עריכת הדף "חתם סופר/בבא בתרא/כא/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
סופר מתא כולן כמותרי' פירש"י לבלר הכותב ס"ת פי' אע"ג דמשלם מ"מ יביא כתבי קודש לידי גניזה ומ"ש תוס' דאפשר בהג"ה צ"ע ומה יעשו בשמות שאינם נמחקי' ואפי' ס"ל מותר לקדור ולכתוב אחר במקומו וכן שיטתם בעירכו' ויו ע"א ד"ה יגוד וכו' ועב"י בשם ר"י בי"ד סי' רע"ו וש"ך שם סקי"ב מ"מ היינו הואיל וא"א קודרים השם ומתקנים שלא לגנוז כתבי קודש. אבל עכ"פ מעבירי' הלבלר הרגיל בכך וצ"ע:

מרחיקין מצדות הדג מן הדג וכו' ראיתי לבאר כאן שיטת הפוסקי' וחליקותיהם בעזה"י. לרש"י מיירי בצייד שנתן עיניו בדג א' גדול וע"י מצודתהם יבוא לידם ולא לו יהי'. ודחי ש"ס דיהוב סייארי' דכבר הוא כאלו בטוח בו וכאלו גוזלו מידו. ובגיטין נ"ט מבואר בלחי וקוקרי אעפ"י שכבר העלה בחכו כיון שאין לו תוך לא קנו לו כליו וליכא רק משום דרכי שלו' והכא עדיין לא העלהו אפי' בחכה ויצא בדיינים דהיינו שכופי' להרחיק בב"ד תי' שם תוס' דהכא אומנתו בכך שאני פי' התם מי שתפס דג בחכה באקראי בעלמא ליכא אלא משום דרכי שלו' אבל לפסוק כר"ה חיותו ופרנסתו של אומן באומנתו אזי נהי אם הוה כמו ברחי' דלא הוה כאלו כבר בא לידו לית הילכתא אבל אם הוא כאלו כבר ניצוד ועומד אפי' לא העלהו בחכה עדיין מ"מ הוה כגוזלו ממש:

אמנם רמב"ן פי' דיהבו סייארי שהם יהבו ציד מאכל במצדתם ועי"ז יראה הדג אחר שכבר ניצוד בכליו ומצדתו שיש לו תוך וכבר קנאו הוא. יקפוץ מכליו למצודה שלהם ולפ"ז לק"מ מלחי וקורקרי הנ"ל. אך קשה דאמריני' באוזלי ואוהרו כ"ע לא פליגי דהוה גזל גמור ממש מן התורה ולא רק משום יורד לאומנות חברו והכא משמע דלית בי' גזל גמור כולי האי וי"ל התם במי שבא לגזול בידים מתוך אוזלי ואוהרי וה"ל גזל גמור אך הכא אינם אלא גורמי' שיקפוץ הדג מתוכו של מצודתו לתוך הים. ושוב יבא אל מצודתם ומשקפץ לים כבר הוא הפקר כמי שמציל מנהר ומן הגייס ומן הליסטי' ושוב אין גזל במה שהם לוקחי' אותו. אלא הגרמא שגורמי' שיקפוץ לים היינו איסורא ולא דמי לדהתם:

ושיטת הרי"א ן' מיגאש דאינך ציידי לא גזלי להאי מידי. אלא מיירו שנתן עיניו בדג גדול ידוע שדרך אותו הדג לשלוח דגי' קטנים מרגלים לראות אם המקום פנוי מספינות ואז ישוט הוא אחריהם (וכן נמצא בספרי פלאי הטבע על דג נקרא האי פיש ועוד מין אחר כיוצא בו) וע"י שאלו פורשי' מצודתם לציד דגים קטנים שלהם. לא יבוא הדג הגדול לשם כי מרגליו יגידו לו שאין המקום פנוי וגורמי' היזיק לציד הזה והנראה מהענין כי זה הוא דג גדול מאוד והציד הזה כל פרנסתו ופרנסת ביתו מזה וכשהם פורשין מצודתם לא יבוא כלל לגמרי נמצא פוסקי' חיותו לגמרי ואינינו כמו לשיטת רש"י ורמב"ן שעכ"פ אפשר שהוא יצוד ואפשר הם יצודו ואפשר סגי לשניהם. אבל הכא גורמי' שלא יבוא כלל וכלל ונמצא פסקו לחיותו לגמרי. כתבתי זה מפני שבתשובו' משאת בנימין סי' ז"ך כ' לחלק בין פסק לגמרו או רק פוחת חיות' ולא פוסק לגמרי ולפע"ד הן הנה דברי מהרי"א ן' מיגאש ושיטתו:

ובמרדכי הביאו הרב"י סי' קנ"ו כ' בשם אבי אסף במבוי סתום מג' רוחו' והי' לא' בסוף המבוי מקום מחיתו ובא אחר ועשה לו כמו כן בפתח המבוי באופן שלא יכניס שום גוי למבוי אם לא יעבור פני החנות הראשון והשתא מי פתי יסור אל השני ואסר האבי אסף וכ' שם דס"ל כר"ה ולית הילכתא כוותי אמנם בתשו' רמ"א סי' יוד יסוד ב' בנה יסודו על דברי אבי אסף הנ"ל וכ' דבהא גם הרי"ף ורמב"ם מודים כיון דפסקי' לחיותו לגמרי ע"ש וכן מדברי הרוקח דמייתי השואל בתשובו' רש"ל סי' ל"ה ארר וקילל איורד ופוסק חיותי' דחברי' ע"ש והיינו באופן הנ"ל ובתשובו' שארית יוסף סי' י"ז עומד על ימין הרב השואל הנ"ל שנראה שהי' א' מגדולי ישראל ע"ש:

ונלע"ד דלמסקנא לא נדחו דברי ר"ה ומשו"ה אמר רב יוסף מודה ר"ה בתשב"ר ע"כ מוכח דדברי ר"ה הלכה הם וב"י נדחק בזה ויבואר שם לקמן אי"ה. ור"ה מיירו באופן אבי אסף דפסקי' לחיותי' לגמרי ומשו"ה נקיט מילתא ברחיים המשמיע קול וכשזה עשה רחיים בפתח המבוי כל השומע קול הרחיים יכנס לשם ולא ישאר לחברו מאומה ופסק לחיותי' לגמרי ורב יוסף נמי נקיט תשב"ר המשמיעי' קול וכל מי שמכניס תינוק ללמוד ושומע בכניסת המבוי קול תשב"ר מכניס התינוק לזה ולא ישאר לזה מאומה. ור"ה ברי דר"י מיירי באופן שאינו פוסק אלא פוחת חיותי' ובהא קיי"ל דאינו יכול למחות אבר מתא דידי' אפי' אינו בר מבואי דכיון דלא איפשטא איבעי אזלי לקולא ורק בפוחת ולא בפוסק חיותי' לגמרי כגון אוראנד"א דמשאת בנימין. וי"ל כדמייתי סייעתא ממצודת דגים הוה ס"ל דמיירי כעין הרי"א ן' מיגא"ש דפסקי' לחיותי לגמרי וכר"ה ודחי שאני התם דיהבו סיארי' פי' דלא מיירי באופן הרי"א ן' מיגא"ש די"ל אע"ג דפסקי לחיותי לגמרי כיון דלא עביד מידי בידים לית לן בה. אך מיירי כהרמב"ן שכבר נשאר במצודתו וקנאום. והם גורמי' שיקפצו ממצודה שלו וה"ל כעין גזל או אפי' רק כפירש"י אבל אי לא עביד מידי וזה עושה בתוך שלו וזה בתוך שלו אפי' פסק לחיותי' מותר ומ"מ דחי' בעלמא הוא ולמסקנא פי' הבריתא כהרי"א ן' מיגא"ש וכר"ה דפסק לחיותי לגמרי אסור והוה בעי למימר כתנאי דר"י ורבנן דלר"י אפי' פחת לחיותי אסור מכ"ש פסקי' ודחי לי' בש"ס. ושוב פריך מבריתא דחנות בצד חנות ומדיהיב טעמא דזה עשה בתוך שלו אין לחלוק בין פסקי' לפחתי' לחיותי ומסיק תנאי הוא פלוגתא דרשב"ג ורבנן. ולכל הפחות מיירי רשב"ג בפסקי' לחיותי ור"ה כרשב"ג ולא תיקשי מבריתא דחנות בצד חנות. ואי איירי רשב"ג באופן דלא פסקי רק פתחי ואפ"ה אומר לשכנו כופהו א"כ י"ל ע"כ ל"פ רבנן אלא בפחיתות ולא בפסיקות חיות ור"ה ככ"ע באופן דלמסקנא י"ל ר"ה ור"ה ברי דר"י לא פליגי ומר אמר חדא ומא"ח ול"פ וצדקו דברי האבי אסף והרוקח ב' עמודי עולם הראשוני' והרמ"א ומ"ב ב' עמודי גולה אחרונים ומי יבוא אחר מלאכי עליון את אשר כבר עשוהו וזכינו להשוות דעת החכמי' בעזה"י:

ונ"ל דכל הנאמרי' בשמעתין אע"ג שכ' הרב"י סי' קנ"ו דדיני דרבנן נינהו ומשו"ה הקלו לת"ח. נלע"ד דודאי שרשם פתוח על מי תורתינו הקדושה במאי דכתי' ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גירו ופירש"י עפ"י ספרי בין הדיורים והכל בכלל בין דיורי' בבתים בין תנור לכריים וחלונו' וחצרות ובין דיורי' בעיר ועיר ומבוי וחצר וחנות ומסרן הכתוב למרע"ה ודיינין שיחוקי חוקי' באילו וכיוצא ונעשה דיניהם דין תורה ממש והם אמרו להוציא ת"ח מהכללי' הללו המבואר בשמעתין. והגאון מהרי"ט בחי' רי"ף ותוס' קצרות במס' קדושין ר"פ האומר כ' דעני המהפך בחררה שנקרא רשע יצא להם ממ"ש ס"פ הנשרפי' אשת רעהו לא טימא שלא ירד לאומנת חברו ובסוף אותה הפרשה כתי' צדקת הצדיק וגו' ורשעת הרשע עליו יהי' הרי קראו הכתוב רשע והנה במה שהותר בשמעתין היינו בר מבוא' דידי' שמותר לגמרי מ"מ לאו משנת חסידי' הוא זו ואמרי' על זה פ' הלוקין בא דוד והעמידן על י"א לא עשו לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו והיינו אפי' במבואה דנפשי' וכ"כ בתשו' חו"י סי' מ"ב דף מ"ד ע"ב ע"ש:

ובקידושין ר"פ האומר הנ"ל אמריני' מאן דשלח שליח לקנו'. וקנה לעצמו נהג בו מנהג רמאות. ועני מהפך בחררה הוה רשע. ופשוט דשליח לא הוה כנוטל מעני מהפך בחררה רק ששלח זה שליח שיהפוך עבורו וקדם השליח וקנה לעצמו אבל הבעלי' לא הפכו ומשו"ה איננו אלא מנהג רמאות ולא יעשה. אמנם כשהפוך כבר ובא זה ונוטלו אפי' אינינו שליחו מ"מ הוה רשע. ומהתימה על הרמב"ם פ"ט מאישות שכ' בשלח שליח לקדש לו אשה וקידשה לעצמו ובמקח וממכר כיוצא בזה נקרא רשע ודינא דמהפך בחררה לא מייתי כלל וס"ל דהכל חד ולא משמע כן מהפוסקי' וצ"ע:

ורש"י פי' דעני המהפך היינו במציאה והפקר ומתנה והש"ס מייתי מיני' למכירה אבל עיקור בהפקר וכן דעת רמב"ן והר"ן סיים בדבריהם דוקא עני אבל לא בעשיר. וקצת נראה מדבריו כאלו זה תלי בשיטה הנ"ל. והיינו משום די"ל עני לאו דוקא אלא אורחא דמילתא דעשיר אינו מהפך לקנות דבר דזוזי דאינשי עבדין לי' ספסירותא ורבים יחלו פני נדיב ולעולם ה"ה עשיר. אך לרש"י ורמב"ן דמיירי במציאה והפקר דלענין זה כ"ע עניים נינהו ומה ענין אורחא דמילתא דעני טפי מעשיר שמצא מציאה אע"כ דוקא עני ולא עשיר. ונ"ל מ"ש תוס' פ' האומר בסוף דבריהם לחלק בין מלמד לבעה"ב. ע"ד לא מיבעי' קאמרי. לא מיבעי' לשיטת רש"י דאיכא לחלק בין עני המהפך לעשיר המהפך א"כ פשיטא דמלמד העני המהפך אסור לאחר להפקיעו אבל בעה"ב המהפך דין עשיר יש לו ומותר לבעה"ב להפקיעו. אלא אפי' לר"ת דעני לאו דוקא ואורחא דמילתא נקיט מ"מ יש להתיר לבעה"ב משום שאינו מוצא מלמד טוב כיוצא בו וכן משמע בש"ע סי' קנ"ו אחר דמייתי פלוגתת רש"י ור"ת פסק בסתם הך דמלמד ובעה"ב משמע כ"ע מודי' בזה וכנ"ל ובגליון הריטב"א פ' האומר הניח זה בצ"ע והנלע"ד כתבתי:

ור"ת וסייעתו ס"ל דלא מקרי רשע אלא במו"מ ולא בהפקר משום דקשי' לי' מהא דפירוש טליתו עלי' דמעבירי' אותו המינה ואי ס"ד הזוכה בה רשע הוה אמאי מעבירי' אותו המינה. ורמב"ן דחה התם כל עניים מהפכי' בחררה דפאה והוא בעי לאפקועי עניי' ממאי דזכה להו רחמנא והרי בירושלמי ס"ל דקנסי' לי' אפי' מה שכבר לקט וע"כ מטעם הנ"ל. ונ"ל דלא נעלם זה מר"ת ובודאי אהנ"י למאי דקיי"ל פ"ק דב"מ יוד ע"א וע"ב דבארעא דחברי ודבעה"ב לא זכה לי' ד"א א"כ יפה כ' רמב"ן שהוא בא להפקיע זכות עניי' וראוי לקנוס כבירושלמי. אך הא איכא מ"ד התם דאפי' בשדה של בעה"ב נמי ד"א קונו' ואך כיון שפירוש טליתו גילה דעתו דלא ניחא לי' בתקנת חכמים ולא קנהו לו ד"א. נמצא להך שינויי' מכיון שקרוב לד"א כבר נסתלקו כל הענויי' ואלו לא חישב בהבליו דלא ניחא לי' בתקנת חכמי' כבר הי' זוכה בה ועתה בפריסת טליתו איך יקראו העניי' כולם מהפכי' בחררה וכבר פסק' מלהפך והוא לבדו נשאר ופירוס טליתו ואיך מעבירי' אע"כ הך מ"ד ס"ל דלא נקרא רשע אלא במו"מ ולא במציאה והפקר ואידך מ"ד לא פליג עליו בהא ויפה כ' ר"ת:

עוד הביא ראי' ממשנת ב"מ דנפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה. וכ' הר"ן דס"ל לר"ת דכשנקרא רשע מוציאי' בדייני' דאל"ה לא מקשה מידי דילמא זה שהחזיק בה זכה ונקרא רשע. ומהרש"ל הקשה א"כ אמאי לא החזיר רב גידל השדה ולא שייך לא מסמנא מילתא הרי לא קנאו מעולם. אע"כ זכה ונקרא רשע ואזדא לי' ראית ר"ת. ומ"ב כ' כיון דרב גידל לא ידע ולא נקרא רשע ממילא קנאו. ודוחק אי ס"ד לא קנאו מה לי מזיד מה לי שוגג. אבל נעל"ד ליישב דברי ר"ת דבפ' האשה שנפלו פ"א ע"ב אמר ר' יוסף השתא דאמרו רבנן לא ליזבן אי זבין לא הוה זביני' זבינא נמצא לפי דברי רב יוסף אלו מכיון שנקרא רשע ממילא שוב לא הוה זביני' זבינא ובאמת מהרש"ל בנה יסוד על דברי ר' יוסף הללו ופלפל עליו טובא בט"ז א"ח סס"י תקכ"ד ע"ש ומהתימה על הט"ז דהראשוני' לא פסקו כר' יוסף התם מטעמי' ע"ש. ובהר"ן. ומ"מ לר' יוסף לא הוה הכא זביני' זבינא. וק' עכ"פ על ר' יוסף ממתני' אם נפל לו עליה זה שהחזיק זכה איך יזכה אם נקרא רשע. נהי אנן לא קיי"ל כרב יוסף ורשע הוה ומקחו מקח ומשו"ה לא אהדר רב גידל. מ"מ לרב יוסף תקשי' מתני'. אע"כ ס"ל דלא שייך רשעתו של עני המהפך בחררה במציאה והפקר ומדר' יוסף נשמע לדידן. וא"ש דברי ר"ת וראיתו כראי' מוצק לכאורה:

ובפ' חזקת נ"ד ע"ב כ' רשב"ם וז"ל ומיהו נראה בעיני דזה השני רשע מיקרי כיון דיהב לוקח ראשון זוזי לא גרע מעני המהפך בחררה וכו'. וכ' מהרש"ל בתשובה הנ"ל דרשב"ם נמי כר"ת ס"ל בהפקר לא שייך עני מהפך אלא הכא משום דקמא יהיב זוזי ונדחוק מאוד בטעמו של רשב"ם בזה ובמ"ב כ' טעם אחר ועיי' חו"י הנ"ל ולפע"ד כפשוטו כיון דראשון זה המציא ההפקר ואלו לא נתן מעות לגוי לא נסתלק הגוי ולא הוה הפקר ואינו בדין מי שגילה מציאה יבוא אחר ויטלנו וסברא זו כבר כ' מהרי"ט בדברי מהר"מ שבתוס' קידושין. ויבואר לקמן אי"ה. ובסברא זו יש לעיין לשיטת רמב"ם בכולי' שמעתין דבני מבוי יכולי' למחות החנו' משום ריבוי הנכנסי'. אך הכא שכבר יש שם חנות א' שוב נתפייסו בחנו' ואינם יכולי' למחות לזה השני. רק אילו מדייני' זעל"ז משום פסיקות חיות כמבואר פ"ו משכנים וכבר נתבאר לעיל. א"כ יאמר נא הראשון אלו לא חפרת המציאה כלומר אלו לא פייסת לבני המבוי לפתוח חנותו לא הי' אדם רשאי לפתוח חנות ואיך עתה תבוא להפסידנו לעשות חנו' בצידי ויש לחלק:

והנה הקשו תוס' משמעתין אי ס"ד בהפקר אפי' רשע לא הוה. א"כ מ"ט לאסור מצודת דגים הא הוה הפקר. ותי' דיכולין לפרוס במקום אחר ופשוט דלשיטת רש"י דמיירי שהכיר חורו של דג א' ידוע לא שייך תי' תוס' שגם במקום אחר יכולין לפרוס מצודתם כי מסתמא דג כזה לא שכיח במקום אחר. משו"ה תי' תוס' דאומני' שאני פי' דביורד לאומנתו אסור אפי' בהפקר ומיהו ברחיי' אפי' הוה אומנתו מ"מ לא יהיב סייארו ובעני המהפך דהוה טפי מיהיב סייארו מ"מ לא הוה אומנתו בכך משא"כ במצודה:

שוב תי' תוס' דיכולין לפרוס במקום אחר וכבר כתבתי שאין זה תי' מספיק אך זה הוא שיטת ר' מאיר שבתוס' ר"פ האומר ומה שחסר כאן גילה כאן כאשר אבאר בעזה"י דלהר"מ מיירי בצייד דגים קטני' במקום דלא שכחי דגי' ופרש מצודה ונתן לתוכו דג מת ועי"ז נאספי' הרבה קטני' סביב דג מת הנ"ל ועי"ז יצודו ועכשיו גם הם יפרסו מצודה ויצודו אותו הדגים שהמציאם שאילולי תחבולה שלו לא באו הדגים הנה. וס"ל להר"מ דלא כהרשב"ם הנ"ל דאע"ג דהוא המציא מ"מ אי לאו שיכולי' גם הם לפרוס במקום אחר ולעשות תחבולה כנ"ל לא הי' איסור ע"כ הוצרך לומר שגם הם יכולי' לעשות במקום אחר כן. מ"מ אי לאו שהוא המציא תחבולה להמציא מרבית הדגים לכאן לא הי' איסור כמו ברחיי' דאוקי גבי רחים דחברי' דזה לא מיקרי מהפך בחררה ע"כ צ"ל שהוא המציא הדגי' לכאן וא"ש. ועיי' חי' ריטב"א בקידושין ר"פ האומר מ"ש בהא דלשכנו אינו כופהו ע"ש וק"ל:

כופין בני מבוי זא"ז עתו"ס בשם ר"ש בן אברהם וביאור דבריו דס"ל דתקנת יהושע ב"ג נהי דמועיל דלא יכולי' למחות משום ריבוי נכנסי' אבל משום פסק לחיותא יכולי' למחות והיינו ממתא למתא לרבנן אבל בר מתא לרשב"ג נהי דס"ל דכופיהו. אבל לתשב"ר מודה לרבנן זהו נלע"ד כוונתו ודוחק:

בר מתא אבר מתא אחריתי וכו' הענין בזה משום דאותן הפורעי' כרגא דמלך קנאו החזקה מהמלך בשותפי' עם כל הריוח שיפול להעיר הכל שלהם אחר שבא לגבולם ה"ל גוזל מה שקנאו מהמלך אמנם בני אותה העיר כולם שוים בשותפות וטענת בן מבוי אחברו ה"ל כאלו בא להוציא מיד חברו הזכות שזכה בשותפתו בכל מיני ריוח העיר ומשום שזה הוא כמוציא מיד המוחזק פסקי' איבעי' של ר"ה לקולא שיכול בעל מבוי אחריתי לסמוך לכאן שהוא המוחזק ובס' נתיבות המשפט סס"י קנ"ו נתקשה בזה ע"ש ולק"מ:

ומודי ר"ה במקרי דרדקי תמהו מ"ט נקיט ר"ה דלא כהילכתא ולא נקיט ר"ה ברי דר"י כדלקמן ברוכלי':

ובתשוב' א' כתבתי די"ל לפמ"ש הרי"א ן' מיגא"ש וגם הרמב"ן הסכים דאי הסחורה דבר מתא אחריתי טובה יותר אין יכולין לעכב עליו משום דאיכא טובת הלוקח ע"ש א"כ כיון דכ' תוס' קידושין כ"ט ע"ב ד"ה הא לן וכו' דת"ח לומד יותר טוב בעיר אחרת שאין ביתו עמו א"כ מלמד בר מתא אחריתי שאין ביתו עמו לומד יותר בטוב עם התינוקות ופשוט דלכ"ע אין יכול בר מתא לעכב דאפי' בסחורה דעלמא כי האי גוני אין יכול לעכב ולא נצרכה אלא לר"ה דבעלמא בר מבואי' אבר מבואי' מעכב אפי' בעירו ובניו ובני ביתו עמו ומ"מ במקרי דדרדקי אינו יכול לעכב וק"ל:

'''וניחוש דילמא אתי לאיתרשילו.'''  אע"ג דהתוס' מחקו הגירסא דעזרא תיקן וכו' אבל הך לא מחקו והפי' נלפע"ד דאתי לאיתרשילו מחמת דוחק פרנסה דהמקום צר לשני מלמדי'. ומשני משום קנאת סופרי' א"כ בשארי עוסקי מצות דלא שייך קנאת סופרי' חיישי' לאיתרשילי כנלע"ד:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>