עריכת הדף "חק יעקב/אורח חיים/תמז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''במשהו''' וכתב הרב בתשובתו סי' ך"ח היכא דאיכא עוד צד להקל אפשר לסמוך על מ"ש המרדכי דיש לסמוך אשאלתות ויש להקל ולבטל חמץ בששים כמו שאר איסורים וכ"כ בתשובת מ"ב סי' ס"ט והובא ג"כ במ"א לקמן סי' תס"ז סק"ג ומ"מ למעשה נראה מדבריהם שאין סומכין על זה אא"כ דאיכ' עוד הרבה צדדים להקל:

{{עוגןמ|ב}} '''וצריך לשרוף הכל.''' כן הובא בד"מ בשם המרדכי פ"ק דפסחים ופסקי מהרא"י ז"ל. וכתב בשכ"ג וז"ל ואני בדקתי במרדכי ופסקי מהרא"י ז"ל ולא מצאתי כן עכ"ל ובאמת נראה דכוונת רמ"א על מ"ש המרדכי שם פ"ק חטה שנמצאת בתרנגולת בי"ט צריך כפיית כלי כדי לשרפה בחול המועד עכ"ל. וכת' בפסקי מהרא"י אחר דברי המרדכי אלו וז"ל ואין נראה דאחטה גופא קאי דפחות מכזית א"צ ביעור וכדאיתא בפ' אלו עוברין עכ"ל ואחר זה נמשך הרב בהגה. אכן כד מעיינן ודייקינן שפיר נראה להדיא דהמרדכי לא קאי התם רק אדין החטה עצמה לבערה ומדין התרנגולת עצמה לא מיירי התם כמבואר ג"כ מלשון המרדכי להמעיין שם ודין התרנגולת עצמה כתב המרדכי אח"כ בפ"ב דפסחים על התרנגולת שנמצא בה חטה וכו' ע"ש: ומדברי מהרא"י שכתב איו נראה דאחטה גופא קאי וכולי דבריו תמוהים מאוד לכאורה חדא מה הוכחה היא זו מכח דפחות מכזית א"צ ביעור הלא דעת גדולי פוסקים דגם פחות מכזית צריך ביעור ועכ"פ מדרבנן צריך לבערו וכמ"ש לעיל בסי' תמ"ב ס"ק י"ז וע"ש וא"כ מאי קשיא ליה על המרדכי ותו יותר תימא דאי פחות מכזית א"צ ביעו' א"כ אם אתרנגולת קאי דהיה רק תערובת ממשהו בעלמא מכ"ש שא"צ ביעור והוא פשוט ומבואר כמה פעמים בש"ס (ודלא כמ"ש הראש יוסף בסי' תמ"ב סעיף ך"ז הסברא להיפך כי דבריו דחוקים) ובאמת אפשר לתרץ דברי מהרא"י בענין שלק"מ ולומר דכוונת מהרא"י להיפך דמתחלה כתב דמנהג לשרוף התרנגולת מהאי דמרדכי. ואח"כ כתב על המנהג אין נראה כי אין ראיה כלל מהמרדכי זו דהמרדכי לא מיירי רק מחטה עצמה ואי תקשה בך דאם אחטה עצמה קאי והי' חמץ בעין בלתי תערובת וצריך ביעור מן התורה ליתי עשה דתשביתו ולידחי לאו דהבערה ובפרט שמתחמץ תוך הפסח דלא היה בכלל ביטול (וכמ"ש לעיל סי' תמ"ו שכן דעת כל גדולי פוסקים) על זה מתרץ דפחות מכזית אין צריך ביעור מן התורה ע"כ יכפה עליו כלי כנ"ל ליישב דברי מהרא"י להצילו מקושיות שהקשתי עליו. ועכ"פ דברי המרדכי אין לפרשו כלל דקאי אתרנגולת עצמה: ושוב מצאתי און לי באסור והיתר הארוך כלל ך"א דין יו"ד וז"ל וכתב במרדכי פ"ג דעכו"ם ובהג"ה מיימוני שהרשב"א ורשב"ם וראבי"ה המתירין חמץ שנתערב במשהו על ידי שישליך דמי הנאתו לאיבוד (ע"ש שמחלק בין במינו לשאינו מינו אפי' בס' ולא קי"ל כוותיה אלא דאין חילוק כמ"ש המחבר) והשאר מותר בהנאה ודלא כהרא"ש פ"ז דעכו"ם אבל באכילה אסור עכ"ל והכי נהיגין והא דכתב רי"ף והרמב"ם [[רמב"ם/מאכלות אסורות/טז|פט"ז דמ"א]] שאין מתירין במה שמשליך דמי הנאתו לים המלח (ע' בכסף משנה ולח"מ פט"ו מהמ"א שכתבו שגם דעת הרמב"ם כהראב"ד דבכל איסורי הנאה מהני הולכת הנאה לים המלח כמו ביין נסך ואין חילוק כלל) היינו לאכילה אבל להיתר הנאה היכא שנתערב כבר מודו דמותר בהנאה אבל באכילה אסור אף אחר פסח עכ"ל האו"ה הרי להדיא דדעת המרדכי כמ"ש וזה דעת האו"ה להלכה. ואין ספק שדברי האו"ה אלו נשמטו לפני הרב דאלו היה רואה אותן לא היה נמנע מלהביא דעתו כדרכו בי"ד ובתורת חטאת שנמשך בכל מקום אחר דבריו והארכתי בכל זה אף שאין דעתי להרים ראש ולהקל במה שנתפשט איסורו על פי דברי רמ"א ואחרונים שנמשכו אחר דבריו אף שנ"ל עיקר כמ"ש מ"מ אין להקל גם הש"ך ביורה דעה [[ש"ך/יורה דעה/קי#א|סי' ק"י סק"א]] כתב שכן דעת גדולי פוסקים דלא מהני השלכת הנאה כדעת הרא"ש וכ"כ שם בפר"ח אף שדברי הש"ך אינם מוכרחים ובפרט לדעת הכסף משנה בשם הרמב"ם יע"ש מ"מ הבאתי דעת הגדולים המקילין דבמקום הפסד מרובה מאוד או בשעת הדחק המיקל להתירו בהנאה ולהשליך דמי הנאת חמץ משהו שמעורב בו לים לא הפסיד כי יש לו על מה שיסמוך וע"ל סי' תס"ז סעיף ט' יו"ד ומ"ש שם:

{{עוגןמ|ג}} '''ולמכור השאר.''' ע' בש"כ בי"ד סי' קל"ו דאסור למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו כל שגוף האיסור דאורייתא עצמו בלח מעורב בתוכו כדאמרי' סוף עכו"ם הלכה כרשב"ג חביות בחביות אבל לא יין ביין וכ"כ המרדכי בפ"ב דפסחים שהבאתי לעיל בסי' תמ"ה ע"ש:

{{עוגןמ|ד}} '''מיהו כלים שנתבשל בהם מותרין לאחר פסח.''' הרוקח סי' רפ"ח כתב לשבור הכלי ובסי' רצ"א ותפ"ז כתב וז"ל והקורה שנתבשל בו משהו תוך הפסח לא יבשלו בו מינו אחר פסח עד שיבשלו בו שלשה תבשילין שאינו מינו כדאיתא בירושלמי בפסחים אלו עוברין אחר רב קדירה וכו' אבל קדירות קודם פסח בלעו התירא על כן אחר פסח יבשל אפי' מינו בהם עכ"ל וכל הפוסקים השמיטו הירושלמי בזה וסברי דאולי רב אזיל ג"כ לשיטתו כדאיתא בתלמודא דידן דקדרות בפסח ישברו לגמרי אבל לא קי"ל אלא כשמואל אליב' דר"ש כמבואר לקמן ר"ס תנ"א דמשהו להו עד אחר זמנו ועביד בהו בין במינן בין שלא במינן ולא חילקו בין קיבל טעם החמץ תוך הפסח או קודם וכן עיקר:

{{עוגןמ|ה}} '''בחמץ במשהו.''' אם נתערב עוד בתערובת שנית במשהו דאיכא תרי משהו מותר כן מסיק הט"ז בי"ד סי' צ"ג ס"ק ט"ו ולקמן סי' תס"ז ס"ק י"ו וכה"ג כתב הש"כ עצמו בי"ד סי' קל"ד ס"ק ט"ז ובנה"כ השיג על הט"ז וטרח לתרץ דברי עצמו וע' מ"ש גיסי הרב בסא"ז ליישב דעת הט"ז וע' בע"ש ובמ"א לקמן סי' תס"ז ס"ק י"ג מבואר שדעתם עיקר להלכה כדעת הש"כ וכתב הש"ך שם בנה"כ שכן נתפשט ההורא' אצל כל בעלי הורא' לחומרא בתרי משהו. אבל לח בלח אוסר אפי' תרי משהו וכן מסיק ט"ז בי"ד סי' צ"ב וע"ש והסכים עמו הפ"ח בא"ח בסי' זה:

{{עוגןמ|ו}} '''לא היה צריך ששים.''' בעטרת שלמה דף י"ח בדיני לב כתב וז"ל טהור מלוח וטמ' תפל גם בפסח יש להתירם וכן הוא במרדכי קצר לכן אם נפל חמץ על בשר מלוח אינו אוסר עכ"ל אזיל לשיטתו שפסק כן בכל איסור והיתר דטמ' תפל אף שנוגע ממש בטהור שמלוח מותר אכן הרב פסק בי"ד סי' ק"ה סעיף יו"ד דגם בשאר איסורים יש להחמיר אם נוגע בטהור שלא במקום הפסד א"כ כ"ש בחמץ דיש להחמיר יותר אכן בספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/כא#יא|כלל ך"א ס"ק י"א]] כתבתי הסכמת אחרונים כמהרש"ל וכן עיקר ואין להחמיר אף בחמץ במקום הפסד או מניעת שמחת י"ט. והא דכתבו הפוסקים דין חטה שנמצאת בתרנגולת מלוח' דאוסר כמבואר לקמן סי' תס"ז צ"ל דמיירי שגם החטה נמלחה עם התרנגולת והו' דבר ההוה ורגיל להיות חטים בתוכ' ע"י זפק התרנגולת ונמלחו עמה:

{{עוגןמ|ז}} '''די בקליפה''' לאו דוק' אלא כדי נטיל' כמבואר ביורה דעה סי' ק"ה:

{{עוגןמ|ח}} '''ואין שם דבר המפעפען.''' כך הוא לשון המ"מ [[מגיד משנה/חמץ ומצה/ד|פ"ד מה' חמץ ומצה]] משמע דאם יש שם דבר המפעפען אפי' רק ההיתר שמן אמרינן דאזיל ומפטם להכחוש באיסו' מחמת עצמו וכדעת הטור יורה דעה [[טור/יורה דעה/קה|סי' ק"ה]] ובפרי חדש [[פרי חדש/יורה דעה/קה#יט|שם ס"ק י"ט]] השיג על הטור מכח דברי הטור עצמו שם בס"ס ק"ה שכת' בשם הרשב"א דאין הנאס' יכול לאסור אלא במקום שאיסור עצמו יכול לילך לשם ע"ש דבריו באריכות ומ"מ אין להקל נגד דעת הטור והמ"מ ועיקר הקושיא כבר הרגישו בהו האחרונים ותירצו בדרכים שונים הבאתי דבריהם בספר מנחת יעקב [[מנחת יעקב/לח#יג|כלל ל"ח ס"ק י"ג]] ותירוץ שהבאתי שם בשם הד"מ וכתבתי שכן דעת גדולי אחרונים נסתר מכח דברי המ"מ והמחבר כאן דמבואר מדבריהם להדיא דאפי' בכחוש גמור אמרי' דמפטם ואולי סבירא להו דדוקא התם במליחה יש לחלק בין כחוש גמו' או לא משא"כ בחם לתוך חם יש להחמיר יותר אף בכחוש גמור מתפטם מהיתר שמן (וע' בספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/כג#מח|כלל ך"ג ס"ק מ"ח]]) וע' במ"א שפסק גם כן להחמיר באיסור מחמת עצמו לכן כתב מצות המשוחים בשומן ונגעה א' מהם בחברתה במקום שנתכפלה אוסרת לחברתה כולה ואם נגעה בצד האחר במקום שלא נתכפלה שרי דאין האיסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אפי' ההית' שמן עכ"ל אף דמה שמתי' בנגעה בצד אחר מטעם שמקרי רק איסור בלוע הוא נגד הסברא כיון שעכ"פ במצה זו האיסו' מצד עצמו ולא הוזכ' חילוק זה בשום פוסק ואדרבא משמעות דבריהם בי"ד דכל כה"ג מיקרי איסור מצד עצמו. מ"מ אין להחמיר במצה כפולה שהי' רק חומרא דספיקא בעלמא כאשר יתבאר לקמן סי' תס"א ע"ש:

{{עוגןמ|ט}} '''שאינו מבליע יותר.''' ואם עבר ובשלו בלא קליפה כתב גיסי הרב בסא"ז דלפי מה דקי"ל בשאר איסורים צריך ס' נגד הקליפה אם כן יש לאסו' בחמץ בפסח במשהו עכ"ל ונ"ל דיש להתירו עכ"פ בהנאה וע' בספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/כג#יא|כלל ך"ג ס"ק י"א]] וע"ל ס"ס תס"ז ב[[מגן אברהם/אורח חיים/תסז#סוף|מגן אברהם]] ובמ"ש שם [[חק יעקב/אורח חיים/תסז#מח|ס"ק מ"ח]]:

