עריכת הדף "ט"ז/יורה דעה/קסז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''ויהיה באחריות המלוה. ''' בדרישה כתב ונראה דאם התנה עמו בתחילה ונותן לו שכר מה כדי שיקבל עליו המתעסק באחריות ש"ד דומיא דמתנה עליו בשכר עמלו בדבר מועט ודומה למתנה עם ש"פ להיות כשואל בח"מ סי' רצ"א עכ"ל. ותמהתי על דברים אלו אם יצאו מפי הצדיק דעיקר ההיתר בדין זה הוא מחמת שבשעה שמרויח מנה הוא עדיין פקדון בידו ולא הלואה ואם יקבל עליו האחריות גם בעת ההיא יהיה המעות בהלואה בידו וכמ"ש ב"י בסי' קס"ט בענין אחר וז"ל היה אחריות המעות עליו הוה לגמרי כאילו הלוה לישראל מעותיו ע"כ ורבית גמורה יש כאן ומה יועיל מה שנותן מלוה ללוה שכר על שקבל עליו האחריות דזה דומה למי שנותן ללוה איזה מתנות שילוה ממנו מעות ברבית ה"נ ממש כן הוא ומה שהביא ראיה מש"ח שמתנה להיות כשואל לא קרב זה אל זה דהתם לאו זוזי אוזפי אבל הכא זוזי אוזפי הוי ליה רבית ואפילו בדבר המותר גמור מצינו חילוק זה דהיינו בתחילת סי' קס"ו לא יעשה מלאכה בעבדו דאין האיסור רק מחמת הלואה כמ"ש שם והוא תלמוד ערוך ולא דמי למ"ש רמ"א בסי' קס"ט סי"ח ואם התנו זה עם זה שהמלוה ראשון וכו' יתחייב באחריותו וכו' דשם כבר מכר לו הראשון לשני כל זכות שהיה לו על המשכון של עובד כוכבים רק שהוא שומר עליו ויכול להתנות שיהיה כשואל משא"כ כאן שאח"כ הוה לוה ממש רק שבתחילה הוא אינו לוה כיון שבאחריות מלוה הוא וזה עיקר ההיתר ע"כ צריך שלא יקלקל ההיתר ותו דדוקא במשכון שייך לומר מתנה להיות כשואל דלא ניתן להוצאה אבל לא במעות וכן כתב להדיא הטור בסי' קס"ט בדברי הרמ"ה וז"ל ול"ד למעות דלא הדר בעינייהו מה שאין כן משכון דהדר בעיניה מתנה להיות כשואל על כן הוה כאן כולו מלוה והיאך יקח יותר ממה שהלוהו ודאי הוה רבית גמור וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ע"ה סי' ב' דהמקבל למחצית שכר אסור לקבל עליו כל האחריות ול"ד לש"ח דמתנה להיות כשואל דהתם לעולם שומר הוא ויכול לשעבד עצמו כדין שואל אבל הכא שנושא ונותן בנכסים כיון שקיבל עליו כל האחריות פקע ממנו שם הפקדון ונעשה מלוה עד כאן לשונו והיינו כמו שכתבתי דלעולם צריך שלא יהיה נפקע ממנו שם נפקד על כן אין להשגיח בהיתר זה שכתב בדרישה ועיין מ"ש בסי' קע"ז סעיף ו' בפירוש דברי הר' ישעיה דאפילו אם המקבל קונה מן הנותן חלק ריוח שלו דאסור וכן מוכח עוד בסימן קע"ב סעיף ג' עיין שם בדברינו וכן נראה לע"ד פשוט. בת"ה סי' ש"ב כתוב למצוא היתר בנותן מעות לחבירו למחצית שכר ורוצה שיהיה קרן שלו בטוח יכול לומר שהלוה לא יהיה נאמן על ההפסד רק על פי עדות הרב והש"ץ וכהאי גוונא אנשים יושבי אהלים בעיר שיש להם ידיעה במשא ומתן ואע"ג דדעת שניהם שלא יהיה כן שיעידו הם ואין מתנין כן אלא שיקח הרבית בהיתר ומביא ראיה לזה ע"ש ומסיק שם דאין היתר זה אלא בנותן לעיסקא שאין שם רבית דאורייתא אפי' בלא שום תנאי כיון דלא קיצץ עמו רק אם יהיה ריוח רק מדרבנן אסור משום קרוב לשכר ורחוק מהפסד דהיינו שיהיה הקרן שלו בטוח עכ"פ ע"כ יש להתיר בזה אבל מי שקצץ עם הלוה שיתן לו סך קצוב ריוח ועושה כן להיות הקרן בטוח