עריכת הדף "חתם סופר/ביצה/כ/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
ועובדא דמה זו שתיקה נ"ל לפרש דאין לשתוק כמו שעשה הלל אלא לפרסם דמצות סמיכה דוחה שבות די"ט וכדאמרי' ר"פ ראד"מ מביאו מגולה משום חבובי מצוה דמילה דוחה שבת ה"נ אסור לשתוק אלא צריך לפרסם שהוא סומך בי"ט וא"כ מה זו שתיקה. ועיי' היטב תוס' חגיגה ז' ע"ב:

לא תימא מדאוריי' מיחזא חזי וכו' והיינו מדכתי' אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם והתינח אי מלאכת תה"מ אסור מן התורה בדבר שאינו אבד כרמב"ן ורשב"א ועיין מג"א ריש הלכות חה"מ א"כ איצטריך קרא לחה"מ ולעולם נו"נ אין קריבי' בי"ט מן התורה וכדאמר ר' יוחנן בתמורה י"ד ע"ב אך למאן דס"ל מלאכת חה"מ לאו דאוריי' אפי' בדבר שאינו אבד כדעת תוספת ורא"ש חגיגה י"ח ע"א ד"ה וחש"מ א"כ הא לא איצטריך קרא להתיר נו"נ בחש"מ וע"כ לי"ט גופי אתי' ולכל הפחות להתיר שלמים שיש בהם מאכל הדיוט והא דאוסר התנא נו"נ ה"א גזירה שמא ישהה ולאותה גזירה אפי' בחש"מ אסור להקריב וכמ"ש שער המלך פ"א מחגיגה וקמ"ל ר"ה דלא אמרי' הכי:

ודע דבפלוגתא דת"ק ואבא שאול בעולות ורב הונא הכא מיירו משלמי' כ"כ שער המלך פ"א מחגיגה דלא כמהרש"א:

'''גזירה שמא ישהה ''' פירש"י עד י"ט שיהי' לו אוכלי' מרובי' וצ"ל הך חששא שייכי גם בר"ה דמצוה להרבות בבשר דהרי משחיטין הטבח בע"כ כבמתני' ס"פ או"ב ויש שעלו גם לירושלים כדכתיב גבי אלקנה וחנה ושייך ג"כ הך חששא. ומ"מ צ"ע מ"ט אסרו בר"ה דא"נ ישהה הא לא שייך שמא יאנס ולא יקרב ומה בכך הא ר"ה איננו ממועדי בל תאחר ולא ממ"ע ובאת שמה והבאת שמה. ומיהו במנחות ק' ע"ב פירש"י דמיחזי כמכוון מלאכתו במועד ע"ש וטעם זה יוצדק גם לראש השנה. אך לג' רגלים לא הבנתי מה בכך אם יכוון מלאכת ההקרבה לי"ט הלא כתב תוס' בחגיגה ז' ע"ב במסקנת דבריהם דכל זמן שיש לו אוכלים וצריך לשמחם יכול הוא להקריב שלמו"ת של כל השנה ולצאת בהם ידי שמחה וכל מה דאמרי' אין נונ' קריבי' היינו כשאין לו שוב אוכלים ולא צריך לשלמי שמחה ע"ש נמצא במה שמכוון מלאכתו להקריב נדריו במועד דוקא שיהי' לו אוכלים מרובים שפיר עביד דהרי צריך להם לשלמי שמחה ומותר הוא ומצוה נמי עביד. ואי אירע אח"כ שלא ימצאו לו אוכלים כל כך ורוצה להקריבם בתורת נו"נ אין זה מכוון מלאכתו אלא במקרה והזדמן אירע לו וא"כ מ"ט לאסור. ותו תינח י"ט דשייך שמכוון מלאכתו בי"ט. אבל אחה"מ מה כיון מלאכה שייך דהא השתא קיימינן דמלאכת חה"מ מותר מן התורה כמ"ש לעיל בסמוך. מיהו לזה י"ל לאותו טעם שפירש"י משום כיון מלאכה אה"נ דבחש"מ שרי אבל קו' ראשונה קשי' ע"כ נ"ל דתרי טעמא דפירש"י במנחות ק' ע"ב הנ"ל תרווי' צריכי בשארי רגלים צריכי' לטעמא שמא יאנס ויבוא לידי בל תאחר ואסור אפי' בחש"מ מה"ט. אבל משום כיון מלאכה ליכא ובי"ט של ר"ה ליכא משום שמא יאנס ויעבור על בל תאחר איכא משום מכוון מלאכתו במועד דבר"ה ליכא שלמי שמחה:

ובשער המלך הקשה איך אפשר דגזרי' שמא ישהה ויאסור להקריב גם בחה"מ הא ברייתא מפורשת שנינו לעיל אבל מביא אדם תודתו בחג הסוכות וקו' גדולה הוא. והנה עיין במ"ק ט' ע"א דפריך למ"ד משום ביטול פ"ו אפי' בערב הרגל יהי' אסור לישא נשים משום שמא ישהה ומשני משום חד יומא לא משהי אינש נפשיה ע"ש פירש"י ועיי' מג"א סי' תר"צ סקי"ח דבערב שבועות לא שייך הך חששא לפי פירש"י ור"ן שם ע"ש ולפ"ז מיושב קו' שער המלך הנ"ל דאי היה האמת הטעם משום שמא ישהה לא הי' צריכים לדחוקי בפי' הברייתא הנ"ל דבחש"מ מקריבין תודה דזה דוחק גדול דבבא דאין מקריבין תודה בחג המצות היינו בע"פ ולא בשבועות היינו בי"ט עצמו אבל מביאה בחג הסוכות היינו חש"מ ולא יתכן שג' בבות בברייתא א' לא ראי זו כראי זו אבל אי טעמא משום שמא ישהה א"ש הכל בריוח. ועפ"י מ"ש לח"מ פ"ב מחגיגה הלכה י"ג דאע"ג דתודה אינו נאכל אלא ליום ולילה מ"מ איצרך לי' למצות שמחה מותר להלינו ליום השני ג"כ והשתא היכי קתני אין מביאין תודה בתג המצות היינו בע"פ אעפ"י דמשום שמא ישהה הי' מותר בעי"ט של פסח להקריב שארי נו"נ דכיון דאי ממתין יום א' תו לא מצי לאקרובי ז' ימים י"ט לחד יומא לא משהי אינש נפשיה. מ"מ תודה אין מביאין בע"פ מפני חמן ולא בעצרת היינו ערב עצרת מפני שהוא י"ט ואסורי' כל נו"נ משום שמא ישהה דלעי"ט דעצרת משהה אינש נפשיה. אבל מביאין תודתו בערב סוכות כיון דכל ימי החג אין מביאין נו"נ א"כ ממילא מותר בערב סוכות דחד יומא לא משהה אינש נפשיה והוה א"ש דאע"ג דלתוס' חגיגה מקריבין נו"נ לצורך שמחה היינו לפי האמת אבל אי הוה גזרי' שמא ישהה פשיטא דאפי' לשלמי שמחה אסור שי"ט כלו וממילא מותר בעי"ט. וא"ש:

ובס' טורי אבן בחגיגה ז' ע"ב הקשה אשיטת תוס' הנ"ל דיכול להקריב נו"נ לצורך שמחה א"כ אפי' לית ליה אוכלין נמי תשתרי הואיל ואי מיקלעו ליה אורחים חזי ליה לצורך שמחה השתא נמי חזי ליה. וא"כ איך משכחת ליה נו"נ שלמים אינן קריבין בי"ט אע"כ מדכתיב לכם ולא לגבוה וההדיוט משלחן גבוה קזכו נהי דיוצא בו ידי שמחה היינו בחש"מ אבל בי"ט לא. אך ישחט שלמי שמחה והתם לא שייך משלחן גבוה כיון שעיקרם לצורך הדיוט רק שעושים בו ג"כ צרכי גבוה זריקה והקטרה וכאלו הגבוה משלחן הדיוט זוכה משא"כ נו"נ שהוא ההיפוך שעיקרם לגבוה וההדיוט משלחן גבוה קזכו ע"ש ולפע"ד התוס' מיאנו בס' זו שהוא נגד השכל בשלמא בעלמא אמרי' נו"נ אין קריבין אלא ישבות בי"ט ממלאכה זו אבל השתא שצריך ע"כ לעשות מלאכת שחיטה וזריקה והקטרה בבהמה א' לשלמי שמחה איך נאמר שלא יעשו זאת המלאכה בבהמה שהיא כבר קדוש לנדר ונדבה אלא יעשו בבהמה אחרת שמקדיש עתה לשלמי שמחה דוקא. ולענין קושיתו א"כ נימא הואיל לזה י"ל כתירוצו ז"ל דמדכתיב לכם ולא לגבוה נהי דלצורך שלמי שמחה מקריבין מטעם שכתבתי לעיל. אבל כשאינו צריך תו לשלמי שמחה תו לא נימא הואיל. וזה נ"ל נמי למסקנא הטעם דשתי לחם בעצרת דלפמ"ש תוס' פסחים מ"ז ע"א ד"ה ולרשב"ג שייך ביה הואיל ואי פדה להו אלא להס"ד שם נדחקו תוס' דת"ק ס"ל הואיל דלא שכיחא לא אמרי'. אמנם למסקנא כי היכי דטעמא דר' חסדא משום לכם ולא לגבוה ה"נ לרבה משו"ה לא אמרי' הואיל וכתיב לכם ולא לגבוה. ולפ"ז י"ל היינו דאמר ר"ה לא תימא מדאורייתא מיחזי חזי משום הואיל ואי בעי צריך להו לשלמי שמחה זה לא תימא דהרי משתי לחם מוכח דלא אמרי' הואיל מדכתיב לכם ועוד הארכתי ואין כאן מקום להאריך יותר:

זורק הדם ע"מ להתיר בשר באכילה כ' תוס' כיון שאינו יכול להקטיר האימורים היום ה"ל כאלו נאבדו ומותר לאכול הבשר ביום קודם הקטרה ויש להסביר לרבא דוקא אמר הכי דלדידי' אי לאו אכילת בשר בי"ט לא מיזדריק דם ויפסל הדם בשקיעת החמה וממילא לא יוקטרו אימורי' והרי הם נאבדי' ע"כ יאכל הבשר היום ויהי' מותר לזרוק דם ויוקטרו אימורי' לערב. כל זה לרבא. אך לרבה בר"ה דמותר לזרוק משום אימורי' לחוד א"כ לא מיתאכל בשר בי"ט עד אחר הקטרת אימורי' בלילה וזה נ"ל דעת תוס' בנזיר אעפ"י שלשונם מגומגם כדרך תוס' בנזיר כ"ח ע"ב מ"מ כוונתם לרבה בר"ה וכמ"ש לעיל ולפ"ז הומ"ל איכא ביניהו לרבא אוכל הבשר מיד ולרבה ב"א אוכל בלילה אחר הקטרת אימורים ואלא דבעי למימר א"ב בענין איסור זריקה:

'''איכא ביניהו נטמא בשר וכו'.'''  עמהרש"א דהומ"ל עולה א"ב או שבת א"ב. י"ל דאמרי' פ"ק דחולין השוחט בשבת ויה"כ וכו' אסורה באכילה ליומי' משום מוקצה ור' יהודה הוא והקשו תוס' הא ר"ש נמי מודה היכי דאינו יושב ומצפה ותי' דיושב ומצפה מתי ישחטנו חשו"ק ואחרים רואים אותם ע"ש והנה בקדשי' לא שייך זה דהרי בעי מחשבה ופסולים ע"י חשו"ק ונמצא הדם הזה יש בו ב' איסורי' אפי' לר' ישמעאל איסור טלטול מוקצה ואיסו' שבות דזריקה וא"כ י"ל ע"כ לא שרי לזרוק אלא בנו"נ שלמים דלפמ"ש תוס' בחגיגה ז' ע"ב הנ"ל חזי לשלמי שמחה א"כ לא היה מוקצה בין השמשות א"נ כבשי עצרת אפי' בשבת שעמדו בין השמשו' לשחטן לשמן וליכא מוקצה ואין כאן אלא שבות דזריקה ואותה מתירי' משום בשר למר ומשום אימורי' למר. אבל עולות דהוה מוקצה וכן אפי' שלמים בשבת דאית כאן ב' איסורים מוקצה וזריקה לא שרינן ולא הומ"ל עולה ושבת א"ב. שוב מצאתי קרוב לזה בצל"ח והמעיין יבחר:

כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן מ"ש מהרש"א ופני יהושע בשמעתין אי עלו לציבור לשם חובה במ"כ נעלם מהם ש"ס ערוך מנחות מ"ט ע"א כבשי עצרת ששחטן לשם אילים לא עלו לבעלים לשם חובה וסברא גדולה הוא כיון דבעי' שליחות בשחיטת קדשים והשליח אומר שאינו רוצה להיות שליח לכבשי עצרת אלא לעולה א"כ לא עלו לבעלים לשם חובה. אך מ"מ נהי דשליחות לא עביד ולא יצאו י"ח. מ"מ לאו כל כמיני' לעשותו עולה במחשבתו כיון שאינו שלו. ונשאר לשם שלמים סתם. ומ"מ נ"ל היינו דוקא אם השוחט כהן הוא וכמ"ד בפ"ק דשקלים אין הכהנים שוקלי' ואין להם חלק בקרבנות ציבור ע"ש משנה י"ד. אך למ"ד שחייבים בשקלים ואפי' אין ממשכנים מפני דרכי שלום מ"מ ע"כ הציבור מזכה לכהנים חלק בשקלי ציבור וא"כ אפי' אם הכהן שוחט אית ליה שותפות בגווי' ויכול לאסור ונעשה חלקו עולה ע"י מחשבתו וכלו כליל וצ"ל דלא כפירש"י בשמעתין אלא כמ"ש תוס' נזיר כ"ח ע"ב ששחט לשם שלמים ע"ש וק"ל:

והך דכבשי עצרת עיי' היטב בלשון רש"י יבמות צ' ע"ב וק"ל:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>