{{עוגןמ|י}} '''ויש מחמירין''' בי"ד סי' ק"ח בהג"ה פסק הרב דבה"מ יש להקל בחמץ כמו בשאר איסורים ומשמע אפי' בתנור צר וסתום מכל צד יש להקל אף שבמ"א מחמיר בזה אין דבריו מוכרחים נגד מהרי"ל בתשובה [[שו"ת מהרי"ל/ריד|סי' רי"ד]] ומביא ראיה ברורה לדבריו ממה דמבואר בש"ס ופוסקים דגם לענין יי"נ ריחא לאו מילתא היא אף דנאסר במשהו אלא ודאי בכל ענין ריחא לאו מילתא היא אפי' בדברים הנאסרין במשהו וממ"ש הרי"ף בפגום דטעמא דרב דאמר ריחא מילתא היא משום דאזיל לשיטתיה דמין במינו במשהו ש"מ דאיסורי שנאסרו במשהו ריחא מלתא אין זו סתירה כלל דהרי"ף לא כתב זה רק דרך סניף אבל באמת פסק בתחלת דבריו כלוי דריחא לאו מילתא היא ואפי' משהו ליכא וכן הסכמת רוב הפוסקים ואם ההית' דבר חריף מבואר ביורה דעה [[שולחן ערוך/יורה דעה/קח|סי' ק"ח]] מדברי אחרונים דאפי' בתנור גדול ופתוח אסו' וכן העלתי' בספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/לה#|כלל ל"ה]] ודלא כהחולקים ע"ש ומ"מ היינו דוקא בהית' דבר חריף נאסר משא"כ באיסור דבר חריף אין להחמי' בכה"ג מטעם שכתבתי בספרי שם ממשמעות הש"ס ופוסקים דדוקא היתר דבר חריף נאסר משא"כ באיסו' דבר חריף אין נפקותא כלל ע"ש וע' שם בפר"ח שהפריז מאוד על המדה להקל בענין ריחא אפי' בדבר חריף ותנור קטן ופיו סתום והשיג שם על הש"ע והרב בהג"ה ואנו אין לנו אלא דבריהם וכן נוהגין וע' במ"א שמחלק עוד בין קדירות שמטמינים לשבת ויום טוב שיש להחמיר ואזיל לשטתו שמחמיר בתנור סתום וכבר כתבתי שנוהגין להקל וכדעת רמ"א במקום ה"מ או לצורך שמחת י"ט כמו בשאר איסורים אם לא שהיתר דבר חריף והיכא שאחד מהן מכוסה בבצק פסק הרב שם בהג"ה להקל וגיסי הרב חוכך קצת להחמיר בזה וכתב עוד שם מעשה שסתמו התנור בדף שמשימין כל השנה לפני חמץ בלא הדחה והתיר הגאון חמי זקיני בדיעבד: ''' וכתב''' בגליון הג"ה באו"ה כלל ל"ט דאין להריח ללחם חם בפסח אפילו בשל עכו"ם יש להסתפק אי חמצו אסור בהנאה תוך הפסח עכ"ל וכבר נתבאר לעיל סי' תמ"ג דקי"ל אסור בהנאה תוך הפסח כמו בשל ישראל:

{{עוגןמ|יא}} '''אינו אוסר במשהו.''' כיון שאין בו כרת וכ' מהרי"ל ומה"ט חמץ נוקשה (כמו קרטין וכיוצא בו כאשר נתבאר לעיל סי' חמ"ב ע"ש בטור וב"י) דאין בו כרת בטל בס' אפילו תוך הפסח וכן הסכים המ"א להלכה. אבל הט"ז אוסר באכילה ומותר להשהותו אחר פסח עיין לקמן ס"ק י"ט בט"ז גבי קארטין שנפל למאכל יע"ש:

{{עוגןמ|יב}} ונ"ט לפגם נמי שרי בע"פ ואפילו בפחות מס' וכתב במ"א וז"ל כתב בשבולי לקט שאור או חמץ שנתבשל עם בשר מבושל או צלי נ"ט לפגם הוא ומותר עכ"ל ולע"ד הדבר תמוה דמה פגם שייך בזה דהרי כמה פעמים מתקנים בשר עם פרורי לחם וכן עושין מהם מולייתא ואוכלין הרוטב ובשר עם הלחם כי על הלחם יחיה האדם וכה"ג כתב הבית יוסף ביורה דעה [[בית יוסף/יורה דעה/קג|סי' ק"ג]] לענין דבש ע"ש ובתורת חטאת כלל פ"ה דין ך"ב שוב עיינתי בשבולי לקט עצמו כלל ז' סי' ס"ג וכתבו וז"ל שאור או חמץ שנפל בקדירה או נתבשל עם בשר צלי ומידע ידעי ביה דנ"ט לפגם הוא באותו מאכל מותר כיון דטעמו פגום ופוגם במאכל זה מותר עכ"ל הרי להדי' מבואר מדבריו דדוק' בתבשיל או צלי שידעינן בודאי שפוגם בו החמץ והוי נ"ט לפגם משא"כ בסתם לא הוי נ"ט ל"פ וכ' עוד המ"א בשם המרדכי פ"ב דפסחים דחיטים בבאר הוי נ"ט ל"פ ובפ"י דתרומות אי' דשעורים הוי נ"ט ל"פ בביר וכן הוא בירושלמי פ' כל שעה וכ' עוד דעיסה חמץ שנפלה לבאר ספק נ"ט לשבח או לפגם ומסתמא נ"ט לפגם עכ"ל המ"א ובהא דחטים בבאר הוי נ"ט ל"פ אין זה ברור כמבואר ג"כ בסי' תס"ז סעיף י"ב מדברי המחבר שיש מי שאוסר בנמצא חטה במים אף שהמחבר פסק בפשיטות להתיר בנ"ט ל"פ תוך הפסח כמבואר בסעיף י' חטה שנמצא' וכו' וכן הדין חטה שנמצאת בע"פ במצה אפוי בטילה בס' אפי' לא הסירה אך שנתקררה קודם הפסח מותר לאכול המצה ויסיר החטה משם אף בפסח (עטרת זקנים בשם הב"ח):

{{עוגןמ|יג}} '''אם היד סולדת בו''' משמע דבצונן אין לאסור ולקמן סי' תס"ז מבואר דאף בצונן יש לאסור עיין במ"א שמחלק בין שם לכאן ועיין שם מה שהעליתי להלכה וע"ל בסי' תנ"א סעיף א' מדין כ"ש ומ"ש שם

