עריכת הדף "חתם סופר/בבא מציעא/סג/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
מיתבי' כולם אם יש לו מותר. לשי' רש"י דיין אין לו דמשנתינו דוקא הוא הא יש לו יין מותר א"כ הוה לי' למיפרך מדיוקא דמשנתינו אדרב וכן דקדק מוז"ה במהרשש"ך ז"ל ולע"ד משנתינו הומ"ל ויין אין לו קאי אשעת פרעון היין אין לא יין אלא מעות כדאמר אביי כן באוקמתא דהערמת ריבית ואתי' כר"ת דפליגי ר"י ורב במחזיר לו מעות ממש וי"ל מודה רב בפירות ע"כ אם יש לו יין בשעת פרעון היין שרי אבל אם אין לו יין א"כ זוזי שקיל וזה אסור וגם זה כתב מז"ה הנ"ל אבל מבריתא דרב אושעי' פריך שפיר דאין לומר אם יש לו מותר בשעת פרעון ואין לו אסור משום דשקיל זוזי ז"א דהא קאמר כולם אם יש לו מותר אם אין לו אסור והאי כולם קאי נמי אפסיקא חליפי שמן ביין ואמאי אין לו אסור הרי אומר להדי' שאע"פ שאין לו יין בפרעון מ"מ לא סלקנו במעות אלא בשמן שהוא פירי ומודה רב לר' ינאי דמותר אע"כ האי יש לו ואין לו לא קאי אפירי דפרעון אלא אפירי דפסיק אם יש לו מותר ומשמע להש"ס מדלא הזכיר ר' אושעי' שום תנאי מה יהי' בשעת הפרעון משמע בשעת הפרעון אפי' אין לו שמן נותן לו מעות דאל"כ ה"ל לאשמועי' נמי משעת הפרעון האחרון מה יהיה דינו אע"כ מותר ליקח ממנו אפי' ממון כאשר הוא באמת לדינא אפי' לרב דהרי מוקי לי' בשמשך ואז מותר ליקח אפי' מעות ומש"ה לא הזכיר ר"א כלל משעת הפרעון ומיושב ג"כ ק' הרא"ש על ר"ת עי' וק"ל:

'''בשמשך.'''  מבואר מכאן דאי משך אע"ג דאכתי לא קנה קנין גמור כמ"ש תו' מ"מ מודה רב דאז אמרי' שפיר מה לי הן ומ"ל דמיהן נמצא לפ"ז לא פליגי רב ור' ינאי בסברת מה לי הן כלל ודאמר רבא ש"מ איתא לדר' ינאי דאמר מה לי הן כו' רוצה דס"ל כן אפי' בקנין גרוע דהיינו איסרו בידו ואין לו חטים או מלוה ויש לו דתרוי' כחדא איתנהי משא"כ רב דבעי משך ולא קנה במלוה ויש לו ולא באיסרו ואין לו:

ואת"ל נימא דפליגי בפלוגתת רמב"ם ופוסקי' דרמב"ם ס"ל דמלוה ויש לו וה"ה איסרו ואין לו ביצא השער קונה למי שפרע והפוסקי' ס"ל דתרוי' אינן קונים כלל רק להיתר פיסקא בעלמא ועכ"מ פכ"ב ממכירה והשתא ר"י ס"ל כהרמב"ם וה"ל מלוה קנין גמור למש"פ וה"ה מעות ואין לו ואמרי' בי' מה לי הן כו' ורב ס"ל כהפוסקי' וה"ל קנין גרוע ולא אמרי' מה לי הן אע"כ משך ג"כ:

וא"ש טפי לפמ"ש במק"א ליישב פסק רמב"ם מה שקשה עליו מש"ס דקידושין מ"ז א' דמבואר להדי' כי היכי דמקדש במלוה אינה מקודשת הה"נ במכר לא קנה ונראה לע"ד ליישב במה שהק' תו' בקידושין כ"ו א' ד"ה אמר קרא כו' שהק' למ"ל שדות בכסף תי"ל משדה עפרון וניחא לי דאי משדה עפרון הוה אמינא כי התם שהיה מעות בעין ולא מלוה וכ"כ רש"י להדי' פ"ק דקידושין ז' ב' בטעמא דמקדש במלוה אינה מקודשת משום דבעי' דומי' דשדה עפרון והשתא מש"ה כתיב שדות בכסף יקנו למימר אפי' במלוה נמי דמיקרי ג"כ כסף וכהרמב"ם אמנם בקידושין מ"ז א' דמרא דשמעתא הוא רב דאמר התם המקדש במלוה אינה מקודשת ואיהו לא מפיק לי' קידושי כסף מעפרון אלא מויצאה חנם אין כסף עי' רפ"ק דקידושין ש"מ דס"ל מלוה לא איקרי כסף ומש"ה אינה מקודשת וה"ה דאין קונין בכסף ומש"ה השוה התם קנין לקידושין אליבא דרב:

נמצא לפ"ז בשמעתין נמי לא פליגי כלל אלא ר' ינאי ס"ל מלוה ויש לו הוה קנין גמור בעלמא כמו כסף ממש וה"ה ממון ואין לו ומש"ה אמרי' מה לי הן כו' ורב לטעמי' דמלוה לא קנה אלא להיתר פיסוק בעלמא וה"ה ממון ואין לא ומש"ה לא אמרי' מה לי הן עד שימשוך אלא דלפ"ז צריכי' לדחוק במה שאמר רבא לקמן השתא דאמר ר"י כו' ופוסקים על שער שבשוק והתו' פי' הטעם דיותר יכול לקנות במעותיו שבידו בהיני ושילי כו' וק' מ"ש ר' ינאי דקאמר הא לרב נמי דינא הכי ויש לדחוק אה"נ אלא מר' ינאי מוכח כן להדי' דהרי רב אפשר דלא ס"ל כלל מה לי הן אפי' בשמשך ומוקי לדר' אושעי' בפלוגתא דצד א' בריבית אע"ג דרבא גופי' לא ס"ל כן דלדידי' צד א' לכ"ע אסור וע"כ מודה רב בשמשך מ"מ אינו מפורש כן בדרב וכצ"ל לר' יוחנן דס"ל בעי' שער כדורמסא ולא שער שבשוק ולי"ל מה לי הן כלל וכלל איהו ע"כ מוקי לדר' אושעי' בצד א' בריבית וכר' יהודה:

ובהנ"ל א"ש דלקמן רבה ור"י אמרי תרוי' מ"ט פוסקי' על שער שבשוק כו' ומשמע לכאור' דקאי אדלעיל על שער גרוע דאי אשער דורמסא יהבי טעמי' מאי שייטי' הכא ה"ל לקבוע דבריהם לקמן אמתני' אע"כ אשער דורמסא לא ק' מ"ט משום שקונה למי שפרע כיון שמצוי לקנות להמוכר הזה קם עליו במי שפרע וכמ"ש תו' ריש שמעתין לכן סמכו דבריהם הכא בשאר שבשוק וק' הא בריתא דמייתי רבה לעיל ריש שמעתין פליגי אבריתא דר' אושעי' וא"כ לי"ל מה לי הן כו' וממילא דאין פוסקים על שער שבשוק ואיך יסבור הכא פוסקים ודוחק לומר דמה לי דמיהם מ"ל הן עדיף ממה לי הן מ"ל דמיהן זה דוחק ולפי הנ"ל א"ש דכ"ע ס"ל הכי וק"ל:

ריבית ע"מ להחזיר איכא ביני'. העלו בתו' דלא מיקרי ריבית אא"כ התנו שבתחלה ישלם חובו משלם ואח"כ יחזיר לו שכר דירתו וכ' מהרש"א לפ"ז ר"מ דמגילה אתי' אפי' לרבנן דר' יהודה ובשלא התנה כנ"ל ע"ש ובתו' מס' מגילה כ' להדי' דלא אתי' דר"מ אלא לר' יהודה עכנלע"ד דלמאי דקי"ל התם דבי כנישתא זבינא שרי' אגרא ומשכונא אסור א"כ לר"מ א"א להתנות אלא שבתחלה ישלם כל דמי בית הכנסת ואח"כ ינכה לו שכר דירת בה"כ דאל"ה נמצא במשלם שני' אילן תיפוק ממילא בלא כסף ולא הוה מכירה אלא משכנתא ולא נפקא מקדושתה:

והנה בתו' הק' מש"ס דעירוכין וע"ש בתו' שכ' דגם שם מיירי שמנכה שכר דירה מיב"ח אבל הכא נראה דמיאנו בזה לפי ההנחה הנ"ל דלא שייך ריבית אא"כ מתנה שבתחלה יתן כל הכסף ואח"כ מנכין וא"כ אס"ד דאפשר לפרש כוונת הקרא שינכה לו שכר דירה מיב"ח א"כ מי התיר לו לשלם תחלה הכל משלם ויהיה ריבית גמורה ונימא תורה התירה היכן התירה התורה כך דלמא כוונת התורה שינכה לו מיד שכר דירה אע"כ פשטי' דקרא לא משמע כלל שינכה לו שום פרוטה ואין הבית יוצא לפדיון אם לא יתן לו כל כספו וא"כ קשה שפיר לרבא הא הוה ריבית גמורה:

ומ"מ נ"ל לקיים דברי תו' דשם ובפרט במ"ש דמר אמר חדא ולא פליגי והא בשמחזיר לו שכר דירה והא בשלא מחזיר לו שדבריהם נראים תמוהים בזה כמובן ע"כ נראה עפ"י ש"ס דגיטין ע"ד ב' בראשונה היה נטמן כו' מבואר שם דמן התורה אלו היה נותן מעותיו בע"כ של מוכר ושלא בפניו לא היה מועיל והיה הבית נחלט ומתקנת הלל ואילך היה חולש מעותיו ללשכה ושובר הדלת ונכנס וק' איך תיקן הלל תקנתא להוסיף על אי' ריבית דאורי' דהרי מן התורה תלי' ברצון המוכר ולא הוה ריבית כל כך כמבואר לקמן ס"ה ב' דא"ל מדעתי' כו' ע"ש ואתי הלל ותיקן שעל כרחו יקבל המעות ודמי טפי לריבית ועכצ"ל דהכי תיקן הלל שבתחלה הוא חולש מעותיו ללשכה בלי שום ניכוי כדי שיצא לפדיון ואח"כ כשבא ליקח מעותיו מן הלשכה הב"ד מנכין לו שכר דירה יב"ח נמצא מתקנת הלל ואילך הוה ממש ריבית ע"מ להחזיר כבשמעתין נמצא ב' הבריתות אמת הא קודם תקנה הי' משלם הכל בלי ניכוי ה"ל ריבית גמורה והתורה התירה והא אחר תקנה שניכה לו שכר דירה ה"ל כעין ריבית וק"ל:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>