עריכת הדף "חתם סופר/גיטין/ס/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''לפי שאין כותבין.'''  כתב הרא"ש דהרי"ף פסק כותבין מגלה מדכותבין חומשים חומשים ה"ה מגילה מגילה וגם משום דלא אפשר. והקשה ב"י הא אביי שאל מרבה או דילמא כיון דלא אפשר ואפ"ה פשט רבה אין כותבין אע"ג דאיהו גופי' סבר כותבין חומשים אלא שאין קורין בהם בציבור ועכצ"ל חומשים שאני דכל חומש כספר שלם דמי וקשה לרי"ף. ובדרוש אמרתי הא דאמרי' פסחים ו' ע"ב זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה והוא דלא כספרי שכתבו תוס' קדושין ל"ז ע"ב דלא רצה לפתוח חומש בגנותן של ישראל הא דאין מוקדם ומאוחר אבל בלי טעם מאי דמוקדם מוקדם וכבר האריך בזה הרא"מ פ' בהעלותך. ונ"ל אמוראי דפ"ק דפסחים הנ"ל ס"ל כמ"ד פ' כל כתבי קט"ז ע"א ז' ספרי תורות יש ושם קט"ו ע"ב משמע דהכי הלכתא ע"ש פירש"י ד"ה כגון פ' ויהי בנסוע וכו' ע"ש. וא"כ הרי קמן שמתחיל ספר בפורענות ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' ש"מ ליכא קפידא וא"כ מוכח אין מוקדם ומאוחר אפי' בלי טעם וספרי דקאמר מפני שהוא גנותן ואין להתחיל חומש בגנות ס"ל כמ"ד דליכא אלא חמשה חומשי תורה וא"כ י"ל אין להתחיל בגנות. ואמנם יש להבין הא באמת אין להתחיל בגנאי כדאיתא ריש פסחים פתח דבריך יאיר. וצ"ל האי תנא והני אמוראי ס"ל אין חומש ספר בפ"ע ואין קפידא בהתחלתו וא"כ כיון דהלכה רווחת דכותבין חומשים ע"כ ה"ה מגילה מגילה. עיין מסכת מגילה כ"ו ע"ב מבואר דכותבין חומשים והוא הדין מגילה לתינוק ואם כן רבה דשמעתין דאוסר מגילה לתינוק אפילו היכי דלא אפשר אף על גב דחומשים שרי סבירא להו כל חומש ספר בפ"ע וליכא רק חמשה ס"ת ולא ז' אבל למאי דקיי"ל ז' ס"ת מתחיל בויהי העם כמתאוננים ש"מ דלא מיחשיב כס' בפ"ע ואפ"ה כותבין וה"ה מגילה לתינוק. ושם אמרתי הא דפליגי רשב"ג ס"ל ה' ס"ת. ורבי ס"ל ז' ס"ת היינו משום דרשב"ג אמר להפסיק בין פורענות לפורענות וכתב רמב"ן בפי' התורה שלא יהי' ג' פורענות זא"ז ויהי' מוחזקין בפורענות ח"ו ע"כ הפסיק בויהי בנסוע בין פורענות דויסעו מהר ה' לשתי פורענות תבערה ומתאוננים וא"כ לרשב"ג דס"ל בעלמא ג' פעמים הוה חזקה אבל רבי הא ס"ל תרי זמני הוה חזקה א"כ אכתי איכא תרי פורענות סמוכים תבערה ומתאוננים אע"כ לאו מהאי טעמא הפסיק בויהי בנסוע אלא דהוה ז' ס"ת. והנה רבי מייתי קרא חכמת בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה הרי דכל התורה הוא בית א' והספרים כעמודי הבית שא"א לזה בלא זה ולא הוה כל אחד ספר בפ"ע וכמ"ש לעיל סיעתא להרי"ף עיין מגילה ז' ע"א נ"ל דלר' יהושע כל חומש ספר בפ"ע ע"כ דרש זאת מ"ש כאן וזכרון מ"ש במשנה תורה משא"כ לר"א המודעי זאת כולל ה' חומשים ביחד וק"ל:

כתנאי אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה. פי' אפילו להתלמד בה דאע"ג דאמרינן פ' הקורא עומד כל פסוקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן לי' אבל תינוקות הואיל ולהתלמד עשוין שרי למיפסק פסוקי. אבל לפסוק התורה מגילות מגילות לא. ולא תיבעי פסוקי פסוקי דלא אלא אפילו מגילה שלימה נמי לא. ודע כי לשון מגילה הוא שכל המגילה אינו מדבר אלא מענין א' כגון ה' מגילות. וכל שמחוברים כמה ענינים נקרא ספר. וס"ת יש בו כמה מגילות וענינים וכל א' בפ"ע