{{עוגןמ|יד}} '''אינו חוזר וניעור תוך הפסח''' ול"ד לחטה דלעיל סעיף ג' דאם חממו בעוד החטה בתוכו דשאני התם כיון שממשות החטה בעין שם כן תירצו האחרונים וכה"ג צריכין אנו לחלק קצת בדברי הטור דכאן ובסי' תס"ז פסק דלא אמרינן חוזר וניער ולעיל סי' תמ"ב פסק לדברי הרמב"ם בדין הטריאק"ה אף ע"פ שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא הרי זה אסור לאכלו ואזיל לשיטתו דס"ל דאמרי' דחוזר וניער (כמ"ש הה"מ וכן מבואר לעיל סי' תמ"ב סעיף ד' בהג"ה) אלא נראה לי דשאני התם בטריאק"ה כיון שממשות החמץ בתוכו ואינו מתערב יפה דהוי כיבש וכ"כ בראש יוסף וע' עוד שם כמה חלוקים בדבריו דהטור מודה בטריאק"ה ואם כן קשה על הרב שכ' לעיל סי' תמ"ב סעיף ד' בהג"ה וז"ל ולקמן סי' תמ"ז מבואר דיש חולקים ומתירין והכי קי"ל עכ"ל. הלא מוכח להדיא מדברי הטור דאף דהחולקים כאן מודים בטריאק"ה ובאמת לפי מה שכתבתי לעיל סי' תמ"ב בשם הכל בו ובשם הראב"ד מוכח להדיא דהוא מתיר אפילו בטריאק"ה אך מה שהביא הרב ראיה מכאן אין ראיה כלל כי הטור וסייעתו דמתירין כאן מכל מקום סבורין דטריאק"ה לאיסור וצ"ע: לאסור במשהו כו' כתב פ"ח על א"ח מעשה שנמצאת חלה א' של בצק בתוך הסל שהיו נותנין המצות אפויות ביציאתן מן התנור והוריקו הסל ולא נודע באיזה המצות נגע הבצק ופסקתי דחד בתרי בטל כיון שהיה התערובות קודם פסח בשם הר"י בנימין ויפה הורה למ"ד דאינו חוזר וניעור ומותר לחמם המצות בפסח לכ"ע כיון דליכא אלא טעמא בעלמא ומיהו כל המצות שידוע שנגעו בבצק צריכין קליפה לפי שאין ביטול לאיסור הידוע עכ"ל (וכן כ' בתשו' הגרשוני סי' צ"ט):

{{עוגןמ|טו}} '''ויש חולקים''' והא דחמץ משש ולמעלה בטל בס' היינו לאכלו קודם פסח או לח בלח או שמסיר ממנו ממשות האיסור לפי דעת הרב בהגה:

{{עוגןמ|טז}} '''בכל התערובת''' שהוא לח בלח וכתבו האחרונים דאפי' לכתחלה מותר להרבות עליו ולבטלו קודם פסח כיון שאז שעת היתר ועיין בב"ח סי' תנ"ג ובשכ"ג לשם וע"ל סי' תנ"א אי אמרינן גבי חמץ כיון דשמו עליו כשעת איסור דמי או לא ע"ש:

{{עוגןמ|יז}} '''כגון פת שנפל ליין.''' משמעות הרשב"א שם קצת דאפילו סינון לא מהני הכא וכ"פ הט"ז וצ"ל דל"ד למאי שנתבאר בי"ד סי' ק"ד לענין עכברא בשכרא דמועיל סינון בבגד אם אינו דבר עב רק צלול יע"ש משום דהתם אף אם מיעוט נכנס עם הסינון נתבטלו ולא פוגע בממשות של שרץ משא"כ הכא דחמץ בפסח משהו ואולי יכנס משהו עם הסינון אכן הב"ח בסי' תמ"ב והמ"א בשם הש"ך פסק דמועיל סינון קודס פסח ביין דהכא וכן נ"ל עיקר דאף אם רצונו לומר דאף ע"י סינון היטב נכנס מעט חמץ מ"מ כיון שהיא דק כל כך ומתערב א"כ הוה לח בלח דאינו חוזר וניעור ע' בתשו' מהרי"ל סי' צ"ט שפסק דאף אם נתערב מעט שכר קודם פסח לתוך היין חוזר וניעור תוך הפסח וזה אינו לפי הכרעת הרב לח בלח אינו חוזר וניעור וקמח בקמח אי מקרי לח בלח ע"ל סי' ת"ל ולקמן סי' תצ"ג ע"ש. ואם שאב זוהמא של מי דבש בנפה חמוצה שרי דהוה לח בלח שו"ת ב"ח סי' ק"ז:

{{עוגןמ|יח}} '''אסור בפסח.''' דהיינו לשתותו אבל מותר בהנאה מכ"ש דמותר לקיימו כן מבואר בתשו' הרשב"א סי' קע"ד ובת"ח סי' קי"ג כ' ג"כ כל מה שמותר להשהות מותר ליהנות ממנו ע"ש:

{{עוגןמ|יט}} '''מותר לאכלם בפסח.''' דאף אם היה בו מעט חמץ כבר נתבטל קודם פסח כ"כ הטור בשם רש"י וכ"כ בתשו' מהר"מ ב"ב סי' קס"ב וקס"ג ושס"ב ובתמים דעים סי' ל"ו ועוד הרבה פוסקים דסוברים כן עיין בב"י והא דאין חוששין שנמלחו בכלי חמץ ב"י ואין במה שבתוך הכלי לבטל פליטת הכלי י"ל לפי שאין מליחה לכלים להפליט גם סתם כלי אינו ב"י ונטל"פ שרי קודם פסח א"נ והוא עיקר דרש"י אזיל לשיטתו דמבואר להדיא מתוך דבריו בפ' כל שעה (פסחים [[רש"י/פסחים/ל/א#ליעבד|דף ל' ע"א]]) ד"ה ליעבד להו ובתוספת [[תוספות/פסחים/ל/א#לשהינו|שם ד"ה לשהינו]] דפליטת כלים בגבי חמץ חשיב משהו שאין רגילין להשתמש הרבה ביחד א"כ שפיר מתבטל קודם פסח וכ"כ בתשו' מהר"מ ב"ב סי' ק"ן להדיא ובתמים דעים שם וזה נראה ג"כ כוונת בעל העיטור הובא בטור סי' זה שכ' על גיעול היוצא מדופני כלי קודם פסח בטל הוא ובחנם מדחיק הב"י לפרש דברי העיטור ורש"י בפנים שונים שאין מתישב כלל בלשונם גם הט"ז ס"ס זה מדחיק לתרץ דברי העיטור ואשתמיטת' להם דעת הפוסקים בזה ולענין דינא לפי הכרעת הרב דבדיעבד יש להתיר מכל מקום אם ידענו שנמלחו אלו תוך כלים שנשתמשו בו חמץ הרבה תוך מע"ל בשפע כמו חביות של שכר או יין שרף ומחבת שמטגנין בו מיני קמחים והה"ג נאסר מה שנשתמשו בו אף בדיעבד תוך מע"ל ע"י בישול וכן ע"י כבישה אף בדיעבד אלא דע"י כבישה אי אפשר לאסור קודם פסח משום דברגע שנגמר הכבישה אז הוא נ"ט לפגם כיון שנותן המאכלים תוך הכלי זה אחר זה דהיינו החמץ שנשתמש בו תחלה ממילא סוף מע"ל למאכל שני כבר הוא אחר מע"ל למאכל חמץ שנשתמשו בו אם לא שנתן המאכל שני בעוד שהמאכל חמץ בתוכו או שהמאכל שני הוא דבר מלוח הרבה או שאר דבר חריף דמשוי ליה לשבח מה שבלוע תוך הכלי גם המלח מבליע תוך הכלי מע"ל ואינו נפגם הבלוע ראשון שבתוכו וכן העלתי בספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/ג#ז|כלל ג' סק"ז]] ו[[מנחת יעקב/יב#יד|כלל י"ב ס"ק י"ד]] וע"ש בסולת למנחה מ"ש שם וכן משמע כאן מדברי קצת אחרונים דלא כע"ש ששגג בזה גם בפר"ח ריש סי' ק"י דרך בדרך זה והניח דברי הט"ז בקושיא שדבריו בעצמם סותרים ואלו ראה מ"ש שם לא היה חולק. והמ"א כתב להחמיר בחמץ אף ע"י כבישה בציר כדי שירתיח ודלא כש"ך עכ"ל ולע"ד אין להחמיר בדעבד מה שנעשה קודם פסח וכמ"ש בספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/יב#יד|כלל י"ב ס"ק י"ד]] אך בכבישה ממש ובכלים שנשתמשו בו בשפע חמץ הרבה תוך מע"ל וכמ"ש יש לאסור אף דעבד דבזה אף המתירין מודו כמבואר להדיא בתשובת מהר"מ ב"ב סי' ק"ץ ובתמים דעים [[תמים דעים/לו|סי' ל"ו]] ועיקר דין הכבישה ע' ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/קה|סי' ק"ה]] ובספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/כב|כלל ך"ב]]:

{{עוגןמ|כ}} '''השרויים במים בפסח.''' משמע דדוקא דתרתי בעי' ששרוי תוך הפסח ובכלי חמץ דאז חיישי' לפליטות כלי וצונן משא"כ קודם פסח אפי' בכלי חמץ או תוך הפסח בתוך כלי של י"ט פשיטא דשרי דאם רצינו לחוש לפירור חמץ שבתוך המלח בחוזר וניעור א"כ מה לי אם שרה קצת או לא ויותר נבלע ע"י רתיחת מליחה משריה קצת וכן פשוט בב"י ושאר אחרונים דלא כמשמעות הלבוש דאף בכלי י"ט יש לאסור וכ"כ בתשובת מהרי"ט חלק א"ח סי' א' ולע"ד עיקר כמ"ש ודוק:

{{עוגןמ|כא}} '''גבינות ודגים ובשר יבש''' וכן בשר מלוח מחדש ושאר מיני מלוחים וכבישים כגון אוגארק"ס וכרוב פרוס שקורין בל"א קומפש"ט ולי"מינש אם לא נזהרו לבדוקי המלח מחמץ בשעת עשייתו נזהרים שלא לאכלו בפסח חוץ מביום האחרון של פסח וע"ל סי' תס"ז:

{{עוגןמ|כב}} '''אם הדיח הבשר.''' יבש או אפי' מליח מחדש הרבה ממלח שלא נבדק שדרכו להדיח וכן דגים יבשים אבל דגים לחים מלוחים לא נהגו להקל לכתחלה כיון שאין דרכן בהדחה חיישינן שמא ישכח וגיסי הרב בסא"ז כתב דאפשר להקל במה שקורין לקסי"ן בל"א דדרכו בהדחה ומ"מ לא נהגו להקל בשום מין דגים מלוחים לאכלם תוך פסח חוץ מי"ט אחרון ובדעבד או בשעת הדחק או במקום מניעת שמחת י"ט הכל שרי (אחרונים) וע' בשו"ת ב"ח ס"ס קכ"ג דאוסר בשר מלוח אפי' ע"י הדחה ג' פעמים יע"ש וכ"כ מהרש"ל קבלנו שלא לשרות בשר מלוח:

{{עוגןמ|כג}} '''ג"פ קודם פסח.''' דהיינו על ידי שריי' קצת ולא בהעברה בעלמא ויש לשרותו בנהר או בכלי פסח ע"י מים מחולפים ג"פ אבל לא בכלי חמץ לכתחלה (אחרונים) והכי נהיגין לשרות דוקא אף שבמגן אברהם [[מגן אברהם/{{כאן}}#יז|ס"ק י"ז]] כתב דמשמע מתשובת מהרי"ט [[שו"ת מהרי"ט/ב/אורח חיים/א|סימן א']] גבי דגים מלוחים דהדחה עדיף משריה לא העתיק יפה לשונו כי שם לא הקפיד רק שלא לשרותו תוך הפסח אבל קודם פסח אין לחוש כלל ויש לשרותו דוקא כמשמעות אחרונים ומנהג יפה לשרותו בנהר:

{{עוגןמ|כד}} '''קודם פסח.''' אבל תוך הפסח אין לשרותו ובדיעבד אין להחמור. ומהרי"ל כתב דאם לא הדיח קודם פסח ידיח אף לכתחלה בי"ט ואפשר אף בכלי חמץ אם לא שנכבש שם מע"ל ועמ"ש לעיל סי' ק"ט:

{{עוגןמ|כה}} '''ובכרכשות אינו מועיל הדחה.''' למולייתא שבפנים ומה"ט בגבינה לא מהני הדחה כמו בכרכשות וכתב הט"ז ואם היה הבשר יבש תוך החדר שמנהילין שם קמח לא מהני הדחה עכ"ל ויש להזהיר שלא לנהל קמחא דפסחא סמוך למאכלים ומשקים או כלים של פסח מקום שאבק הקמח יכול להגיע: וכתב בתשובת חוט השני סי' נ"ה אפי' בשר יבש שנמלח וחתכו תוך המלח בסכין שום אפי' אינו מקונח וחתכו אותה דק דק ושמו אותם על בשר למיהב בה טעמא וריחא מ"מ יש להתיר הבשר ע"י הדחה כמו שאר בשר יבש:

{{עוגןמ|כו}} '''ובדיעבד אין להחמיר.''' פי' אם כבר בשל אותם אין להשליכם לאיבוד אם אי אפשר לקיימם עד אחר פסח וכ"ש שאינם אוסרין תערובתן אפי' פחות מס' כיון שהוא רק חשש ספק משהו דרבנן ולדעת קצת פוסקים לא אמרינן בחמץ דחוזר וניער וכן בשעת הדחק או במקום מניעת שמחת י"ט דהוה כדיעבד ואם יש שום בטבחות שנחתכו בסכין חמץ כתב המ"א אף בדעבד אוסר:

{{עוגןמ|כז}} '''אסור מדינא.''' והיינו באכילה אבל ודאי דמותר בהנאה והוא פשוט וכן משמע מלשון הגהות מיימוני ובב"י ושאר אחרונים והוא פשוט דלא כמשמע בתשו' שער אפרים סי' ה' לאסור אף בהנאה מה שנתבשל בכלי חמץ (ועמ"ש לעיל ריש סי' תמ"ב) ומה שהביא שם וראיה ממהרי"ל שלא להדליק בשמנים העשוין ממיני קטניות משום חשש חימוץ היינו מטעם חשש שמא יפלו מהן לתוך המאכל גם בזה לא ק"ל כוותיה ומותר להדליק בשמניהן כמבואר לקמן סי' תנ"ג וע"ש במ"א ס"ק ב' ובאמת מהרי"ל לפי מנהג מדינתו בלאו הכי מחמיר בענין ההדלקה בפמוטות על השלחן מטעם שכת' שם בהל' פסח והגעלה לפי שדרכם לבשל ולטגן כל השנה עם שמניהם ומותר טגניהון נותן תוך הפמוטות על כן הוי הפמוטות כשאר כלי חמץ והוצרך לקנות חדשים או ללבנם דוקא והגעלה לא מהני להו אף בכלי מתכות לפי שא"א לנקרן היטב מבפנים משא"כ במקומות שאין דרכם בכך לא נהגו להחמיר בענין ההדלקה רק מנקרין הפמוטות וגם בשומן זו מותר להדליק דאף אם יפול שום דבר לתוך המאכל הלא אינו אוסר התערובת במשהו היא גופא חומרא וחששא רחוקה היא דהא הוי נ"ט בנ"ט וסתם כלי אינו ב"י והבו דלא נוסיף עלה:

{{עוגןמ|כח}} '''אם לא היו נזהרין.''' משמע דכל שלא היה נזהר אף שעכשיו אומר ברי לי שלא בא לתוכו חמץ והתיכו בכלי שאינו ב"י לא מהני משום מילתא דלא רמיא עלה דאינשי לאו אדעתיה כמ"ש הסמ"ק וכן הוא הסכמת האחרונים וכ"כ בתשובת חוט השני סימן נ"ה בתשובת צ"צ סי' ס"ד וס"ה שזה דעת הרב כאן דלא כע"ש שכת' שדעת הרב אינו כן ולא דק:

{{עוגןמ|כט}} '''ושלא התיכו אותו בכלי חמץ.''' ואין להתיר מטעם נ"ט בר נ"ט גם סתם כלי אינו בן יומו משום חומרא דחמץ ושמו עליו ע"ל סי' תנ"א. ואע"ג ולקמן סי' תנ"ב משמע דמותר נ"ט בר נ"ט בחמץ שאני התם כמ"ש שם:

{{עוגןמ|ל}} '''וכן כל דבר שמבשלין בכלי חמץ.''' ובתשובת מהרי"ט חלק א' סי' א' כתב גם הגהות מיימוני לא מיירי אלא בשומן מהותך אף שאומר ברי לי שלא היתה ב"י אסור היינו דדוקא בשומן שדרכם בכך כל השנה שמקבצין השומן מהותך מן התבשיל לימות החורף ולפעמים אחר הטיגון נשאר שומן במחבת ומחזירין לשאר שומן ולפי שדרכן בכך לתת מכלי ב"י לכן לא מהני ברי לי אבל בשאר כלים אמרינן סתם כלים אינם בני יומן עכ"ל ובשכ"ג מסכים עמו אכן משמעות הרב וב"י ושאר אחרונים לא משמע כן וכן משמע בכל בו דף מ"ט ע"א:

{{עוגןמ|לא}} '''או מרקחת.''' וכת' הב"י דאם דרך בני אותו מקום לבשל מרקחת בכלים מיוחדים וגם כף מיוחד לנער בו הוי כאומר ברי לי ובתשובת צ"צ סי' ס"ד כתב דאם בשעת ההתכת השומן מכווין לשום דבר ומכוין עצמו להתיכו בכלי חדש או אינו ב"י דוקא אף שלא התיכו לשם פסח מהני עכ"ל וכן נ"ל אף שבסי' ס"ה שם מפקפק על זה אין דבריו מוכרח להחמיר כ"כ בדינים אלו:

{{עוגןמ|לב}} '''אם נתערב משהו.''' משמע דפחות מס' אין להקל תוך הפסח ובמקום הפסד מרובה וכה"ג יש להקל בכל ענין ע' במ"א ולענין מי דבש ע' מ"ש לעיל סי' תמ"ב סעיף ז' שם ובמ"א בסי' זה ס"ק ך"ה דאין לשתות המי דבש הנעשה בכלי שעושין בו יין שרף כל השנה:

{{עוגןמ|לג}} '''יש בו פירורי לחם''' לפמ"ש לעיל ס"ק י"ז א"כ היה מועיל סינון קודם פסח בחומץ וכן בשומן ויין מבושל דלעיל אם היה נזהר מכלי ב"י אך ורק שלא היה נזהר מפירורין היה מועיל בו סינון וטוב לסנן שלשים יום קודם פסח:

{{עוגןמ|לד}} '''שלא למלאות מן היין וחומץ כו'.''' ואם היה כלי מורק ושוטף שרי מ"א בשם מהרי"ל. וע' במ"א שמסיק בחומץ דהוי דבר חריף דלא הוה נ"ט בר נ"ט ולכן אם עמד בכלי חמץ ב"י ושהה בתוכו כדי שיתנהו על האור וירתיח אסור מדינא כמ"ש בי"ד סי' ק"ה ואף שבש"כ כתב שם דגם בחומץ בעינן מע"ל אין להקל וכו' עכ"ל הנה מה שהשיג על הש"כ בי"ד אין דבריו מוכרחים כלל ודברי הש"כ שם ברורים ועשיתי סמוכות לדבריו בספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/כב#יד|כלל ך"ב ס"ק י"ד]] אלא שדבריו בעצמו תמוהים דלמה הוצרך כלי בן יומו כיון שהוא דבר חריף ודבר חריף משוי לשבח אפי' באינו ב"י כמבואר פשוט בפוסקים ובמ"א עצמו בסי' זה כמה פעמים וצ"ע ואם ממלאין החומץ היין שנתערב בתוכו צוקר כמו שדרך לערב כל השנה כתב גיסי הרב בסא"ז לאסור ומכל מקום נ"ל דע"י סינון קודם פסח מותר כדלעיל ס"ק ך"ה. ועוד דצוקר עצמו הוא רק חשש חומרא בעלמא ע"ל סי' תס"ז: ''' כתב''' בתשובת צ"צ סי' פ"ו דאסור ליתן לתוך היין חלב בהמה וחלב חטה כדי שיהא לבן וצלול דשמא ישתה עם בשר או ישתה בפסח ואע"פ שנתבטל בס' מ"מ ה"ל מבטל איסור לכתחילה ועוד שמא ישאר קצת מחלב חטה בעין עכ"ל. והמ"א השיג עליו דלא הוי מבטל איסור לכתחלה כיון דאין כוונתו אלא לתקן היין וכ"כ בי"ד סי' פ"ד גבי דבש עכ"ל. והסכים עמו פ"ח א"ח סי' תס"ז ס"ח: הנה כבר ישבתי קושיא זו בספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/ס#א|כלל ס' ס"ק א']] וישבתי שם דבריו הטיב בזה ע"ש וכתבתי שם שיש חששות לאיסור ביין זו ע"ש:

{{עוגןמ|לה}} '''ואסור לשתותו.''' אבל לקיימו מותר כיון שעבר עליו שלשים יום כדלעיל סי' תמ"ב גבי דיבוק ניירות ועיין ס"ק ל"ו ובמ"א סק"ל:

{{עוגןמ|לו}} '''ואם נתנוהו קודם לכן''' כבר נתייבש ואינו נ"ט דהוי חמץ נוקשה וכ"ש שמותר לקיימו בתוך ביתו ואע"ג דלעיל בסי' תמ"ב בדיבוק ניירות פסק הרב דמותר לדבק תוך ל' יום לפסח כלשון הסמ"ג היינו משום דהתם הוא רק לענין לקיימו מה שאין כן כאן שיש חשש שיתן טעם תוך היין על כן מחמירין טפי ובעינן נתייבש גמור וכן משמע מדברי מהרא"י בת"ה סי' ק"ד ובפסקיו סי' קמ"ט דיש לחלק כה"ג ולכן פסק שם לענין דיבוק ניירות סגי בל' יום ולענין בצק שבחביות יש להחמיר טפי כדעת הס"ת ומרדכי והג"ה מיימוני כמבואר להדיא בדברי מהרא"י בהגה"ה ש"ד לדיני כחל הבאתי דבריו בספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/כט#כא|כלל ך"ט ס"ק ך"א]] ודלא כט"ז שהשיג בזה על הרב כאן שלא כדת ודברי הרב ברורים:

{{עוגןמ|לז}} '''חייב לבערו.''' אא"כ טחו בטיט וע"ל סי' תמ"ב:

{{עוגןמ|לח}} '''משום דאינו מפליט בצונן.''' פי' ביבש מה שאין כן בצונן לח וע"י שרייה חושש הרב לעיל בסעיף ה' להחמיר. ולדוך בתוכו אף שאינו ב"י אם הוא דבר חריף אסור כמבואר ביורה דעה סי' צ"ז וכן הסכמת האחרונים ומכל מקום אם נידך קודם פסח במדוכות שלנו שרוב תשמישן בתבלין ובשמים וכה"ג דליכא רק חשש לטעם משהו ונתבטל קודם פסח אפילו בכלי ב"י יש להתיר ועמ"ש בס"ק י"ט:

{{עוגןמ|לט}} '''אם היה הכלי נקי.''' אף שהוא ב"י כיון דבוסר לא מיקרו דבר חריף להפליט בצונן לדעת הרב וכן מצאתי באו"ה כלל י"ב דין וי"ו שכת' וזה לשונו בוסר שנידך במדוך של חמץ הוי כצונן ואינו מפליט ממדוך אף על פי שנחשב כרותח מצד חימוצו להתבלע מכל מקום להפליט נחשב כצונן עכ"ל. אכן הט"ז הבין דדעת הרב דבוסר מקרי דבר חריף גמור ומתמיה על הרב שמתיר אם חתכו בסכין נקי ולדבריו קשה למה אינו מתמי' על דין מדוכה שפסק המחבר והרב דאינו אסור אף בנעשה תוך הפסח אם היה נקי ובאמת קי"ל דעל ידי חוזק הדיכה דמוציא מכלי ביבש אם הוא דבר חריף כמבואר ביורה דעה סי' צ"ה וצ"ו אבל באמת פשוט דדעת הרב כמ"ש שבוסר לא מיקרי לענין זה דבר חריף ועיקר דין הסכין שכת' הרב המוצא דין הוא ממהרי"ל ושם קאי לענין דג שקורין סחלמ"א שהוא עדיין אינו מלוח ש"מ דהרב בהג"ה זו לא מיירי מדבר חריף ועיין במ"א שהניח בצ"ע אי בוסר מקרי דבר חריף או לא ועיין בס"ק ל"ח:

{{עוגןמ|מ}} '''בסכין של חמץ.''' וכתב הרא"ש בתשובה כלל ך"ד סי' ו' דבצל שחתכו בסכין שגררו בצק מן העריבה והסכין היה נקי מותר בפסח כיון שאותו סכין לא שמשו בחמין וצונן לא מבליע ולא מפליט עכ"ל: תוך הפסח וכו' אבל קודם פסח שרי ע"י הדחה מ"א:

{{עוגןמ|מא}} '''ויש לחוש לחמץ הדבוק עליו.''' אע"ג דבצונן סגי בהדח' או גריד' צ"ל דשאני בוסר דהוי חריף קצת ועוד דחיישי' שמא ישכח לאכלו בלא הדחה. וכן נ"ל לדעת מהרי"ל שמיירי בצונן גמור שאינו חריף שכ' וז"ל אמר מהרי"ל שאין נראה בעיניו היתר גמור לאכול הדג סחלמא (ולאחר שמולחין אותן קורין בל"א לאקסין) בפסח מפני שחותכין אותם בסכיניהם דחותכין בהן פתן עכ"ל הרי דמיירי מדבר שאינו חריף כלל ואפ"ה לא התיר ע"י הדחה או גרירה קצת אלא ודאי מטעם שכתבתי ודוחק לומר דמהרי"ל מיירי אם כבר בישלו ולא הדיחו תחלה דלא ה"ל לסתום אלא לפרש. והמ"א כתב וז"ל אפשר דמהרי"ל לא החמיר אלא באותו דג שדרכו לחתוך בסכיניהם תמיד משא"כ באירע כן דרך מקרה בביתו שחתך בסכין חמץ דבר צונן שאינו חריף מותר ע"י הדחה וכ"ש דסגי בגרירה עכ"ל וכן עיקר כי בלא"ה אין להחמיר בזה שהרי גם מהרי"ל לא אמר רק שאין היתר גמור אבל איסור' כולי האי נמי ליכא דאע"ג דסתם סכין אינו נקי היינו מן השומן כמבואר בספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/סא#ד|כלל ס"א דין ד']] אבל אינו בחזקת מלוכלך מחמץ אבל אם נתערב וכו' היינו אם הדיחו הדבר ההוא תחלה קודם שנתערב מ"א יע"ש אין לחוש ולהחמיר ולאסור מספק אפי' פחות מס' מ"א:

{{עוגןמ|מב}} '''לחתכם בסכין חדש'''' אבל בסכין ישן אפי' הוא נקי ואינו ב"י אסור כיון שהו' דבר חריף ודוק' שנחתכו קודם שנתנו אותם לכבוש שאז הם עדיין בחריפתן או אפי' לאחר שכבשו ונתחמצו דאז ג"כ מקרי דבר חריף משא"כ בנחתכו לאחר שנתנו עליו מים קודם גמר כבישתן דאז לא מיקרי דבר חריף דמים מבטל חריפתן כמ"ש הטור ונלע"ד שזה ג"כ כוונת או"ה כלל ל"ח שכת' קודם כבישתן לא מקרי דבר חריף כשהן רטובים (פי' לחים כמו רטוב הוא לפני שמש דאיוב) ובחנם השיג הב"ח וט"ז ומ"א על האו"ה בזה וכן עיקר לדינא דאף אי נימא דכוונת האו"ה דקודם שנתנו כלל לכבישתן לא מיקרי דבר חריף כאשר הבינו מדבריו שאר אחרונים מ"מ הא מבואר שם באו"ה דין ט"ו דמ"מ המה חריפים יותר אפי' קודם שנכבשו מתפוחים והוא אזיל לשטתו שפסק דתפוחים לא מקרי דבר חריף ואנן לא קי"ל כוותיה בזה כמבואר ביורה דעה סי' צ"ו ובספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/סא#יז|כלל ס"א ס"ק י"ז]] דיש להחמיר א"כ ה"ה כאן ומה שקשה מכאן על הי"ד סי' צ"ו האריכו האחרונים בזה ועמ"ש שם בספרי ס"ק ך"ו:

{{עוגןמ|מג}} '''אם אינו ב"י מותר''' כיון דבשעת כבישתן נותנין בהן מים בטל חורפייהו ולא שייך תו לומר מחליא ליה עכ"ל הטור וכוונתו ע"ד שכתבתי בס"ק מ"ב לדעת האו"ה ונרא' דה"ק כיון דבשעת כבישתן נותנין בהן מים ונתבטל החריפות א"כ מה שמקבל הטעם מכלי הוי לפגם אע"ג דלבסוף אחר שנכבשו ונתחמצו נעשה דבר חריף מ"מ לא אמרינן תו מחליא ליה כיון שבשעת עיקר קבלת טעמו לא היה דבר חריף והוא מדוקדק קצת בלשון הטור במ"ש לא אמרינן תו כו' וק"ל וכל זה כשהקדרה אינו ב"י אבל אם הוה ב"י נאסר אע"ג דלא נעש' כבוש עד אחר מע"ל דאז נ"ט לפגם וכמ"ש לעיל ס"ס קי"ט מכח חריפתן קצת יש לחוש יותר כמ"ש בספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/ג#ז|כלל ג' ס"ק ז']] ודלא כע"ש ששגג בזה ע"ש. ועיין במ"א שכת' חלוקי דינים ולא רציתי להעתיק' לפי שלע"ד אם כבשו אותן בקדירה ב"י בכל עיין אע"פ שאסור לאכלו מותר לקיימו ואינו אוסר תערובתן כאשר נתבאר לעיל בסעיף ה' בדברים המתבשלים בכליהם ועיין מ"ש שם:

{{עוגןמ|מד}} '''אפי' באלף לא בטיל.''' כיון דלח איסורו במשהו גם ביבש החמירו כן העליתי בספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/לט#טז|כלל ל"ט ס"ק ט"ז]] שזה הטעם הוא עיקר להלכ' ולא מטעם דשיל"מ כדעת הנקודת כסף וגם האחרונים כוונו לדעתי בזה והשיגו עליו יע"ש שכתבתי כמה דברים ששגגו האחרונים בזה ולדינא העלתי שם דעיקר כדעה ראשונ' שהובא בש"ע בסתם דיבש ביבש לא בטיל וכן הסכמת האחרונים ואין חילוק בין מין במינו למין בשאינו מינו וע"ל סק"ג אי מותר למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו ומשש שעו' ולמעל' בטל יבש ביבש כשאר איסורים אם אינו חוזר וניעור כדלעיל. וכלי חמץ שנתער' בכלי פסח אין להקל ולבטלם ברוב כיון שגם בשאר איסורים י"א ראינו בטיל מטעם דיל"מ בהגעל' (משא"כ בכלי חרס) כמ"ש מהרי"ל סי' קצ"ד וכן כת' המ"א וזה כוונת הב"ח אלא שטעות דמוכח יש בדבריו במ"ש די"א דחמץ וכו' צ"ל די"א דכלי' ודלא כמ"א שלא הרגיש בזה והוא פשוט וכת' גיסי הרב בסא"ז דחתיכ' שנאס' במשהו בטיל חד בתרי אפי' תוך הפסח עכ"ל ועמ"ש לעיל סקי"ט לענין כלים וצ"ע:

{{עוגןמ|מה}} '''מותר גם בפסח.''' ולדע' זו אפי' בפחות מס' מותר וכ"כ במנחת כהן ספר תערוב' דף ע"ד ע"ב:

{{עוגןמ|מו}} '''ויש מחמירין.''' ודוקא שאינו נפסד לגמרי אבל אי נפסד כ"כ עד שיהיה כעפרא בעלמא אין בה איסור כלל ב"י בשם הרשב"א ואפשר אע"ג שנפסד אחר זמן איסורו דאסור לקיימו בתוך ביתו שאסור בהנאה אף עפרה כמבואר לעיל סי' תמ"ב ותמ"ה מ"מ זו לא מקרי הנאה דאדרבה מפסיד המאכל ועמ"ש לעיל סי' תמ"ב ס"י בדין הדיו וע"ש.

{{עוגןמ|מז}} '''שנתערבו קודם פסח.''' דהיינו בענין שלא היה עובר בב"י וב"י וכמ"ש לעיל ר"ס תמ"ב ואף בדבר שאסור להשהותו מדרבנן מ"מ מותר לערבו קודם פסח כדי להשהותו ולא מקרי מבטל איסור לכתחילה וכמ"ש לעיל סקט"ז ובסי' תמ"ב ס"ק י"ח וכן הוא הסכמת אחרונים משא"כ בערבו במזיד לאחר פסח וכ"ש תוך הפסח דהוי כמבטל איסור לכתחלה דאסור אפי' באיסור דרבנן כמבואר ביורה דעה:

{{עוגןמ|מח}} '''בין שנתערב בפסח.''' אע"ג דבפסח אפי' תערובת משהו צריך לשרפו כדלעיל ר"ס זה מ"מ אם עבר ושהה אפילו במזיד כיון שאין עוברין עליה מדאורייתא בב"י מותר לאחר פסח בזה אפי' באכילה ומה"ט מקרי לדעת פוסקים חמץ דבר שיל"מ אף שצריך לשרפו מ"מ כיון שאם עבר ושהה תערובתו מותר מקרי דשיל"מ וע' בספרי מנחת יעקב [[מנחת יעקב/עד#|כלל ע"ד]] מ"ש עוד בזה:

{{עוגןמ|מט}} '''בטל בס'.''' כתב המ"א זה הוא לדעת הטור משא"כ לדעת שאר פוסקים לאחר פסח אפילו מין בשאינו מינו ברובא בעלמא בטל וכן משמעות הש"ס עיין דבריו באורך ובאמת מסוגיא דש"ס אין ראיה מוכרח' כ"כ גם מדברי הרא"ש פרק כל שעה נראה שמדמה זה לתערובתו קודם פסח והתם ששים בעינן אך בהפסד מרובה ראוי לסמוך על משמעות הרבה גדולי פוסקים בחמץ שלאחר הפסח שנתערב אפי' בפחות מס' ואם האיסור הוא דבר המעמיד וכה"ג עמ"ש לעיל ב[[חק יעקב/אורח חיים/תמב#טז|סי' תמ"ב ס"ק ט"ז]] באורך:

{{עוגןמ|נ}} '''ובפחות מס'.''' אבל רוב עכ"פ בעינן:

{{עוגןמ|נא}} '''בהשלכת הנאת האסור''' ומותר אף באכילה בנתערב לאחר פסח משא"כ בשנתערב קודם פסח דאסור באכילה מ"א וע"ל ר"ס תמ"ב:

{{עוגןמ|נב}} '''חמץ נוקשה''' ואם נתערב תוך הפסח עמ"ש לעיל ס"ק י"א וע"ל סי' תמ"ב:

{{עוגןמ|נג}} '''אינו אסור בהנא' אחר הפסח''' אבל באכיל' אסור אם הוא בעיניה כן הוא במוצא הדין שבב"י בשם הריב"ש סי' ג' להדי' ודלא כמו שכ' מסבר' דנפשיה דאף באכילה מותר אלא דלא נקט אכילה לפי שאינו ראוי לאכילה ולא עיין בשורש ומקור דין וע' בספרי תורת השלמי' שאלה ו' ע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}