עריכת הדף "חידושי רבנו חיים הלוי/פסולי המוקדשין/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''הלכות פסולי המוקדשין'''}}{{ש}}'''פ"ב הט"ז'''}}
'''דם חטאת שהכניסו לכפר בו בפנים ולא כיפר אלא הוציאו ולא הזה ממנו בפנים כלום אם הכניסו בשוגג ה"ז כשר ומזה ממנו בחוץ שהרי לא כיפר בקדש ואם הכניסו במזיד פסול.''' עכ"ל. מבואר בדברי הרמב"ם דהא דמחלקינן בין שוגג למזיד הוא רק בנכנס לכפר אבל בכיפר בין בשוגג בין במזיד פסול, וצ"ע דהרי כל הך דינא דבשוגג כשר הוא דברי ר' יהודה, ור"י הא סובר דבהבאה לכפר אם לא כיפר אינו פסול כלל. כמבואר בזבחים דף פ"ג, וא"כ הרי מוכרח דבשוגג כשר אפילו בכיפר, וכן בזבחים דף ל"ו מבואר להדיא דדברי ר"י דבשוגג כשר במזיד פסול קאי בכיפר, וצ"ע דעת הרמב"ם שפסק דבכיפר אפילו בשוגג פסול, וצ"ע. והיה נראה לומר, דבאמת גם הרמב"ם סובר דבשוגג כשר אפילו בכיפר, והא דכתב הרמב"ם שהרי לא כיפר וכו', לא דהוי טעמא על הא דכשר בשוגג, כי אם דקאי על מה דסמיך לי' דמזה ממנו בחוץ, ע"ז הוא דקאמר הרמב"ם דהיינו דוקא בלא כיפר, אבל בכיפר הרי קי"ל לעיל בדף כ"ו דאם נתן את הניתנין בחוץ בפנים נתכפרו בעלים, דשלא במקומו כמקומו דמי, וא"כ הא נמצא דבזריקתו בפנים כבר נתקיימה עבודת זריקה, ושוב אינו חוזר ומזה ממנו בחוץ, ונ"מ בזה, דאם {{עוגן|סא א}}חוזר ומזה ממנו בחוץ א"כ הרי גם הבשר כשר, משא"כ בכיפר דנתקיימה בו זריקה בפנים, משום הך דינא דכמקומו דמי, א"כ הרי הבשר פסול, כמבואר בדף כ"ו שם דאף דכמקומו דמי מ"מ הבשר פסול, ועיין בתוס' בדף כ"ו שם שכתבו דהך דינא דכמקומו דמי ליתא בניתנין בחוץ שנתנן בפנים עיי"ש בדבריהם, אכן עיין ברמב"ם פ"ב מהל' פסוהמ"ק הל"י שכתב להדיא דגם בניתנין בחוץ שנתנן בפנים נתכפרו בעלים, ושפיר נוכל לומר כמש"כ, אבל אה"נ דגם הרמב"ם ס"ל דבשוגג כשר אפילו בכיפר. אלא דלשון הרמב"ם שכתב שהרי לא כיפר בקודש, משמע דקאי על הדין דלכפר בקודש האמור בקרא דוכל חטאת אשר יובא מדמה וגו', דאי משום הך דינא דכמקומו דמי הא אין הדבר תלוי בקודש כלל, א"ו דהוא זה טעמא על הא דכשר בשוגג, וא"כ הרי מבואר מזה להדיא דבכיפר פסול אפילו בשוגג מפסולא דחטאת שהובא דמה לפנים, וזה צ"ע מהסוגיות שהבאנו.