אין לסמוך על תנאי זה וליקח הרבית אם לא יעידו אלא שני אנשים ע"כ. ובלבוש האריך כאן ומחלק בין הקרן להריוח דעל הקרן יכול להתנות כן שיהיה בטוח שבבירור יש לו בידו הקרן רק שרוצה לפטור עצמו בטענת הפסד על זה יאמר איני מאמינך כי אם על פי עדים המיוחדים אבל לא על הריוח דספק מתחילתו אם יהיה שם ריוח כלל וחילוק נכון הוא רק שמשמע מדבריו שעל הקרן מועיל תנאי זה אפי' אם הוא קוצץ עמו תחילה כגון ההיא דהכא שמתנה עמו שיהיו באחריות המלוה עד שיהיה שני מנין דגם בזה מועיל שיצטרך עדים המיוחדים דוקא על הפסד הקרן והוא תמוה שלא ראה סוף דברי ת"ה שזכרנו דדוקא במקום שאין שם קציצה יש לסמוך על זה. ואפי' במקום שאין קציצה אלא נותן למחצית שכר דמותר לעשות כן תנאי זה שלא יהיה נאמן על הפסד הקרן רק בעדות הרב והש"ץ היינו בענין שהרב והש"ץ יש להם ידיעה קצת בעסק של זה הלוה כמ"ש בהדיא שהם יושבי אהלים שיש להם ידיעה כו' משא"כ באותן שבוחרים עדים שאינם יודעים מן המשא ומתן כלל ועושים כן כדי שא"א שיוכלו להעיד על ההפסד זה ודאי איסור גמור הוא דהוה קרוב לשכר ורחוק לגמרי מן ההפסד. וכתוב בלבוש למצוא תקנה למלוין בשטרות שיכתוב לו שחייב הלוה למלוה סחורה שיש לו עכשיו בביתו ומוכרה לו בזול שהרי כל אדם יש לו רשות שימכור סחורתו בזול אפילו שוה מאתים במאה שיעמידנה למלוה בזמן פלוני ואם יעבור על זה חייב לשלם לו בסך הרבה אפי' כפל ממה שנתן לו שזה היתר גמור והוא שידע שהאמת כן הוא שיש לו ללוה אותה הסחורה בביתו באותו פעם ויקנה לו הסחורה בקנין מיד שעושה על החוב עכ"ל והוא מדברי ריב"ש הביאו בש"ע בסימן קע"ז סעיף י"ח ועיין מה שכתבתי שם ונ"ל ברור שאין להיתר זה מקום רק אם לא אמר תחלה הלויני מעות אלא תיכף אחר כך הנה יש לי סחורה אמכרנה לך בזול ואם לא אעמידנה לך לזמן פלוני אתן לך סך כך וכך אבל אמר תחלה הלויני מנה ואח"כ עושה עמו היתר זה איסור דכן מצינו בסי' קס"ג סעיף ג' אמר ליה הלויני מנה א"ל מנה אין לי חטין במנה יש לי כו' דאסור מאחר שאמר ליה תחילה הלויני והא התם דעשה עמו מקח גמור בחטין כפי שויין ומה שחזר ולקח ממנו בתשעים הוא ג"כ היתר גמור ואפ"ה אסור קל וחומר כאן דמוכר לו בזול הרבה תחילה דמחזי טפי כהערמת רבית ולא עוד אלא רבית גמור יש כאן לפי מ"ש ב"י שם סימן קס"ג בשם תלמידי רשב"א דאם היו שוים תשעים תחילה ונתנם לו במאה דהוה רבית גמור כמו שהעתקתי לעיל הוא הדין נמי הכא שמכר לו בזול טפי דחד טעמא הוא דאנו רואין שאין כאן מכירה באמת ודוקא דאמר ליה תחילה הלויני ותו דכאן גרע טפי דבשעת נתינת המעות קוצץ עמו בפירוש שיתן לו טפי ממה שהוא נותן לו ע"כ אין לסמוך על זה אם אמר ליה תחילה הלויני מעות כיון דמתחלה בא עמו בדרך הלואת מעות והוא משלם ליה מעות ונותן לו יותר ממה שלקח ממנו ואין לעשות היתר כשאמר ליה מתחלה הלויני מעות אלא שאח"כ מוכר לו סחורה מה שיש לו בזול בלי שום תנאי ואחר שעה חוזר ומוכר לו ע"ד הנזכר בסי' קע"ד סעיף ב' וזה דוקא שיש לו כל הסחורה שמוכר ולא די במעט כמו שהוא בהלואה כמו שזכרנו בסימן קע"ג סעיף א':


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ט"ז: יורה דעה]]