עריכת הדף "חידושי רבנו חיים הלוי/פסולי המוקדשין/יד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''פי"ד ה"ב'''}}
'''אחד מן הפסולים לעבודה שקבל הדם או הוליך או זרק וחשב בשעת העבודה מחשבת מקום או מחשבת הזמן לא פסל במחשבתו לפי שאינו ראוי לעבודה, ואותו הדם שקבל או שזרק מקצתו ישפך לאמה, ואם נשאר דם הנפש יחזור הראוי לעבודה ויקבל במחשבה נכונה.''' עכ"ל. וצ"ע במה שפסק דאותו הדם שזרק ממנו מקצתו ישפך לאמה, ואם נשאר דם הנפש יחזור הכשר ויקבל, דממ"נ אם הויא זריקה לענין שיהא נעשה הדם הנשאר שירים או דחוי א"כ גם בנשאר דם הנפש אמאי יחזור ויקבל, ואם לא הויא זריקה א"כ גם אותו הדם שבכוס למה אינו ראוי לזריקה. ובאמת דסיום דברי הרמב"ם דאם נשאר דם הנפש יחזור הכשר ויקבל, היא גמ' מפורשת בזבחים דל"ד ובמעילה דף ה' דכל הפסולין חוץ מטמא אינן עושין שירים, וגם בטמא אם הזריקה היא גם במחשבת פסול, או שהיתה הזריקה גם שלא במקומו הא מבואר בזבחים דכ"ו דיחזור הכשר ויקבל, והיינו משום דלא חשיבא זריקה כלל, אבל הא מיהא צ"ע אמאי אותו הדם שזרק ממנו מקצת ישפך לאמה, כיון דלא חשיבא זריקה כלל, א"כ הא זה הדם עצמו עוד ראוי לזריקה. והנראה לומר בדעת הרמב"ם, דחלוק דין שירים מדין דחוי, דשירים עיקר דינם הוא דהזריקה היא שעושה את הדם הנשאר שירים, וחל על החפצא שם שירים, וכדחזינן דחייל עלייהו דין שפיכת יסוד, ודחויין עיקר דינם הוא דכיון דנתקיים זריקה בהקרבן ואין צורך בהן ממילא נעשין דחויין, ולא חל עליהן שום דין, וזהו טעמא דדם שבצואר דהוי דחוי, דחשוב לא נעשה בו זריקה, ורק דנעשה דחוי ממילא משום דאין בהקרבן עוד {{עוגן|סב א}}עבודת זריקה. אשר ע"כ אם מצינו גוונא שתהא זריקה בהדם עצמו, ולא נתקיימה זריקה בהקרבן, ובגוף הקרבן תוכל לחול עוד זריקה, הדר דינא דלענין שירים דעצם הזריקה עושה אותן שירים, די במה דאיכא זריקה בהדם, דהדם הנשאר הוי שירי זריקה וחייל עלי' שם שירים, וממילא דאינו ראוי לזריקה מפני חלות שם שירים שעליו, משא"כ בדם שבצואר דאין בו זריקה העושה אותו שירים, ורק דהוי דחוי ממילא משום דנתקיימה הזריקה בהקרבן, ואין צורך בהם, וא"כ היכא דלא נתקיימה זריקה בגוף הקרבן, ויוכל לחול בו עוד זריקה, ע"כ לא איכפת לן מה דנעשה זריקה בהדם, דמ"מ כל שהקרבן יש בו עוד דין זריקה, הרי הדם הנשאר ראוי הוא לזריקה ואין בו דין דיחוי. ועל כן סובר הרמב"ם דכן הוא הדין בכל הפסולין שזרקו ובטמא שזרק שלא במקומו או במחשבת פסול, דאע"ג דלא הויא זריקה בעצם הקרבן ואינה עושה דיחוי, אבל מ"מ בהדם עצמו יש בו דין זריקה, וממילא דהדם הנשאר בכוס זה יש בו דין שירים, ולא חזי עוד לזריקה, ועל כן שפיר מחלק הרמב"ם, דדם הנשאר בכוס זה ישפך לאמה, ושבצואר בהמה יחזור הכשר ויקבלנו, וכש"נ. ונראה דהכי הוא גם דוקיא דמתניתין דל"ב שם דתנן נתן את הניתנין למטה למעלן וכו' אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל, ש"מ דדם שבכוס זה מיהא לא חזי לזריקה, והרי שם איירי בזרקוהו פסולים, הרי להדיא כדעת הרמב"ם דלגבי הדם שבכוס זה מהניא זריקת הפסולין לאשוויי' שירים, וישפך לאמה, הואיל שנעשה ע"י פסולין לעבודה.

