עריכת הדף "
חידושי רבנו חיים הלוי/טומאת מת/ז
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> {{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''הלכות טומאת מת'''}}}} __TOC__ ==ד== {{מרכז|'''פ"ז ה"ד'''}} '''אין הקבר מטמא מכל סביביו עד שיהיה שם חלל טפח על טפח על רום טפח אפילו הגביה הבנין ע"ג חלל טפח עד לרקיע הכל טמא לפי שהכל כקבר, היתה טומאה רצוצה ולא הי' שם חלל טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וכו' זה כלל גדול בטומאת מת שכל דבר המטמא באהל מן המת אם הי' רצוץ וכו'. הרי הטומאה בוקעת וכו' ואינה מטמאה מן הצדדין וכו' ואם הי' מקום הטומאה חלול טפח על טפח וכו' הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביו.''' עכ"ל. ובהשגות ז"ל '''זה הענין שלש מדות יש בו שאם יש במקום הטומאה טפח מרובע אע"פ שהטומאה ממעטת החלל והרי הוא כטומאה רצוצה ובוקעת ועולה ומטמאה באהל כמו"כ מטמא כל סביביו במגע וזהו קבר סתום, ואם יש שם טפח פנוי חלל אינו מטמא באהל אבל מטמא כל סביביו במגע, ואם אין במקום הטומאה טפח מרובע זו היא טומאה רצוצה שבוקעת ועולה ומטמאה באהל ואינה מטמאה במגע מצדיה, וזו הרצוצה אם היא בכותל שבין שני בתים או במעזיבה שבין בית לעלי' רואין לאיזה צד היא יותר קרובה ובוקעת לאותו צד ומטמא כל מה שיש באותו אהל, ודברים הללו מתבררים מן המשנה מארונות דראב"צ דברכות ומבית שפרץ את פצימיו דב"ב דוק ותשכח.''' עכ"ל. וכן פסק בפכ"ה שם דכל שיש בו חלל טפח פנוי אינו מטמא באהל. והנה חלק הראב"ד בין טומאת מגע של קבר לטומאת אהלו, ביש בו חלל טפח פנוי, משום דהכי מוכח מהך דבית שפרץ את פצימיו בב"ב דף י"ב דמטמא כל סביביו, דקשה מזה על הסוגיא דברכות די"ט דאר"א בר צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים וכו'] דמפורש שם בסוגיא טעמא משום דרוב ארונות יש בהן חלל טפח, וקשה דהרי גם בבית איכא חלל טפח, אלא ודאי דבמגע מטמא בכל גווני, ובאהל אינו מטמא אלא בשאין שם חלל טפח פנוי, ועיין לקמן פי"ב ה"ו דהרמב"ם הוכיח מהך דארונות דראב"צ דארונות של עץ אין בהן דין קבר, ולטעמי' אזיל דס"ל דאדרבה כל טומאתו של קבר היא רק ביש בו חלל טע"ט פנוי, ובע"כ דארונות לא הויין קבר, אבל להראב"ד זהו גופי' טהרתן מה דיש בהן חלל טע"ט, ועיין בתוס' בב"ב דף ק' שתירצו דמיירי בארונות פתוחים, דאין מטמאין משום קבר כיון דאינן סתומין, ודינן ככל אהל דעלמא, דביש בו חלל טע"ט חוצץ בפני הטומאה, ובזה הרי דעת הרמב"ם והראב"ד שוה דמיירי בסתומין. והנה הראב"ד בפי"ב שם תירץ על הך דמדלגין היינו ע"ג ארונות, דטומאת קבר שוה לטומאת גולל ודופק, דתנן בהו בנזיר דף נ"ד דאין הנזיר מגלח עליהן וע"כ גם כהן אינו מוזהר עליו, וזה סותר לדברי הראב"ד דהכא בעיקר הדין שהוכיח הכא דאינו מטמא כלל, וצ"ע. ובעיקר דעת הראב"ד שכתב לחלק בטומאת קבר בין מגע לאהל צ"ע, דהרי מגע ואהל תרווייהו מחד {{עוגן|ע א}}קרא נפקי בנזיר דנ"ג, דדרשינן שם וכל אשר יגע על פני השדה זה המאהיל, [ועיין בראב"ד פ"ב מה' טו"מ שכתב דאשר יגע היא טומאת מגע על פני השדה היא טומאת אהל] או בקבר זה קבר סתום, הרי דתרווייהו טומאת מגע ואהל של קבר מחד קרא נפקי, וחד דינא להו, דקבר הוי אב הטומאה לטמא במגע ובאהל, ואיך מחלקינן בינייהו דבמגע מטמא בכל גווני ובאהל אינו מטמא אלא כשהטומאה ממעטת את החלל טפח. והנראה לומר בזה, דהנה מקור הך דינא דקבר דצריך שיהא בו פותח טפח הלא הוא באהלות פ"ז דתנן שם נפש אטומה הנוגע בה מן הצדדין טהור מפני שטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הנוגע בה מכל מקום טמא מפני שהיא כקבר סתום, הרי להדיא דדין טומאת קבר שמטמא מכל סביביו הוא דוקא ביש בו טע"ט, אכן קשה ע"ז מהא דאיתא בנזיר דנ"ג או בקבר זה קבר סתום דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, הרי דיסוד דין טומאת קבר הוא משום ההילכתא דט"ר בוקעת וכו', וא"כ הא צריכינן שתהא הטומאה שבתוכו רצוצה, דהיינו דוקא בפחות מפותח טפח, ואיך תנן הכא להיפוך דכל טומאתו של קבר היא דוקא ביש בו טע"ט, דלא הויא הטומאה רצוצה. והנראה מוכרח מזה, דהא דבעינן טע"ט ושם אהל בדין טומאת קבר, אין זה כלל מדין טע"ט ואהל של הבאת