עריכת הדף "טור/יורה דעה/רסה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןד|המל מברך בא"י|'''המל''' מברך בא"י}} אמ"ה אקב"ו על המילה וכתב הרמב"ם שאם אבי הבן מל בעצמו מברך א"ק ב"ו למול את הבן ונהגו שלא לחלק וכ"כ בעל העיטור ואבי הבן מברך בא"י אמ"ה אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו וצריך לברך מעומד רילפינן לכם לכם מעומר כתב הרמב"ם שאם אין אבי הבן שם אין אחרים מכרכין אותה ברבה ויש מי שהורה שיברכו אותה ב"ד או אחד מהעם ואין ראוי לעשות כן עכ"ל ונוהגין בכל המקומות שיברך אותה מי שתופס הנער וכן כתב הראב"ד. ורשב"ם הנהיגוה שיברך האב קודם המילה דלהכניס משמע להבא וגם צריך לברך קורם לעשייתן ור"ת כתב שאין צריך ורב שר שלום כתב שאין לו לבדך אלא עד לאחר המילה כיון שנעשית ע"י אחר וכ"כ בעל העיטור וא"א הרא"ש ז"ל כתב טוב לברך מיד אחר ברכת המילה קודם שיעשה פריעח וחשיב שפיר עובר לעשייתן ולהכא דמל ולא פרע כאילו לא מל ואם היו אחרים עומדים שם אומרים בשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולהופה ולמ"ט. ואבי הבן או המוהל או אחד מהעם אומרים ברוך אתה י"י אמ"ה אשר קדש ידיד מבטן והוק בשארו שם וצאצאיו התם באות ברית קדש ע"כ בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משהת למען בריתו אשר שם בבשרנו בא"י כורת הברית ועל הכוס מברכין אותו שמברך תחלה בפה"ג וכתב בעל העיטור ומנהג ליתן יין בפי התינוק אחר ברכת היין ואחר כורת הברית ולומר קיים את הילד הזה לאביו ולאמו שנקרא שמו פלוני וכו' ובקשת רחמים לא הוי הפסקה בין ברכה לשתייה וי"א כיון שנתן יין בפי התינוק לאו הפסקה היא ויש סדורים שכתוב בהם בא"י כורת הברית ושותהו ובנולד מהול כתבתי למעלה שאין מברכין עליו ובעל העיטור כתב שמברכין עליו וכתב שאפי' לדברי האומר שאין מברכין ברכת על המילה אבל ברכת להכניסו בבריתו ואשר קדש ידיד מבטן מברכין כתב הרמב"ם שאין מכרכין על אנדרוגינוס מפני שהוא ספק ור"י פסק שהוא זכר גמור וחייבין עליו סקילה כזכד ולדבריו מברכין עליו תשובה לגאון ממזר אף על פי שהוא מטיפה פסולה כישראל הוא לכל דבר ומכרכין עליו ברכת מילה עד כורת הברית אבל אין מבקשין עליו רחמים כתב בע"ה היכא דמיקלע מילה ביומא דתעניתא אשכחן לרבוותא קמאי דקאמרי מכרך על הכוס ומנהג להניחו עד מוצאי יה"כ ושותהו אמו של תינוק והאריך הרבה בדבד והיוצא מכלל דבריו שבי"כ וט"ב לא מברכין כלל אכסא ועבדינן כבדוכתא דלית ביה חמרא ובשאר תעניות מברכינן ומטעמינן לינוקא וכתב עוד היכא דאיכא תרי ינוקי לממהיל בבי כנישתא כיון דלא אפשר למהלינהו כהדא צריכי ברכה אכל חדא וחדא וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה מי שיש לו ב' תינוקות למול או לברך לשני חתנים יברך ברכה אחת לשניהם ואפי' אם שנים מלין הראשון יברך על המילה ועולה לשני והשני יברך אשר קדש ידיד מבטן ועולה לראשון ואפי' אין הנער השני לפניו בעת הברכה כיון שדעתו עליו רק שלא יסיה דעתו בינתיים שדר רב צמח גאון היכא דליכא אלא איתתא וגברא תפוש ליה לינוקא ומברכין על המילה והיכא דאיפשר לה עבדינן לה בעשרה והיכא דלא אפשר עבדינן לה בפחות מעשרה כתב הרמב"ם שאבי הבן מברך שהחיינו על כל מילה ומילה ובעל העיטור כתב שאין לו לברך וכן דעת ר"י וי"א שצריך לכסות ערות הקטן בשעת הברכה ובעל העיטור כתב שא"צ דלא הוי ערוה כל זמן שאינה ראויה לביאה וכתב עוד מנהג שאבי הבן עומד על המוהל לחודיעו שחוא שלוחו כדאמרינן לגבי קרבן איפשר שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו בדברים שבין בני מזרח ובין בני מערב בני מזרח מוהלים על המים ונותנים על פניחם ובני מערב מוהלים על העפר מן הדא דכתיב [זכריה ט'] גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו ובישיבה רב כהן צדק במתא מחסיא מנהג למול במים שלוקין ובהם הדס ומיני בשמים ונופל דם המילה על המים ורוחצין בהם כל הנועדים כלומר זה דם הברית שבין המקום לאברהם אבינו איתשל מקמי רב יהודאי גאון מהו למימהל על גבי עפרא ואמר שפיר דמי ובלבד שלא יעשה כן בשבת שלא יביא עפר מהחוץ ונוהגין ע"פ המדרש לעשות כסא לאליהו על שאמר [מלכים א' י"ט] קנא קנאתי לה' כי עברו בריתך בית ישראל א"ל הקב"ה חייך שאין עושין ברית מילה עד שתראה בעיניך מכאן התקינו חכמים לעשות כסא לאליהו שהוא נקרא מלאך הברית:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:טור: יורה דעה]]
[[קטגוריה:מילה]]