עריכת הדף "טורי אבן/ראש השנה/טו/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ט"ו ע"ב'''}}

'''{{עוגן1|ר"י}} ור"ל דא' אתרוג בת ו' שנכנס לז' לעולם ו'.''' ק"ל הא אר"י הלכה כסתם משנה ותנן בפ"ד דסוכה (דף ל"ט) הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה לפי שאין רשאי ללקחו בשביעית. ומפ' בגמרא דה"ט לפי שאין מוסרין דמי פירות ז' לע"ה ולולב בת ו' הנכנס לז' הוא אבל אתרו בתר לקיטה אזלינן אלמא סתים לן תנא כרבותינו באתרוג דבתר לקיטה לשביעית ואתרוג בת ו' שנכנס לז' קדושת שביעית עליו וכה"ג פריך הגמ' דר"י אדר"י בכ"מ:

ול"ל דכיון דבפ' (ד') [צ"ל ב'] דביכורי' גבי אתרוג שוה לאילן דמייתי להו לעיל לא תנן אלא פלוגתא דר"ג ור"א לגבי מעשר אי בתר חנטה אי בתר לקיטה ולכ"ע לענין שביעית בתר חנטה. ה"ל כסתם משנה דכל כה"ג לאו סתמא הוא אע"ג דלא תנא בה הא דרבותינו כדמוכח בכ"מ:

וענ"ל כו' אלמא לר"י ב"ב{{הערה|חסר מכאן ענין שלם:{{ש}}
ונ"ל שכיוון להא דאמרינן בשבועות ד' ד' ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה א"כ סתמא בתרא לר"י עדיף וכמ"ש הרב בעל עצמו' יוסף ברפ"ק דמס' קידושין. א"כ ה"נ אף אי נימא דמשנה דבכורים חשוב סתמא מ"מ סתמא דסוכה הוא בתרייתא דבב' סדרים יש סדר למשנה וכמ"ש הכ"מ בפ"ט מה' רוצח ומד' אי איתא דס"ל כר"ש ה"ל ג"כ לאשמועינן. ועיין מ"ש התוי"ט [[תוספות יום טוב/קידושין/א#א|פ"א דקדושין מ"א]] דכתב דלא כהכ"מ הנ"ל:{{ש}}
ראיתי להביא בכאן מה שהקשה הרב בעל עצמות יוסף על מ"ש התוס' בקידושין דהא דאמרינן אתרוג שוה לאילן דאזלינין בי' בשביעית לענין חנטה היינו כ"א לחומרא. א"כ אמאי פריך הש"ס בסוכה אהא דאמרינן דאזלינן באתרוג בתר לקיטה וששית שנכנסת לשביעית אסו' והא בין לר"ג בין לר"א אזלינין בתר חנטה. ומאי קושיא כיון דמה"ת אזלינין בתר לקיטה אלא בז' הנכנס לח' אזלינין לחומרא בתר חנטה יעו"ש. תירץ בזה בעל שער המלך דכוונת התוס' הוא שמה"ת ודאי אזלינן בתר חנטה מקרא דוברביעית אלא שמדרבנן ה"ל לאסור אתרוג בת ו' הנכנס לז' כיון שדומה לירק. ע"ז תירצו דאה"נ דאסור מדרבנן והא דאמרינן דאזלינן בה בתר חנטה היינו לחומרא בת ז' הנכנס לח'. והש"ס בסוכה פריך שפיר כיון שמה"ת אזלינין בתר חנטה אלא מדרבנן אזלינן בה בתר לקיטה נמי א"כ לית לן למיחש שמא לא ינהוג בו הע"ה מנהג שביעית כיון דמה"ת מותר כרבותינו שמה"ת אזלינין בתר לקיטה:{{ש}}
אך בעיקר הקושיא כן עמד עליו בעל שער המלך ומכח קושיא זו תי' ד' הרמב"ם ז"ל ב[[רמב"ם/שמיטה ויובל/א|פ"א מהלכות שמיט' ויובל]] שכתב והאתרוג אפילו הי' כפול קודם ר"ה הרי הן כפירות ז' להחמיר. ולכאורה תמוה הא כולהו אמוראי ס"ל דאחר חנטה לשביעית ואי מטעם דרבותינו שהולכין אחר לקיטה א"כ כיון דנוהג שביעית תפטור אף ממעשר כדמוכח סוגיא דהתם. ותירץ משים דקשיא לי' להרמב"ם דאי כפרש"י דהא דקאמר ר"י ור"ל לעולם שישית היינו שחייבת במעשר ופטור מביעור. א"כ ע"כ צ"ל דס"ל דהולכין אחר חנטה. א"כ הו"ל להש"ס להקשות ומי אמה ר"י הכי והאמר ר"י הלכה כס"מ דסוכה דהולכין אחר לקיטה ומאי אולמא דהאי סתמא מהאי סתמאי. לכן מפרש הרמב"ם דמ"ש לעולם ששית היינו לענין מעשר דאזלינן לחומרא מספק דלא ידעינן איזו סתמא עיקר וכמ"ש הר"ן פ' ע"פ. אבל לענין שביעית כיון דסתמא דסוכה דהולכין אחר לקיטה מספק נהג בה שביעית ואביי ורבא דאמרי דמעשר תלוי בשביעית היינו ליתובה מילתא דרבה אבל לר"י ע"כ לא ס"ל כרבה וסובר לעולם ששית ומספיקא אזלינן בשביעית נמי לחומרא מספק:{{ש}}
בשם הגאון החסיד מווילנא ראיתי ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל. דבתר דמייתי שם לההיא דר"י ור"ל מייתי כי אתא רבין אר"י אתרוג בת ו' שנכנס לז' חייב עליו משום טבל. ומאי בעי רבין בזה שמוסיף על ר"י ור"ל לכך מפרש הרמ"בם דרבין אתי לפלוגי על ר"י ור"ל דס"ל לעול' ששית בין למעשר בין לענין ביעור אלא לדידי' חייב עליו משום טבל. אבל לענין ביעור הולכין אחר השביעית וחייב בביעור ופסק כרבין אר"י:{{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}}:

ונ"ל דר"י לא מפ' מתני' דהלוקח לולב מחבירו בשביעית שלקח בתחילת שביעית לצורך החג של ז' דהשתא הלולב והאתרוג בע"כ משל ו' הנכנס לז' הם דהא באותן ט"ו יום שמר"ה עד החג א"א שגדלו אלא הלוקח לולב בז' היינו בסוף ז' סמוך לר"ה של ח' לצורך החג של ח' לפיכך נוהג שביעית באתרוג דבתר חנט' אזלינן וה' חנטה בז' ואפ"ה לולב שרי ליקח אע"ג דאין מוסרין פי' ז' לע"ה משום דאין קדושת ז' חל עליו משום דעץ בעלמא הוא וכדר"ל התם בסוגי' זו בתחילה ובחי' למ' סוכה יתבאר יותר:


'''{{עוגן1|כגון}} דקלים וזיתים.''' ק"ל הא מדס"ל לר' נחמי' באילן שעוש' בריכה א' אזלינן בתר לקיטה ש"מ דלקיטה עיקר אלא שבאילן שעושה ב' בריכות תקנות חכמי' היא למיזל בתר חנטה משום תקנתא דחדש וישן כדאמר לעיל גבי אורז ודוחן מתוך שעשוין פרכין פרכין. וכיון דלקיטה עיקר בע"כ בשל תורה צריך לילך בתר לקיטה דהא ה"ט דעשוין פרכין לא מהני אלא בשל סופרים וכדפרי' רש"י לעיל גבי אורז ודוחן הואיל ומעשר קטניות דרבנן יכולת בידם לקבוע זמן לפ"ד וכיון שכן בזיתי' ל"ל לר"נ למיתלי טעמא משום דעושין בריכה אחת הא אפי' היו עושין ב' בריכות אפ"ה בע"כ הי' צריך לילך בו בתר לקיטה שהוא עיקר דהא מעשר של זיתי' מה"ת הוא דכתי' תירוש ויצהר ונ"ל להביא ראיה מכאן למאי דפי' הרמב"ן דמעשר זיתים וענבי' מן הפי' עצמן אינן מה"ת אלא מעשר שמן היוצא מן הזיתים ומעשר יין היוצא מן הענבי' לחוד הוא דהוי מה"ת והיינו תירוש ויצהר דקרא גבי תרומה:


'''{{עוגן1|בנות}} שוח שביעית כו'.''' הק' התוס' הא בנות שוח מפ' בפ' כיצד מברכין (דף מ) תאינה חיורתא ובריש כלל גדול אמר' לקיטתו כאחד למעוטי תאינה אע"פ שיש לחלק בין סתם תאינה לתאינה חיורתא הא בפ"ק דפיאה חשיב אילנות שלקיט' כאחד ולא חשיב בנות שוח. ושמא תני ושייר:

ולמאי דפי' דבשל תורה לר"נ דלקיטה עיקר אפי' עושה ב' בריכות צריך לילך אחר לקיט' אפ"ת בנות שוח אין לקיטתן כאחד אפ"ה לגבי שביעית שהוא מה"ת כולן שוה למיזל בתר לקיטה והשתא שפיר פריך לי' ר"ל לר"י אם אית' לדר"נ בעושין בריכה א' הואיל ונלקטין כאח' דבתר לקיטה למעשר אלמא לקיטה עיקר. א"כ בשביעית שהוא מה"ת אין לחלק ואפי' באותן שאין נלקטין כאחד בתר לקיטת' אזלינן וכ"ת דאזלינן בתר חנטה לשביעית אע"ג דנלקט בשני' גבי ב"ש משום דלחומרא הוא וגזרו רבנן למיזל בתר חנטה גזי' אטו מעש' דהוי מדרבנן דראוי למיזל בתר חנטה הואיל ואין לקיטתן באחת ולא הוי כגזירה לגזי' דבכמה מקומת מצינו דגזרו נמי בדרבנן וא' מהן בפ"ק דביצה (דף ד) דאמר ביצה נמי אסורה מ"ט מהרה יבנה ב"ה וכו' אע"ג דביצה בי"ט ב' של ר"ה אפי' בזמן הבית אינו אסורה אלא מדרבנן לא היא דהא דחומרא דאתא לידי קולא גזי' שמא יאמרו דבז' נמי אזלינן בתר חנטה מדינא ואתו להתיר ב"ש שחנטו שנה ה' לשמיטה ונלקט בז' דהא עושות לג"ש וכה"ג אמר בפ"ק דיומא (דף י) וכ"ת מדרבנן מעש' מי א"ל מדרבנן דילמא אתי להפרישו מן החיוב על הפטור וכו' אע"ג דלא גזרו במעש' דדברי סופרי' אטו ז' של תורה באותן ב' בריכות. י"ל דז' במעשר לא מיחלף ומש"ה אזלינן באתרוג בתר חנטה לשביעית ובתר לקיטה למעשר לר"ג כדאמ' לעיל אבל שביעית בשביעי' מיחלף לפיכך מק' ר"ל מהא דב"ש דתנינן לענין ז' אדר"י דמיירי לענין מעשר:


[{{עוגן1|אבני מלואים}}] '''{{עוגן|בנות2|בנות}} שוח כו' שהן עושות לג' שנים.''' וקתני סיפ' רי"א הפרסאות שביעית שלהם מוצאי שביעית שהן עושות לב' שנים א"ל לא אמרו אלא בנות שוח ותימא בעיני מאי שנא פרסאות לרבנן מבנו' שוח והי' נ"ל דה"ט דרבנן דס"ל כר"נ דבאילן העוש' ב' בריכות אזלינן בתר חנטה והעושה בריכה אתת בתר לקיטה ובנו' שוח עושין ב"ב כשאר תאנים כדפי' בפנים ואזלינן בהו בתר חנטה לפיכך שבועי שלהם שני' אבל פרסאות עושין בריכה אחת אזלינן בהו בתר לקיטה למעשר והה"נ לשביעי' כמש"ש מש"ה אין שביעי' שלהם מ"ש לרבנן ולפ"ז פרסאו' של ו' שנלקטו בז' לר"י דאזל בתר חנטה אין שביעית נוהג בהם ולרבנן דאזלי בתר לקיט' נוהג ובזה ר"י לקולא ורבנן לחומרא אלא שראיתי שם בירושלמי א"ל והרי עמך בטבריא והן עושות לשנה אחת א' להן והרי עמכם בציפורי וה"ע לב"ש אלמא בעיקר עשיית אילן זה נחלקו לר"י עושה לב"ש ולרבנן לשנה אחת וזה תימה שנחלקו במציאות ומכחישין זא"ז בדבר הנראה לעינים. ונ"ל דוודאי איכא פרסאות שעושות לשנה כהני דטבריא ואיכא (לכ"ש) [צ"ל לב' שנים] כהני דציפורי והעושות לב"ש שביעית שלהן מ"ש אפי' לרבנן דכ"ע בתר חנטה אזלי לא נחלקו אלא בסתמא אי נכרי או ישראל חשוד מוכר פרסאות בשוק במ"ש ואין ידוע אי הן מהעושות לב"ש ושביעית נוהג בהן או הן מהעושות לשנה ואין שביעי' נוהג בהם דהא חנטו במ"ש רי"ס שרובן עושות לב"ש ואזלינן בתר רובא וז' נוהג בהם ורבנן ס' רובן עושות לשנה ואין ז' נוהג בהם וע"ד שפי' מתני' דפ"ב דמכשירין פי' שרבו ע"ש ג' א"נ במוצא פרס' ב' שנגמרו במחובר באילן במ"ש לרבנן אין קדושת שביעית נוהג בהן ולר"י נוהג ורישא דב"ש ז' שלהם ב' נמי נ"מ להא דאמר מיהו ברישא כ"ע מודו דכולן או רובן אינן עושות אלא לג' שנים [ע"כ מאבני מלואים]:


'''{{עוגן1|מעשר}} חרובין דרבנן.''' הרמב"ם פסק [בפ"א מהל"ת] דמעש' פיר' אילן הוי מה"ת והאי דחרובין דשמעתין מ"ל (בפ"א ה"ט מהל"מ) בחרובה צלמונה וכיוצא בהן שאין ראוי למאכל רוב ב"א והן. מתעשרות מד"ס אבל שאר חרובי' ה"ה כשאר פי' אינן והראב"ד השיג דא"כ מאי פריך ר"ל מב"ש מה ענין ב"ש אצל חרובי צלמונה שהן פסולת מינם ואי' מאי ק"ל דהא ר"ל דלא אסיק על דעתי' לחלק בין מעשר חרובי צלמונה דמיירי בהו ר"י לפי' הרמב"ם לז' של תור' ושפיר הקשה מב"ש להא דר"י אבל לי ק"ל בסמוך אמינא לך אנא מעשר חרובין דרבנן כו' ואי כל מעשר חרובין מה"ת אלא הגרועים לבד מדרבנן וע"כ הא דאר"י נהגו העם בחרובי' כר"נ היינו בגרועי' דווקא אבל בטובי' לא נהגו כמותו כיון דמעשר שלהם מה"ת ש"מ מהא מנהגא גופי' שמחלקין בין של תורה לשל סופרי' א"כ איך טעה ר"ל למיפרך דשביעי' דהוי מה"ת ושמא י"ל דמשמע לר"ל דמיירי מתני' בשביעית בזה"ז דאינו אלא מדרבנן לרבי דאמר רפ"ק דמ"ק דבזמן שאין היובל נוהג אין שביעית נוהג והא דקאמר ואת אמרת דשביעי' דאוריי' היינו דא"ל מתני' רבנן היא דז' בזה"ז דאורייתא א"נ אפ"ת רבי היא ומתני' מיירי בזמן שהיובל נוהג דלכ"ע שביעית דאוריי' עי"ל דאפ"ת דרבנן היא בשביעי' בזמן הזה אפ"ה עיקרו מה"ת בזמן שהיובל נוהג אבל מעשר חרובי צלמוני אין להם עיקר מה"ת בשום זמן:

אבל מ"מ בעיקר דברי הרמב"ם דס"ל מעשר פי' אילן מה"ת כבר הק' התוס' על זה מכמה מקומות בגמ' דקאמר להדיא דאין מה"ת אלא דגן תירוש ויצהר לבד ועיקר דבר זה מבואר להדי' רפ"ט דבכורות (דף נד) מעשר דגן תירוש ויצהר דאוריי' ושאר מיני' מדרבנן וגדולה חזו כתב הרמב"ן דאפי' זתים וענבים אין חייב' במעשר מה"ת אלא תירוש ויצהר בלבד שהוא יין ושמן ולי יש לה"ר לכאורה לדבריו מן הירושלמי דפ"ג דחלה דפליגי אמוראי אי טבל בטל ברוב או אינו בטל ברוב אמר ר' בא מה פליגין בטבל שנטבל דברי תורה אבל טבל שנטבל מדבריהם כ"ע מודה שהטבל בטל ברוב התיב ר' בא בר כהנא קומי' ר' ירמי' והתנינן כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקף עינבי בציר שנתערבו עם עינבי עוללות ולא טבל שנטבל מדבריהן הוא א"ר מנא אנא קיימת בשמן של זיתי מסיק שנתערבו בשמן של זיתי ניקף. וה"פ ר"י מקשה למ"ד טבל של דבריהם בטל ברוב הא טבל דזיתים וענבי' אינן אלא מדרבנן ואפ"ה אין זיתי מסיק וענבי בציר החייבי' במעשר בטלים ברוב ענבי עוללות וזיתי ניקף שהן של עניי' הפטורים מן המעשר דקתני אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון כו' ומשמע לי' דאפי' נתערב ברוב של פטור אפ"ה לא בטיל ומשני דמיירי בשמן של מסיק שנתערב עם שמן של ניקוף דה"ל טבל מן התורה. והה"נ דעינבי בציר מיירי שנתערב עם יין של עוללות דה"ל טבל מה"ת והירוש' קיצר במובן. וש"מ דתרומת זיתי' וענבי' אינן של תורה:

מיהו בגמ' דידן משמע דזיתי' וענבי' גופי' חייבין במעשר מה"ת דבפ"ז דב"מ (דף פ"ח) א"ר ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית שנאמר בערתי הקודש מן הבית ור' יוחנן אמר אפי' חצר קובעת שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו ופריך עלה ומשני. וקא' ואיבעת אימא כי קאמר ר"י בזיתים וענבי' דלאו בני גורן נינהו אבל חטי' ושעורי' גורן בהדיא כתיב בהו. ומדא' כי קאמר ר"י בזיתים וענבים והא ר"י מקרא נ"ל הא ש"מ בזיתים וענבי' חייבי' במעשר מן התורה ומשמע דמיירי מזיתים וענבי' עצמם ולא מיין ושמן היוצא מהן וכן פרש"י כי קאמר ר"י דבית קובע בזיתים וענבים העומדת לאכילה ואף הן בכלל תבואה ומעשר של הן מה"ת וכיון דלאו בני גורן נינהו כניסתן לבית קובעתן שאין להן קביעות אחר וכ"פ התוס' כי קאמר ר"י בזיתים וענבים דלאו בני גורן נינהו ואע"ג דתירוש ויצהר כתיב והיינו לאחר שדרכן לעשות יין ושמן ר"י מיירי בשאין דעתו לדרכן אלא לאכלן כך דחייב לעשר מה"ת בראיית פני הבית ואע"ג דבפסוק ל"מ אלא תירוש ויצהר ומשמע מפי' רש"י ותוס' שבזיתים וענבים גופי' יש לחלק בדעתו לאכלן חייבי' במעשר מה"ת כמות שהן ובדעתו לדרכן אין חייבין מה"ת אלא ביוצא מהן שהן יין ושמן. ונ"ל לדעתם הא דלא משני הירוש' ההיא מתני' דזיתי מסיק שנתערבו בזיתים וענבים עצמן ובדעתו לאכלן דחייבין במעשר מה"ת ולמה דחיק בשמן של זיתי מסיק י"ל משו' דירוש' ס"ל כשמואל בגמ' דידן (דף י"ג) לכל אין בילה חוץ מיין ושמן ואי הוי מוקי לה בזיתים וענבים עצמן שנתערבו של חיוב עם של פטור אמאי תנן בההיא דזיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקף אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו מוציא תרומה ות"מ לכל והשאר מעשר ו"מש לפי חשבון וכיון דאין בילה לא סגי לי' באין לו פרנסה ממ"א לא בתרומה ות"מ ולא בהשאר לכי חשבון עד שיפריש כשיעור המועט שבתערובת זה ועוד בכדי שיעור מתנו' המגיע להרוב אי הרוב של חיוב בתערובת זה. ואי הרוב של פטור צריך להפריש כשיעור המרובה ועוד כשיעור מתנות המועט דאפשר לומר דמפריש מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור כיון דאין בילה מש"ה מוקי לה ביין ושמן שנתערב דכ"ע מודו דיש בילה לפיכך סגי לי' בהאי תקנתא דתנינן:

וראיתי לר"א ממיץ בס' יראים סימן (קע"ב) שכתוב תרומ' ומעשרו' אינו נוהג מה"ת אלא בדגן תירוש ויצהר לבד אבל מעשר שני נוהג בכל הפירות שבעולם אפי' בירקות שבו ריבה הכתוב דתני' בסיפרי עשר תעשר כל תבואת זרעך מכלל שנאמר ואכלת לפני ה' גומ' יכול אינו חייב אלא דגן תירוש ויצהר מנין לרבות פיר' ת"ל תבואת זרעך לרבות קטניות מנין ת"ל עשר תעשר מנין לרבות ירקות ת"ל כל מעשר הארץ בפ' בחקותי והאי קרא במעשר שני משתעי דכתי' אם גאל יגאל ולא מצינו גאולה אלא במ"ש דכתיב ונתת בכסף בסוף פ' ראה ותני' זרע הארץ לרבות שחלי' וגרגר פרי העץ לרבות פי' האילן וכל הני ריבוי' בפ' מע"ש כתיב שאות' פ' דעשר תעשר במעשר כתיב דכתי' בי' ואכלת לפני ה' וגומ' והא דאמר בכ"מ בגמ' דמעשר דרבנן האי במעשר ראשון ותרומת מעשר ומעשר עני דלא מצינו בהו ריבוי והא דתני' עשר תעשר וגומר שנה שנה למדנו שאין מעשרין משנה אל חבירתה אין לי אלא מע"ש שבו דיבור הכתוב מנין לרבות שאר מעשרות ת"ל תעשר. לא לכל הענין האמו' בפ' מרבה שאר מעשרו' כ"א לדין משנ' לחבירתה בלבד דכתי' בהאי קרא עשר תעש':

ופליא' הי' בעיני מאו' לומ' שמ"ש בלב' נוהג בכל ולא שאר תו"מ דא"כ כשתיקנו בהו רבנן תו"מ וצרי' להפריש על הסדר תרומ' גדולה תחיל' ואחר כך מעשר ראשון ואחר כך מעשר שני וכדתנן בפ"ד דמס' תרומו' והשתא בשאר פי' האיך אפשר להקדי' תרומה ומ"ר למ"ש הא כיון דמן התורה לאו בני תרומה ומעש' ראשון נינהו הא ספי לכהן ולוי טבל הטבול למעשר שני דאין שם תרומה ומ"ר חל עליה' כיון דלאו בני חיובא נינהו מן התורה. וכ"ת ה"נ דהכהן והלוי מחויבים להפריש מן התרומה מעשר ראשון ומ"ש (א"כ) [צ"ל אי נמי] הא דתנן דסדר הפרשה הוא תומ"ר קודם למ"ש הוא באות מיני' שחייבי' בתו"מ מה"ת אבל באותן שא"ת מה"ת אלא מ"ש לבד הוא קוד' לכל. והא ליתא דא"כ לא אשתמיט הגמ' בבלי ובירושלמי להשמיענו חידוש כזה ובפ"ז דדמאי תנן פועל שאינו מאמין לב"ה נוטל גרוגרת אחת ואומר זו וט' הבאי' אחרי' עשוי' מעשר על תשעי' שאני אוכל זו עשוי' ת"מ עליהם ומ"ש באחרונה ומחולל על המעות וחושך גרוגרת אחת הרי בהדי' שאפי' בגרוגרת שהם תאיני' יבשי' מפריש מ"ש אחר מ"ר ותרומ':

ומדתני ומ"ש באחרונה ואלו מ"ש על אותן שעשאן מ"ר לא קאמר דמפריש גם עליהם ש"מ שא"צ להפרי' רק על המותר שנשתייר לאחר הפרשת מ"ר אבל על מה שקרא שם מעשר ראשון א"נ להפריש עלי' מ"ש. ש"מ דמ"ש משאר פי' אילן נמי מדרבנן ומשמעתי' נמי מוכח הכי דקאמר ר' נחמי' באילן שעוש' ב' בריכות בשנה הוא דמעשר לשעבר ומשמע בין לענין חדש וישן בין לענין מ"ש ועני ותקנת חכמי' הוא דמדינא בתר לקיטה אזלינן מה"ת וכדפי' לעיל והשתא הא תינח כל המעשרות דמדרבנן הן ומ"ש מאי איכא למימר אם היו ג' נכנס לד' דמדינא ראוי לילך בתר לקיטה ולהפריש מ"ש ואת אזלת בתר חנטה ומפריש מ"ע. והא אין יוצא מדי טבל בזה ואפי' בשאר שני שמיטה אם חנט בשנה זו ונלקט בשני' דמדינא אינו מפריש ממנו על החנט ונלקט בראשון או מן הראשון עליו והשתא דאזלת בתר חנטה ה"ל מפריש מן החדש הישן ומן הישן על החדש. וה"נ משמע לעיל גבי אורז ודוחן וחברי' דאזלינן בתר השרשה מה"ט דעושין פרכין פרכין ומדינא ה"ל למיזל בתר לקיטה ותקשי נמי הא מ"ש מאי איכא למימר אלא ודאי מעשר שני נמי אינו מן התורה חוץ מדגן תירוש ויצהר בלבד:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>