עריכת הדף "חכמת אדם/סז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''דין חלב וחמאה וגבינה של אין יהודים''' {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/קטו|סי' קט"ו]]}}}}}}

{{אות סעיף|א}} החלב של אין יהודי אעפ"י שלא היה גזירה מוחלטת מן חז"ל כמו גבינה שגזרו עליה דאפי' ידוע בודאי שאין בו שום דבר איסור אעפ"כ גזרו עליה ולכן אין בה שום צד היתר אבל החלב לא נגזרה במנין לחלוטין אלא היכא שיש לחוש שמא ערבו חלב טמא אעפ"י שרחוק הדבר מאד לחוש שמא עירב בו חלב טמא מ"מ אסור דכל מה שגזרו חכמים אם יש במציאות אפילו רחוקה מ"מ אסור ולכן חלב שחלבו ואין ישראל רואה ל"ש חלבו לצרכו או לצורך ישראל אסרו חכמים ולכן לכתחל' צריך להיות ישראל בתחלת החליבה ויראה בכלי שחולבין בו שהוא נקי ואפילו אין דבר טמא בעדרו {{ממ|ש"ך סק"ה}} ואפי' בדיעבד אסור אם לא ראה תחלה בכלי והיה שם מתחלת החליבה לדעת כל האחרונים ואפי' אין בכל העיר דבר טמא לחלוב וה"ה אין יהודי שדר לבדו באכסני' ואין לו דבר טמא {{ממ|וע' בתשו' תשב"ץ חלק ד' סי' ל"ב וכפתור ופרח דף ך' והוא כ' בשם ספר העיתים דאם אין בכל אותה מדינה דבר טמא מותר וסיים ויש מחמירין וכיון שכל גדולי ראשונים ואחרונים אין א' שיזכיר היתר זה ש"מ דכלם קבלו עליהם כהיש מחמירין וא"כ הוא אצלנו ככל איסורין שקבלנו עלינו לפסוק כפוסק א' ואסור לשנות. וז"ל או"ה כלל מ"ח דין ד' כל עיר ועיר חייבים לנהוג כדעת הגדול הרב המנהיג הראשון שהיה באותו מקום מתחלה מאל השופט אשר יהיה בימים ההם כשאין ב"ד האחרון גדולים מהם בתורה ובמנין עכ"ל ולכן אין כאן מקים לדברי הפ"ח}} ועוד שהרי גם הם לא התירו רק אם אין בכל העיר דבר טמא): צריך לראות קודם החליבה בכלי שלא יהיה בו חלב וגם צריך לראות החליבה מתחלה ועד סוף או ביוצא ונכנס או בעומד בצד הרפת מבחוץ באופן שלא יחוש שמא הלך למקום אחר דכיון דאין דבר טמא בעדר או ברפת וא"כ אין כאן חשש אלא משום זיוף ולכן סגי בזה ואם לאו החלב אסור {{ממ|ט"ז וש"ך ופרי חדש ומנ"י}} ואפשר דבאין דבר טמא בעדרו אעפ"י שלא ראה מתחלה בכלי כיון שראה עכ"פ החליבה יש להתיר בשעת הדחק {{ממ|עיין מנ"י שהרי הפ"ח מתיר אם אין בכל העיר דבר טמא הראוי לחלב וגם התשב"ץ חלק ד' סימן ל"ב ואני מצאתי בכפתור ופרח דף ך' ואף דלא קיי"ל הכי כיון שעכ"פ ראה החליבה}} ולכתחלה נהגו להחמיר שלא יחלוב בכלי שאין יהודי חולבת בו שמא נשארו בו צחצוחי חלב ובדיעבד או על הדרך אין לחוש לזה:

{{אות סעיף|ב}} שפחות שחולבות הבהמה בבית ישראל או בדיר שלהם אם אין בית אין יהודי מפסיק בין בית ישראל להדיר ואין לחוש לדבר טמא מותר אפילו לכתחלה להניח אותן לחלוב אע"פ שאין שם ישראל כלל ואם בית אין יהודי מפסיק דינו כבבית אין יהודי. ואפי' קטן או קטנה בני ט' שנים מועילים דמרתת. בדיעבד אפילו לא ראה כלל מותר כיון שהם בהמות ישראל ודיר של ישראל {{ממ|ש"ך ס"ק י"ב ט"ז}}:

{{אות סעיף|ג}} הכותח של אין יהודים דהיינו שקורין שמאנט אם היא עבה יש אוסרין ויש מתירין שהרי חלב טמא אינו עומד ודומה לחמאה וקיל ממנה דהתם יש לחוש לחלב דביני אטפאי משא"כ בסמעטני עבה אין חשש בזה דבטל ברוב כמ"שכ הט"ז סי' קי"ב ס"ק ט' בשם דרישה וב"ח וכן הסכים הש"ך בנק"הכ והפ"ח מ"מ בסמעטני רכה שיש בו חלב הרבה אסור כמש"כ שם הש"ך: אבל אם הוא עדיין צלול ששותין בו קאווע אסור לכ"ע שהרי ידוע שיש בו חלב הרבה ואינו דומה לחמאה כלל {{ממ|עיין בסי' קי"ב סעיף י"ד בט"ז שם ובנק"הכ ובפ"ח שם}}:

{{אות סעיף|ד}} נ"ל דקטן חריף נאמן אפי' בן שש להעמידו אצל החליבה. לא מבעיא אם הוא יודע שאסור לישראל דאז מרתת אלא אפילו אם אינו יודע מנהג ישראל ול"ש מרתת אפ"ה נאמן {{ממ|דאין בו חשש אלא מדרבנן שמא יחליף כמש"כ הש"ך בסימן קי"ח ס"ק ח' ובדרבנן קטן נאמן ובסי' קכ"ז סעיף ג' ד': ואמרו לי שהגאון החסיד מוה' יאסקי אב"ד דק"ק פוזנא ז"ל לא סמך על קטן וצ"ע}}:

{{אות סעיף|ה}} חלב של אין יהודי אוסרת כלים שנתבשל' בהם כשאר איסור אעפ"י שאינו רק ספק שמא עירב בה דבר טמא ואוסר עד ס' {{ממ|ש"ך ס"ק י"ז}}: וה"ה גבינה שלהם ובהפ"מ אפשר יש לסמוך על או"ה דמתיר אפי' בגבינה שנתבשלה דבטל ברוב וא"כ עכ"פ בחלב דקיל מיניה יש לסמוך עליו אע"ג דבגבינה אסור עד ס' {{ממ|ע"ש בש"ך}}:

{{אות סעיף|ו}} חלב שנאסרה אינו מועיל אם יעשה אחר כך גבינות או חמאה ממנה אלא נשארת באיסורה. ודוקא בסתם חלב אבל אם ידוע שדעת האין יהודי לעשות גבינות מהחלב מיתר לישראל לעשות אח"כ ממנה גבינות ומ"מ אסור לאכול החלב כך {{ממ|ש"ך ס"ק י"ח}}:

{{אות סעיף|ז}} גבינות חמור מחלב דאעפ"י שידוע לנו בודאי שאין בה שום דבר איסור לא פלוג רבנן ואסרו כיון דיש מעמידין הגבינות בעור קיבה נבלה לכן אסרו הכל לכן הפורץ גדר ואוכל גבינות או חלב האסור פורץ גדר ועובר על דברי חכמי' ואפי' הישראל ראה החליב' ועשיות הגבינות אסור אם היה חלב של אין יהודי אם לא שהישראל יעשה מעשה דהיינו שישים הקיבה לתוך החלב אבל בחלב ישראל או שהישראל קנה סכום גבינות מן האין יהודי או ששכר ממנו הבהמות וא"כ הוא כחלב של ישראל ואז כיון שהישראל רואה החליבה והעשי' סגי דעל גבינותיהם גזרו ולא על גבינות ישראל שעשאן וכן נוהגין שאין יהודי' בבית ישראל עושים גבינות של ישראל {{ממ|עיין בש"ך ס"ק כ'}} {{ממ|אבל המנ"י כלל פ"א חולק על הש"ך ופסק כרמ"א דלעולם מותר כשראה החליבה ועשיית הגבינות אף בחלב של אין יהודי וכ"כ אמ"ו בנ"ב מ"ת חלק א"ח סי' ל"ז}} ואם לא היה שם בתחלת החליבה מותר בדיעבד כיון שחולב לעשות גבינות וחלב טמא אינו מעמיד ואפילו היה טמא בעדרו כיון דדעתו להקפיא ואם לא ראה החליבה כלל יש להתיר בהפ"מ דוקא {{ממ|ס"ק כ"ב}} ודוקא שקנה לעשות סכום גבינות או לפי משקל אבל אם קונה ממנו החלב במדה וש לחוש משום עירב חלב טמא ואסור {{ממ|ס"ק כ"ג}}:

{{אות סעיף|ח}} ישראל שעשה גבינות בבית אין יהודי וחתמם בחותם דפוס של עץ ושכח הדפוס בביתו אין חוששין שמא זייף וחתם אחרים באותו דפוס שירא שיחוש שהיהודי רגיל לעשות חותמו במקום מיוחד. ומ"מ במקום שאין הפ"מ יש להחמיר אא"כ הניחו מונח על הגבינות שעשה הישראל ססי' קי"ח):

{{אות סעיף|ט}} החמאה אעפ"י שיש פוסקים אומרים שדינו לגמרי כגבינה מ"מ אין מוחין במקום שנהגו בו היתר על פי הפוסקים המתירים ואומרים דבחמאה אין בו שום חשש שחלב טמא אינו עומד ועפי"ז נתפשט המנהג בכל אשכנז לאכלו בין חי ובין מבושל אבל במקום שנהגו בו איסור אסור לאכלו ואפי' ההולך ממקום שנהגו בו היתר למקום שנהגו בו איסור אפי' הביא עמו ממקומו אסור לאכול שם אפי' יש בו היכר דהוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אבל אם הולך למקום שנהגו בו היתר אע"ג דבשאר איסורין ההולך ממקום שנהגו בו איסור למקום שנהגו בו היתר צריך לנהוג כחומרא של מקומו אבל בחמאה מקילין דס"ל דהטעם של האוסרין הוא רק מחמת שחקרו שבמקומן אינם עושים בהכשר ובמקומות שנוהגין בו היתר הוא מטעם שחקרו שנעשה בענין שאין בו חשש {{ממ|ת"ח}} ולפי שמסיים מוטב שיהיה כו' ולכן נהגתי שלא לאכול חי רק מבושל וכדעת הרמב"ם דאף שיש לחוש שמא יש בו מעט חלב ע"י בישול יתבטל והולך לו ואין זה מבטל איסור לכתחלה דאפשר דאין כאן איסור כלל {{ממ|ש"ך}} אך בזמ"הז שמענו בבירור שמזייפין החמאה בשומן של חזיר באכסניא ולכן ראוי לכל בעל נפש שלא יאכל כי אם מהחמאה שמוכרין במקומות גדולים על השוק אבל לא מה שמוכרין בבתים חתי' חתי' {{ממ|ועיין בתשו' רמ"א סי' נ"ד ובמדינותינו נהגו איסור בחמאה וא"כ אין היתר אפי' ע"י בישול דדוקא במקו' שאין מנהג קבוע סמכינן על הרמב"ם דמתיר לבשל (ועיין בב"י ובת"ח}} (אבל הפ"ח כתב דאפי' במקום שנהגו איסור מותר לבשל:

{{אות סעיף|י}} החמאה אפי' במקום שנוהגין בה איסור אינה אוסרת הכלים שנתבשלה בם ולא תערובת שלה שאם נתערבה בהיתר בטלה ברוב:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}