טומאה, כי אם דהוא דין בפ"ע מסויים בקבר דבעינן בו שם אהל טומאה, אבל לא אהל של הבאה. וכך הדין נותן מסברא, דהרי באמת ליכא בקבר שום צד הבאת טומאה, דאף שלא במקום המת ג"כ טומאתו היא מעצמותו מדין קבר האמור בתורה, וכיון דאין בו דין הבאת טומאה א"כ ממילא דגם דין אהל שבו ג"כ לאו אהל של הבאה הוא. אשר לפ"ז משנתינו דתנן דבעינן בקבר טע"ט אינה סותרת כלל להסוגיא דנזיר דטומאת קבר היא מההילכתא דרצוצה, ומשום דנראה, דאע"ג דבעלמא קי"ל דכל שהטומאה ממעטת את החלל טפח פקע דין אהל מיני', ואינו מביא ואינו חוצץ, משום דהו"ל טומאה רצוצה, מ"מ כ"ז הוא נענין דין אהל של הבאה וחציצה, בזה הוא דהוי דינא דרצוצה מבטלת דין אהל שבו, וממעטת שיעור טפח שבו, משא"כ לענין דין אהל טפח דבעינן בקבר, דטומאתו היא מעצמו, שהוא בעצמו הוי אב הטומאה בפ"ע מגזה"כ, אבל אין בזה שום דין הבאה, וכן דין אהלו אין בו דין אהל הבאה, רק דין אהל טומאה לחוד, לחלות עצם השם של קבר, בזה לא מצינו שהטומאה תמעט את השיעור אהל טפח שבו. וכך הסברא נותנת, דכיון דכל עיקר הך דינא שהטומאה ממעטת את השיעור טפח הוא משום ההילכתא דט"ר בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, וכמבואר בראב"ד פי"ב מטו"מ שם, א"כ לענין הבאה וחציצה דע"ז הוא דנאמרה ההילכתא דבוקעת שתופקע מינה דין הבאה וחציצה, ע"כ ממילא הוי דינה שהטומאה הרצוצה מפקעת גם את הדין אהל וממעטת את השיעור טפח שבו, משא"כ לענין טומאת קבר, דההילכתא דרצוצה בוקעת אינה סותרת כלל לדין טומאת קבר, ע"כ ממילא דאין הרצוצה סותרת כלל את שם האהל טומאה האמור בקבר, ואין הטומאה ממעטת את השיעור טפח שבו. ולפי המבואר בסוגיא דנזיר דאדרבה עיקר טומאת קבר היא בצירוף ההילכתא דבוקעת, א"כ ממילא דבעינן דוקא בקבר שתהא הטומאה שבו רצוצה, כדי שיהא בו דין בקיעה, ומ"מ אין זה סותר כלל למשנתינו דבעינן בקבר דין אהל טפח, דאה"נ דעצם האהל צריך שיהא בו טע"ט, ורק דהויא רצוצה במיעוט הך שיעורא ע"י הטומאה שבתוכו. והרי בדברי הראב"ד הא מבואר להדיא דקבר המטמא באהל הוא ביש בו טע"ט והטומאה ממעטתו, וכנראה מקור הדברים הם הסוגיא דנזיר עם המשנה, וכמש"כ. ולפ"ז הרי ניחא הא דמחלק הראב"ד בין טומאת מגע של קבר לטומאת אהלו, דבמגע מטמא בכל גווני אף בשיש שם חלל טע"ט פנוי, ובאהל אינו מטמא כי אם כשהטומאה ממעטת את החלל טע"ט, וכבר הקשינו דהלא תרווייהו חד דין טומאה נינהו, ומה"ת נחלק בינייהו, אכן לפמש"נ הרי ניחא, דבאמת גם לדעת הראב"ד לעולם שם קבר בי' בין שיש שם חלל טפח פנוי בין שהטומאה ממעטת את החלל טע"ט, והא דמצריך הראב"ד שהטומאה תמעט את החלל טע"ט ולא יהא שם חלל טע"ט פנוי, הוא משום הסוגיא דנזיר דדין קבר שמטמא הוא משום ההילכתא דטומאה רצוצה בוקעת, וא"כ הא צריכינן שתהא הטומאה שבתוכו רצוצה, דהוא דוקא בשאין שם חלל טע"ט פנוי, וא"כ הרי לא שייך זאת אלא לענין לטמא באהל, דשייך בזה טעמא דט"ר בוקעת, משא"כ לענין טומאת מגע, הרי לא שייך כלל טעמא דבקיעה, וטומאתו היא בלא בקיעה, וע"כ שפיר מטמא במגע בכל גווני, גם ביש שם חלל טע"ט פנוי, כיון דלעולם שם קבר בי'. '''{{עוגן1|והנה}}''' הרמב"ם הרי חולק בזה על הראב"ד, וכמו שפסק דכל דין טומאת קבר הוא רק בשיש שם חלל טע"ט פנוי, והיינו משום דס"ל דההילכתא דט"ר בוקעת סותרת גם לדין טומאת קבר, ואע"ג דטומאתו מחמת עצמו, אבל מ"מ כיון שהוא זה מחמת המת, ע"כ חיילא גם ע"ז ההילכתא דט"ר בוקעת דכל שהוא רצוץ אין בו רק בקיעת טומאה של המת עצמו ולא טומאות אחרות, וכמו שסיים בטעמא דבעינן בקבר חלל טע"ט פנוי וז"ל זה כלל גדול בטומאת מת שכל דבר המטמא באהל מן המת אם הי' רצוץ וכו' הרי הטומאה בוקעת וכו', וזהו להדיא כמש"כ. אכן קשה ע"ז מהסוגיא דנזיר שהבאנו, דאיתא שם דהא דקבר מטמא הוא משום דאמר מר ט"ר בוקעת, הרי דכל טומאת קבר היא ברצוצה, ולא בשיש שם חלל טע"ט פנוי, וצ"ל דהרמב"ם לא הי' גורס להך דאמר מר גבי קבר. ולפי הגירסא שלנו צ"ל לדעת הרמב"ם דס"ל דקבר שאני, דאף ביש שם חלל טע"ט פנוי, מ"מ חשיבא טומאתו לעולם רצוצה, ויש בה דין בקיעה. ואין בזה חידוש, דכיון דמבואר בסוגיא דהא דקבר מטמא באהל הוא משום דט"ר בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, א"כ ממילא