עריכת הדף "ט"ז/יורה דעה/ר"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''עוכרתן ברגליה. ''' צ"ע דבא"ח סימן ע"ד פסק בש"ע שהנשים יכולות להתפלל כשהן לבושות החלוק אע"פ שאינן מפסיקות למטה מהלב והם דברי א"ח שמביא ב"י שם ולמה הצריך כאן עכירת המים ובסמוך יתבאר דאפי' מים צלולים הוה כלבישת החלוק:

{{עוגןמ|ב}} '''עד אחר הטבילה. ''' טעמייהו דכיון דבטבילת גר אין שייך שיברך קודם הטבילה דעדיין עובד כוכבים הוא לא חילקו חכמים בין הטבילות:

{{עוגןמ|ג}} '''מכסית עצמה כו'. ''' בדרישה האריך בדין זה וכ' שהנשי' שלנו המברכות על הטביל' בעודם במים ערומות ולא מעכרי המים דלאו שפיר עבדי אף שהן מחבקים זרועותם על גופן דלפי מ"ש מהרמ"י הטעם שצריכים להיות עכורין כדי שלא יהיו לבן רואין את ערותן הי' מהני חבוק זרועותן להפסיק בין לב לערוה אבל באשה אין משום לבן רואה ערותן כיון שערותן למטה מאד וכמ"ש ב"י בשם א"ח בסי' ע"ד וז"ל נראה שהנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות בחלוקן אע"פ שאין מפסיקות למטה מהחזה לפי שערותן למטה מאד ולא בעי טוחות בקרקע אלא כשהן ערומות כדי שתתכסה ערותן עכ"ל משמע דבנשים האיסור משום שעומדות ערום בלא כיסוי ערותן ולאו אורח ארעא לעשות כן מפני כבוד השכינה ואם כן מאי מהני חיבוק ידים דאי משום לבן רואות ערותן הא אין צריך באשה הפסקה וע"כ משום כבוד השכינה שלא תעמוד ערום מאי מהני בזה הפסקה בין לב לערוה. זהו תכלית דבריו שם ולעד"נ דהנשים העושות כן בחיבוק ידים הם עושות יפה אפי' לכתחלה ואפי' בלא חיבוק ידים יש להם על מה לסמוך דמ"ש שיש איסור בעמידתה ערומה משום כבוד השכינה הוא תמוה מה לו לבקש טעמים מפני כבוד השכינה והלא איסור דאורייתא מפורש הוא משום לא יראה בך ערות דבר וכמ"ש בקציצת חלה בסי' שכ"ח בי"ד שהאיש אסור לו לקצות חלה ולומר הברכה משום גילוי ערוה ובכל המקומות שאסרו להתפלל כנגד ערות חבירו וה"ה כנגד ערוה שלו אם היא מגולה אע"פ שלבו מכוסה וזהו דבר פשוט אפי' לתינוקות של בית רבן אלא דנראה פשוט ומוכח דאם האדם עומד תוך המים אפי' הם צלולים אין בזה משום גילוי ערוה ולא כדעת בעל הדרישה שס"ל כל שהמים צלולים הוה כאלו עומדת ערום וראיה מפורשת מס"פ מי שמתו במה דתנן יתכסה במים ויקרא ק"ש פרכינן והא לבו רואה את הערוה ומשנינן במים עכורים דכארעא סמיכתא הם ואי אמרת דצלולין הוה משום גילוי ערוה מאי שנא לבו דנקט המקשן דהא פלוגת' בההוא פירקא אם אסור או מותר ה"ל למפרך והא עובר משום לא ירא' בך ערות דבר דהיינו משום גילוי ערוה ואפי' אם לבו מכוסה אלא פשוט דכל שערותו מכוסה במים אע"פ שהם צלולים מכל מקום אין שם גילוי עליהם אע"ג דכשמכוין לראות במים נגד ערותו יכול לראותה מ"מ כיון דבלא מתכוין על אותו מקום לראות דרך המים אין בזה משום