עריכת הדף "ט"ז/יורה דעה/ע"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''שפולטת צירה אינה בולעת כו'. ''' כן הוא לחד תירוצא בתוס' שמביא ב"י כאן אלא שיש עוד תירוץ שם דס"ל דשפיר בולע אלא דיש לו היתר שיחזור ויפלטנו כשיפליט הציר שבו וכן משמע מדכתבו רמ"א סעיף ו' שיחזור וימלחנו כו' משמע דעכ"פ בלע כבר:

{{עוגןמ|ב}} '''ולא חיישינן שמלח השני מבליע כו'. ''' זה על פי דעת הרא"ש שכ' הטור משמו שאין דרך מלח להבליע רק להפליט ולפי הפוסקי' שסוברי' שהמלח מבליע ג"כ כמו שזכרתי לעיל סי' ס"ט סעיף ב' בשם או"ה בטעם הדחה קמייתא וכן הש"ד שער ג' ובא"ו סוף שער ו' אוסרים בהדיא בנמלח שנית מטעם שהמלח השני יבליע המוהל שעליו לתוכו נ"ל טעם אחר בזה דכיון שהבשר עדיין טריד להפליט ציר בשעה שבא עליו מלח השני ע"כ המלח השני {{ממ|לא}} יפליט הצי' ולא יבליע מה שפלט כבר כיון שבשעה שבא המלח יש שם פליטת הציר וא"ל אמאי אסור בסמוך בדם בעין שנפל על הבשר בשעת מליחה אף ע"ג דבאותה שעה היא טרודה לפנוט התם אין האיסור מחמת שהמלח מבליעו אלא שהבשר עצמו הוא רותח מחמת המליחה הוה כמו בצלי שנפל עליו דם משא"כ כאן שאין איסור רק מצד מלח השני ובזה אין איסור אבל אם נמלח בלא הדחה קמייתא יש איסור מצד המלח שבשעה שבא עליו המלח היה בלא פליטה ע"כ אמרינן שהמלח מבליעו ולפ"ז גם כאן אם שהה כבר כדי פליטת ציר דהיינו אחר מע"ל אז אין היתר אלא לדעת הרא"ש ונראה דאחר פליטת ציר דהיינו אחר מע"ל למליחתו יש לאסור אם נמלח דהרי לקמן סי' פ' קי"ל דאם נפל לציר אחר שיעור זה דאסור מטעם שהציר יבליע בו והכא נמי יבליע בו:

{{עוגןמ|ג}} '''לא ניטלו קשקשיהם כו'. ''' בטור משמע שהקשקשין מועילין לפי שאין איסור בלא"ה אלא כ"ק וא"כ לדידן דדגים כולן אסורין לא יועילו הקשקשים וליתא אלא עיקר הטעם דבעוד הקשקשים עליהם קמיטי ולא בלעי כמו העופות כ"כ רש"ל פכ"ה סי' ע"ד וכ"מ מדברי רמ"א בסמוך דמותרין לגמרי והא דאין הדגים אסורין משום סכנה דנמלחו עם בשר וקשה לדבר אחר דאין סכנה במליחה כמ"ש סי' קי"ז סעיף ג':

{{עוגןמ|ד}} '''אבל אם דג מליח כו'. ''' שהדבר המליח מחמס התפל שיהא מבליע אבל לא כ"כ עד שיהא פולט ב"י בשם רשב"א:

{{עוגןמ|ה}} '''וכן אם הדגים כו'. ''' ובספק יש לאסור רש"ל:

{{עוגןמ|ו}} '''לאחר ששהו העופות כו'. ''' ולא דמי למעשה דרש"י סי' ס"ט סעיף כ' דקי"ל שם לחומרא במוהל לאחר שיעור מליחה היינו דוקא אם המוהל בעין והבשר מונח בתוכו כדלעיל אבל משום לחלוחית לחוד שעל הבשר לא נהגו איסור וסגי בהדחה לדגים. או"ה:

{{עוגןמ|ז}} '''דאין הדגים בולעים דם שבכלי. ''' דוקא דם אבל בשאר איסורים שנאסר הכלי מהם ע"י מליחת בשר אפשר דהויין הדגים אסורין לפי שפליטות שאר איסורין מסתרכת יותר ב"י בשם רשב"א ורש"ל כתב פכ"ה סי' ע"ג אני אומר שאין מליחה לעץ להפליט איסור כלל אפי' בבליעה בכלי איסור דאורייתא עכ"ל:

{{עוגןמ|ח}} '''אבל אם עדיין לא פלט דמו כו'. ''' בזה חולק על ב"י שכ' על מ"ש הטור דהדגים אסורים בשניהם מלוחים וכ' ב"י דכ"ש אם הדג תפל והאיסור מלוח דהוי כטהור תפל וטמא מלוח וטעמו דבשניהן מלוחים כ"א טרוד לפלוט ואפ"ה אמרי' שג"כ בולע ק"ו בדג תפל שבולע מעוף מלוח וכ"כ רש"ל דיש ק"ו אם הדג לא נמלח והבשר נמלח דאסור הדג. ורמ"א בד"מ ובת"ח חולק ע"ז וס"ל דכיון שהדג תפל אינו בולע רק דם ואמרי' הואיל ועדיין פולט דם דידיה פולט נמי דם שבולע ממקום אחר כמ"ש אצל בשר שלא נמלח שהונח עם בשר שנמלח עכ"ל ומו"ח ז"ל כתב שיש לפרש דברי ב"י שהדג כבר נמלח ואח"כ נקרא תפל וכתוב בפרישה על רמ"א וצ"ע דלכאורה יש לחלק דשאני הכא שהדגים שם היתר עליהם ואיך נתירם כשקיבלו איסור דם וגם מ"ו פסק לאיסור משום דדם דגים אינו אלא ציר בעלמא ולא שייך לומר אגב דפליט דם דידיה כו' עכ"ל ולעד"נ ג"כ כדברי האוסרים דכיון דהציר שבדגים הוא דבר מועט ולפלוט אותו בזמן קצר היאך נסמוך על פליטת ציר שלהם לומר שאגב שפליט ציר יפליט הדם שבלע דשמא יכלה זמן פליטת הציר קודם לפליטת הדם שבלע ויש כאן ספק דאורייתא משא"כ בבשר עם בשר שיש בו ציר להפליט זמן מרובה ע"כ יש זמן רב להפליט גם דם הבלוע ממקום אחר ולפי פי' הרר"י מאורליינ"ש בתוס' פכ"ה הביאו ב"י ריש סי' ע' דפי' אצל בשר ובשר שכל זמן שהאחד פתוח לפלוט קודם התחלת בליעתו מן השני לא יסתום פליטתו אח"כ יש להתיר ג"כ הדגים) ע"י מליחתן אבל אנן לא קי"ל כאותו תירוץ כמבואר שם) ועוד יש כאן טעם לאיסור שהרי כ' הרא"ש בפכ"ה פי' רשב"ם דבבשר ובשר לא הטריחוהו יותר מדאי כיון דדם מדרבנן הוא כו' ע"כ הקילו שם וזה לא שייך כאן דלאו תקנת חכמים שימלח דגים עם בשר ע"כ אין להקל מטעם שיחזור וימלחנו ויפלטנו כנלע"ד ועוד ראייה ממ"ש ת"ה הארוך דף ע"א וז"ל ואפשר דדגים כיון דרפי קרמייהו בולעים הרבה והדם הבא להם מעלמא נסרך בהם ביותר ואין כח במלח להוציאו עכ"ל ועוד ראייה ממ"ש או"ה כלל ה' דגים תפלים המונחים עם ציר בשר אסורים דלא גרע מאילו נמלחו עמהם עכ"ל הרי בהדיא כמ"ש לאיסור ותמיהני על רמ"א שלא הרגיש בזה:

{{עוגןמ|ט}} '''בשר שחוטה שמלחו כו'. ''' בש"ד שער י' כתוב ואי איכא ספיקא אם נמלח בשר שחוטה בהדי בשר נבילה הוי ספק דאורייתא לחומרא עכ"ל:

{{עוגןמ|י}} '''ויש מי שאוסר כו'. ''' הוא הר"ן שהוקש' לו דגם בטהור מליח וטמא תפל י"ל שרתיחת הטהור מליח מחמת הטמא עד שיפליט ויבליע בטהור ואיהו לא ס"ל התירוץ שכתבתי ריש סעיף ב' בשם הרשב"א שאינו מחמם כ"כ ע"כ תירץ דלא התירו אלא באינה נוגעים רק שהפליטות נוגעים ואפי' בזה אם הטהור תפל וטמא מליח אסור:

{{עוגןמ|יא}} '''הא דאמרינן כו'. ''' זה יתבאר בסי' ק"ה בס"ד.

{{עוגןמ|יב}} '''ויש מתירין להשהותו. ''' הטעם דדם מישרק שריק ונופל ועוד שהבשר הנמלח פולט ציר לעולם ואינו בולע מן הדם:

{{עוגןמ|יג}} '''ובדיעבד מותר. ''' ואפי' מאן דמחמיר במעשה דרש"י סי' ס"ט סעיף כ' מודה כאן דאין ציר בעין וכמ"ש סי' זה סעיף ב' בשם או"ה כ"כ ד"מ:

{{עוגןמ|יד}} '''ויש מתירים בכל זה. ''' פי' בבשר שלא נמלח עדיין פשיטא שתועיל לו מליחה כשם שיוציא דם של עצמו כך יוציא דם הבלוע אלא אפילו בבשר שנמלח ופלט כל דמו וצירו מועיל לו מליחה שיוציא את הדם שבלע עכשיו) והיש אוסרין דרישא ס"ל דאין מלח מפליט אלא מה שהוא שלו ולא מה שבלע ממקום אחר כלל:

{{עוגןמ|טו}} '''ואפילו בדיעבד נוהגי' לאסרו כו'. ''' כיון שאין לו מה לפלוט אסור כיון שבולע והי"א שמביא רמ"א לא אתי אלא לפרושי אימת נקרא פלט כל דמו וצירו: {{ממ|טז}}