דזהו יסוד גזה"כ של קבר שטומאתו תהא בה דין רצוצה ודין בקיעה, ע"כ ממילא דלעולם הויא טומאת קבר טומאה רצוצה, ואף ביש בו חלל טע"ט פנוי, ולעולם דין בקיעה בי'. אלא דהא מיהא קשה לדעת הרמב"ם שפסק דהיכא דהטומאה ממעטת את החלל טפח אינו מטמא כלל משום קבר, וכתב הטעם בזה משום דכל שהוא רצוץ הרי הטומאה בוקעת וכו' ואינה מטמאה מן הצדדין, דמבואר מזה דטומאה רצוצה שבוקעת סותרת ומבטלת לדין קבר, והא לפי הסוגיא דנזיר הא נמצא דאדרבה כל דין טומאת קבר הוא משום ההילכתא דט"ר בוקעת, הרי דלא סתרי כלל אהדדי. אכן נראה, דתרי דינים נינהו, דבאמת הא דמייתי הגמ' טעמא דאמר מר ט"ר בוקעת ועולה בוקעת ויורדת גבי קבר, הרי זה לא נאמר רק על דין שהקבר מטמא מכל סביביו וע"ג, ע"ז הוא דקאמרה הסוגיא דהוא מדין בקיעה דרצוצה, אבל בעיקר דין קבר בטומאת עצמו שהוא בעצמו הוי אב הטומאה כל תוכו בין במקום המת בין שלא במקום המת וגגו וכתליו, הרי זה לא שייך כלל לההילכתא דט"ר בוקעת, וטומאתו היא רק מגזה"כ דאו בקבר, וא"כ הרי שפיר י"ל דבעיקר חלות שם ודין קבר אמרינן דההילכתא דט"ר בוקעת סותרת לזה, ומשום דבההילכתא נאמר שלא תהא מהטומאה הרצוצה שום טומאה אחרת וטומאת צדדין כלל, ורק שהמת עצמו מטמא כנגדו, אשר בזה נכלל שלא תחול ברצוצה גם טומאת קבר, אבל אה"נ דלאחר שחלה בי' דין טומאת קבר, ונעשה אב הטומאה של קבר, שפיר אמרינן דהא דקבר מטמא מכל סביביו וע"ג {{עוגן|ע ב}}הוא מדין בקיעה דרצוצה, אשר על כן ממילא קם דינא דהיכא דהטומאה והמת ממעט את החלל טפח אז היא טומאה רצוצה דפקע מינה דין קבר לגמרי, וכש"נ דההילכתא דט"ר בוקעת נאמרה דכל שהיא רצוצה לא יהא בה שום טומאה רק הבקיעה שמעצם המת, משא"כ בשיש שם חלל טע"ט פנוי, דחייל בי' דין קבר, וזהו קבר האמור בתורה שהוא אב הטומאה לטמא באהל, אז שפיר אמרינן דהגזה"כ הוא שיחול בטומאתו דין רצוצה ודין בקיעה לטמא באהל ע"ג ומכל סביביו, ומיושבים היטב דברי הרמב"ם והסוגיא דנזיר. ויסוד פלוגתת הרמב"ם והראב"ד היא, דהראב"ד סובר דהא דתנן דבקבר בעינן טע"ט הוא דין בפ"ע דבעינן בי' שם אהל טומאה, אבל אה"נ דאין דין רצוצה סותר לחלות דין קבר וע"כ מפרש להסוגיא דנזיר כפשטה דלעולם אין קבר מטמא באהל רק כשהטומאה ממעטת את החלל טפח, ודעת הרמב"ם היא דכל יסוד דין שיעור טפח האמור בקבר הוא משום דבלא"ה הויא רצוצה דמבטלת שם קבר, וע"כ ממילא דחלל טפח פנוי בעינן בקבר, והסוגיא דנזיר היא משום דלאחר שחייל בי' דין קבר הוי דינו דטומאתו חשיבא רצוצה, ומטמא באהל ע"ג ומכל סביביו מדין בקיעה דרצוצה, וכש"נ. '''{{עוגן|והנה2|והנה}}''' התוס' בנזיר שם הקשו על הא דמייתי הגמ' על טומאת קבר הך דאמר מר ט"ר בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, והא טומאת קבר לא הויא מדין רצוצה דהרי קבר מטמא אף שלא כנגד הטומאה. ונראה לומר בזה, דדין רצוצה אתרווייהו חיילא, בין על טומאת המת ובין על טומאת הקבר, ובתרווייהו איתא לדין בקיעה, וע"כ טמא כל מה שכנגד הקבר משום ההילכתא דט"ר בוקעת שהיא בכל הקבר כולו. ואע"ג דלא שייך דין רצוצה רק בעצם הטומאה ולא בטומאת הבאה, וכדכתב הרמב"ם בפי"ט מה' טו"מ ה"א גבי כוורת וז"ל היתה הטומאה בתוכה הכל טמא וכו' וכל שתחתי' כנגד הטומאה, הרי דתחתי' אינו טמא רק כנגד הטומאה לבד ולא כנגד שאר תוך הכוורת, והיינו משום דכנגד הטומאה דהויא רצוצה ע"כ בוקעת גם למטה שאין שם חלל טפח, משא"כ כנגד שאר תוך הכוורת דהויא רק טומאת הבאה ע"כ לא חייל בה דין רצוצה ואינה בוקעת למטה, הרי מבואר בזה דבטומאה שבאה ע"י הבאה לא שייך רצוצה, מ"מ גבי קבר שפיר חייל דין רצוצה על כל תוכו אף שלא כנגד הטומאה, משום דטומאת קבר חשיבא עצם הטומאה ולא טומאת הבאה, או דנימא דטומאת קבר הויא כולה חדא טומאה עם המת ביחד, וע"כ אלימא טומאת קבר למיחל על כולי' דין רצוצה שבוקעת, ומיושבת היטב קושית התוס', וכש"נ. אלא דצ"ע, דמ"מ הרי מהא דמטמא אף שלא כנגד הטומאה, הרי חזינן דקבר יש בו דין טומאה בפ"ע גם בלא דינא דרצוצה, דנהי דאחרי שחייל בי' דין קבר שוב הוי קבר רצוץ ומטמא, אבל עיקר טומאתו לכתחילה בתוכו גם בצדדיו שלא כנגד המת הא הויא מדין קבר בלא בקיעה, ובע"כ דטומאת קבר הוי גזה"כ בפ"ע אף בלא דין רצוצה, וא"כ הא קשה למה מביאה הגמ' להך דטומאה רצוצה בוקעת גבי קבר, ולמה לא סגי בעיקר דין קבר לבד שמטמא באהל, וגם צ"ע דאמאי לא תהא טומאת אהלו של קבר כטומאת מגעו, שמטמא מבחוץ אף בלא טעמא דבקיעה, וצ"ע. ונראה לומר, דהנה בסנהדרין דף מ"ז איתא קבר הנמצא מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה, וברמב"ם פ"ח מטו"מ הל"ה ז"ל וקבר הידוע אסור לפנותו ואם פנהו מקומו טהור עכ"ל, והיינו משום דכיון דנפנה המת מתוכו שוב לא הוי קבר ופקע מיני' טומאת קבר שלו. אלא דיש להסתפק בעוד המת בתוכו ומטמא, וטומאת קבר הא הויא גזה"כ ואב הטומאה בפ"ע מקרא דאו בקבר, אם נימא דטומאתו הוא הקבר בלבד, והמת והטומאה שלו אינו מועיל רק לענין שיחול עליו שם קבר. אבל הטומאה של קבר הוא רק הקבר בלבד, וגם בלא המת מטמא, או דנימא דזה שהוא הקבר עם המת ביחד זהו עיקר הטומאה של קבר, ומטמא כולו אף שלא כנגד המת מדין טומאת קבר, וכן הוא הגזה"כ של קבר דכולי' עם המת ביחד הוא עיקר הטומאה והאב של קבר, אבל הקבר בלבדו בלא צירוף המת והטומאה שבו אין זה אב הטומאה של קבר ואין בו טומאת קבר. ונראה דהכי מוכח מהא דפסק הרמב"ם בפ"ג מה' אבל הל"ב ז"ל וכן אם נגע הכהן בקבר לוקה, אבל נוגע הוא בבגדים שנגעו במת אע"פ שמיטמא בהן טומאת שבעה עכ"ל, והיינו משום דאזהרת כהנים נאמרה רק על טומאות הפורשות מן המת עצמו, ומ"מ הרי פסק דבנטמא בקבר לוקה, ובע"כ דהאב הטומאה של קבר הוא כמו שהוא עם המת ביחד, וע"כ כהן לוקה על טומאתו. והכי מבואר מדברי הרמב"ם בפ"ו מה' נזירות הל"ח ז"ל מי שנדר והוא בבית הקברות נזירות חלה עליו ואפילו שהה שם כמה ימים אין עולין לו ולוקה על שהייתו שם וכו' אינו מגלח שערו כשיצא משם ואם נטמא שם בביה"ק באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח עליהן אינו מגלח ואינו מביא קרבן טומאה עכ"ל, הרי דפסק דבקבר אע"פ שאינו מגלח עליו מ"מ לוקה על טומאה זו, וגם מעכבתו מלחול עליו נזירות טהרה, והוא כמו שפסק בפ"ה שם הט"ו ז"ל נזיר שנטמא למת טומאת שבעה בין בטומאות שהוא מגלח עליהן כמו שיתבאר בין בטומאות שאינו מגלח עליהן ה"ז לוקה עכ"ל, וע"כ לוקה על טומאת קבר ואע"פ שאינו מגלח עלי', אבל הא מיהא נראה דגם לענין מלקות בעינן טומאת המת עצמו, דהא עיקר אזהרת נזיר היא מקרא דלא יטמא להם במותם ומקרא דעל נפשות מת לא יבא, הרי דעיקר אזהרת נזיר היא שלא יטמא במת עצמו, ומ"מ הרי פסק הרמב"ם דלקי על טומאת קבר, הרי דעיקר טומאת קבר היא כמו שהוא עם המת ביחד. וכן הוא מוכח גם מהא דמבואר בדברי הרמב"ם שהבאנו דבנטמא בקבר אף שאינו מגלח אבל מ"מ אין אותן הימים עולין לו למנין הנזירות, ובנטמא בכלים שנגעו במת הלא מבואר בנזיר דף נ"ד דימי טומאתו עולין גם למנין הנזירות, וכן פסק הרמב"ם בפ"ז שם ה"ח, אלא ודאי דקבר שאני דטומאתו היא כמו שהוא עם המת ביחד, ואע"ג דקבר הוי אב הטומאה בפ"ע מגזה"כ דאו בקבר, אבל מ"מ זה שהוא עם המת ביחד זהו הקבר שבקרא, וע"כ נזיר וכהן לוקין עליו ואין ימי טומאתו עולין למנין הנזירות. ולפ"ז נראה, דזהו דמייתי הגמ' הכא הך דטומאה רצוצה בוקעת וכו', דנראה דאע"ג דקבר הוי גוף הטומאה, אבל מ"מ כיון דטומאתו היא מה שהוא עם המת ביחד, ממילא שייך בי' חציצה לאשוויי' קבר בלא מת דאז יהי' טהור, וע"כ הקבר גופי' צריך להיות אהל החוצץ על כל תוכו, ולא יטמא מבחוץ משום דהוי קבר בלא מת. ונראה עוד, דמלבד דחיילא חציצה על טומאת המת שבתוך הקבר, עוד חייל גם דין חציצה על טומאת הקבר עצמו כמו שהוא בגגו וכתליו, דכיון דטומאתו היא מה שעשוי לתוכו, וכדחזינן דמצטרף המת וכל תוכו עם הבנין יחד להיות אב הטומאה, וכל שעשוי לתוכו והטומאה שלו הויא בצירוף תוכו חשוב אהל גם על עצמו לחוץ בפני טומאתו הבאה לו מתוכו שלא יטמא מבחוץ. וע"כ זהו דמייתי הגמ' הך דט"ר בוקעת, כיון דמצד הדין הי' הקבר חוצץ על טומאתו והמת שבו, ורק משום ההילכתא דט"ר בוקעת הוא דמטמא. והרי יסוד דברי הראב"ד הוא מהא דאיתא בברכות דארונות שיש בהן חלל טפח אין בהן טומאה מבחוץ מד"ת, וכמבואר בדברי הראב"ד בעצמו, ושם הא מבואר להדיא טעמא דאהל טפח חוצץ, הרי להדיא דהקבר בעצמו הוי אהל לחוץ על טומאתו, ומיושבת היטב הסוגיא דנזיר כמש"כ. [והנה לדעת הרמב"ם דקבר הוא ביש בו