עריכת הדף "טור/חושן משפט/רכב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

{{עוגן1|שנים}} שחולקין{{הערה|כ"ה בד' רל"ה. ובדפוסים מאוחרים: שחלוקין.}} על המקח כל אחד אומר לי מכר כל זמן שהמקח ביד המוכר נאמן לומר למי מכר. יצא מתחת ידו אינו נאמן.

לרב אלפס כל זמן שהמקח בידו נאמן, לא שנא נקיט זוזי מתרוייהו מחד מדעתיה ומחד בעל כרחיה, לא שנא נקיט מחד. ואפילו אם ידוע בעדים איזה מהם נתן לו המעות מדעתיה או מי מהם נתן לו בעל כורחו נאמן לומר שנתרצה למי שלא נתן לו מעות וזה שאני תופס מעותיו לא נתרציתי לו אלא השליכם לי בעל כרחי וינתן למי שנתרצה ויחזיר לשני מעותיו. ואם אין המקח בידו ונקיט מתרוייהו זוזי אינו נאמן לומר מזה קבלתי מדעתי ונתרציתי לו והשני השליכם בעל כרחי. אבל אי לא נקיט אלא מחד נאמן אפילו אם אומר שנתרצה לשני דמידכר דכיר.

ולדעת ר"ח היכא דנקיט זוזי מחד אפילו מקחו בידו אינו נאמן לומר שנתרצה לשני לפיכך אם קבל מעות מאחד מהן וידוע ממי קבלם לא שנא על פי עדים או על פי הלוקחים או על פי המוכר בעצמו הוא זוכה במקח ואין המוכר נאמן לומר שנתרצה לשני אפילו אם מקחו בידו וכל שכן אם אינו בידו. ואי נקיט זוזי מתרווייהו ומקחו בידו ואין ידוע מאיזה מהם מדעתו ומאיזה מהם בעל כרחו אלא על פי המוכר נאמן לומר מזה קבלתי מדעתי ומזה קבלתי בעל כרחי. אבל אם אין מקחו בידו אינו נאמן אלא הרי הוא כעד אחד דעלמא לפטור מן השבועה אותו שמסייע לו. ואם שניהם תופסין במקח אותו שאומר שנתרצה לו נוטל חציה וחצי הדמים בלא שבועה והשני נוטל חציה וחצי הדמים ונשבע שבועה דאורייתא. ואם אותו שמסייע לו מוחזק בו לבדו אין כאן שבועה. ואם האחד מוחזק בו לבדו נשבע שבועה דאורייתא להכחיש המוכר. ואם אין שום אחד מוחזק בו, כל דאלים גבר, ואם גבר אותו שהמוכר מסייעו אין כאן שבועה, ואם גבר השני צריך לישבע להכחיש המוכר. ואם נקיט זוזי מתרווייהו ואינו יודע למי נתרצה ולא ממי קבל מדעתו נשבעין שניהם בתקנת חכמים ונוטל כל אחד חציה וחצי הדמים לא שנא אם המקח ביד המוכר לא שנא אם אינו בידו אלא שניהן תופסין בו:

'''{{עוגן1|לקח}}''' מקח מחמשה ואינו יודע ממי וכל אחד תובעו ואומר ממני לקחת מניח דמי מקח ביניהם ומסתלק ויהא מונח עד שיודו אחד לחבירו. ואם הוא חסיד ובא לצאת ידי שמים נותן לכל אחד ואחד:

'''{{עוגן|לקח2|לקח}}''' מאחד מחמשה וכפר לו ונשבע לו על שקר ורצה לעשות תשובה ורוצה לשלם, וכל אחד אומר אני הוא שכפרת בי והוא אינו יודע, חייב לשלם לכל אחד ואחד מפני שעבר עבירה:

'''{{עוגן1|כתב}}''' הרמב"ם ז"ל: הרי שטען לחבירו ואומר לו מכרת לי וזה משיבו לא מכרתי לך, או מכרתי לך ולא נתת לי הדמים, או שטוען הלוקח נתתי הדמים ועדיין לא משכתי, או משכתי ולא ראיתי מכר זה, והמוכר אומר הודעתיו לך. או שאומר אחד מהם כך וכך היה התנאי בינינו והשני אומר לא היה תנאי בינינו, או לא היה כך אלא כך היה. בכל אחד מאלו הטענות וכיוצא בהן המוציא מחברו עליו הראיה. לא היה שם ראיה, הכופר שמבקשים מאותו משביעין אותו שבועת היסת, ואם הודה במקצת או שיש עליו עד אחד נשבע שבועת התורה כשאר כל הטענות כולן. עד כאן:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>