עריכת הדף "ט"ז/אבן העזר/קלו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} ולא אמר לה כלום ה"ז גט זה לשון הרמב"ם אלא הוסיף שם ה"ז גט כשר ובודאי לא בחנם הוסיף לשון זה מה שלא כתב כן בשאר דינים אלא כתב סתם הרי זה גט ולמה זכר כאן כשר נ"ל דהור' לנו הרמב"ם בזה דאפי' לכתחלה די בזה ובהקדמה ביארתי סוגיית הגמ' בפ"ק דקדושין ע"ז בטוב טעם ע"ש (דאיתא שם אפי' לא שמיע ליה) הא דאמר ר' הונא אמר שמואל הלכה כר' יוסי נמי לא יהא לו עסק עמהם (ופירש"י ותוספות כלומר אי שכיח או לא שכיח שיהא אדם נותן גיטין וקדושין לאשה ואינו מפרש ותימא לי על פירוש' דמאי מספקא ליה לרב יימר אי שכיח או לא שכיח הא ודאי הכל יודעים מה דהוא שכיח ומאי ספק שייך בזה ותו קשה טובא לשון התרצן דא"ל אין ה"נ מה שייך לומר בזה אין ה"נ לא היה לומר אלא נ"ל דהאי אפי' אינו לשון ספק כמו שפרש"י ותוספות אלא קושיא היא כמו שנבאר בס"ד דזה כלל הוא דבמקום ספק אזלינן לחומרא באיסור דאוריית' ואם כן בכ"מ שנזכר פלוגתא בענין גרושין לא תפסינן לומר דקי"ל לחומרא כמ"ד אינה מגורשת ואסור' לאחר די"ל איפכא תפסינן לחומרא לומר מגורשת לענין אם קדשה אחר שצריכה ממנו גט ואם כן פשיטא שהמתעסק בגט צריך שידע ההלכה על בוריה הלכה כמאן כיון דלכל אחד יש חומרא ויוכל לבא לידי קלקול אלא דכאן במה דפליגי רבי יוסי ורבי יהודה לענין לא פירש אלא נתן סתם משמע דאפילו לרב יהודה בדעבד הוה מגורשת אלא לכתחלה אמר שצריך לפרש לאפוקי מר יוסי דאמר אפי' לכתחלה דאל"כ מה נשתנה פלוגתא זו מכל הפלוגתות לענין גט דמר אמר מגורשת או מקודשת ומר אמר אינה מגורשת ולמה אמר' כאן דיו וכן ר' יהודא אומר צריך לפרש אלא ודאי דבדעבד אפילו ר' יהודה מודה דמגורשת או מקודשת אלא דרבי יוסי ס"ל אפילו לכתחלה די וא"צ לפרש דרבי יהודא ס"ל לכתחלה צריך לפרש ולכאורה לא איצטריך לרב יהודא אמר שמואל לפסוק הלכה כרבי יוסי דאין כאן קלקול כלל למי שירצה להחמיר כרבי יהודא דהא לא מחמיר אלא לכתחילה אלא דאפ"ה הוצרך לפסוק דא"צ חומרא אפילו לכתחילה וע"כ הקשה רב יימר (על הא דאמר רב יהודה) אמר שמואל כל מי שאינו יודע בטיב גיטין כו' דלשון בטיב מור' על ידיעה שאין חשש קלקול דאותן פלוגתות שיש בהם חשש קלקול איסור ערוה פשיטא שצריך לדעת ולא הוצרכה אזהרה זו כלל בעסק גיטין דודאי בכל ההוראות צריך למורה לדעת עיקר הפלוגתא דלא יתיר איסור שיש בו חשש קלקול אלא דכאן בגיטין וקדושין הזהירו דאפי' מידי דאין בו חשש קלקול אם ילך לחומרא אפ"ה צריך לדעת זה ואם כן הא דפסק שמואל הלכה כר' יוסי לענין שיש להקל לכתחילה ממילא מאן דלא ידע האחד הלכה וירצה להחמיר כרבי יהודא לא יפה עושה ולא יתעסק בגיטין וע"ז היה קשה לרב יימר דאמאי נימא כך לדידך שאמרת בטיב גיטין וע"ז השיב לו רב אין ה"נ פי' דמה שאתה מתמי' על שצריך לידע הלכה כרבי יוסי ודאי צדיך לידע אפילו דבר זה היאך יעשה לכתחלה כנ"ל נכון ומשמיא אנהירינין לעייני בפי' זה וא"כ היה לו לרבינו לבעל הש"ע שלא לגרוע תיבת כשר שמוסיף הרמב"ם וכן בפ"ג דאישות לענין קדושין כתב הרמב"ם דיו והיא מקודשת שהוא כפל לשון אלא להורות דאפילו לכתחלה היא מקודשת בזה וכן לענין לכתחילה כמו שזכרנו בסי' כ"ז גבי קדושין כנ"ל נכון וברור בס"ד:

{{עוגןמ|ב}} '''צריך שיתננו כו'.''' הטור כתב וצריך שתדע בשעה שמקבלת גיטה שהיא גיטה ושהיא מקבלת אותו להתגרש בו אבל אב נותן לה בחזקת שהוא שטר חוב אינה מגורשת אלא אם כן יאמר לה אחר כך הרי זה גיטך או שיודיענו לעדים תחלה וכתב ב"י שלשון זה אינו מדויק שאע"פ שלא ידעה כן בשעה שקבלה הגט כיון שאומר לה אח"כ כו' והיה לו לב"י להקשות עוד מצד הלשון דכתב אבל אם נתן כו' שהרי גם ברישא אמר ה"ז גיטך דאל"כ במה תדע ממילא היה לו לכתוב ואם לא אמר בשעת נתינה יאמר אח"כ ובדרישה מפרש מ"ש הטור וצריך שתדע כו' מיירי בעסוקים באותו ענין כולי והוא דחוק ומו"ח ז"ל פירש דהטור לכתחלה ודעבד קאמר דלכתחלה צריך שיאמר בשעת נתינה ובדעבד מהני אפילו אחר נתינה ומ"ש הטור אבל אם נתנו פרושו אבל אסור לכתחלה אם לא יאמר בשעת הנתינה וכ"ז אינו שוה לי דהא אינה מגורשת אמר הטור דמשמע אפילו דעבד והנלע"ד דדברי הטור כך הם דאחת משתים בעינן או ידיעה בלא אמירה שלו דהיינו שהיא קוראת הגט או אמירה שלו ה"ז גיטיך ובזה הם חלוקים דאם הוא ע"י ידיעה שלה כמו שזכרנו צריך שתהיה בשעת נתינת הגט אבל אם אינה בשעת הנתינה לא מהני מה שתדע אח"כ אלא בעינן אמירה שלו דוקא דהיינו שיאמר לה או לעדים ובזה לשון הטור מתוקן ומסודר בלי גמגום כלל וא"ל למה כתב הטור אבל אם נתנו לה בחזקת שהוא ש"ח היה לו לומר אבל אם נתן לה סתם והיא לא ידעה הא ל"ק חדא דאורחא דמלתא קאמר דמשום הכי לא ידעה כיון שאמר שהוא שטר חוב ועוד דקא משמע לן דאפי' בזה שאמר שהוא שטר חוב מהני האמירה שלו אח"כ ותו נראה עיקר דמ"ש בגמ' כנסי ש"ח זה לאו דוקא שאומר כן בפי' אלא כל שהוא נותן סתם סבורה היא שנותן לה ש"ח בדרך כל אדם וכן מבואר בלשון הטור שכתב אם נתן לה בחזקת שהו' ש"ח כו'. משמע שלא אמר כן בפי' משמעותו כאומר בפי' וטעמא דמלתא נ"ל ע"פ מ"ש התו' פרק הזורק דף ע"ח וז"ל שתדע שהיא מגורשת ולא תהא חוזרות דבעינן שיהא משלח' ואינה חוזרת עכ"ל נראה ביאור זה שצריך בשע' שלוחין דהיינו נתינת הגט בעינן שאינה חוזרת וע"כ יפה כתב הטור אם יודעת בשעת הנתינה שזהו גט דהיינו ע"י קריאה שלה הוא ודאי שפי' ואם אינה יודע' בעת הנתינה והוא לא אמר כלום אלא נתן סתם או שאמר כנסי ש"ח זה ממילא אין בשע' השלוחין משמע שאינה חוזרת ע"כ צריך שיאמר אחר כך ה"ז גיטיך ממילא יהיה אותו פעם שלוחין הגמורין וכן אם הוא אומר תחלה לעדים כן ממילא הוה בשעת הנתינה שפיר אינה חוזרת אלא שהיא לא ידעה עדיין עד שיגידו לה עדים אח"כ שהיו שם שלוחין גמורין משא"כ אם לא היתה קוראה הגט בשעת הנתינה והוא נותן סתם אלא שאח"כ היא קוראה ורואה שהוא גט אינה מגורשת כיון שבשעת הנתינה לא היתה נתינה גמורה בשום צד כן הוא מצד עיקר הדין אלא דע"צ היותר טוב כתב בריש הסימן שאמר הבעל בשעת הנתינה ה"ז גיטיך ואח"כ כ' הטור מה שהוא מעיקר הדין וצריך שתדע כולי וע"כ לפרש כן דאל"כ מה שייך וצריך שתדע כיון שכבר פסק שיאמר כן בפירוש כנ"ל נכון וברור פירוש דברי הטור בס"ד:

{{עוגןמ|ג}} '''אינו יכול לגרש אלא בפני האחר''' בטור סיים שמא יכתוב הגט ויתננו לאשת האחר ששמו כשמו ויאסרנה על בעלה פירוש שעי"ז תינשא לאחר ואח"כ כשיתברר דלא הוה גט תצא מזה ומזה כמו דאיתא בס"ס קנ"א לענין טעות גט ושובר דתצא מזה ומזה ולא אמר כאן שיבוא לידי ממזרות דאין אנו חוששין אותו בזה דמה ריוח יהיה לו זה משא"כ באיסור על בעלה שהוא עושה לה כן מחמת איזה שנאה שיש לו עליה או על בעלה:

{{עוגןמ|ד}} מ"מ יכתבו סימן במגרש אין זה אלא (לענין סימן אבל לגרש דוקא זה בפני זה א"צ והטעם) כתבנו בסימן קל"ב סעיף ד' ע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}