חלל טע"ט פנוי, הרי מיושב היטב הא דצריכינן לטעמא {{עוגן|עא א}}דבקיעה, כיון דבלא"ה הא יש שם אהל חוצץ, אכן לדעת הראב"ד דדין קבר הוא בשהטומאה ממעטת את החלל טפח, וא"כ הרי אכתי צ"ע למה מייתי הגמ' טעמא דט"ר בוקעת, והרי בלא"ה ליכא אהל החוצץ, דהרי הטומאה ממעטת את השיעור טפח. אכן מלבד דגם בלא אהל כלל מ"מ כל טומאה טמונה צריכינן לטעמא דבקיעה, וכמבואר בחולין דף קכ"ה, אלא דאפילו אם נימא דבקבר באין שם אהל טפח לא מקריא טמונה כלל, כיון דהקבר עצמו מצטרף להיות אב הטומאה, מ"מ ניחא דעת הראב"ד, לפי המבואר בדברי הראב"ד בפי"ב מטו"מ הל"א דהא דהטומאה ממעטת את השיעור טפח הוא ג"כ משום ההילכתא דבקיעה, א"כ הרי עכ"פ צריכינן לטעמא דבקיעה, כיון דבלא"ה הא יש כאן אהל טפח גם לדעת הראב"ד]. ולפ"ז הא שפיר חלוקה טומאת מגע של קבר מטומאת אהלו, כיון דכל הטעם דאינו מטמא באהל כשיש שם חלל טע"ט פנוי הוא משום דהאהל של קבר חוצץ בפני טומאתו שבתוכו, וא"כ כ"ז הוא בטומאת אהל, משא"כ בטומאת מגע הרי לא שייך כלל ענין חציצה, ולא נאמר דין חציצה כלל בטומאת מגע, וע"כ זהו שמחלק הראב"ד, דלטומאת אהל בעינן דוקא שהטומאה תמעט את החלל טע"ט, כי היכי דתהוי טומאה רצוצה, ולא יהא דין חציצה בפני הטומאה שבתוכו, משא"כ בטומאת מגע, נהי דבטומאת מגע של גגו וכתליו מצטרף בזה גם טומאת המת שבתוכו, אבל מ"מ כיון דדין חציצה מיהא לית בה ע"כ שפיר מטמא בכל גווני. '''{{עוגן|והנה3|והנה}}''' לקמן בפכ"ה הל"א כתב הרמב"ם ז"ל עמוד העומד בתוך הבית וטומאה רצוצה תחתיו וכו' ואם יש במקום הטומאה טע"ט על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביו והבית כולו טמא שהרי האהיל על הקבר עכ"ל, ובהשגות שם ז"ל זה אינו אלא בשאין שם חלל טפח פנוי אבל יש שם חלל טפח פנוי אינו מטמא באהל וי"ל שמטמא כל סביביו ויש דברים מסייעים לזה מ"מ בשיש שם טפח פנוי אינו מטמא באהל וכו' עכ"ל, והנה דברי הראב"ד שכתב וי"ל שמטמא כל סביביו יש לפרשם בתרי גווני, או דר"ל שמטמא כל סביביו במגע, וכשיטתו הכא בפ"ז שהבאנו דבמגע מטמא אף ביש שם חלל טפח פנוי, או דר"ל דהבית כולו טמא משום סוף טומאה לצאת, ורק דטומאת אהל לית בי', וכאשר כן מבואר בתוס' בב"ב דף י"ב בהך דבית שפרץ את פצימיו, דהא דמטמא כל סביביו הוא משום סוף טומאה לצאת, וזהו גם כוונת הראב"ד. אלא דנראה מלשון הראב"ד שכתב זאת בלשון וי"ל, ואי משום סוף טומאה לצאת הא הויא זאת טומאה ודאית, אלא ודאי נראה דכוונת הראב"ד היא שמטמא כל סביביו במגע, וע"כ כתב זאת בלשון וי"ל, ומשום דמהך דבית שפרץ את פצימיו דמטמא כל סביביו אכתי לא מכרעא מילתא אם הוא משום דבמגע מטמא גם ביש בו חלל טע"ט פנוי או משום סוף טומאה לצאת וכמבואר בתוס', וע"כ כתב זאת בלשון וי"ל. והרי זה סותר לדברינו שכתבנו בדעת הראב"ד, דטעמא דבעינן שלא יהי' שם חלל טע"ט פנוי הוא משום שלא יהא חשוב אהל החוצץ, ולפום הך טעמא הרי לכאורה ודאי דהוא רק לענין לטמא באהל, דשייכא בי' חציצת אהל, ולא לענין מגע, ומדחזינן בדעת הראב"ד די"ל דביש בו חלל טע"ט פנוי גם במגע אינו מטמא, ש"מ דטעמו הוא טעמא אחרינא ודלא כמש"כ. אכן נראה, דבקבר מלבד שמועיל בי' דין חציצת אהל על תוכו על טומאתו מלטמא בחוץ, עוד חייל בי' דין חציצת אהל גם להפקיע מהצד שלחוץ עצם דין קבר, דכיון דעיקר דין קבר שבגגו וכתליו הוא עי"ז שעשוי לתוכו, א"כ ממילא דהצד הפנימי שבו חוצץ על צד החיצון ומפקיעו מכלל תורת קבר. אשר לפי"ז הרי מיושבים היטב דברי הראב"ד, בהא דמבואר בדבריו דיוכל להיות דביש בו חלל טע"ט אינו מטמא כל סביביו אף במגע, דכיון דחציצה זו של צד הפנימי מועלת לחצוץ בפני צד החיצון להפקיע מיני' עיקר דין קבר, א"כ הרי ממילא שייכא חציצה זו גם לענין טומאת מגע שלא יטמא מבחוץ, כיון דחשוב אינו נוגע בקבר כלל, דהא פקע מיני' דין קבר מבחוץ, וע"כ כתב להך שמטמא כל סביביו במגע רק בלשון וי"ל. והנה מסקנת דעת הראב"ד הרי היא, דבמגע מטמא בכל גווני אף ביש בו חלל טע"ט פנוי, וס"ל דלא שייך דין הפקעת קבר גם בצד חוץ, אבל מ"מ דין חציצה בפני הטומאה אית בי', וע"כ זהו טעמו של הראב"ד דס"ל דביש בו חלל טע"ט פנוי אינו מטמא באהל, וזהו ג"כ טעמא דהסוגיא דצריכינן לההילכתא דט"ר בוקעת, ומיושבים היטב