עריכת הדף "חק יעקב/אורח חיים/תמו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''ויבערנו מיד.''' ויברך על ביעור חמץ כ"כ ה[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] וכ"כ לעיל [[מגן אברהם/אורח חיים/תלה#סוף|ס"ס תל"ה]] אע"ג דמדאורייתא כבר יצא בביטול מ"מ צריך לברך כמו בשאר מצות דרבנן ואף בנתחמץ תוך הפסח יש לברך ואפשר דאפי' בתערובת משהו דהוא ג"כ דרבנן יש לברך על ביעור אכן המ"א כ' דאין לברך על התערובת משהו ועמ"ש לעיל [[חק יעקב/אורח חיים/תלה#ה|סי' תל"ה סק"ה]]:

{{עוגןמ|ב}} '''ואם הוא י"ט.''' לכאורה משמע דדוקא בי"ט אסור לשורפו משא"כ בעי"ט מותר להצית בו את האור סמוך לחשיכה והיא דולקת והולכת בי"ט ול"ד לדעיל [[שולחן ערוך/אורח חיים/רנה|סי' רנ"ה]] דאסור להדליק עד שיצית האור ברובו דהתם מדליק כדי שיהנה ממנו כדי להתחמם וכיוצא בזה על כן חיישינן וגזרינן שמא יחתה משא"כ כאן אכן בתשו' הרשב"א סי' ע"א כ' דלמאן דאוסר לשרוף החמץ בי"ט אסור ג"כ להצית בו את האור מעי"ט והיא דולקת והולכת בי"ט וכדאיתא בירושלמי כן גבי שמן שריפה ובמדורת קדשים עכ"ל:

{{עוגןמ|ג}} '''יכפה עליו כלי.''' דעת הטור אפי' לא בטלו ג"כ אסור לבערו וכן נראה ממשמעות הרמב"ם [[רמב"ם/חמץ ומצה/ג|פ"ג מה' חמץ]] ולא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ונתבאר הרבה טעמים על זה עיין בכסף משנה שם ובמ"מ ובתשו' מהר"מ מלובלין [[שו"ת מהר"ם מלובלין/כ|סי' ך']] ואפי' טלטול לא התירו כגון להטיל אותו לים או לזרות לרוח אכן באמת דעת שאר גדולי פוסקים מבואר דדוקא בביטול דאינו עובר על בל יראה סגי בכפיית כלי אבל בלא ביטל אתי לאו דב"י ודחי עכ"פ טלטול דרבנן ואפי' לשרוף מותר דאמרינן גם כן מתוך שהותרה הבערה לצורר הותרה שלא לצורך כמ"ש הר"ן והר"ר יחיאל בטור ורש"י והגהות מיימוני והריב"ש בתשובה [[שו"ת הריב"ש/תא|סי' ת"א]] וסמ"ק והאגודה פ"ק דפסחים והכל בו סיים ומיירי שבטל קודם זמנו והרמב"ם ז"ל אוקמה כשלא בטל ואין הכל מודים לו עכ"ל וכן משמע קצת בסוגיא דש"ס פ"ק דפסחים [[בבלי/פסחים/ה/ב|דף ה' ע"ב]] גבי ש"מ לא אמרינן וסוגיא דתוס' שם דלא כפי' הכ"מ אליבא דרמב"ם יע"ש וכן יש לכאורה לדקדק מדברי רב עצמו דא' יכפה עליו כלי דאם איתא דמיירי אף בלא ביטלו א"כ הא דקאמר שם בש"ס אמר רבי יהודה אחר רב הבודק צריך שיבטל מ"ט גזירה שמא ימצא גלוסק' יפה ודעתיה עילוה וכו' ולמה לדחוקי כולי האי בטעמו דרב הלא בפשיטות יש לו' טעם דרב כשמעתייהו דדלמא ימצא בי"ט דאז אין יכול לשורפו ולא איצטריך לטעם דחוק דרש"י ותוס' יע"ש אלא ודאי דאף בי"ט מותר לשרפו אם לא ביטל וכ"כ הב"ח אבל הסכמת רוב האחרוני' כמשמעות הפסק בש"ע דאין לו שום תקנה אלא בכפיית כלי וכן נהג מ"ו חמי הגאון זצ"ל ואפי' ע"י אמירה לעכו"ם לזרוק לים ג"כ לא התיר וכן מסיק המ"א מ"מ היכי דנהג היתר נהוג ויש להם על מה שיסמכו כמ"ש שכן דעת גדולי פוסקים:

{{עוגןמ|ד}} '''שלא יוכל לטלטלן.''' וראוי ליזהר כל מורה הוראה ליחד חדר או תיבה מסוגרת (וכה"ג כ' בתשו' מהרי"ו [[שו"ת מהר"י וייל/קצג|סי' קצ"ג]] לענין חלה ע"ש) כדי כשיחמיץ איזה דבר לשואלו שיכול להשליכו שם מיד ולא יטלטל תו ובאמת ראיתי המנהג שאחר שהחמיץ להם מטלטלין אותו מבית הנשאל לבית השואל והוא איסור גמור ואולי מהאי טעמא אין נזהרין בזה באיסור טלטול לפי שע"פ רוב ההוראות הם רק חומרא בעלמא על כן נוהגין להקל ולטלטל כיון שע"פ הדין מותר באכילה או בהנאה בתיסור משהו לדעת קצת פוסקים לכך מטלטלין אותו חמץ מ"מ אין זה נכון דא"כ יטלטלו ג"כ לבערו מיד להטיל לים גם בב"ח משמע דהסבר' להיפך שכ' וז"ל ותבשיל שנמצא בו חטה אפילו בי"ט שני ישהנו עד ח"ה כיון שאינו חמץ גמור וע"ל סי' תמ"ז:

{{עוגןמ|ה}} '''ויש מי שאומר די"ט שני.''' כן כ' בב"י בשם א"ח ובט"ז כ' שזה גם כן דעת הרמב"ם [[רמב"ם/חמץ ומצה/ג|פ"ג]] שכ' וכופה עליו כלי עד מוצאי י"ט הראשון ומבערו משמע דמותר לבערו בי"ט שני ובאמת אין דבריו מוכרחים די"ל מ"ש מוצאי י"ט הראשון לאפוקי מוצאי י"ט אחרון של פסח קאי דלא תימא שאסור לשרפו בח"ה וכאשר נשמע מדעה זו הטור ושאר פוסקים וכן משמעות הטור דאין חילוק בין י"ט ראשון לשני שכ' וז"ל המוצא חמץ בביתו אם הוא בח"ה יוציאנו מיד משמע דדוקא בח"ה מה שאין כן ביום טוב שני יכפה עליו כלי וכ"כ בשכ"ג וזה נ"ל גם כן כוונת הטור במ"ש ואם הוא י"ט יש אומרים שיכפה עליו כלי עד הלילה שיוציאנו עכ"ל ומתמיה הב"י דלמה כתוב הטור בלשון יש אומרים הלא הדין פשוט בגמ' ע' בב"י שמדחיק לתרץ ולהכניס פלוגתא בדעת הטור שאין סובל כלל לשון הטור שהרי אח"כ נקט הטור פלוגתא זו להדי' ותרתי ל"ל. אכן לפי מ"ש ניחא דלכך נקט לשון יש אומרים משום י"ט שני דהיש אומרים סובר דימתין רק עד הלילה ומותר לשרוף בי"ט וכדעת א"ח לאפוקי מדעת הטור עצמו שכ' וסתם תחלה לאסור לזה אפשר גם כן דעת הש"ע שמתחלה סתם כלשון הטור ואח"כ כ' בשם יש מי שאומר בלשון יחיד וכן כ' גיסי הרב בסא"ז שכן נהג מ"ו חמי הגאון ז"ל וכן מסתבר מסתימות לשון הש"ס ושאר פוסקים דנקטו לשון י"ט סתם והכל בכלל דאין בין י"ט ראשון לשני כדלקמן סי' תצ"ו אכו בלא ביטול או כתחמץ תוך הפסח דאינו בכלל ביטול דאז לדעת הרבה פוסקים אף בי"ט ראשון מבערו וכמ"ש לעיל סק"ג עכ"פ אפשר לסמוך עליהם בי"ט שני וע"י טלטול לים או לרוח או לבית הכסא ואם אפשר יעשה ע"י עכו"ם ואפשר דגם הא"ח עצמו לא מיירי אלא בלא ביטל וכ"כ בשכ"ג:

{{עוגןמ|ו}} '''די"ט שני''' כ' הב"ח בסי' זה ובתשו' ס"ס קכ"ד אם נמצא תערובת חמץ בז' של פסח יבערנו מיד דאם ישהנו עד שיכנס יום אחרון יהיה מותר להשהותה ונמצא שאיסור חוזר להיתרו עכ"ל וגיסי הרב בסא"ז והמ"א דוחה טעם של הב"ח וע' במ"א שכ' טעם אחר ול"נ טעם הדבר פשוט כיון שחזר להיתרו כמבואר בסי' תס"ז א"כ הוי כרוצה בקיומו של איסור ביום הז' דאסור לגבי חמץ כמבואר לקמן ס"ס ת"ן על כן יבערו ע"י טלטול לזרות לרוח או לים וטוב לעשות ע"י עכו"ם אם אפשר כן נ"ל:

{{עוגןמ|ז}} '''דוחפו בקנה.''' ואסור ליגע בי דשמא יאכל ממנו כיון שאין החמץ שלו ואינו מבערו משא"כ בחמץ שרוצה לבערו מותר ליגע בו וכ' בתשו' הריב"ש סי' ת"א דאם נמצא חמץ ברשית הרבים פשיטא שלא יטלטלו דנמצא קונה בהגבהה והוי ליה חמץ שלי וקעבר על ב"י וב"י אפי' כדי שלא יוזק בו רבים לא יטלטלם ע"ש דבריו באריכות ולפ"ז אף בח"ה לא יטלטלו רק ישרוף במקומו אך אפשר כיון שמטלטל אותו כדי לשורפו מיד שפיר דמי ועיין בתוספת בפסחים דף ך"ט:

{{עוגןמ|ח}} '''דאסור לטלטלו.''' אף ע"י דחיפת קנה כמבואר לעיל סי' שי"א ס"ח:

{{עוגןמ|ט}} '''בי"ט ושבת.''' ומה"ט כשחל ע"פ בשבת הנותר אחר ה' שעות כופה עליו כלי אבל בשעה ה' שמותר בהנאה ומאכיל לחיה ולבהמה ולעוף מותר לטלטלו ג"כ כן משמעות הטור וכן מסיק הב"ח והמ"א:

{{עוגןמ|י}} '''דאזלינן בתר בתר'.''' אפי' משתכח בגומ' שאינה מכוסה בקרשים נמי שרי דמאן דבדיק בגומא נמי בדיק כ"כ המ"א:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}