עריכת הדף "חתם סופר/בבא בתרא/מג/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
בשקנו מידו. עיי' הג"ה אשר"י. ומתוך דברי רבנו יונה שבשיטה מקובצת למדתי דלכאורה דלדברי המערער שהקרקע שלו. ואין למחזיק עדי' והרי היא בחזקת המערער שוב לא יכול זה למוכרה ולא לסלק עצמו ממנו כההיא מסותא דפ"ק דב"מ. אלא שאני הכא כיון דאם יקנה זה חלקו לחברו. יהי' כשר לעדו' ויהי' עדי' למחזיק ויכול להוציאה בדייני' מיד המערער משו"ה יכול להקנותה בקנין דבאים כאחד. אלא מ"מ לא נכון לכתוב בלשון קנין הריני נותן קרקע זה לשותפי דעכ"פ מיחזי כשיקרא לשון זה. לכן כותב בלשון דין ודברי' אין לי וכו' דלא יהא מיחזא כשיקרא. אלא לקמן גבי ס"ת דפריך וליסלקו בי תרי ופירשב"ם יכתבו דין ודברי' וליקני' מיני'. התם ק' לכאורה דגבי מטלטלי' אפי' יכול להוציא בדייני' מ"מ גזל ולא נתיאשו הבעלי' שניהם אינם יכולי' להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו כמבואר שם פ"ק דב"מ ואינו יכול להקנותו לשותפו. שוב מצא' בס' קצה"ח שלא ראה דברי רבנו יונה ועמד בכל זה ולא תי' כלום. ולפע"ד הרי הא דאין אדם יכול להקנו' שדה זו לכשאקחנו או לכשאוציאנו בדיינים היינו משום דהוה דבר שלא בא לעולם. וקיי"ל דבר שלא בא לעולם יכול לסלק עצמו ולומר לכשיבואו לעולם לא יהי' בו חלק בו מועיל לפמ"ש תוס' לקמן מ"ט ע"א ד"ה וכדרב כהנא. מיהו בלא קנו מידו לא מהני סילוק דין ודברי' אין לי משום דהרי אינו ברור של גנב שהרי גם הגנב אינו יכול להקדישו מפני שהוא של זה וא"כ מצד זה לא סגי בלשון סילוק וכמ"ש תוס' שם דמשו"ה מה שאירש מאבא לא מהני סילוק כיון שהוא מה"ת משו"ה בעי' נמי קנו מידו וא"ש פירשב"ם והנלע"ד כתבתי: מפני שמעמידו בפני בע"ח. מה שכ' מהרמ"ל הן הנה דברי הרי"א ן' מיגא"ש ב' תירוצי' ותלי' זה בפלוגתת עיר שישן וסמ"ע סי' ל"ז סק"א ע"ש:

ולסלקו בי תרי הקשו תוס' הא לא הוה תחלתו וסופו בכשרו' ואדשמואל לק"מ דמיירי שמעיד על מה שהי' קודם שנשתתף עם זה. וה"ל תחלתו וסופו בכשרו' אע"ג דלא הוה אמציעתו בכשרו' כדלקמן קכ"ח ע"א ובעירוכי' י"ז ע"ב ע"ש היטב אבל הכא שבשעת גניבה הי' דרים בעיר ק' להו ובמס' נדה פ' בא סימן תי' תוס' דדייני' לא בעי תחלתו וסופו בכשרו' וק' ש"ס הכא רק מדייני אותה העיר ולא מעדי'. והרא"ש בתשובה כלל נ"ח כ' דמסברא כן הוא דהדיין לא נעשה דיין אלא כשיושב בדין אחר שכבר נסתלק והוה תחלתו וסופו בכשרו'. אלא שאח"כ העלה דע"כ ק' ש"ס מעידי' ולא מדייני' דאל"ה לק"מ אדשמואל דלמא בדייני' חיישי' טפי שלא יהי' רואה חובה נפשי'. משו"ה לא מהני סילוק אבל להעיד שקר לא חיישי' אע"כ ק' הש"ס מעידי אותה עיר. ואע"כ צ"ל כתי' תוס' דשמעתין לחלק בין פסול גוף לפסול מחמת ממון והחילוק עיי' בחי' רמב"ן שיטת הראב"ד. ושיטת רמב"ן ועיי' ברא"ש ספ"ק דמכות וק"ל. אך במרדכי דשמעתין כתב טעם לחלק דפסול ממון הי' יכול לסלק עצמו בשעת ראיית העדות ג"כ והוה כמו תחלתו וסופו בכשרות כיון דבידו לאו מחוסר מעשה. לפ"ז יש לדון דוקא כשהעדי' מסלקי' עצמם. אבל כשבני העיר נותני' עבורם קצבתם אפי' להפוסקי' דאפי' בכי האי גוני לא מיחזו כנוטל שכר מ"מ לא הוה תחלתו בכשרות כיון שזה שיתנו אחרי' עבורו לא הי' בידו לעשות דתלוי בדעת אחרי'. ולפ"ז יש להקל בדייני' מבעדי' דבדייני' אפי' נותני' בני עיר עבורם קצבותם מהני משום דגבי דייני' לא שייך תחלתו וסופו בכשרי' מסברת הרא"ש לעיל. משא"כ בעדי' דבעי תחלתו וסופו בכשרו' צריך שיתנו הם קצבתם דזה הי' בידם לעשות אבל שיתנו אחרי' קצבתם לא. והיינו בסי' ז' גבי דייני' כ' הטור שיתנו בני עיר קצבתם. ובסי' ל"ז כ' דהעדי' יתנו קצבת עצמם ולא בני העיר עבורם והרגיש בזה בלח"מ ולהנ"ל ניחא:

ונעשי' ש"ש זל"ז אמאי שמירה בבעלי' הוא. הוה פשיטא להש"ס דלא מיירי כשהאחד שומר כל חפצי השותפי' דא"כ אפי' שומר לא הוה כדעת הר"מ מר"ב שבמרדכי או לכל היותר שומר חנם כדעת הש"ג שבגליון מרדכי וכמ"ש רמ"א סי' קע"ו אבל ש"ש בודאי לא הוי ואע"כ מיירי שכל א' שומר חלק א' א"כ הוה שמירה בבעלי' ומסיק דמיירי כל א' שומר הכל בזמן זה ואידך בזמן אחר ואמר להדי' שמור לי היום וכו' ומיהו דיעה ראשונה שבמרדכי ס"ל אפי' בשומר כל חפצי השותפי' בסתם נמי הוה ש"ש ע"ש ונראה דגרים בדר"פ נעשה כאומר שמור לי היום ואשמור לך למחר וכן הוא הגירסא ברמ"ה ע"ש דכיון שלקח לשמירתו כל החפצים נעשה כאלו התנה בהדי'. אני שומר היום ואתה תשמור למחר. ובזה מיושב ק' תוס' דמאי קמ"ל שמואל והא"ש דקמ"ל דבסתמא נעשה כאומר וכו':

והר"מ שבמרדכי פליג וס"ל אפי' ש"ח לא הוה דלא קיבל עליו שמירה ומייתי ראי' מב"ק ס"פ המניח ור"פ דו"ה ע"ש ומ"ש שם ומהר"מ פסק דהוה פשיעה בבעלי' ט"ס הוא ושייך למטה בסוף הסימן ושם נכפל אותה שורה כלשונה ע"ש וכאן לא מיירי מדין שמירה בבעלי' אלא מטעם דלא קיבל עליו שמירה ודברי ש"ך סי' קע"ו מבולבלי' ומעורבי' בזה אי מטעם שמירה בבעלי' אי מטעם דלא קיבל עליו שמירה ע"ש והאמת כמו שכתבתי עיי' בפנים במרדכי ותבין. והנה ראיתו מהר"מ מר"פ דו"ה כבר כ' שם בשיטה מקובצת בשם הרא"ה והר"ש דאינו דומה שמירת הניזק ע"י תפיסתו לשמירת שארי שותפי' שמכוון לטובת שותפי' ולהנהותו שפיר הוה שומר. משא"כ ניזק זה שלא נתכוון שהנהות המזיק שותפו אלא לתפוס שלו ע"ש. ואמנם מס"פ המניח יש קצת ראי' מפטור המזיק דאע"ג דג"כ לא נתכוון לטובת הניזק מ"מ התורה הטילה עליו תורת שותפי' על כרחו ולא מכח תפיסתו ורצונו באה לו אלא על כרחו ואי ס"ד שותף בעלמא הוה שומר לחברו ה"נ הטילה עליו התורה הך דינא אע"כ שותף בעלמא כל שלא אמר שמור לי היום ואשמור לך למחר להדי' לא הוה שומר מיהו מ"מ למאן דס"ל שותף השומר סתם הוה ש"ש משום מסתמא ישמור חברו בזמן אחר. לק"מ ממזיק דלא שייך הך סברא שמסתמא חברו הניזק ישמור ג"כ א"כ אפי' ש"ח נמי לא הוה. אך להרמ"א דפסק כגליון הרי"ף דש"ח הוה אהא קשי' מסוף פ' המניח דמשמע אי ליכא תרוויהו מפסיד הניזק ואמאי הא המזיק צריך לשלם אם פשע כמו ש"ח. ומ"מ נראה דלק"מ הא התם לא קאמר אלא כי ליתנהי תרוויהו ומיירי שנאבד באונס שפטור המזיק. אבל אי נאבד בפשיעה שהמזיק חייב בתשלומין היינו איתנהו תרוויהו דמה לי הן מה לי דמיהן:

ועיי' בתשו' הרמב"ם שבסוף ס' קטן נקרא אגרת הרמב"ם שרמז עליו ש"ך סי' קע"ו וכ' שיש שם ט"ס ולפע"ד אין צריך להגיה והכוונה כפשטו ולא מיירי בשותפי' אלא ראובן הפקיד אצל שמעון כש"ח. ושוב אח"כ הפקיד שמעון אצל ראובן כש"ח. וכ' שאין זה נוגע לדין שמור לי ואשמור לך דהוה שמירה בבעלי' ולא לדין שמור לי היום ואשמור לך למחר דהוה ש"ש. אלא הכא שלא התנו זע"ז שמור לי ואשמור לך אלא במקרה הפקיד זה אצל זה וזה אצל זה נשאר כל א' ש"ח על פקדונו ע"ש:

והנה הרמב"ם פ"ב משאלה כ' הך דשותפי' נעשה ש"ש זל"ז באומר אשאלך והשאלינו ע"ש נראה דס"ל כגי' שבשיטה מקובצת ונימוק"י כדתני' שמור לי ואשמור לך השאילני ואשאלך וגו' והוא בריתא בב"מ פ"א ע"א וק' למה שביק מתני' התם. אע"כ הכא בשותפי' שהם שותפי' בכל עניניהם ולעולם כל עסקיהם וכל מעשיהם לתוך השותפי' ולטובתו ולא שייך כלל שמור לי ואשמור לך מה לי ומה לך. אך אשאלך והשאלינו שייך דכל הנאה של זה. דמסלק זה השותף עצמו מהנאת כל זה חפץ כל ימי שאלה ומוריק כח והנאה זו לחברו זה ומ"מ מחשב לי' שאולה בבעלי' דאפי' אין זה ישמור שום דבר של שותפו' מ"מ עוסק תמיד לצורך השותפו' וכ"כ ס' זו מהרי"ט סס"י קכ"ג ומכ"ש להרמב"ן ורמ"ה. אשאלך והשאליני הוה בכל אדם שאולה בבעלי'. ויען במתני' לא קתני אשאלך אלא שמור לי לכן מייתי בריתא דדמי לי' לדשמואל דתני בה נמי אשאלך וכו' ולפ"ז צ"ל דר' פפא אכולי' בריתא קאי אשאלך היום ושמור לי למחר ואכל הני בבא דאלת"ה דלמא רב פפא אאשאלך והשאליני נמי לא קאי ומאי מייתי ש"ס דמיון מהך בריתא לדשמואל טפי ממתני' אע"כ פשיטא דר"פ אכולי' בריתא קאי וכהרמב"ם פ' יו"ד משכירו' הלכה ב' וכהרמ"ה שבטח"מ סי' ש"ה ועיי' כסף משנה פ"י מהל' שכירו' הנ"ל ולח"מ ומשנה למלך שם הקצרתי מאוד ודעת לנבון נקל. כי בתשובה הארכתי וביארתי זה בעזה"י: [חחו"מ סי' ל"ו ח' נ"ו צ"ג ז' קס"ח]:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>