דברינו בדעת הראב"ד, וכמש"כ. '''{{עוגן|והנה4|והנה}}''' לדעת הרמב"ם שסובר דקבר הוא ביש שם חלל טפח פנוי, אלא דגם בזה יש ההילכתא דבקיעה, משום דכן הוא גזה"כ של קבר דטומאתו חשובה רצוצה, וכמבואר בהסוגיא דנזיר שהבאנו, צ"ע אם זה הגזה"כ דחשוב טומאה רצוצה הוא משום דין טומאת קבר, ולענין טומאת קבר הוא דחשוב רצוצה, אבל אם באנו לדון על טומאת המת עצמו לא הויא רצוצה, ואין בה דין רצוצה כלל, כיון דיש שם חלל טע"ט והויא תחת אהל, או דנימא דהגזה"כ הוא על טומאת המת עצמו ג"כ, דכל שהוא בקבר סתום הויא רצוצה, וממילא דכל שהוא כנגד המת עצמו אית בי' טומאה דמת עצמו, כיון דחשובה טומאתו רצוצה, ורק שלא כנגד המת שם הוא דטומאתו היא רק מחמת קבר ולא מחמת עצמו של מת, כיון דאין שם מת, אבל כנגד המת חשיבא טומאה הבאה ממת עצמו, כיון דדין רצוצה בה. אכן זה מבואר מהא דפסק הרמב"ם בפ"ו מה' נזירות דנזיר שנטמא בבית הקברות אינו מגלח משום דאין הנזיר מגלח על טומאת קבר, ואם נימא דכנגד המת יש בו דין רצוצה של עצמו של מת, א"כ אמאי אינו מגלח, אלא ודאי דגם דין רצוצה שבו הוא ג"כ רק מדין טומאת קבר, ולהכי הוא דאין הנזיר מגלח עלי'. ונראה דהראב"ד חולק גם בזה, וס"ל דאם אך הי' גזה"כ שיחול דין טומאה רצוצה בקבר סתום, א"כ לא שייך כלל לומר דזה יהא מדין טומאת קבר, דההילכתא דרצוצה על כל דבר ודבר כמו שהוא בעצמותו, והרצוצה שכנגד המת מיקריא טומאת מת עצמו, והרצוצה שבצדדין שלא כנגד המת חשיבא טומאת קבר, אבל דנימא דגם רצוצה זו שהיא כנגד המת יהא דין בקיעתה ודין רצוצה שבה מדין טומאת קבר ולא מדין טומאת מת עצמו, ס"ל להראב"ד דזה לא אמרינן, כ"א דאם אך חלה שם רצוצה על המת, ממילא חשיבא טומאת מת עצמו ולא טומאת קבר, ואע"ג דיש שם חלל טפח, מ"מ כל שהוא בכלל בקיעה דרצוצה חשוב טומאת מת עצמו, ונזיר מגלח עלי'. ולפ"ז הרי מיושב היטב סתירת דברי הראב"ד שהבאנו, דבפי"ב כתב דטעמא דמדלגין היו ע"ג ארונות הוא משום דאין הכהנים מוזהרין על טומאת קבר, כיון דאין הנזיר מגלח עלי', וכבר הקשינו ע"ז דא"כ איך מוכיח בפ"ז שם מהך דמדלגין דביש בו חלל טע"ט פנוי אינו מטמא באהל, והא אף אם יש בו טומאת אהל ג"כ אין הכהן מוזהר עליו, אכן לפי"ז ניחא, דמ"מ הא זה מיהא שפיר מוכח דדין בקיעה דרצוצה מיהא ליתא ביש בו חלל טפח, וכדחזינן דאין הכהן מוזהר עליו, וא"כ ממילא דלית בי' טומאת אהל כלל, וכמבואר בהסוגיא דנזיר דכל טומאת אהל של קבר היא רק מההילכתא דבוקעת, ובע"כ דביש בו חלל טע"ט אינו מטמא רק במגע ולא באהל. והא דהוצרך הראב"ד בפי"ב לטעמא דאין כהן מוזהר על טומאת קבר, הוא משום דבהך דמדלגין היתה גם טומאת מגע של קבר, דזה איתא גם ביש בו חלל טע"ט, וע"ז הוא דכתב טעמא דאין הכהן מוזהר עליו, דזה פשיטא דכיון דלית בי' ההילכתא דרצוצה, והאהל חוצץ בין המת {{עוגן|עא ב}}למבחוץ, א"כ ודאי דטומאת מגעו שמבחוץ היא רק טומאת קבר ולא טומאת המת עצמו, ואע"ג דטומאתו היא עם המת ביחד, מ"מ טומאתו מדין קבר היא דבאה, ואין הנזיר מגלח עלי', וע"כ אין הכהן מוזהר עלי', ומיושבים היטב דברי הראב"ד וכש"נ. ==ז== {{מרכז|'''פ"ז הל"ז'''}} '''טומאה שהיא רצוצה בכותל וסמך סוכה לכותל הסוכה טמאה שהרי נעשה הכותל צד מצדי האהל ואע"פ שהצדדין טהורים לנוגע אילו לא הי' עליהן אהל אבל משנעשה עליהן אהל האהל כולו טמא שהרי הטומאה בתוכו.''' עכ"ל. ובהשגות ז"ל '''אין דרך המשנה כדבריו דתנן פ"ז נפש אטומה הנוגע מן הצדדין טהור מפני שטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, אם היה מקום הטומאה טפח על טפח הנוגע בה מכל מקום טמא מפני שהוא כקבר סתום, סמך לה סוכות טמאות ור"י מטהר, הנה שאין הסוכה טמאה אלא שיש במקום הטומאה טפח על טפח שנעשית הסוכה דופן הקבר ומטמאה במגע מכל סביביה ולא באהל אלא א"כ הקבר פתוח אליה וכו' אבל בנפש אטומה כיון שהנוגע בנפש מן הצדדין טהור אף הסוכה הסמוכה לה טהורה במגעה ובאהלה מתוכה וכו' שאם אין קבר אין גולל ונפש אטומה אינה קבר וכו'.''' עכ"ל. והרמב"ם מפרש דהא דסמך לה סוכות טמאות דתנן במתני' קאי על נפש אטומה, ומשום דכיון דסמך לה סוכות ונעשית אהל ממילא פקע מינה דין רצוצה, והטומאה מתפשטת לכל האהל, וכדתנן בפ"ו דאהלות כותל שהוא לאויר והטומאה