'''{{עוגן1|ונראה}}''' לומר, דהנה הטעם של הך דינא דמחלקינן בין שוגג למזיד, נראה דהוא משום, דבאמת הבאה לחוד אינה פוסלת כלל, ורק בהכניסו ע"מ לכפר הוא דמיפסלא, וכדכתיב בקרא אשר יובא וגו' לכפר בקודש, וכן הוא להדיא בזבחים דף פ"ב כל מידי דחשיב עלי' לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל, והיינו משום דעל היכל ליכא מחשבה לכפר, הרי להדיא דבעינן דוקא שההבאה תהא ע"מ לכפר בפנים, וע"כ אמרינן דכשהכניסו בשוגג לא מיקריא מחשבת כפרה, כיון דהויא מחשבה בטעות, והוי כנכנס בלא מחשבת כפרה דלא מיפסלא. ולפ"ז נראה, דהא דפסק הרמב"ם דבכיפר פסול גם בשוגג, טעמו הוא משום דסובר דהא דבשוגג בטלה מחשבתו היינו רק היכא דלא נתקיימה מחשבתו ולא כיפר ואין כאן רק מחשבת כפרה לבד, בזה: אמרינן דבשוגג בטלה מחשבתו, ואין כאן הובא לכפר, משא"כ היכא דבאמת כיפר, ונתקיימה מחשבתו שחשב לכפר גם בשוגג לא בטלה מחשבתו, ומצטרפים שניהם מה דחשב לכפר וכיפר לענין שיהא בכלל הובא לכפר, וזהו יסוד טעמו של הרמב"ם דבכיפר פסול אפילו אם הביא בשוגג. והנה בזבחים דף כ"ו תנן נתנו ע"ג הכבש וכו', ואת הניתנין בחוץ בפנים פסול ואין בו כרת, ובגמ' שם אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו דשלא במקומו כמקומו דמי, והנה נראה דזה אינו רק בזריקת מזבח, וכדילפינן לה שם מקרא דואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים, אבל בזריקת פרוכת ובין הבדים לא הוי כלל דינא' דמקומו דמי אשר לפ"ז נראה דגם בכיפר איכא חילוקא, והוא, דהלא לענין הדין של הובא לכפר דפסול הא איכלל בין שכיפר על מזבח הפנימי ובין שכיפר על הפרוכת ובין הבדים, וכדדרשינן בזבחים דף פ"ב שם דאל הקודש זה היכל פנימה זו לפני ולפנים, וכל הני מיקרו לכפר לענין דינא דהובא לכפר, ומשום דבעינן בזה רק מעשה כפרה, אכן לענין זה דבכיפר לא חייל עלי' הך דינא דשוגג, נראה דדוקא במזבח דכיפר באמת ע"כ שוב לא שייך בי' דין שוגג, ומשום דאע"ג דהויא בטעות אבל עכ"פ הא כיפר באמת, משא"כ בפרוכת ובין הבדים, כיון דלא אתרבו שלא במקומו לכפר, ואין שם כפרה באמת כלל, רק מעשה זריקה במחשבתו שחשב לכפר, ע"כ שוב הדר חייל בהו דין שוגג גם בכיפר, ואמרינן דכיון דהיה בטעות שוב אין זה לכפר. ולפ"ז הרי מיושבים היטב דברי הרמב"ם שפסק דבכיפר לא בעינן מזיד, ולא תקשי עליו מהא דמבואר בגמ' הך דינא דבשוגג כשר גם לר"י, ואע"ג דלדידי' הא בע"כ איירי בכיפר, דנימא דהא דבעינן דוקא מזיד לפסול היינו רק בזריקות שעל הפרוכת ובין הבדים, דלית בהו דינא דכמקומו דמי, ואין כאן כפרה, וע"כ שוב חייל בזה דין טעות לבטל מחשבתו, והרמב"ם דאיירי בסתמא בכל כפרות של פנים, ע"כ הוסיף טעמא שהרי לא כיפר בקודש, משום מזבח דאית בי' דינא דכמקומו דמי ומכפר שבזה פסול גם בשוגג, כיון דנתקיימה מחשבתו בזריקה המועלת לכפר, אי לאו משום הך פסולא דוכל חטאת אשר יובא מדמה וגו', דממילא לית בי' דין טעות, וכש"נ.

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>