לחוד ולא יליל כהנא ברא א"נ שמא ילולי לחוד קאמר תנא דידן אבל לא גנוחי מש"ה צריך נמי תר"ת. אבל מאן דפריך ודילמא גנוחי לחוד וילולי לחוד לא מספקא ליה מטעמא דפרי' דסגי ליה בתש"ת בהדי תשר"ת אבל תר"ת לא צרי' ודקא' מספקא ליה דילמא גנח ויליל בע"כ ה"פ מספקא ליה דילמא תרווייהו ביחד קרוי תרועה וזה בלא זה לא סגי ותנא דידן תני לסופה וה"ה דצריך לדרישא ותנא ברא מפ' לרישא ומאי דמשייר במתני' מפ' הברייתא:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>