בתוכו מחציו ולפנים הבית טמא וכו', הרי דטומאה הבלועה בכותל חשובה כמו בתוך האהל, וה"נ דכוותה בסמך לה סוכות דנעשה הנפש אחת מן הכתלים המשמשים את הסוכה הטומאה מתפשטת בתוך הסוכה שהיא אהל שלה. ולא חלק הרמב"ם בין מחצי' ולפנים למחצי' ולחוץ, משום דדעת הרמב"ם דדוקא בסמך התקרה לצד הכותל אז הוא דנידון בדין מחציו ולפנים ומחציו לחוץ, משא"כ אם התקרה מונחת על הכותל אז כל הכותל שייך להאהל, וכמבואר כן בלשון הרמב"ם בפכ"ד מטומאת מת שכתב שם ז"ל כותל שהוא לאויר וגג הבית סמוך לכותל ואינו מורכב על הכותל וכו' מחציו ולפנים הבית טמא וכו' עכ"ל, הרי מבואר להדיא דאם היה מורכב על הכותל אין בו דין דמחציו ולפנים ומחציו ולחוץ, אלא דכל הכותל שייך להאהל, ומפרש הרמב"ם דהך דסמך לה סוכות איירי בשהתקרה מורכבת על הכותל, ולכן לא הזכיר החילוק דבין מחציו ולפנים למחציו ולחוץ. ודעת הראב"ד צ"ע, במש"כ דנפש אטומה שאין בה פותח טפח כל הסוכה טהורה בין במגעה בין באהלה מתוכה, ומ"ש מכותל המשמש את הבית וטומאה בתוכו דהבית טמא. וצ"ל דהראב"ד ס"ל דהך דסמך לה סוכות איירי באהל עראי או באהל תלוש דאז אין הנפש בטל לגבי האהל ואין בו דין טומאת כתלים, וע"כ הסוכה טהורה. אלא דצ"ע קצת למה סתם הרמב"ם הך דינא דסמך לה סוכות ולא הזכיר להדיא דאיירי בשמורכב על הכותל, וכן צ"ע למה חלקן הרמב"ם וכתב הך דינא דבלוע בכתלים בפכ"ד שם והך דסמך לה סוכות בפ"ז, ולא סמכן אהדדי, והלא חד דינא הוא. '''{{עוגן1|והנה}}''' בהא דתנן בפ"ז שם דאם יש בהנפש טפח על טפח הנוגע בה טמא מפני שהיא כקבר סתום ואם לאו הטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, והיינו משום דהא דקבר מטמא באהל הוא דוקא בשיש בו חלל טפח על טפח, אבל בשאין בו חלל טע"ט אין בו דין קבר כלל, צ"ע בבלוע בכתלים מחצי' ולפנים דהבית כולו טמא, ואע"ג דאין במקום הטומאה טע"ט מ"מ טמא משום דהכותל שייך להבית וחשוב כאילו הטומאה מונחת בתוך הבית, אם מהניא הך הלכה גם לדינא דטע"ט של קבר, שאע"פ שאין במקום הטומאה טע"ט, מ"מ כיון דבבית יש בו טע"ט תהני גם לענין קבר, כמו דמהניא לענין אהלים, או לא, די"ל דלא מהניא הך הלכה דכתלים רק לענין הבאת טומאה ולענין דין אהלים, אבל לא לענין קבר, וגם די"ל דבקבר הוי דינא דבעינן טפח על טפח במקום הטומאה עצמה והמת גופו, וממילא לא מהני גבי' דינא דכתלים, כיון דסוף סוף במקום שהמת עצמו מונח שם אין טע"ט. והנה בהל"ד שם כתב הרמב"ם ז"ל אין הקבר מטמא מכל סביביו עד שיהא שם חלל טע"ט על רום טפח וכו' זה כלל גדול בטומאת מת שכל דבר המטמא באהל מן המת אם היה רצוץ שאין לו חלל טפח הטומאה בוקעת ועולה וכו' ואינה מטמאה מן הצדדין וכו', וקשה דמאי שייכות הוא דין רצוצה בוקעת לדין קבר, דהרי דין רצוצה הוי דין בהבאת טומאה, משא"כ בקבר דהוי אב הטומאה בפ"ע. אולם נראה, דכל דין טומאת קבר הוא בזה שיש בו דין אהל הבאת טומאה, ובזה שחייל עליו דין אהל זה גופא משוי לי' לקבר, משא"כ אם לא הוי אהל אינו שייך כלל להטומאה ולא הוי קבר כלל, וכמבואר ברמב"ם פ"ט מטומאת מת הל"ד ז"ל הנכרים אין להם טומאת קברות הואיל ואינן מטמאין באהל הרי הנוגע בקברן טהור עד שיגע בעצמה של טומאה או ישאנה עכ"ל, וכן הוא בפ"ג מה' אבל עיי"ש, והיינו משום דכשאין בתוכו דין טומאת אהל ממילא אין הקבר שייך להמת כלל, ואין בו דין טומאת קבר, וע"כ ה"נ דכוותה כיון דהויא רצוצה ופקע מינה דין אהל הבאת טומאה, ממילא שוב לא הוי קבר ואינו מטמא גם במגע, וזהו דכייל הרמב"ם בהדדי חלל טפח האמור בקבר דהוי חד מילתא עם שיעורא דטפח של אהל הבאת טומאה, דזה גופא דהוי אהל של הבאת טומאה זה גופא משוי לי' לקבר כשהוא סתום, [ואע"ג דיש לחלק דמת נכרי שאני דפקע מיני' דין טומאת אהל כלל, משא"כ בפחות מטפח דכל ביטולו של האהל הוא רק מההלכה דרצוצה, וא"כ י"ל דלא שייך זאת לענין טומאת קבר, וכאשר כן מוכרח לדעת הראב"ד דסובר דגם ברצוצה הוי קבר, ובמת נכרי לא השיג, ומשמע דס"ל כדעת הרמב"ם דאין קבריהן מטמאין אף במגע, וגם די"ל, דהא דקברי נכרים אינם מטמאין במגע, לאו משום דקבר בעי אהל, רק דטעמא דכיון דחזינן דליכא גבייהו טומאת אהל, והיינו משום דהגזה"כ הוא דבעינן שיגע בעצמו של מת, ממילא כמו כן לא שייך בהו טומאת