נקרא מגילה ובחבורים נקרא ספר תורה. ומיהו טעמא בעי מנ"ל לת"ק שאסור לכתוב מגילה מגילה ומאי בכך דחתומה ניתנה ודאידבק מנ"ל שאסור להפרידם. ונ"ל מאותו טעם עצמו דאמרינן בשמעתין דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ ויליף מקרא וכ' הריטב"א הטעם דאיכא בכל אות ותיבה רמזים בחסירות ויתירות ואותיות מלופפות ואין אנו יודעים וכשאומר בע"פ אינו נרגש אבל בכתב הרי רואה מה שכתוב לפניו אעפ"י שאינו יודע מה הוא ע"ש וכ"כ הרב"י מדעתי' דנפשי'. וה"נ סמיכת הפרשיות יש בהם דרשות ידועים ואינם ידועים מ"ט נסמכו עיין פירש"י בפסוק שוקי' עמודי שש מיוסדים על אדני פז וחז"ל ילפי מסמוכים לעד לעולם. וכשמפרידם הרי הפסיד הכוונה ההיא ע"כ אסור להפריד כ"א חומש חומש כי אין דורשין סמוכים מסוף הספר היינו חומש לתחלתו. ולפ"ז י"ל ר' יהודה דפליג וס"ל בבראשית עד דור המבול וכו' לטעמי' דר' לא דרש סמוכין כ"א במשנה תורה. ואיכא למימר במשנה תורה אה"נ דלר' יהודה נמי אסור ואפשר דכל משנה תורה כמגילה אחת חשובה כמו מבראשית עד דור המבול. ובזה י"ל הרמב"ם בהל' ס"ת שכתב מצות עשה על כל אחד מישראל לכתוב ס"ת מדכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וא"א לומר שירה בפ"ע שהרי אין כותבים התורה פרשיות אע"כ תורה שיש בה שירה קאמר ומקשים לר' יהודה דכותבים מגלה לתינוק מאי איכא למימר וכי לית לי' לר' יהודה מ"ע לכתוב ס"ת. ולהנ"ל א"ש דבמשנה תורה מודה ר' יהודה וא"כ א"א לומר שירה לחודה שהרי במשנה תורה היא ושם אין כותבין פרשיות. מאי תאמר אכתי דלמא משנה תורה שיש בה שירה קאמר ומנ"ל דחייב לכתוב כל התור' שיש בה שירה אה"נ דזה בלאה"נ קשי' גם לת"ק דהא עכ"פ כותבין תורה חומשים חומשים לכ"ע ומנ"ל לכתוב כל התורה שיש בה שירה. ועיין בס' מעיין חכמה תי' יפה לחדודי ע"ש וברמב"ם לא נזכר קרא דמשנה התורה הזאת ע"כ עדיין צ"ע. ואמנם בפשטיות ש"ס סנהד' שם ומסתימת לשון רש"י שם לא קאי אשירת האזינו אלא כל התורה איקרי שירה. וצ"ל אע"ג דשירת האזינו פשיטא דאיקרי שירה מ"מ כיון דאין כותבין מגילה מגילה ע"כ הך שירה תורה כולה קאמר ולא חומש אחד דלא מיקרי שירה אלא תורה מחוברת מחמשה חומשין. וטעמא קאמינא דמצינו במס' סוטה דהע"ה נענש על שאמר זמירות היו לי חקיך בבית מגורי. אע"ג דכל התורה איקרי שירה. דע שירה לחוד וזמירות לחוד כי שירה איננו הנגון שמנגנין אלא מאמר או כתוב מסודר כשורה ושורת הבנין ע"ד שאמרו כל השירות לבינה ע"ג לבינה וכו' שהוא סידור כשורת הבנין ועכשיו נהגו לסדר בחרוזין הידועים והנביאים היה להם סידור אשר לא נודע לנו כוונתם וענינם מ"מ שירה הוא הסידור הנערך בערך ידוע ואח"כ מנגנים אותו בנגונים הנאותים לזה. והנה פרשה בתורה המסודרת ובנוי' שירות ידועים כגון שירת הים והאזינו וכדומה נקרא שירה. וכל התורה בכלל המסודרות ובנוי' חמשה ספרים זה אחר זה נקרא שירה אבל חומש א' לא נקרא שירה. ואמנם דהע"ה נענש על שאמר זמירות הי' לי חוקיך בבית מגורי ואלו היה אומר שירה לא היה לו עונש בכך. ולפי דברים הללו מיושב הנ"ל דחומש א' לא איקרי שירה או כל התורה או שירת האזינו וכיון דאין כותבין מגילה להתלמד אפי' לר' יהודה במשנה תורה משום סמוכים א"כ ע"כ כל התורה קאמר. עוד הקשה בעץ חיים אלפאנדרי בפ' וילך ובסוף הספר על הרמב"ם מש"ס נדרים ל"ח