'''והנה''' בר"פ המזבח מקדש תנן ר"י אומר כל הראוי לאשים אם עלה לא ירד וכו' ר"ג אומר כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד וכו' אין בין דברי ר"ג לדברי ר"י אלא הדם והנסכים שרבן גמליאל אומר לא ירדו ור"י אומר ירדו, ועיין ברמב"ם פ"ג מה' פסוהמ"ק הי"ט שפסק דכ"ש מקדשין דם הפסול ליקרב לכתחלה, והיינו כר"ג דגם בדם אם עלה לא ירד, ולפי"ז נראה דגם בזריקת פסולים אם עלתה לא תרד, וכמבואר בזבחים דף ס"ט דבמליקת זר אם עלתה לא תרד, ופסק הכי הרמב"ם בפ"ג מה' פסוהמ"ק שם, וה"נ בזריקה דכוותה. וצ"ע מהא דפסק הרמב"ם בפ"ג מה' פסוהמ"ק ה"ז ז"ל או שקבלו הטמאים וזרקו את דמו הואיל וראויין בעבודת קרבן הבא בטומאה וכו' אעפ"י שכל אלו פסולים אם עלו לראש המזבח לא ירדו עכ"ל, הרי מבואר בלשון הרמב"ם דבכל הפסולים חוץ מטמא אם עלו ירדו. אכן נראה פשוט דעל הדם בעצמו באמת חל דין אם עלה לא ירד גם בכל הפסולים, וכדהבאנו מהא דבמליקת זר אם עלתה לא תרד, ודברי הרמב"ם שבה"ז שם קאי לענין האימורין, דהרי קי"ל דבנשפך דמה אם עלתה תרד, וא"כ היכא דזרקו פסול, אף דעל הדם בעצמו חל דין לחמו של מזבח להחשב זריקה ולא ירד, מ"מ כ"ז הוא לענין הדם עצמו, משא"כ לענין הקרבן חשוב דלא נתקיימה בו זריקה כלל, וע"כ לענין האימורין הוי דינם כמו נשפך הדם דירדו{{הערה|ובזה מבוארים דברי התוס' מנחות [[תוספות/מנחות/ו/ב#שהרי|דף ו: בד"ה שהרי]]{{צבע גופן|אפור|. גליון הגרי"ז}}}}, דדין נשפך תלוי אם הוי נשפך לענין הקרבן, ואם בהקרבן לא הי' זריקה לא אכפת לן מה דחל על הדם בעצמו דין לחמו של מזבח וקידוש מזבח, דמ"מ לגבי הקרבן הוי נשפך, וע"כ אם עלו האימורין ירדו, ורק בטמא דמקרי דנתקיימה זריקה בהקרבן, וכמו דחזינן דהדם הנשאר הוי דחוי, וע"כ הוי דינא דאם עלו האימורין לא ירדו, אבל הא מיהא דהדם בעצמו שנזרק לא ירד בכל הפסולין. ובהכי מתישבא קושית התוס' בזבחים דף ק"ח ז"ל וצריך לדקדק לר"י דאמר ביצא דמה אם עלה ירד הרי זורק מקצת דמים בחוץ דחייב אע"ג דאין קדש מקבלו, ולפי דברינו הרי ניחא, דהדם עצמו גם לר"י אם עלה לא ירד, ומשום דהוי פסול בקדש, ורק לענין האימורין הוא דסובר דכיון דיצא הדם ע"כ לא מועיל זריקתו להתירן והוי כנשפך דמו דירדו, ומשום דאע"ג דהדם לא ירד, מ"מ אין זה זריקה רק בהדם בעצמו ולא בעיקר הקרבן, וע"כ לא מהני הך דלא ירדו להיתר האימורין וכש"נ, ולפי"ז שפיר חייב על הזריקה בחוץ, כיון דהדם עצמו לא ירד בפנים והוי ראוי לפתח אה"מ. ולפי המבואר נראה, דהיינו טעמא דכל הפסולין שזרקו דחשיבא זריקה על הדם בעצמו, משום דאית בהו דינא דאם עלה לא ירד, וע"כ חשוב זה הדם מיהא נזרק, וממילא דיתר הדם חייל בי' דין שירים, ועל הקרבן הא נתבאר דלא מועיל הך דלא ירדו, וע"כ אינן עושין דחויין וכש"נ. ועיין בזבחים דף ל"ד דאיבעיא כוס פסול מהו שיעשה שירים, ופירש"י דהיינו יצא דמה, ופשיט דכוס פסול דומה לזרקו פסול, הרי דכולהו פסולי שוין בזה, והיינו כמש"כ דיסוד הך דינא הוא משום עעמא דלא ירדו, וע"כ כולהו שוין בזה, וכש"נ.

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:גליונות רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק]]</noinclude>