{{עוגןמ|טז}} '''ואם נגע תוך זמן זה כו'. ''' אינו נאסר כיון שעדיין טרוד לפלוט ציר שלו פליט נמי מה שבלע מחתיכה שלא נמלחה. וכתב רמ"א בת"ח דהיינו דוקא שלא הודח הבשר הנמלח אחר המליחה אבל אם הודח לאחר מליחתו לא אמרינן דיחזור וימלחנו ויצא הציר שבולע ע"י הציר שבגופו דמאחר שנמלח פעם אחד והודח נסתמין נקבי הפליטה ושוב לא יפתחו בשביל הציר שבו עכ"ל וסברא זאת משמע כן בדברי הר"ן בשם ה"ר יונה בפכ"ה בפשט דגים ועופות שמלחן כו' שהשווה בשר שנמלח ויצא מידי דמו והודח לבשר שנמלח ופלט כל דמו וצירו ע"ש משמע דאחר שיצא הדם עושה ההדחה שנסתמין נקבי הפליטה לענין ציר שבו כמו אם היה שוהה בלא הדחה אחר המליחה יום שלם שאז ג"כ כלה הציר שבו ועיין מ"ש סי' ס"ט ס"ק ט"ו ובטור כתב בשם רשב"א וז"ל יש מתירין גם בזה ע"י מליחה וכו' עכ"ל ובת"ה הארוך כ' אותה דיעה בשם מורו הרב וזכר שם אפי' הודח אחר המליחה וצ"ל דאותו הרב אינו רבינו יונה דהא הר"ן כתב בשם רבינו יונה דהודח אוסר וזה הרב ס"ל דאין ההדחה אוסרת כלל מחמת שנא' שנסתמו נקבי הפליטה גם הטור נראה דס"ל כן שאין ההדחה עושה כלום מדהביא דעת הרב של רשב"א ולא נקט רבותא אליביה דאפי' הודח יש תקנה במליחה אלא ודאי דהדחה זאת אינה מעלה ולא מוריד ולפי מ"ש בסעיף א' שכ"ז שפולט ציר אינו בולע א"צ כאן לחזור ולמלוח אלא דיש עוד תירוץ בתוס' דס"ל דשפיר בולע אלא דההיתר הוא שיחזור ויפליטנו וכמו שזכרתי ר"ס זה. ולענין אם לא שהה עדיין שיעור מליחה ויש בו עדיין דם לא שייך חילוק זה דאפי' אם הודח מהני ליה מליחה אחרת דאל"כ היאך מצינו תקנה למי שהדיח הבשר קודם ששהה שיעור מליחה וכ"ת ה"נ דאסור הא ודאי לא הוו שתקו הפוסקים מלהשמיענו דין זה אלא פשוט שאין ההדחה סותמת אלא נקבי הציר אבל לא דם ובכ"מ שמזכיר רמ"א יחזור וימלחנו שנית מחמת שיש בו עדיין ציר ולא דם הוא מיירי דוקא בלא הודח עדיין אחר מליחה הראשונה.אך יש לתמוה מ"ש רמ"א בסמוך אחר זה בשהה שיעור מליחה ונפל לציר תוך י"ב שעות שיחזור וידיחנו וימלחנו והא התם עיקר ההיתר מכח ציר שלו שיש לו עדיין ואם ידיחנו יסתום נקבי הציר ומה תועיל אח"כ המליחה וכן קשה על מ"ש או"ה שער ה' דין ז' וז"ל ואפי' אם יפול תוך שיעור מליחתו תוך הציר בנמלח או הושם בכלי שאינו מנוקב ואפי' לאחר שיעור מליחתו לא נהגינן בו איסור אלא מותר הכל כשחוזר ומדיח ומולחו דאגב דפליט וכו' עכ"ל. הרי דגם הוא תלה ההיתר במה שידיח ויחזור וימלח ויפלוט אגב הציר שבו דלא אמרינן שנסתמו נקבי הפליט' ונ"ל שבעל או"ה וכן רמ"א כאן לא ס"ל הך סברא דהודחו נסתמו נקבי הפליטה וכמו דס"ל לרבו של הרשב"א שזכרתי בסעיף ו' וכן משמע דעת הטור כמ"ש שם וכאן [סתם] רמ"א כמו אותה הדעה שהביא הטור דיש מתיר גם בזה ע"י מליחה וכפסק הש"ע ואע"ג שכתב שם רמ"א דאף בדיעבד נוהגים לאוסרו היינו אחר פליטת כל צירו משא"כ כאן דתוך י"ב שעות הוא. ובת"ח כתב רמ"א ממש להיפך ממ"ש כאן דשם כתב דאם הודח לא מועיל אח"כ שום תיקון אם נשתהא הבשר תחלה שיעור מליחה הרי חומרא ואם לא הודח לא נאסר כלל דאמרינן דאף שבולע מדבר האוסרו מ"מ כבולעו כך פולטו אגב ציר שיש עדיין בתוכו וכאן חזר בו וכתב דהדחה אינה סותמת כלל וצריכין דוקא הדחה ומליחה שנית. ועכ"פ צ"ל דמיירי כאן שלא שהה הבשר שבציר שיעור כבישה דאם לא כן אין לו תקנה דהוה כמבושל וכמ"ש ר"ס ק"ה ורש"ל האריך בדינים אלו פרק כ"ה סימן ע"ז ומסקנתו דתיקון של חזרת מליחה אינו מועיל אלא אם לא שהה עדיין שיעור מליחה שיש בו עדיין דם אז אמרי' שע"י המלח יפליט דמו ויפליט ג"כ מה שבלע מהציר שנפל לתוכו אבל אם שהה שיעור מליחה ולא נשאר בו אלא ציר לא מהני חזרת מליחה אם נפל לציר והא דנקטו הפוסקים אגב שיפלוט ציר דידיה ר"ל דם דידיה והוא הדין אם בשר שלא הודח ונמלח נפל לציר ג"כ לא מהני חזרת מליחה אח"כ כיון שיש דם בעין על הבשר שלא הודח ונבלע בבשר בשעת מליחתו אינו יוצא אח"כ ועיין מה שכתבתי בסוף הסימן באם לא הודח ולא נמלח שנפל לציר אבל אם נפל בשר ששהה שיעור מליחה לבין חתיכות בשר שהם מונחים במליחה אז יש היתר מצד כבולעו כך פולטו דכמו שבולע מן החתיכות המלוחות כך פולט ע"י שפולט ג"כ ציר דידיה ואע"ג דבנפל לציר לא מהני זה התם ליכא כבולעו כך פולטו אגב ציר דידיה דבנפל לציר ונשרה בו הוי כמבושל בו וע"כ לא שייך בו כבולעו כך פולטו אלא מ"מ אם לא שהה הבשר שיעור מליחה ונפל לציר ונשתהה שם שיעור כבישה יש לו עדיין תקנה בחזרת מליחה ואע"ג דאמרינן כבוש כמבושל היינו אם נפל אחר ששהה שיעור מליחה ונשתהה שיעור כבישה דאסור כולו ולא סגיא בקליפה אבל לא בלא נשתהא שיעור מליחה שתקנתו ע"י חזרת מליחה כיון שלא נשתהה בציר יום שלם והא דאמרנו שאחר שיעור מליחה יש היתר לבשר שנתערב בין חתיכות מלוחות מכח כבולעו כך פולטו היינו שיש בו עדיין ציר דידיה אבל אם פלט כבר כל צירו כגון ששהה יום שלם אחר המליחה או שהודח תכף אחר שיעור מליחה ממילא נסתמו נקבי פליטת צירו אז נאסר כשנופל בין חתיכות מלוחות ואין לו שום תקנה ע"כ ונראין דבריו לפי משמעות הפוסקים זולת במה שהתיר בשר שלא שהה שיעור מליחה ונפל לציר ושהה שם שיעור כבישה שיחזור וימלחנו דמשמעות הפוסקים אינו כן אלא קי"ל בסי' ק"ה דשיעור כבישה הוה כמבושל לכל דבר ולא מהני ליה חזרת מליחה כמ"ש רמ"א ובסמוך נפרש עוד.

{{עוגןמ|יז}} '''אם לא נכבש בתוכו יום שלם. ''' תמוה הוא לי דאם נכבש יום שלם מאי איריא ציר אפילו מים נמי הוה אסור דכבוש הרי כמבושל כדאיתא סימן ס"ט סעיף ט' בנמלח ולא הודח אח"כ וזה מבואר שם בסעיף א' דשריית מע"ל הוי כמבושל. ותו דבמקור דין זה לא כ"כ אלא בת"ח כלל ו' דין ט' זכר בשם הג"ה ש"ד דיום או לילה סגי. וכתב שם רמ"א וז"ל וכן משמע באשיר"י דאם לא נכבש כשיעור שירתיח אצל האור דלא נאסר רק כדי קליפה עכ"ל ובאו"ה כלל ה' דין ו' כתב ג"כ דבפחות משיעור כבישה לא נאסר ובת"ח שם דין ג' פסק כאו"ה שהחתיכה שלא נמלחה ונפלה לציר ונשתהה שיעור כבישה דאין לו תקנה אח"כ במליחה דהוי כמבושל נמצא לדעת רמ"א כל שנכבש שיעור כבישה אסור הן בלא נמלח הן בנמלח אלא שרש"ל פכ"ה סימן ע"ז חולק על רמ"א בלא נמלח וז"ל נהי דבלע מ"מ חוזר ופולט אגב דמו אע"ג דאמרינן גבי ציר כבוש כמבושל היינו שאוסר כולו ולא סגי בקליפה והיינו דוקא אחר ששהה שיעור מליחה אבל קודם ששהה שיש תקנה לחזור ולמולחו אינו כמו מבושל גמור ואינו דומה להיכא ששרוי במים מע"ל דאז אסור אפילו בלא ציר דחשוב בישול גמור ולא כמהר"ם בת"ח כו' עכ"ל ואם נאמר דרמ"א כאן הדר ביה ממ"ש בת"ח וס"ל דבעינן יום שלם תוך שיעור מליחה וכדעת רש"ל שזכרתי לא היה לו לתלות האיסור בציר דאפילו נכבש במים מע"ל אסור וכמדומה שט"ס יש כאן הך יום שלם וצ"ל אם לא נכבש בתוכו שיעור כבישה אבל אם שהה שם שיעור כבישה אסור אע"ג דלא נכבש בתוכו יום שלם ופשוט הוא דכאן לא מיירי מכלי שאינו מנוקב דאל"כ היה כאן איסור בלא ציר מטעם שאינו מנוקב והבשר לא שהה עדיין שיעור מליחה כדלעיל סימן ס"ט סעיף י"ח אלא מיירי כאן בכלי מנוקב כגון שמלח בגיגית על עצים והציר יורד למטה ונפל מקצת בשר לציר. ובספר משאת בנימין סימן ל"ט לא הבין כן מדברי רמ"א וחלק על רמ"א ולא נ"ל. ולענין אם כבר שהה הבשר שיעור מליחה ונפל לציר כתב בת"ח שם כלל ו' דין ג' ואנו לא נהגינן כן כאו"ה דבעי שיעור כבישה אלא נאסר מיד שנפל לציר או הציר עליו דהוי כרותח ע"כ. וכ"פ רמ"א בסמוך דמה שבתוך הציר נאסר מיד. ולענין הלכה יש לנו לפסוק אם תוך שיעור מליחה נפל לציר ולא נשתהה שיעור כבישה יחזור וידיחנו וימלחנו ואם נשתהה שיעור כבישה אין לו תקנה כדעת רמ"א בת"ח ובאו"ה הביאו רמ"א שם כלל ו' דין ג' ולא כדעת רש"ל שמיקל בזה ומחלק בין כבוש למבושל דציר בכדי שירתיח על האור ובין שאר כבוש כמבושל במים בכדי מע"ל דלא משמע לחלק בכך ולאחר ששהה הבשר שיעור מליחה אפי' לא נשתהה אלא מעט בציר אסור כדעת הת"ח וכמ"ש רמ"א בסמוך:

{{עוגןמ|יח}} '''מיהו אם מלחו בלא הדחה כו'. ''' הטעם שכבר הודח קודם המליחה הראשונ' וכתב רש"ל שאין צריך הדחה גמורה בזה אלא שופך עליו מים ודיו ואין צריך שרייה כלל. והנה בהגהת ש"ד שער ד' בשם מהרא"י מסתפק אם לא הודח כלל ונפל לציר אי הוה כנמלח בלא הדחה קמייתא או לא והכריע לחומרא ואישתמיטתיה דברי המרדכי פכ"ה מביאו באו"ה ריש שער ה' דמותר כשמדיחו מן הציר וחוזר ומולחו וכ"פ רש"ל פכ"ה סימן ע"ז מסברא דנפשי' וכתב שאין ראייה למהרא"י להחמיר והנה יש ראיה ברורה להתיר:

{{עוגןמ|יט}} '''והא דאסרינן אותו כשנפל לציר. ''' פירוש אם נפל לציר אחר שכבר פלט כל ציר דידיה דהיינו אחר ששהה יום שלם או שהודח אחר המליחה לדעת רש"ל ות"ח או אפילו אם לא שהה יום שלם אלא תוך י"ב שעות ואין כאן הפסד גדול דאסור לפי פסק רמ"א דלעיל:

{{עוגןמ|כ}} '''מה שבתוך הציר כו'. ''' פירוש אם אחר ששהה שיעור מליחה כנזכר לעיל במקום דלא מהני חזרת מליחה אבל במקום דמהני חזרת מליחה אינו פוסל עד שישהה שיעור כבישה בציר כמו שזכרנו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ט"ז: יורה דעה]]