קבר, מ"מ לפי"ד הרמב"ם דסובר דרצוצה אין בה טומאת קבר, שפיר הוי טעמא כמש"כ, דבעינן אהל הבאת טומאה, וממילא דרצוצה וקברי נכרים חד טעמא להו], ומדכתב הרמב"ם דכל עיקר הטעם דבעינן בקבר טע"ט הוא רק משום דין רצוצה, מבואר מזה דדעת הרמב"ם דמלבד דין אהל של הבאת טומאה ליכא דין בפ"ע בקבר דבעי מקום טע"ט, ושניהם שוין דכל מה דהוי אהל לענין הבאת טומאה הוי אהל לענין קבר. ולפ"ז בבלוע בכתלים, לדעת הרמב"ם דדין טע"ט של אהל ודין טע"ט של קבר חד דינא הוא, וא"כ בבלוע בכתלים דיש בו טע"ט של הבאת טומאה, ממילא חשוב קבר ג"כ, כיון דדין אהל של הבאת טומאה וקבר חד דינא הוא. ולפ"ז מבוארים היטב דברי הרמב"ם דסמך לה סוכות, דהרמב"ם מפרש דמיירי בשהסוכה סתומה, וטמאה משום דנעשית קבר ע"י ההלכה של דין כתלים, וטומאת קבר עלי' לטמא באהל, ולכן א"ש מה דכתב הרמב"ם להך דינא הכא בפ"ז, וגם לא הביא החילוק של מחצי' ולפנים ומחצי' ולחוץ, משום דרק עיקר הדין אתי לאשמעינן דגם גבי קבר איכא להך דינא דכתלים כמו גבי אהל, ולכן כתבם הכא בפ"ז דאיירי בהלכות קבר, ופשוט דגם הכא בעינן כל הדינים המבוארים באהל וא"צ להביאם בהדיא. '''{{עוגן|והנה2|והנה}}''' הראב"ד בפ"ז שם הל"ד כתב וז"ל שאם יש במקום {{עוגן|עב א}}הטומאה טפח מרובע אע"פ שהטומאה ממעטת את החלל והרי היא כטומאה רצוצה ובוקעת ועולה ומטמאה באהל כמו כן מטמא כל סביביו במגע וזהו קבר סתום וכו', הרי דדעת הראב"ד דעיקר דין קבר האמור בתורה הוא דוקא בטומאה רצוצה, ולקמן בפי"ב כתב וז"ל דחלל טפח פנוי בעינן להביא את הטומאה ולחוץ בפני הטומאה שאם לא כן הטומאה ממעטת את החלל טפח טומאה רצוצה היא ואינה מביאה ואינה חוצצת, הרי דדעת הראב"ד היא דבטומאה ממעטת את החלל טפח לא הוי אהל כלל, ומ"מ כתב כאן בפ"ז דבטומאה ממעטת יש בו דין קבר לכל דיני טומאת קבר, וחזינן דלדעת הראב"ד טע"ט של קבר לא שייך כלל לדין טע"ט של אהל הבאת טומאה, אלא דהוי דין בפ"ע בקבר דבעי מקום טע"ט, וא"כ הך דינא דכתלים לא מצינו לדעת הראב"ד רק בדין אהל ולא בדין קבר, ושפיר י"ל דבקבר בעינן שיהא מקום הטומאה עצמה טע"ט וכמש"כ, וגם דכיון דהויין שני דינים הטע"ט של הבאת טומאה וטע"ט של קבר, ונמצא דאין מועיל כלל טע"ט של הבאת טומאה לאשוויי' קבר, א"כ ממילא בעינן בהכותל גופא טע"ט, ולא מהניא כלל מה שהטומאה מתפשטת בתוך האהל טע"ט, דזה הא הוי מדין הבאת טומאה, וזה לא מהני בקבר, לדעת הראב"ד דס"ל דבקבר הוי דין בפ"ע דבעינן מקום טע"ט וכמש"כ. ולפ"ז הראב"ד שהשיג וכתב דהך דסמך לה סוכות קאי על יש בהנפש פותח טפח, ובאין בה פותח טפח טהורה, לטעמי' אזיל, דהרי כל המשנה מיירי בדין טומאת קבר, וא"כ הך דסמך לה סוכות מיירי ג"כ לענין טומאת קבר, ולפמש"נ דלהראב"ד ליכא בקבר דין כתלים, א"כ באין בו פותח טפח לא הוי קבר כלל, ולכן מפרש להמשנה דמיירי בשיש בה פו"ט דהוי קבר, וכמש"כ דבאין בה פותח טפח לא חשוב קבר אף בסמך לה סוכות. <noinclude>{{דיקטה}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:Plainlinks
(
עריכה
)
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:דיקטה
(
עריכה
)
תבנית:דף הבא
(
עריכה
)
תבנית:דף קודם
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה 2-3
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חלונית
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:כ
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי עליון/חידושי רבנו חיים הלוי
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון/רמבם ומפרשיו
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:סרגל רמבם
(
עריכה
)
תבנית:סרגל רמבם/פנים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל רמבם/פנים/חידושי רבנו חיים הלוי
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:עוגן1
(
עריכה
)
תבנית:על התורה רמבם
(
עריכה
)
תבנית:רווח קל
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:שיתופתא רמבם
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע רמבם
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מסכתות תחתון
(
עריכה
)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף