עריכת הדף "חק יעקב/אורח חיים/תפט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''תפלת ערבית.''' ואומרים המעריבים השייכים לליל שניה אף אם חל יום ראשון בשבת דבשאר חגים אם חל יום ראשון בשבת אומרים בליל שניה המעריבים של יום ראשון והשניה נדחה (וכמ"ש המ"א שכן עיקר בש"ס סוף סוכה בהא דאמרינן שם ימוטו ידחה ודלא כמנהג פוזנא) מ"מ ביום ב' של פסח אומרין לעולם המעריבים השייכים ליומא משום בכור לספירה וכן נוהגין:

{{עוגןמ|ב}} '''מתחילין לספור העומר.''' והא דמברכין על ספירת עומר בי"ט ולא חיישינן דאתי לזלזולי בי"ט שני דהא מה"ט אין מברכין על הסוכה ביום השמיני משום דאתי לזלזולי ולומר שאין זה שמיני רק שביעי שהוא ח"ה דהרי מברכין על הסוכה וא"כ ה"ה כאן אתי לזלזולי ולומר שהוא ח"ה כיון שמברכין על הספירה ולא ספק יום א' שהרי כתיב ממחרת השבת תספרו דהיינו ממחרת הי"ט עיין במ"א מ"ש בשם הכ"מ ישוב על קושיא זו ועיין בתמים דעים [[תמים דעים/רמא|סי' רמ"א]] בהשגות הראב"ד ובר"ן פ' לולב וערבה ומהרש"ל בתשובה [[שו"ת מהרש"ל/סח|סי' ס"ח]] שכתבו ישובים אחרים על קושיא זו וע"ל בט"ז ס"ס תרמ"ט ואפשר עוד לחלק דהתם חיישינן דאתו לזלזולי ולומר שהיא עדיין ח"ה שביעי של סוכות כיון שמברכין לישב בסוכה משא"כ כאן לא חיישינן דאתי לזלזולי ולומר שהוא ח"ה ולעשות בו מלאכה דהא לא הבדיל על י"ט ראשון עדיין באיסור הראשון קיים כל שלא הבדיל ולא חיישינן כולי האי דאתי להבדיל ג"כ נגד תיקון חז"ל והמנהג וק"ל:

{{עוגןמ|ג}} '''על כל אחד.''' ונשים ועבדיס פטורות משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא כן פשוט בכל הפוסקים ומיהו כבר שויה עלייהו הנשים חובה כ"כ המ"א:

{{עוגןמ|ד}} '''לספור לעצמו.''' ל' אגודה במנחות וספרתם לכם שיהא ספיר' לכל א' וא' ולא ש"ץ בשביל כולם וכן הוא משמעות הש"ס ופוסקים ראשונים וכ"כ הרשב"א בתשוב' סי' קכ"ו להדיא ואע"ג דשומע הוי כעונ' היינו דוקא לענין ברכ' כמ"ש הרב בסעיף ג' בהג"ה והוא מדברי הרשב"א בתשוב' שהביא בב"י אכן הספירה מתמעט מן המקרא להדיא וספרתם שיהא הספירה לכל א' וא' כמו דדרשינן ולקחתם דגבי לולב שיהא לקיחה לכל א' וא' ה"ה כאן וכן משמע בתוספתא ר"פ לולב הגזול אע"ג דדעת רוב הפוסקים דספירה בז"הז דרבנן מ"מ כעין דאורייתא תקון והוא פשוט ממשמעות הפוסקים וכ"כ הלבוש והמ"מ אך לבסוף העלה בשם הרשב"א שהביא בב"י דאף בספירת הש"ץ יצא וזה אינו דכוונת הרשב"א רק על הברכה דוקא וכמ"ש להדיא בתשובתו סימן קכ"ז ומ"ש הב"י בספירת הש"ץ הוא לאו דוקא כמשמע ומבואר מתחילת וסוף לשונו ודבריו ע"ש בב"י וכן מבואר להדיא משמעות הרב בסמוך סעיף ג' בהג"ה שהוא מדברי הרשב"א שבב"י דאברכה קאי:

{{עוגןמ|ה}} '''מעומד''' ובדיעבד אם ספר מיושב יצא:

{{עוגןמ|ו}} '''ולברך.''' הא דמברכין על ספירה זו ולא על ספירת נידה וזבה כתב בתשובת רדב"ז סימן כ"ז כיון דספירת ז' נקיים אינו מנוה הכרחיית שאם לא תרצה להזקק לבעלה ולהכניס למקדש ולאכול קדשים אלא להשאר טמאה הרשות בידה לפיכך אינה מברכת על ספירתה עכ"ל וקשה דאם כן איך מברכת על טבילתה וכן על השחיטה וכה"ג הרבה ברכות אלא כיון דעכ"פ כשרצתה לטבול לבעלה צריכה לספור ולטבול אמאי לא מברכת עליה ותו דלמ"ד טבילה בזמנה מצוה מאי איכא למימר לכן נ"ל טעם הראשונים עיקר כמ"ש התוספות בכתובות דף ע"ב ושאר פוסקים לפי שאם תראה תסתור למפרע לכך אינה מברכת ואף לדעת הפוסקים דבתענית יחיד אומרים ענינו בשחרית אף שאפשר שיארע אונס ויסתר תעניתו תירץ הרדב"ז שם מ"מ הוי תענית שעות משא"כ בנידה דסתרי לגמרי עכ"ל ולע"ד נראה דבלא"ה לא קשה מידי דאונס לא שכיח משא"כ בדמים המצויים באשה מליאה דם וק"ל:

{{עוגןמ|ז}} '''תחלה.''' והא דאין מברכין זמן אספירה לפי שליכא שמחה והנאה בדבר כ"כ הראשונים ובמהרי"ל כתב טעם אחר ועיין בלבוש ועיין בר"ן סוף סוכה וברדב"ז סימן רצ"ו:

{{עוגןמ|ח}} '''וסופר הימים והשבועות.''' ואם מנה הימים ולא השבועות יצא בדעבד הסכמת האחרונים ואם מנה השבועות ולא הימים כתב המ"א דיצא כמ"ש הטור וכוונתו כמ"ש בשם אבי העזרי דביום שמונה יאמר רק היום שבוע א' ויום א' ואצ"ל היום שמנה ימים שכבר מנאם בשבוע העבר וכן ביום ט' עד שמגיע לי"ד יאמר היום י"ד יום שהם שני שבועות וביום ט"ו יאמר היום שני שבועות ויום א' וכן לעולם עכ"ל משא"כ אם ביום ז' או ביום י"ד לא הזכיר הימים אפשר דלא יצא וכ"כ גיסי הרב בסא"ז בשם ר"י ועיין בנ"ב מהדורא קמא שהביא שני דעות אם מנה הימים בראשי התיבות כגון היום י"ד ימים וכיוצא בזה די"א דלא יצא וי"א דיצא ול"נ דכל כיוצא בזה יש לחזור ולספור בלא ברכה כיון דלדעת הסכמת רוב הפוסקים דספירת הימים והשבועות רק דרבנן בזמן הזה ועיין במ"א שכתב דיש לספור דוקא באותו לשון שמבין מה שאומר דאי לאו הכי לא הוי ספירה כלל:

{{עוגןמ|ט}} '''היום יום א' בעומר.''' הסכמת האחרונים שלא יאמר שהיום ובאמת מי שאומר שהיום לא אשתבש ויש לו על מי שיסמוך הרוקח ותניא ומהר"ל וכן נדפס בפסח מעובין וצ"ל הפירוש כך הוא דמלת שהיום הוא נתינת טעם על מה דמברך עכשיו על ספירת עומר לפי שהיום כך וכך ימים. וכן בענין נוסח בעומר שכתב הרב והט"ז האריך בטעם שאין לומר לעומר אבל באמת רוב נוסחות ישינים כתבו שיש לומר לעומר וכן הוא בכל בו ותניא וש"ל ורוקח ותשובת הרשב"א ובב"י והר"ן. וצ"ל דמלת לעומר משמע שהוא ליום העומר כך וכך ימים משא"כ בעומר משמע שעכשיו הוא זמן העומר ובאמת זמן העומר הוא רק יום א' דהיינו י"ו ניסן וק"ל וכ"כ בשל"ה שי"ל לעומר דוקא ומ"מ אין לשנות ממנהג שנהגו מקדם כי יש להם על מה שיסמוכו:

{{עוגןמ|י}} '''עד שיגיע לי"ד ימים.''' וכתב בתשובה מהר"ש קאיידנבר סימן כ"ז דלכתחלה יש לספור מנין המועט קודם וכרבי יהודה ביומא דף נ"ה ובמקומות שמונין מנין המרובה קודם כרבי מאיר מונין כמנהג מקומו עכ"ל ועכשיו מונין מנין המועט קודם. וכתב בש"ל סימן ע"ג עד עשרה אומר ימים ומאחד עשר ולמעלה אומרים יום וזה דרך צחות לשון הקודש עכ"ל:

{{עוגןמ|יא}} '''עד מ"ט יום.''' וכתבו תוספות במגילה [[תוספות/מגילה/כ/ב#כל|דף כ' ע"ב]] בד"ה כל הלילה ואומר יהי רצון שיבנה ב"ה כיון שאינו אלא הזכרה לבנין ב"ה אבל בשופר ולולב יש עשיה עד כאן לשונו. וכתב מהרי"ל כשיגיע למ"ט יום יאמר שהן שבעה שבועות ולמחרתו הוא ערב שבועות עד כאן לשונו: ''' נוהגין''' לומר מזמור אלהים יחננו וכ"כ במ"א וחדשים מקרוב באו והדפיסו נוסח הספירה ע"פ הסוד וכוונת הספירות וכה"ג בהקפה שבלולב אומרין פסוקים על סדר כוונת האר"י ז"ל וכן נדפס סדר התפלה עם עבודת הבורא וכה"ג הרבה ליקוטים מקובלים ונתפשט דבר זה בעיני המון כאלו כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול ובאמת לא נאה לכסיל כבוד כי כבוד אלהים הסתר דבר ואעתיק מ"ש מהרש"ל בתשובה [[שו"ת מהרש"ל/צח|סימן צ"ח]] וז"ל שראיתי הרבה מן המדקדקים בדקדוק עניות להניח תפילין של יד בישיבה דע שהוא חדשים מקרוב באו ורוצים להיות מכת המקובלים וממדרשים הנעלמים ומחלשי הראות לא יביטו באור הזוהר ולא ידעו מוצאו ומבואו וכוונתו אלא שכך מצאו בספרי רב"י ודע שכל רבותי ואבותי הקדושים ששמשו גאוני עולם לא נהגו כך אלא כדברי התלמוד הפוסקים ועתה פקח עיניך וראה אם היה בזה ממש אי אפשר שלא הזכירו שום מחבר אחד גם לא השתמיט רמז בתלמוד בבלי וירושלמי ספרא ופסיקתא ושאלתות ומי שלא ידע להשיג סודה על נכון יבא לקצץ בנטיעות לכן אהובי אל תלך בדרך אתם ואין לך עסק בנסתרות המתיהרים בחידושים כאלו הן יודעים ומבינים רזי התורה וצפוניה והלואי שידעו הגלוים מה יפה כחו של רבי שמעון מקינון אחר שלמד ספרי הקבלה אמר שהוא מתפלל כתנוק בן יומו וכו' ע"כ נהוג כדרכך ויהיה להם מה שלהם אבל דע שכל המשנה ידו על התחתונה וידינו על עליונה עכ"ל מהרש"ל הרי מדבריו דאין לשנות המנהג אף בכת המקובלים וכ"ש שאר שינוי המנהגים שהוזכרו בספרים חדשים ואף אי נימא דמותר לשנות איזה דבר לאיזה יחידי סגולה מי שמפורסם ומוחזק בחסידות ליודעי חן אם רוצה לכוין איזה דבר או לשנות כפו מה שמצא חידוש בדברי אחרונים גם זו בהצנע לכת ולא לפרסם הדבר לשנות המנהג וצווחין ככרוכיא על מי שעושה כמנהג ישינים כאלו חידושי תורה מאתם תצא והשם יודע אם לעקל וע"ל בסימן ס"ח שכת' המ"א בשם הכוונת וז"ל המנהגים שנהגו בשרשי תפלות אין לשנות ממנהג מקומו כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד מה שנזכר בגמרא שוה לכל וז"ל הירושלמי אע"פ ששלחנו לכם סדר תפלות אל תשנו ממנהג אבותיכם עכ"ל:

{{עוגןמ|יב}} '''חוזרין לספור כשתחשך.''' ואם מנה בספק חשיכה יצא בדעבד ולדעת קצת פוסקים אפילו לכתחלה יש לספור בספק חשיכה ע' בב"י ובע"ש כ' דמפלג המנחה ולמעלה חוזר וסופר בלא ברכה וכת' הב"ח ומנהג עולם עכשיו לברך בספק חשיכה אבל קודם ספק חשיכה פשיטא דאין לברך אפילו בע"ש ודלא כהגהות מנהגים:

{{עוגןמ|יג}} '''ואפילו עונה אמן על ברכת הקהל.''' דהקהל מברכין בעוד יום אף על גב דזמן הספירה עכ"פ בספק חשיכה ולא מקודם אליבא דכ"ע מכל מקום מברכין הקהל בעוד יום כדי להוציא עמי הארץ שאינם מונים בלילה כמ"ש הלבוש וסומכין כמו שסומכין בתפילת ערבית וק"ש שקורין מבע"י וסומכין דמשתקע חמה מקרי לילה כמבואר לעיל סימן רל"ה וע"ש במ"א ס"ק ג' וה"ה כאן לענין ספירה דרבנן וכן מצאתי להדיא בפסקי תוספות דמנחות סימן קע"ו וז"ל י"א דלאחר שהתפללו תפלת ערבית כיון דהוי לילה לענין ק"ש ותפלה הוי לילה ג"כ לענין עומר עד כאן לשונו על כן סומכין הקהל על דעה זו אבל הרוצה לחוש לעצמו יספור בזמנו ובזה מיושב מה שראיתי בתשובת הר"ש לוי סימן זה שמקשה דברי ב"י אהדדי ומדחיק לתרץ ולפמ"ש לק"מ גם הט"ז מדחיק לפרש בזה להוציא דברי הפוסקים מפשטן ובאמת כמ"ש הכל נכון ופשוט הוא. ומנהגינו שלא למנות אפילו בצבור בעוד יום אף בע"ש וי"ט אא"כ הוא ספק חשיכה עכ"פ וכמ"ש בסמוך בס"ק י"ב בשם הב"ח:

{{עוגןמ|יד}} '''שלא לצאת.''' היינו בברכה אבל בספירה עכ"פ מחויב לספור לעצמו וכמ"ש לעיל ס"ק ד' וכת' המ"א ודוקא כשהיתה כוונתו שלא לצאת אבל מן הסתם משמע דאין לברך שנית מספק כיון די"א מצות אין צריכות כוונה וכ"כ הע"ש אבל משמעות הט"ז בס"ק וי"ו אינו כן וע' בסמוך ס"ק ט"ז:

{{עוגןמ|טו}} '''לחזור ולמנות בברכה.''' אף על גב דלא אמר בעומר בדיעבד יצא כ"כ המ"א וכן הטור והרוקח ומהרי"ל לא הצריכו אפילו לכתחלה לומר בעומר לכן א"צ לחזור ולמנות בברכה ואף על גב דקי"ל מצות צריכה כוונה (ע' בב"י מ"ש בשם הרשב"א) כמבואר לעיל סימן ס' אפ"ה אין לברך כאן שנית כמ"ש המ"א בס"ק י"ד ועי"ל דאפשר דזה מקרי כוונה כיון שמתכוין עכ"פ לומר כמה ימי ספירה ומצותו הוא רק סיפורא בעלמא וע' בט"ז סס"ק וי"ו שדבריו תמוהים מאוד במה שמפרש דברי הש"ע שמשמעות לשונו להיפך וצ"ע:

{{עוגןמ|טז}} '''וכשהגיע זמן אסור לאכול עד שיספור.''' מ"מ צריך להתפלל תחלה תפלת ערבית וק"ש בזמנה שהוא תדיר וקודם לספירה וכן משמע בפסקי תוספות שכתבתי בס"ק י"ג. (וכת' בשל"ה ז"ל ובמקום שיש חבורה שמתפללין מעריב בזמנה ראוי להתחבר להם בימי הספירה כי אז מצוה גוררת מצוה ק"ש בזמנה וספירה בציבור עכ"ל) . ומה"ט ניחא שלא כתב הרב דחצי שעה קודם זמן נמי אסור לאכול כמו שנתבאר לעיל סימן רל"ב ורל"ה ולפמ"ש ניחא דהוא שלא לצורך דחצי שעה קודם בלא"ה אסור משום תפלה וק"ש בזמנה עכ"פ כמבואר בסימן רל"ה אך דבעי לאשמעינן אף שכבר התפלל וקרא ק"ש בזמנו מ"מ לא יאכל כיון שהגיע זמן הספירה וכל זה נ"ל פשוט וברור ובחנם טרח המ"א לחלק בחלוקים שונים בשביל קושיא זו. וכתבו האחרונים מהרש"ל לא אכל בימי הספירה סעודת ערבית עד אחר צאת הככבים שיספור תחלה הספירה:

{{עוגןמ|יז}} '''פוסק וסופר.''' מטעם דאיכא למ"ד ספירה דאורייתא אע"ג דבסמוך סעיף וי"ו סתם הרב כדעת המחבר דאינו חוזר ומברך והיינו מטעם דר"ן כתב דדעת רוב הפוסקים דספירה בז"הז דרבנן וכמבואר בב"י מ"מ פסק הרב להחמיר כאן ולהפסיק ומה בכך שיפסוק מעט משא"כ בסמוך דאיכא חשש ברכה לבטלה וע' בנ"ץ שהניח דברי הרב בצ"ע ולמ"ש לק"מ:

{{עוגןמ|יח}} '''וסיים כמוהו יצא.''' משמע דעבד אבל לכתחלה לא יברך עד שיהיה לו בירור כמה ימים יש בימי הספירה וכ"כ הט"ז אבל העולם נהגו להקל ולסמוך אפילו לכתחלה ולברך כה"ג על סמך מה שיאמר חבירו:

{{עוגןמ|יט}} '''אינו חוזר ומברך.''' הב"ח ושאר אחרונים השיגו על דין זה מדלעיל סימן נ"ט ור"ט דלא יצא בזה כיון ששקר דבר וכמו שהסכימו הפוסקים כה"ג לעיל בסימן ד"ט דלא כדעת הרמב"ם וכדי שלא להשוות דברי ראשונים לטועה לגמרי נ"ל לחלק דל"ד כלל לדלעיל בנקט כסא דשכרא וסיים בדחמרא דלא יצא דהכא כיון שברך אדעתיה דיום זה וגם כשסיים אמר היום יום וכו' אם כן כוונתו היה יום זה שעמד בו רק שטעה בחשבון בספירת היום אבל עיקר כוונת ברכתו וספירתו היה על יום שעמד בו שאמר היום וכו' אבל התם סיים לגמרי על מין שאינו בידו שבידו כסא דשכרא ובירך על חמרא או שסיים ביוצר אור בתפלת ערבית נמצא שלא בירך לגמרי על דבר זו שרוצה לברך ולא מוכח מילתא כמו כאן שאמר היום והוי טעות דמוכח וק"ל לכן נ"ל דאין להכניס עצמו לספק ברכה לכתחלה ולזה מספק הב"י אשר אנו נמשכין אחריו וגם הרב לא הגיה עליו כלום:

{{עוגןמ|כ}} '''קודם הבדלה.''' אחר קדיש תתקבל כן הוא באבודרהם וכן במוצאי שבת ג"כ סופרין מיד אחר קדיש תתקבל אף למנהגינו שאומרין ויתן לך קודם הבדלה מ"מ סופרין מיד אחר קדיש תתקבל קודם ויתן לך כיון שכבר נסתלק התפלה בקדיש חל עליו מצות ספירה וכן נוהגין דהא דכת' האבודרהם ומנהגים קודם הבדלה היינו לפי מנהגם שמבדילין מיד אחר הקדיש תתקבל משא"כ לפי מנהינו והא דסופרין קודם הבדלה אף ע"ג דעדיין הוא שבת היינו לענין מלאכה אבל מ"מ יום השבת כבר חלף ועבר כ"כ המ"א בס"ק ו' גם כבר הבדיל בתפלה:

{{עוגןמ|כא}} '''וכשחל י"ט האחרון של פסח וכו'.''' אבל יום שני של פסח אין מקדשין כלל בב"ה כמבואר לעיל סי' תפ"ז ובביתם לעולם סופרים קודם קידוש כי אסור לאכול קודם ספירה כן כוונת המ"א אך שיש ט"ס בדבריו. וכ' הט"ז וז"ל ונ"ל דבליל י"ט אחרון לעולם יש לספור קודם קידוש די"ט אחרון דהא טפי ניחא למשוך עליו קדושת יום ז' שהוא מן התור' וקדושת י"ט אחרון הוא דרבנן עכ"ל והוא נגד משמעו' הרב דמשמע לעול' יש לספור אחר קידוש אם לא כשחל במ"ש וכן נוהגין ואפש' מטעמי' שנתבארו לטיל ס"ק ב' ודוק:

{{עוגןמ|כב}} '''לאכול חדש.''' וה"ה משקין היוצא מהן כדאי' בפ' העור והרוט' דף ק"ד הטבל והחדש משקין היוצא מהן כמותן והיא הסכמת הפוסקי' ראשוני' לאסור מה"ט השכר שנעשו מחדש וכ"כ הרמב"ם להדיא פ"י מה' מ"א דין כ"ב והרוקח סי' רצ"ד ושאר כל הפוסקים שטרחו למצוא היתר בשכר בזמן הזה מכלל דס"ל דמשקין היוצא מהן כמותן כהאי ברייתא וכל זה דלא כמ"ש הש"כ בי"ד סי' רצ"ג בשם הלחם משנה בפי' משניות שמדחיק לומר דקי"ל דמשקה היוצא מהן מותר ואין לדבריו יסוד ועיקר לפי הסכמת ההלכה בש"ס ופוסקים ראשונים וכ"כ הש"כ עצמו שם גם בבית הילל עיין שם. ועיקר ההיתר שסומכין עליו בזה נגד כל גדולי ראשונים ה"ה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור והכל בו ורוקח וסמ"ק וסמ"ג שסברו שאסור מדאורייתא חדש בזמן הזה צ"ל מטעם שכת' רמ"א בי"ד רצ"ג בשם הראשונים וכן הוא ברשב"א סי' רט"ט ובאגדה פ"ק דקדושין דאנו סומכין על רוב תבואה שהם מיושנים או נשרשו קודם לעומר (דאפילו ברובא דליתא קמן אזלינן בתרא דבר תורה ועיין בתשובת הרשב"א סי' ק"כ ואפילו יש מדינה שלא נשרשו קודם לעומר אין דלתות מדינות נעולות עכ"ל): ''' ובשל"ה''' כתב דבארץ פולין יש ליזהר בשעורין ושבולת שועל וכוסמין שאין מביאין לשם ממדינות אחרות ורובן ככולם זורעין אחר פסח עכ"ל. ובליקוטי מהרי"ל כתב דבשנת ה' וי"ו למחזור קטן מאחרין לזרוע עד אחר פסח ויש ליזהר ע"ש שהאריך ומ"מ לא ראיתי נזהרים גם בזה אף אנשי מעשה וחסידים א' מאלף שנזהר בזה וסומכין על מ"ש מהרי"ל ובליקוטיו שא"צ ליזהר בזה כיון דיש פוסקים דחדש בח"ל הוא דרבנן וכ"כ בת"ה סי' רצ"א בשם א"ז וכ"כ מ"א ועתה לא אסרו החכמים כלל כיון שאנו רחוקים מארץ ישראל ע"ש. עוד יש לצדד להתיר מטעם שכת' הב"ח בי"ד סי' רצ"ג דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם אף דהוא נגד משמעות הירושלמי כמ"ש תוספת פ"ק דקדושין ונגד משמעות הפוסקים וכמ"ש גם כן הרא"ש בתשובה כלל ב' סי' א' וכ"כ הסמ"ק וראיות של הב"ח מש"ם דידן כבר דחהו בברכת הזבח דף ר"ן ע"א והש"ך והט"ז שם ביורה דעה מ"מ סיים הט"ז שם שכן דעת קצת פוסקים ראשונים גם בפסקי תוספות במנחות כתב כן בשם ר"א מאייברא ע"ש ומצורף לזה שעת הדחק כמ"ש הט"ז שם לכן נוהגין להקל:

{{עוגןמ|כג}} '''אף בזמן הזה מדאורייתא.''' דהלכתא כסתם מתני' דערלה וכ"פ הרמב"ם [[רמב"ם/מאכלות אסורות/י|פ' יוד מה' מ"א]] ומה שמקשה על זה לכאורה מסוגיא דר"פ כל הקרבנות והרמב"ם [[רמב"ם/תמידין ומוספין/ז|פ"ז מה' תמידין]] בהאי דפסק אין מביאין תמידין מח"ל כבר יישב שם הכל בלחם משנה ע"ש והיא נכון:

{{עוגןמ|כד}} '''תחלת ליל י"ז בניסן.''' ולפ"ז הוי דשיל"מ ואפי' באלף לא בטיל וכ"כ הט"ז ריש (סי' קצ"ב) [{{כ}}[[ט"ז/יורה דעה/רצג#א|סי' רצ"ג]]] ועי' ביורה דעה [[שולחן ערוך/יורה דעה/קב|סי' ק"ב]] ובספרי [[מנחת יעקב/עד#|כלל ע"ד]] דאם המאכל מתקלקל לא הוי דבר שיל"מ: ''' ועיין''' במ"א שכ' בשם תשובת הרמ"א דאף הנזהרים מחדש אינם נזהרים בפליטת כלים אם לא שברור לו שנעשה מתבואה חדשה אסור אף בפליטת כלים ולא רציתי להאריך לפי שאין נוהגין עכשיו איסור חדש כמו שכ' סעיף קטן כ"ב גם עיקר דין זה מבואר ביורה דעה סי' רצ"ג:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}