עריכת הדף "ט"ז/אורח חיים/תרכז"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{עוגןמ|א}} '''באויר הסוכה.''' זה העתיק מלשון הטור שזה הטעם פסול תחת המטה לפי שאין יושב בצל הסוכה אלא בצל אוהל ולא כרי"ף ורא"ש שכתבו הטעם דהוה כסוכה שתחת סוכה כמ"ש הר"ן בשם הרז"ה דאין בסכך פסול משום סוכה שתחת סוכה ובסי' שלפני זה כתבתי שזהו ג"כ טעם הפלוגתא בלטי"ש בין הדיעו' שבטור:

{{עוגןמ|ב}} '''הישן תחת המטה כו'.''' בסעיף ב' מזכיר דבעי תרתי גג טפח וגבוהים י' דאז דוקא חשיב אוהל בפ"ע וה"ה כאן במט' ולא הוצרך כאן להזכיר גג דודאי בכל מטה יש בה רוחב טפח והוא גג למי ששוכב תחתי':

{{עוגןמ|ג}} '''העצים היוצאים כו'.''' זה מקרי במשנ' קינופות והוא קבוע מאוד ע"כ פוסל בפחות מי' ומ"ש אח"כ אבל אם א' יוצא כו' זהו נקרא נקליטין. '''ומבואר''' בר"ן דהביא ב"י שג' דינים יש כאן כילה ונקליטי' וקינופות כילה דלא קביעא לא מיתסרא אלא בתרתי לריעותא שיש לה גג וגבוה עשרה. ונקליטין קביעי טפי מכיל' ואע"ג שאין להם גג כל שהן גבוהין י' אף על פי שלא נראה כן מדברי הרי"ף שהכשיר לנקליטין סתם ומשמע אפי' גבוהין י'. קינופות דקביעי ויש להם גג אפי' אינם גבוהים י"ט אין ישנים תחתיהם עכ"ל. ועוד כתב הר"ן ר"פ הישן דמטה כיון דלגבה עשויה ולא לישן תחתיה ע"כ צריך ג"כ תרתי לריעותא. משמע מזה דמטה הוה קביעא אלא דגריעותא הוא דעשויה לגבה ותימה לי דאמאי לא משני בגמ' גם אמטה דהוה קביעא ותו דההוא סברא דעשוי' לגבה איתא אח"כ בגמ' לרבה בר רב הונא לענין דה"א לגמרי אין תחת המטה פסול אפי' בגבוה י' דכל שתאמר שאין שם אוהל תחתיה לא מהני י' ונלע"ד דהמטה לא מיקרי קביעא כיון שמטלטלת ומעמידין אותה ממקום קרקע זו למקום אחר משא"כ בקינופות ונקליטין שהם אינם זזים מן המטה וכיוצא בזה מבואר בר"ן פ' הישן במשנה דסומך סוכתו בכרעי המטה וק"ל על מ"ש בגמ' דף י"א שאני נקליטין דקביעי אי קביעי ליהוי כקינופות לגבי קינופות לא קביעי לגבי כילה קביעי אמאי לא אמר דנקליטין וקינופות שוין לענין קביעות ומ"ה לא אבעי' אלא חדא לריעותא דהיינו או גג או גבוה י' וע"כ בקינופות דודאי יש להם גג בכל ענין פוסלין ונקליטין שאין להם גג בודאי פוסלין בגבוהי' משא"כ בכילה ומטה דלא קביעי דבעי' תרתי לריעות' וצ"ע:

{{עוגןמ|ד}} '''ויש מכשירין.''' הוא דעת הרי"ף ורמב"ם שזכר הר"ן הנ"ל. והנה גם הרא"ש כ' כהרי"ף דהכשר דנקליטין הוא מטעם שאין לה גג ומביא ירושלמי שכן הוא עושה חלל באצילי ידיו פירוש שאם הגביה אדם ב' זרועותיו כשהוא שוכב תחת הסדין ונעשית הסדין עליו כאוהל אין בכך כלום כך אלו שני הניקליטין שבאמצע המט' כמו זרועותיו הן חשובין ואין בכך כלום עכ"ל והטור כ' כדעה הראשונה בנקליטין דפוסלין בגובה עשרה ולא זכר דעת אביו והיותר הפלא ופלא דבקיצור פסקי הרא"ש כ' ג"כ כמו שכ' כאן להחמיר בנקליטין והרא"ש עצמו כתב בפירוש להקל כמו הרי"ף:

{{עוגןמ|ה}} '''ויש ליזהר כו'.''' במהרי"ל כתוב שמהרי"ל היה נזהר בזה ורוב העולם אינם נזהרים בזה ומרחיקים הנוי מן הסכך ארבעה טפחים וטעם הנזהר נרא' שיש לחוש שמא יעשה נוי הרבה עד שיהי' שם סכך על אותו מקצת וישב תחתיו:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>