עריכת הדף "חתם סופר/כתובות/יז/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''כלה כמות שהיא.'''  כ' מורי בהפלאה ז"ל דמשבחי' אותה במה שנמשלה כנסת ישראל ושבת לכלה. ולפע"ד דגם ב"ה שאומרי' כלה נאה וחסודה י"ל שיתכוונו האומרי' על כלה עליונה כ"י ושבת ות"ח דאיקרי כלה. ואין בזה משום גניבת דעת כדאמרי' פג"ה אם יש שם חבר עיר מותר ע"ש וה"נ כיון דאורחא כך מי שלקח מקח מן השוק וכו'. ואולי להכי שרו במערבא לא כחל ולא שרק וכו' לפמ"ש מהרש"א בח"א דשרו לר' זירא לא כחל וכו' ר"ל שאיננו צבוע אלא תוכו כברו וה"נ שרו במערבא לכלה נאה וחסודה לא כחל וכו' ר"ל שאין אנו אומרים כן ע"ד צבועה ולכווין לכלה אחרת כי זאת היא המעלת חן. ונ"ל ר' יהודה בר אילעא רצה להשמר טפי מדבר שקר ע"כ נקט בד הדס המרמז על הצדיקי' ובפרט לת"ח המשולשי' במקרא משנה ותלמוד לעומת ההדס כלה נאה וחסודה. ורב אחא עשה בהיפך הי' מרכיב לה אכתפי' לומר שאין שום זיוף בדבר כי בוודאי כוונתו אהכלה הלזו. והיינו דקאמר כי דמי' לכו כי כשורא היינו משום דמ"ש על הכלה בעצם שהיא נאה משום דאין אשה אלא לבנים. ולהא מילתא מיהת נאה היא אפי' חיגרת וסומא והיינו כי כשורי לצלמא שעשוי' לצור בו צורות וה"נ אי דמיין בעינינו שאין אשה אלא לצור צורות הולד אזי אמת הוא שהיא נאה. ואל"ה ה"ל מדבר שקר תרחק ועיי' הפלאה:

כל מן דין וכל מן דין סמוכו לנא. יראה דלר' אמי ור' אסי הזהירו שאם יבואו הם לסמוך אחרים לא יסמכו אלא צדיקים וחכמים כיוצא בהם. אלא היות כל א' מהצדיקים הי' מחשב על עצמו בענותנותו כי קטן הוא. ע"כ אמרו לר' אמי שלא יסמוך כ"א חכם כמו ר' אסי ולרב אסי הזהירו שלא יסמוך כ"א כעין רב אמי והיינו כל מן דין וכל מן דין סמוכו לנא ולכל א' אמרו כל מן דין נגד חברו וק"ל:

כדי לחבבה על בעלה ולית הלכתא כוותי'. וכ' הפוסקים נהי דבפניה אין להסתכל מ"מ מצוה להסתכל בבגדי צבעוני' שלה ובחי' תורה אמרתי היינו דגבי רבקה כתי' ותקח הצעיף ותתכס דעד עכשיו לא נתיראה שיסתכל בה אליעזר כי צדיק גמור. אך עתה שבא יצחק ומצוה להסתכל בבגדי' חששה שיבוא אליעזר להסתכל בפני' ע"כ לקחה הצעיף להתכסות:

לא תסמכו לנא לא מן סרמיסן בערוך ערך חמס מפרש סרמיסן המבולבלי' ומסוכסכי' כמו פקיעות של צמר המסוכסך. וסרמיטין כמו אלו המסוכסכי' קצת כמו כתב שהתיבו' מבולבלי' זה בתוך זה אעפ"י שאינו כסכסוך הראשון מ"מ לא יסמכוהו. חמיסין החוטפי' הדברי' מפי שומעיהם ואינם ממתינין עד שהדברי' יוצאי' מפי אומרם. טרמיסין שאינם יכולי' לסדר הדברי' היוצאי' מפיהם לאזן שומעיהם. עוד פי' סרמיסי' המסרסי' המסכתא ולומדי' ממנו פרק א' או ב' כגון אלו הלומדי' ג"ה כל הבשר ואינם לומדי' כל המסכתא מרישא עד גמירא. סרמיטין הלומדי' הלכה א' או איזה הלכו' מהמסכתא. חמיסין הלומדים חמשית המסכתא. תרמיסי' הלומדי' תרי תלתי מסכתא ע"ש: אמרו עליו על ר"י בר אילעי. ערא"ש שכ' רבותא דידי' שהי' תורתו אומנתו. ופי' כיון שהי' לו תלמידים רבים הוי כעין ת"ת דרבים. ונ"ל עוד שהי' מונע תלמידיו משמוש חכמים. ומוכח דלא כתי' תוס' דשמוש חכמים גדול ממת מצוה. ועיי' מ"ש מ"ו נ"י מספ"ק דמגילה דמוכח מיעקב דגדול ת"ת. דלמא משום שמוש ששימש י"ד שנים בבית עבר. וכן מעזרא לא מוכח שם דלמא משום ששימש את ברוך בן נרי'. אבל ת"ת לחוד לא. וי"ל דוודאי לא עדיף מלמוד תורה אלא כ"ש דהיינו כדאיתא פ"ק דע"ז לטמא בית הפרס דרבנן ללמוד לפני רבו. אבל איסור דאורייתא אין בין ת"ת לשימוש. ר"ל אי הי' מונע עי"ז מכבוד או"א וכה"ג אי הוי ס"ד דת"ת אינו דוחה כיבוד או"א או בנין בהמ"ק. א"כ משום שמוש לחוד לא הי' נדחה כי אין ההפרש בין ת"ת בלא שמוש לת"ת עם שמוש כ"כ גדול. ועיי' היטיב מ"ש מג"א סי' תמ"ז ס"ק י"ג בענין זה ושפיר יליף ספ"ק דמגילה. ומ"ש תוס' בשמעתין דר"ע הי' כאלו שופך דם משום שנתבטל משמוש. ר"ל דנתבטל משניהם דזמן ת"ת ושמושה קדים. משא"כ יעקב ועזרא שהיו לומדים בלא רבם ג"כ בלא שמוש ואין ההפרש בין למוד בלא שמוש ללמוד עם שמוש גדול כ"כ וק"ל:

והנה שם הקשה בטורי אבן מנ"ל דגדול ת"ת דלמא שקולים הם ואיזה מהם שירצה יקדים לחברו וכדר"פ מפנין גבי הכנסת אורחים ובטול בה"מ ע"ש ותי' אה"נ אלא משום דגבי עזרא הוה נמי ישיבת ח"ל בבבל ואפ"ה דחי ת"ת ישיבת א"י ובנין בהמ"ק ש"מ דלגבי בהמ"ק לחוד ת"ת גדול וזה נכון:

אמנם מ"ש גבי יעקב לתרץ כן דבית מדרשו של יעקב בח"ל הי' בעבר הנהר לא נ"ל כלל דמשמע דבית מדרשו של שם ועבר גבי הדדי הוי קיימו ושם הי' מלכי צדק מלך שלם היינו ירושלים וסדורי מקראות ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה כך הוא מתחלה יצא ממגורי אביו מחברון כמ"ש רמב"ן ונטמן י"ד שנים בבית עבר בא"י ואח"כ יצא משם לילך לחרן אלא בתחלה הלך לבאר שבע אצל אשל של א"א ע"ה להתפלל שם כמ"ש רמב"ן על התורה ר"פ ויצא ומשם יצא מיד לחרן ולא הי' בין יציאתו מבאר שבע להליכתו לחרן לבית לבן כלום כ"א מעשה הסולם הי' בין יציאה ראשונה לשני'. והטמנתו בבית עבר הי' קודם לזה וכל זה ברור. וקו' טורי אבן קו' עצומה ולא ראיתי לה פותר. והנה לכאורה בפשיטות הו"מ להוכיח דגדול ת"ת מכיבוד או"א. דאי ס"ד שוים הם א"כ הא מוכח דת"ת גדול מבנין בהמ"ק ויהי' נמי כיבוד או"א גדול מבהמ"ק והנה כתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו לומר שאם צוה אביו לחלל לא ישמע לו ואי ס"ד כיבוד אב גדול מבנין בהמ"ק א"כ יש ללמוד ק"ו דבהמ"ק אינו דוחה שבת מק"ו דכיבוד או"א וא"כ ל"ל קרא דא"ר את שבתותי תשמורו שלא יהי' בהמ"ק דוחה שבת הא מק"ו דכיבוד או"א נפקא. אע"כ כיבוד אב גרע מת"ת. ויש לדחות זה עפ"י שיטת הש"ס יבמות וי"ו ע"א כלכם חייבים בכבודי ע"ש וק"ל:

וע"ד דרוש אמרתי דוודאי שוים ליכא למימר דהרי כל אהבתו של יצחק לעשו הי' על כיבדו אותו מיעקב כמ"ש ברבה על ציד בפיו והביאו רמב"ן. ואי ס"ד שוים הם לא הי' לו ליעקב לבחור לעצמו לישב באהלי תורה ולהניח מצות כיבוד לעשו וגרם לו כל הצער הזה. אע"כ אין כאן ברירה כי מצות כיבוד נדחית מפני ת"ת. אלא דזה יש לדחות דאדרבה חזי מה עלתה בי' ביעקב שנענש על שפי' מאביו אעפ"י שהי' אונס מחמת נפשות. אע"כ משום שהוא גרם לעצמו שהרי כיבוד או"א גדול מת"ת והי' לו לכבד אביו ולא לגרום אהבה לעשו עד שלבסוף נצטרך לברוח ולפרוש מאביו כ"ב שנה ומוכח בהיפך דכיבוד אב גדול. ומשום כן אמר הש"ס דזה א"א דא"כ הי' לו להיות נענש גם על היותו מתעכב בבית עבר שהרי באת להוכיח דכיבוד גדול מת"ת. אע"כ לכל הפחות שוים הם ומשום כן לא נענש על היותו בבית עבר ולא הי' העונש על שהוא גרם לעצמו וכנ"ל. אלא הקב"ה מדקדק עם צדיקיו ואעפ"י שהי' מוכרח לברוח מ"מ דקדק הקב"ה עמו א"כ ממילא הדרין לכללין דת"ת גדול דאל"כ לא הי' יעקב מניח לעשו לכבד אב טפי מיני' דידי':

ודע דצלע"ג מנ"ל דאהטמנתו בבית עבר לא נענש דלמא אהני הוא דנענש אבל על י"ד שנים שהי' בבית לבן עד שנולד יוסף שטנו של עשו אהני לא נענש כי הי' מוכרח ואונס מחמת נפשות. אך מה שנתעכב י"ד שנים בבית עבר ולא מיהר לילך אצל לבן אהני הוא דנענש וכן על ששה שנים שנתעכב עוד אחר לידת יוסף וב' שנים שעשה על הדרך וה"ל כ"ב שנים ולעולם כיבוד או"א גדול מת"ת. וי"ל לפמ"ש בחידו' תורה שלנו פ' ויצא מה שנתעכב יעקב עוד ששה שנים אחר שנולד יוסף שטנו של עשו הי' להרכיש רכוש לקנות מערת המכפלה כדי שלא יצטרך ליתן לעשו מעות א"י ראה יעקב להרוויח בח"ל וכמ"ש רש"י פ' ויחי בפסוק אשר כריתי. ובכל כה"ג מותר לצאת מא"י לח"ל להציל ממון ישראל מיד עע"א כמבואר בפ"ק דע"ז דאפי' כו' ומעלה בערכאות שלהן ואפי' בשבת ומטמא בבית הפרס להציל מידם וה"נ הציל מידו ממון א"י הקדוש. ושם אמרתי שזהו רמז בדברי יעקב מתי אעשה גם אנכי לביתי ר"ל לקברי הנקרא בית בפ"ק דמ"ק לחרוב ביתך וליתיב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזא וקברו ביתו. ומשום כן אמר ללבן לא תתן לי מאומה ר"ל לא יהי' שלי מאומה מכל הרכוש כ"א לעשו יהי'. וא"כ זה קודם לכיבוד או"א והכרח גדול ואפ"ה נענש אעפ"י שהי' אונס מפני עשו מכ"ש שהי' נענש על י"ד שנים הראשונים וע"כ י"ד דבית עבר לא חשיב וצ"ע:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>