גילוי ערוה דומה לזהממש מצינו בתוס' דנדרים {{ממ|דף ל'}} העתקתי' בסי' רי"ז סעיף ל"ו דהדגים שבמים רואין החמה אלא דהחמה לא מקרי רואה אותם כיון שהם מכוסים במים וכן הוא כאן וכ"כ ב"י בא"ח סי' ר"ו בשם הרשב"א וז"ל והלא לבו רואה את הערוה כלומר שלבו עם הערוה בתוך המים אבל לעיניו רואות את הערוה ליכא למיחש דכיון שעיניו חוץ למים ומסתכל בחוץ אינו רואה את הערוה כו' עכ"ל. הא לך דאפילו ללב רואה אין חשש אא"כ הוא עם הערוה תוך המים וכמשמעות המשנה יתכסה במים אבל אם הלב חוץ למים אין בו חשש. וכן מוכח מדברי ר"ת שהביא ב"י בא"ח סי' ע"ד כשהיה רוחץ בחמין צלולין והיה רוצה לשתות היה מכסה בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה עכ"ל ואי הוויין צלולין בעומד ערום מה תיקן במה שכיסה לבו ובדרישה כתב דר"ת היה יושב בתוך כלי וע"כ אין בו משום גילוי ערוה ואינו נכון כלל דאף ביושב בכלי בגלוי ערוה ודאי איסור גמור הוא כל שאין שם מים דהא הוא עצמו רואה ערותו וראי' מדאמרינן פ"ק דסוכה סוף דף י' אמר שמואל הישן בכילה ערום והוא גבוה י' יוציא ראשו חוץ לכילה ויקרא ק"ש דסבר לבו רואה הערוה מותר כ"כ התוס' נמצא לדידן אסור והוא ממש ככלי שרחץ בו ר"ת אלא ברור דאין שייכות איסור לא יראה בך ערות דבר אלא בשערותו מגולה באינו במים אז אסור כל שקורא כנגדה אא"כ במהפך פניו כמבואר בש"ע בא"ח סי' ע"ה אבל אם הוא תוך המים אין בו משום גלוי ערוה והוה כמו מהפך פנים רק שיש איסור משום לבו רואה הערוה ודמיא למי שכיסה עצמו בלבוש ולא הפסיק בין לבו לערותו וא"כ אשה הטובלת ועומדת במים אחר הטבילה ודאי מהני ההפסק שהיא עושה בידיה בין לבה לערותה כמ"ש בש"ע בא"ח סי' ע"ד היתר גמור ולכאורה היה יותר טוב שלא יכנוס לבה במים כדי שלא יהיו לבה וערותה בתוך המים וכעין שזכרתי בשם הרשב"א אלא דיותר יש צניעות שתהא כולה מכוסה עד צואר' במים כמ"ש בש"ד בהל' נדה ואח"כ יחבק בידיו להפסיק שכבר פסק בש"ע בא"ח סי' ע"ד סעיף ל"ו דהוה הפסקה ואותן שעומדות במים בשעת ברכה ואינן מפסיקין בידיהם בין לב לערוה ג"כ יש להם על מי לסמוך דהיינו על הא"ח שהביא ב"י זכרתיו לעיל דבאשה אין שייך כלל לבה רואה ערותה כיון שהיא למטה מאד וע"כ תוכל לברך בשיש לה לבוש המכסה אף כשאין הפסקה בין לב לערוה תחת הלבוש ומוקי לה לההיא שאמרו בגמרא דבעינן בשעת הפרשת חלה שיהיו פניה טוחות בקרקע היינו משום גלוי ערוה כשהיא ערומה דדבר פשוט אע"פ שאין באשה משום לבה רואה ערוה אפילו כשהיא עומדת מ"מ יש גלוי ערוה בעומדת כדאיתא בפ"ק דסוטה {{ממ|דף ח'}} האשה נסקלת כשהיא מכוסה מלפניה ואחריה לרבי יהודה מפני שכולה ערוה ופרש"י שבית הבושת שלה נראית מלפניה ומאחריה ועל כן בעינן בגמרא ס"פ מי שמתו לענין חלה שתהא יושבת ואפי' ביושבת לא סגי מפני העגבות שלה