עריכת הדף "טורי אבן/מגילה/ב/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ב' ע"ב'''}}

'''{{עוגן1|ואימא}} פרזים בארביסר ומוקפין בארביסר וחמיסר כדכתיב כו'.''' פי' מוקפין בשניהם דהא בסמוך פריך מוקפין אי בעי בארביסר א"ב בחמיסר וק"ל אליבא דמאן פריך הכי אי אליבא דר' יונתן הא אמר משמע אחד בפני עצמו ער שיפרוט לך הכתוב יחדיו ואי אדר"י דס"ל אע"ג דנא כתיב יחדיו כמאן דכתיב דמי א"כ מאי משני אי הוי כתיב את יום י"ד וט"ו כו' אתי את ופסיק הא עיקר פלוגתייהו בפ"ט דסנהדרין (דף פ) גבי איש אשר יקלל את אב ואת אמו דס"ל לר"י דאביו ואמו קילל דסיפא דקרא אהא לאביו שלא אמו ולאמו שלא אביו והשתא ל"ל קרא נימא נמי דאתי את ופסיק לחייב על אחד לחוד מדלא כתיב אשר יקלל אביו ואמו וי"ל דש"ה דאפ"ת דאינו חייב עד שיקלל שניהם אפ"ה איצטריך את דלא תימא עד שיקלל תחילה לאביו ואח"כ לאמו כדכתי' קרא אבל איפכא לא אתי את ופסיק דאפי' קילל איפכא נמי חייב ומ"מ אינו חייב עד שיקלל שניהם א"נ ה"א דאפי' עד שיקלל שניהם ביחד אבל בזה אחר זה לא אתי את ופסיק דאפילו בזא"חז נמי חייב ומ"מ שניה' בעינן מש"ה איצטריך לאביו ואמו קילל דסיפי' דקרא דאפי' באחד לחוד חייב אבל הכא כי אתי את ופסיק ע"כ לגמרי פסיק דא"צ לקרות אלא באחד מהן דהא א"א לט"ו ליקדם לי"ד ולא לחול שניהם ביחד ובלא את נמי א"א לקרות אלא קודם בי"ד ואח"כ בט"ו דבתרי' ובע"כ כי אתי את ופסיק לגמרי פסי' וא"ת לר' יונתן דאמ' יחדיו את דאתי ופסיק ל"ל וי"ל דודאי את אורחא דקרא הוא ואינו מיותר לגמר אלא דאנן ה"ק אס"ד מוקפין בי"ד וט"ו לא שייך להפסיק קרא בניהם באת דאתי את ופסיק במשמע א"ק בזמניהם זמנו של זה ל"ז ש"ז י"ל דהשתא ל"צ לשנויא קמא דאתי את ופסיק דבהא לחוד סגי דכיון דזש"ז לזש"ז שוב ל"ל דמוקפין בי"ד וט"ו. י"ד זמן פרזים היא וי"ל דאכתי צריך לאתי את ופסיק דאי מבזמניהם לחוד לא ש"מ אלא הא בלחוד דאי בעו בי"ד לחוד סגי דלית' א"כ יצאן י"ל בזמן א' נקרא אמר בזמניה' אבל הא דס"ד תחילה דמוקפין בעי י"ד לא אימעיטו מהכא דכיון דאין יי"ח בי"ד לחוד שהוא זמן פרזים עד דק רו נמי בט"ו לאו זמן א' לשניהם ושפיר קרינן בי' בזמניהם והכי מסתברא טפי:


'''{{עוגן1|וכתיב}} התם לבד מערי הפרזים מה להלן מיב"נ.''' ק"ל הא האי קרא במשנה תור' כתיב גבי ערי עוג מלך הבשן שכבש משה והל"ל מה להלן מימות משה ואמאי תלי קריאת מוקפין בט"ו בימות יב"נ ונ"ל דרש"י רצה לתקן קושי' זו לפיכך פי' וכתב התם בביא' הארץ בימות ויהושע לבד כו' מה להלן מימות יהושע אבל מ"מ קשיא אמאי שביק הגמ' לימות משה דבימיו מיירי קרא ואיהו קודם ליהושע ונקט ימות יהושע שאח"כ דמשמע דאפילו לא היתה מק"ח בימי משה אם הוקפה אח"כ בימי יהושע נמי סגי ואמאי הא גז"ש זו מבימי משה מיירי וה"נ ק"ל לגבי בתי ע"ח דתלי במק"ח מיב"נ כדתנן בפ"ט דערכין (דף לב) ונ"ל מגז"ש זו דנאמר כאן חומה ונאמר להלן חומה כל אלה ערי' בצורות חומה ואמאי תלה בימות יב"נ הא האי קרא בימי משה גבי ערי עוג כתיב ונ"ל דהא מילתא דמק"ח דלגבי בתי ע"ח ומקרא מגילה דתלה בימי יב"נ ל"ד דלאו במוקף בימיו תליא אלא עיקר קפידא הוי שיהי' מוקף קודם שכיבשו ישראל אותו עיר מידי נכרי' הילכך ערי סיחון ועוג שנכבשו בימי משה בעי מק"ח קודם שנכבשו ושאר ערי א"י שנכבשו בימי יב"ן בעו מק"ח בימיו קודם שנכבשו והא דתלה בימי יב"ן משום דרוב א"י שכבשו ישראל נכבשו בימיו לפיכך תלו בו ובפ"ט דערכין (דף לג) לגבי בע"ח תניא יכול אפי' הקיפוה ישראל נאמר כאן חומה ונאמר להלן חומה מה להלן נכרי' אף כאן נכרי' יכול אפי' הקיפוה נכרים לאחר מכאן נאמר כו' מה להלן נכרי' קודם לכן כו' ופירש"י יכול אפי' הקיפוהו ישראל לאחר שכבשו את א"י ואפילו קודם שישבו בה ועל אחר מכאן פי' לאחר שכבשום ישראל וק"ל על פי' אי הא דממעט הקיפוהו ישראל היינו לאחר כיבוש א"כ מה אירי' הקיפוה ישראל דלא אפי' הקיפוהו נכרי' לאחר כיבוש נמי לא כדקתני יכול אפילו הקיפוה נכרים לאחר מכאן דהיינו לאחר כיבוש ישראל ועוד קשה מ"ש גבי בבא דסיפא גבי הקיפוהו נכרים נקט לאחר מכאן וגבי הקיפוה ישראל נקט סתמא יכול אפי' ישראל ולא נקט לאחר מכאן כיון דאידי ואידי מיירי לאחר כיבוש ונתמעטו שניהם בזמן אחד וכ"ת הקיפוה נכרים דלא היינו דווקא לאחר כיבוש וישיבה אבל בהקיפוה ישראל אפי' קודם ישיבה לאחר כיבוש לחוד נמי לא וכדפירש"י הא ליתא דכיון נכרים לאחר מכאן נתמעט מגז"ש זו בעינן דומי' דהתם שהקיפוה נכרים קודם כיבוש נמי אבל לחלק בין קידם ישיבה לאחר ישיבה מנין לנו ומ"ט יש בה לחלק בזה ועוד אס"ד דהקיפוה נכרים דלא היינו דווקא לאחר כיבוש וישיבה א"כ מאי איריא משום דהקיפוה נכרים לאחר מכאן וממעט לה מגז"ש זו ת"ל אפי' הקיפוה נכרים קודם כיבוש אלא לאחר ישיבה לחוד נמי לא דהא בעינן היקף ולבסוף ישב וכדתני ברישא דהא ברייתא בית מושב ע"ח שהיקף ולבסוף ישב ונא שישב ולבסוף הוקף וה"נ אמרינן לקמן אלא ע"כ כדפי' דעיקר קפידא הוא שיהי' מוקף קוד' שכבשו ישראל מיד הנכרי אותו כרך עצמו אע"פ שכבשו כבר שאר א"י ל"ל בה והשתא מ"ל הקיפוה ישראל לאחר ביאת ארץ וכיבושו אלא שעדיין לא כיבשו לאותו כרך מיד הנכרים ואלו הקיפוה נכרי לאותו כרך באותו זמן בעוד שלא כיבשו ישראל מידם הי' סגי דלא ממעט אלא הקיפוה נכרים לאחר מכאן דהיינו לאחר כיבוש ישראל לאותו כרך אבל בעוד שלא כיבשוהו לא ומ"מ בהיקף ישראל אפי' קודם כיבוש נתמעט מגז"ש זו דמה להלן נכרים דווקא והיינו דנקט גבי הקיפוה נכרים לאחר מכאן ולא נקט הכי גבי הקיפוה ישראל ורש"י מפני שפי' להאי הקיפוה נכרים דממעט היינו אפי' לאחר כיבוש א"י לגמרי אע"פ שלא כיבשו לאותו כרך עדיין והשתא למ"ל להקיפוה ישראל קודם שכיבשו והכניעו את הנכרים תחת ידם לפיכך פי' דממעט הקיפוה ישראל לאחר כיבוש דאלו קודם כיבוש א"א אבל למאי דפי' דממעט הקיפוה ישראל לאחר שכיבשו לא"י אלא שלא כיבשו עדיין לאותו כרך שבידם וכבר הכניעו את הנכרים והניחום למס עובד כדמצינו בס' שופטים גבי כמה שבטים שלא הורישו הרבה ערים והניחו בהם ובנותיה' את הכנעני' למס עובד והיו כבר יד ישראל תקיפא עליהם מ"ל הקיפוה ישראל אע"פ שלא כבשו אותם מידם אפ"ה כיון שהי' יד ישראל תקיפ' כבר עליהם היו ביכולת של ישראל להקיף הערים ואין ביד הנכרים למחות ואולי יש להשיב גם פירש"י ע"ד שפרשתי לפיכך פי' גבי הקיפו' ישראל לאחר שכבשו את הארץ וגבי הקיפוה נכרים לאחר מכאן מפרש אחר שכבשום ישראל ולא נקט אחר שכבשו את הארץ אלא לאחר שכבשום סתמא דמיירי לאחר שכבשום לאותן הערים דווקא והקיף ישראל ממעט לאחר שכבשו את הארץ דאלו קודם לכן הקיף ישראל לא מ"ל ומ"מ מיירי דעדיין אותן כרכי' עצמם לא כבשו ואפ"ה ממעט לי' דמה להלן הקיף נכרים דווקא ולא ישראל ומ"מ יש מכאן ראי' גדולה למאי שפירשתי:


'''{{עוגן1|אלא}} שושן דעבדא כמאן.''' פירש"י הא פרזי הוי ול"י שהוקפו מימות יהושע ונ"ל דרש"י סובר כדברי מקצת מפרשי' דאפילו לת"ק דס"ל דקריאת ט"ו במוקפין מימות יהושע תלי' דמ"מ מק"ח בח"ל מימות יהושע נמי קורין בט"ו ולא כדברי האומר דלריב"ק דתלי' במק"ח מימות אחשורוש ל"ש בין א"י לח"ל אבל לת"ק לא דמאי ענין יהושע לח"ל דא"כ למה דחיק לפרש שושן דל"י שהיקפו מימות יהושע דאין זה קושיא ברורה דילמא בשעת הנס ידעו שהוקפו בימיו יותר ה"ל לפרש הכי כיון דת"ק קריאת ט"ו תלה לה בימות יהושע שושן שהיתה בח"ל דעבדא בט"ו כמאן דהא מוקפין דח"ל שוה לפרזי' וקורין בי"ד. אלא דק"ל מפירש"י גופי' דידי' אדידי' דלקמן (דף י) תניא כל שהוא מוקפות חימה מיב"נ כל המצות הללו נוהגין בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לע"ל ופירש"י כל המצות הללו הנוהגת בע"ח שילוח מצורע וקריאת מגיל' בט"ו כו' משמע למ"ד לא קידשו לע"ל אין ק"מ בט"ו נוהג אמאי וכי מפני שהיתה קדושה כבר גריעי מח"ל שלא קידשו מעולם ואפ"ה קורין במק"ח דידהו בט"ו אלמא לא בקדושת א"י תלי' הא מילתא דקריאת המגיל' בט"ו:


'''{{עוגן1|שאני}} שושן הואיל ונעשה בו נס.''' פרש"י שניתן להם מחר לעשות כדת היום להרוג בשונאיהם ב"י ע"כ לא נחו עד ט"ו וכן קבעו לדורות ואין לשון הואיל ונעשה בו נס משמע כפירושו אלא הואיל וכל מעש' נס זה הכתוב במגילה נעשה בתוכה חלקו לה כבוד וחשיבתה בנס זה שתהא קריאתה שוין למק"ח מיב"נ שכל עיקר שתלו קריאת מק"ח בימות יב"נ הו' כדי לחלק כבוד לא"י כדברי הירו' כמש"כ המפרשי' וע"ז ס"ל שאני שושן דהא מן הדין היו להם לתלות קריאת ט"ו במק"ח מימות אחשורוש בשעת הנס אלא משום כבוד א"י עקרו ממק"ח דשעת הנס למק"ח דשעת יב"נ אבל שושן מפני שכל עיקר של נס זה נעשה בתוכ' אוקמה אדינא לקרות בה בט"ו הואיל והיתה מק"ח בשעת הנם והא דל"ק מפני שלא נחו עד ש"ו וכדפרש"י משום דה"ט לחוד מ"ל להגמ' שאינו מספיק לשנותה משאר עיירות שהיו מק"ח בשעת הנס ואפ"ה אין קורין בט"ו אבל מפני שנעשה בה נס חשיבות גדול היא וכדאי וראוי הוא לקבוע לה לבד' זמן מיוחד לעצמה ועוד יש להמתיק הטעם הזה יותר משום דאיכא למאן דדריש לקמן קרא לקיים את אגרת הפורים הזאת שנית שבתחילה קבעוה בשושן ולבסוף בכל העולם כונו פי' בשנה א' של נס לא קבעו ק"מ ומצות פורים אלא בשושן בלבד ובשנה שנית קבעו בכל העולם והנה בשנה א' כשקבעו בשושן בלבד בודאי נתנו לה דין מק"ח לק"מ בט"ו דהא בשעת הנס היתה מק"ח וראוי' להלך בזה בתר שעת הנס במק"ח באותו שעה שהרי לא עקרו ק"מ בט"ו ממק"ח באותו שעה אלא מפני כבוד א"י שהיתה חריבה בשעת הנס שלא תהא נידונית כפרזות וגנאי הוא לה והא באותו שעה כשלא קבעו אלא בשושן מלבד ולא במ"א ל"ש גנאי לא"י כלל דהא אכתי מצוה זו אינו נוהגת בשום מקים אלא בשושן ומסתמא קבעו בה בט"ו הואיל והיתה מק"ח באותו שעה מש"ה אעפ"י שקבעו בשנה ב' בכל העולם לא זזה שושן מקביעת היו' שקבעו בתחילה שהוא ט"ו והרי הא גופא שבתחילה קבעו בשושן בלבד בע"כ ה"ט מפני חשיבת הנס שנעש' בה והיינו דקא' שאני שושן הואיל ונעשה בו נס ומפני זה קבעו בה מצות פורים לחוד בתחיל' ובע"כ קבעו בט"ו כדין מק"ח מה"ט דפי' מש"ה לא זזה מק"מ בט"ו אף לבתר שקבעוה בכל העולם וכדפרי' מיהו לכאורה משמע לקמן דלמ"ד בשנת מעוברת ק"מ באדר ב' דרש האי שנית לאדר שני אבל למ"ד קורין באדר א' דריש להאי שנית להא דרשה דלבסו' קבעוה בכל העולם והא איפסקא הלכתא התם כמ"ד קורין באדר ב' א"כ ליכא למשמע משנית להא דלבסוף קבעוה והא קי"ל כת"ק דקריאת ט"ו תלי' במק"ח מי"ב ולפ"ז צ"ל ש"ש הואיל ונ"ב נס ואי הא דשאני מפני הנס הוא משום דמתחילה קבעוה בשושן קשיא הלכתא אהלכתא אלא דיש ליישב הא דבתחילה קבעו בשושן דכ"ע אית להו הכי ולאידך תנא גמרא גמר לי' הא תדע דהא רשב"י א' לה התם ולא מייתי לה מקרא זה דהשנית ותדע דאלת"ה קמה לי' דרשב"י דלא כהלכתא א"ו כד"ה ומ"מ גם סברא קמייתא שפי' בהואיל ונעשה בו נס לחוד מספיק נ"ל:


'''{{עוגן|אלא2|אלא}} קרא לדרשא הא דאתא וכדריב"ל.''' פרש"י ובחלוק לא איירי כלל אלא ה"ק כל עיר ועיר הסמוך למדינה שתהא כמותה וק"ל דהא ודאי משמע דמאי דר"ל מדינה מדינה ועיר ועיר לחלק היינו מדכפל קרא למדינה ועיר ב"פ וכדפירש"י בדברי המקשה למדנו שיש מנהג חלק במדינת ומנהג חלק בעיירות וה"נ פי' עיר ועיר למאי אתי הרי כל הפרזים שוים וכל המוקפים שוים ואין חילוק בין עיר ועיר וזה ברור א"כ אמאי משני כדריב"ל אתי ללמוד דעיר הסמוך למדינה תהי' כמותה ואכתי כפל לישנא דמדינה ועיר ל"ל והא אפי' אי לא כתיב אלא פעם אחת מדינה ועיר הוי נ"ל הא אבל א"י מי דחקו לרש"י לפרש דנא איירי כלל בחלק והא דרשא נ"ל מדסמוך קרא עיר למדינ' די"ל דנ"ל הא מדכפל ואהא דפריך עיר ועיר ב"פ ל"ל משני דאתי להא דרשא דריב"ל וקמ"ל דיש מנהג חלק בעיירות בין עיר הסמוך או נראה לכרך דנידון ככרך וקורין בט"ו ובין אינו סמוך ונראה דנידון כעיר וקורין בי"ד ולמאי דמשני השתא בין לריב"ק בין לרבנן כפל דמדינה ומדינה לחלק בין שושן לשאר עיירות כדאמר המקשה אדרי"בק ודעיר ועיר לכדריב"ל זה הוא מה שנ"ל וראיתי לרשב"א בחי' דהקשה אהא דמשני קרא לכדריב"ל דא"כ עיר ועיר ל"ל ותי' דדרשינן מיני' נמי עיר וכל הסמוך לו נידון כעיר ונ"מ להקדמה שאינו מקדים ליוה"כ וד"ז חידוש הוא לומר דכל כפר הסמוך לעיר נידון כעיר ואינו מקדים ליוה"כ דאם אית' להא מילתא לא הוי שחק הגמ' מיני' ול"ד לכל הסמוך לכרך דש"ה דה"ט דהקילו על הכניסה להקדים ליום הכניסה מפני שמספיקן מים ומזון לבני עיירות כדאמר לקמן ואם כן כ"ש דכפר הסמוך לעיר ראוי לקולא זו יותר מהרחוק דכל הסמוך יותר מספיק יותר אבל קריאת י"ד לעיירות דלאו משום קולא נגעו בה א"ל דכל הסמוך ונראה לכרך נתנן לו דין כרך ומה דק"ל להרשב"א עיר ועוד ל"ל לק"מ כדפי' ואני תמה אמאי ק"ל עיר ועיר הא הגמ' קאמ' להדי' אעיר ועיר לכדירב"ל קאתי ואי מפרש כפירש"י הא מדינ' ועיר אתא לסמוך ונראה ואי כפל לישנא דעיר ועיר ל"ל ק"ל ה"נ להקשות נמי כפל לשון דמדינה מדינה אבל למאי דפי' הכל ניחא:


'''{{עוגן1|הא}} קמ"ל דשעורא דמיל הוי כמחמתן לטבריא.''' ק"ל למה תלה שיעורא דמיל בדבר שאין ידוע לכל הא שיעור קצוב שהוא אלפי' אמה כדאמרי' בכולא תלמודא וה"נ ק"ל אהא דפ"ג דפסחי' (דף מ"ו) דתנן בצק החרש אם יש כיוצא בו שהחמיץ ה"ז אסור ואמרינ' בגמ' אין שם כיוצא בו מהו אר"א אר"ל כדי שיהלך ממגדל נוני' לטבריא מיל ולימא מיל הא קמ"ל דשיעורא דמיל הוי כממגדל כו' ואמאי לא נקט שיעור הקצוב ועק"ל בין אההיא דהכא בין אההיא דהתם דמאי צריך לאשמעינן שיעור דמיל במה הוי הא פשיטא לן בכולא תלמודא דשיעור מיל הוי אלפי' אמה ועק"ל מ"ש התם דנקט סימנא כממגדל נוני' לטבריא והכא נקט מחמתן לטבריא והא חמתן הי' כבר בימי רבי דקדם לר"ל כדאמרינן בפ"ה דעירובין (דף סא) התיר רבי שיהו בני גדר יורדים לחמתן ואין בני חמתן עולין לגדר והכא נמי מגדל נוני' כיון שהי' בימי ר"ל דקדם לר"ח בר אבא ור"י אמאי לא נקטי אינהו להאי שיעורא ונ"ל כיון דמידת מיל מקובץ מאמות הרב' שהוא אלפי' אמה והא מצינו תרי גוונא אמות לאביי משמי' דר"נ אמות סוכה ואמות מבוי באמות בת חמשה טפחי' אמות כלאי' באמות בת ששה ולרבא משמי' דר"נ כל אמות באמות בת ששה אלא שהללו פי' של כלאים שוחקות והללו של סוכה ומבוי עוצבת פי' מצומצומת והכל לחומרא כדאמר דפ"ק דעירובין (דף ג) מ"מ בין למר בין למר תרי גוונא אמות איכ' גדולה וקטנה וא"כ מידת מיל נמי המקובץ מאמות איכא תרי גוונא מיל המקובץ מאמות גדולה הוי מיל גדול ומקטנות קטן ובכ"מ אית לן למיזל לחומרא ואי כי משערת בקטן הוי חומרא בי' משערינן כדאמרינן גבי אמות סוכה ומבוי ואי בגדולה הוי חומרא בי' משערינן כדאמרינן גבי אמות כלאי' וה"ה גבי מיל המקובץ מאמות לענין גדול וקטון אזלינן הכל לחומרא הילכך לענין חמץ אזלינן לחומרא דבכדי הילוך מיל קטן אסור והיינו דמשערינן התם בכדי מהלך ממגדל נוני' לטברי' שהי' מיל באמות קטנות וקמ"ל דשיעור מיל זה הוא בקטנות שהוא לחומרא אבל מיל דמחמתן לטברי' דשמעתין הוי מיל של אמות גדולת דהכא ל"ש לומר זה או זה לחומרא דאי תשער בקטנות ותאמר מיל קטן הוא דנידן ככרך לקריאת ט"ו ומיד חולה לו אעפ"י שהוא בתוך כדי מיל גדול קורין בי"ד מה חומר יש בקריאת י"ד טפי משל ט"ו הילכך משערינן בגדולות שהוא מיל סתם והיינו דקמ"ל דשיעורא דמיל לענין מגילה דשמעתין הוי כמיל זה הגדול וטובא קמ"ל דלא בימא אותן העיירות שבין מיל קטן לגדול נשדי עלייהו אומר שניהם ויהי' קורין בי"ד כפרזים ובט"ו כמוקפים קמ"ל דכולא האי לא מחמרינן:


'''{{עוגן1|מנצפך}} צופים אמרון.''' משום דהא נמי ר"י ואי תימא רחב"א אמרה משום הכי מ"ל בשמעתין וכן להא דוראיתי אני דניאל וה"נ הא דתרגום של תודה מ"מ קק"ל דהא בפר"ק דסנהדרין (דף ח) אשר תשים לפניהם אשר תלמדם מבעיא ליה אר"י אי תימא רחב"א אלו כלי הדיינים ה"ל לאתויי הכא ה"נ מה"ט כדמ"ל לאינך:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>