ע"א דהוה ס"ד למימר שירה לחודא. ולרמב"ם הא אין כותבין שירה לחוד עוד הקשה מ"ט לא מייתי הרמב"ם מקרא דמסקנא דהתם למען תהיה השירה הזאת לעד ע"ש. והנה קושי' זו לק"מ דהתם מוכיח דהקב"ה נתן תורה לכל ישראל דאל"ה על מה תעיד השירה אע"כ אקיום כל התורה אבל לעולם אפשר שאין מצוה לכתוב אלא ס"ת אחד לכל העיר וממנו ילמדו וישמרו והשירה תעיד עליהם ולא מוכח מזה מ"ע של כתיבת ס"ת אבל קושי' ראשונה קשה איך בעי ש"ס למימר כתבו לכם שירה לחודא הא אין כותבין פרשיות. ונ"ל בלא"ה צ"ע אהרמב"ם איך נאמר כתבו לכם תורה שיש בה שירה א"כ בתפלין ומזוזה נמי נימא מדאין כותבין פרשיות ש"מ וכתבתם כל התורה על מזוזות וצ"ע לכאורה. ונ"ל דפרשה שבתפלין ומזוזה גזירת הכתוב הוא שהרי אם הוסיף בו אות א' או ה' פרשיות פסול משא"כ פ' השירה ע"כ א"א לומר שהקפידה שיכתוב כל אחד שירה דוקא ולא יותר כמו פ' שבתפלין ז"א שהרי כתיב שתהיה לעדה אשמירת כל התורה ש"מ צריכין לגרוס כל התורה ודברים שבכתב אסור לאומרם בע"פ וע"כ צריכין עכ"פ לכתוב ס"ת ללמוד מתוכו ונאמר שזולת זה יהיה מצוה על כל אחד מישראל שיהיה לו פ' השירה נכתבת להיות לו לעדה שישמור התורה שלמד בספר התורה וא"כ א"א לומר שאם ירצה כל אחד לכתוב לו כל התורה יהיה איסור בדבר אדרבא פשיטא דלא תשכח מפי זרעו וא"כ א"א לומר אלא שפ' השירה מחוייב וכל התורה רשות. וזה א"א דהא אין כותבים התורה פרשיות אע"כ כל התורה שיש בה שירה קאמר וא"ש. ואש"נ דבהס"ד עדיין לא ידע דנצטוו על כל התורה ושהשירה תהיה לעד והוה סד"א דלא יכתוב רק השירה ואיכא למימר אה"נ אסור לכתוב טפי והוה כתפלין ומזוזות וכנ"ל ולא ה"מ למיפרך הא אין כותבין פרשיות וק"ל:

'''ואם דעתו להשלים מותר.'''  כמ"ש מרע"ה מגילה מגילה ע"ד להשלים לבסוף וכמ"ש תוס':

'''דכל התורה איקרי מגילה.'''  דהוה ענין אחד דכולה שמותיו של הקב"ה ונעוץ סופה בתחלה וקודם שנברא העולם היתה כתובה לפניו בעירוב אותיות כידוע וע"כ נקראת מגילה:

'''שמנה פרשיות וכו'.'''  פירש"י והמשכן הוקם בא' בניסן. כתב כן לאפוקי מקצת מדרשים וכן דעת כל הפשטנים ורמז גם ברמב"ן שתחילת ימי מלואים היה בר"ח ניסן כפשטות דקרא ביום חדש הראשון תקים המשכן ובשמיני בניסן הוקם גמר הקמתו ובו מתו נדב ואביהו ואז נאמרו פרשיות אלו ולהשמר מזה כתב רש"י בר"ח הוקם כדעת חז"ל פרק ר"ע אותו היום נטל עשר עטרות ובכ"ג באדר התחילו ימי מילואים ובר"ח ניסן הוקם גמר הקמתו. ולכאורה הוצרך רש"י לפרש כן להכריח שיטתו לאפוקי מהתוס' דכיון דהיה ביום ר"ח ניסן שנה השנית ואז נאמר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו כדכתיב להדי' בפ' בהעלותך וא"כ צע"ג להתוס' מ"ט לא הזכיר ר' לוי ט' פרשיות והיינו ויעשו בנ"י את הפסח במועדו כי מתחלה לא נצטוו אלא על פסח מצרים ובבואם אל הארץ ולא במדבר והוצרך להזכירם שיעשו פסח מדבר ועוד שחל בשבת והוצרך להודיעם שיעשו במועדו בשבת וא"כ מ"ט לא הזכיר ר' לוי גם פרשה זו. בשלמא לרש"י היינו פ' טמאים דפסח שני שהוא עיקר חדותי' דהאי פרשתא אבל להתוס' צ"ע וצ"ל ר' לוי ס"ל שלא היה יום הקמת המשכן בר"ח ניסן אלא בח' בניסן ולרש"י לא ניחא לי' בהא ע"כ פירש"י שהיה בר"ח ניסן ומוכרח כפירש"י וקושי' תוס' עיין מהרש"א וגם בחי' אגדות שלו:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>