שמגולות על כן הצריכו שפניה טוחות בקרקע פי' דבוקות מאד לקרקע שאפי' עגבותיה יהיו מכוסות וא"כ באשה העומדת ויש לה לבוש המכסה ערותה ועגבותיה אף שאין הפסק בין לבה לערותה אין איסור לדעה זאת של א"ח שהביא ב"י ומו"ח ז"ל ס"ל דבעומדת אין שום איסור משום גלוי ערוה לדעת הא"ח הנ"ל וא"צ לפניה טוחות בקרקע אלא לכסות עגבותיה ועל כן הוקשה לו למאי דס"ד בגמרא שם פריך מי שמתו דבעגבות אין בהם משום ערוה למה צריכה להיות יושבת הלא בעומדת ג"כ אין איסור כיון שאין לבה רואה ערותה וע"כ דחה דעת הא"ח מן ההלכה ולא דק בזה דודאי איסור גלוי ערוה יש בה אף בעומדת וכמו שזכרנו אלא קמ"ל בעל א"ח דכל שנתכסה הערוה ועגבות ע"י לבוש אע"פ שאין הפסק בין לב לערוה אפ"ה שרי כמו ביושבת ופניה טוחות בקרקע כיון שערותה למטה מאד אין כאן איסור משום לבה רואה את הערוה ונראה ברור דגם הרא"ש ס"ל כמו הא"ח שהרי כתב הטור סימן זה משמו וז"ל וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל כשפושטת מלבושיה כשעומדת בחלוקה תברך ותפשוט חלוקה ותטבל עכ"ל הרי שלא חש אלא לגלוי ערוה לחוד אבל כשלובשת חלוק די בכך אע"פ שאין הפסק בין לבה לערוה שכן דרך ההולכים בחלוק שהרי לא הצריך שיהיה אזור להפסיק אלא ברור דסבירא ליה כא"ח דלעיל שאין באשה משום לבה רואה ערוה ובזה מיושב לשון הטור שהאריך בדברי הרא"ש ולא כתב בקיצור וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל כדרכו אלא דבר ברור כיון דלעיל מיניה כתב דברי הראב"ד דס"ל שתברך קודם טבילה ואם לא ברכה קודם טבילה צריכה לעכר המים והיינו ע"כ משום לבה רואה ערותה דלא ס"ל כא"ח דלעיל וכתב הטור שכ"כ הרא"ש לענין שתברך קודם טבילה סבירא ליה כהראב"ד דלא כר"י ובה"ג שכתבו שתברך אחר הטבילה אבל במה שכתב הראב"ד שצריכה לעכר המים בזה לא ס"ל להרא"ש כן אלא די בכך שבעוד חלוקה עליה תברך ולא חיישינן ללבה רואה ערותה וא"כ כיון שהא"ח והרא"ש ס"ל כן דבאשה אין שייך לבה רואה ערותה וכבר פסק כן בש"ע בא"ח סי' ע"ד מי ימחה ביד שום אשה שתסמוך על זה וכל שהיא במים אפילו [הם צלולים] ממילא נתכסה ערותה ועגבותיה כאילו היה עליה לבוש מלפניה ומאחריה ואין בה משום גילוי ערוה כמו שהוכחנו לעיל לא אכפת לן בלבה רואה ערותה אבל מ"מ ע"צ היותר טוב תעשה בחבוק ידים להפסיק בין לבה לערותה והיא בתוך המים יצאה ידי חובתה לד"ה ואע"ג שרמ"א כתב כאן שנוהגים לכסות בבגדה או בחלוקה אפשר שבימיו נהגו כן אבל עכשיו לא נהגו כן כמו שהעיד בעל הדרישה אלא שכתב שלא יפה הם עושים וגם אנו שמענו שהנשים אינן נזהרין אפי' בחיבוק ידים בהפסק בין לב לערוה ונראה שגם זה אליבא דהלכתא אלא שלכתחלה יש לעשות חבוק ידים כמו שאמרנו דאין פקפוק על זה כנלע"ד:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ט"ז: יורה דעה]]