עריכת הדף "חידושי הרי"מ/גיטין/יא/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף י"א ע"ב'''}}

מתני' האומר תן גט זה כו' תוס' ירושלמי הגע עצמך עבדו של קצין כו' אשתו של מוכה שחין כו' אלא כהדא אילו המוכר עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור המגרש כו' של"מ שמא מגורשת ופי' תוס' ע"י אחר ע"ש. ואינו מובן כמ"ש הפ'. גם איך מפרש המשנה הא מפורש שזכין לאדם כו' ונראה למאי דקי"ל ריש פ' חרש דשוטה וקטנה שא"י כו' מה"ת אינ' מגורשת דבעינן שתהי' משלחה ואינה חוזרת כו' וכן נתנו כשהיא ישינה פליגי אי צריך לחזור וליתן ע"ש. א"כ לכאורה בזכי' דנהי דמהני שלא בפניו מ"מ עכ"פ כיון שאינה יודעת משלחה וחוזרת היא בשעת גירושין כיון שא"י כלל שנתגרשה. ואי זכיה מטעם שליחות י"ל כמו דסגי שהשליח יודע כיון שהוא כמותה ולכך אף שישינה בשעת קבלת השליח הגט ושלא בפני' מ"מ מהני. גם יודעת שעשתה שליח כנ"ל. ובזכיה אי משום שליחות י"ל ג"כ כיון שהוא כמותה מהני משום דעתו. ומה"ט בעי ש"ס מזכה גט במקום יבם כו'. אבל ירושלמי י"ל דסבר זכיה לאו מטעם שליחות כהרבה פ' רק דילפינן מקרא שבדבר שהוא זכות מהני שיזכה אחר בשבילו כנ"ל. שוב י"ל דלא מהני בגט אף שהוא זכות דעכ"פ בלא דעתה הוא ומשלחה וחוזרת בשעת גירושין ולא מהני כמו קטנה כו' כנ"ל. ומדויק לשון הירושלמי שמא מגורשת מגרש בלא דעתה כו'. ולכך אף מוכה שחין דזכות הוא ג"כ לא מהני כנ"ל. משא"כ בשיחרור לא מצינו זה דלא הוקש לזה דאל"כ הוי תני לה בהדי הני דשוים גט ושיחרור כנ"ל. וע"כ דאף קטן ושוטה מהני שיחרור ולכך בזכות מהני כנ"ל. ועל עבדו של קצין אמר שפיר כיון שיכול להפקיע זכות זה בלא השחרור דיכול למכרו לעני כיון שרוצה להפקיע שוב השחרור זכות כדאמר בש"ס לקמן בתרומה אי בעי שקיל ד' זוזי מישראל כו' ולכך כולל הירושלמי ב' התירוצים אילו מוכר עבדו כו' דמהני ושוב לעולם השחרור זכות וזכיה מהני בשחרור אבל אשה אלו מגרש של"מ שמא מהני ושוב אף שהוא זכות לא מגרשה. ומפרש במשנה שזכין לאדם כו' רק על עבד טעם מחלוקת ר"מ ורבנן משום שזכין כו' ואין חבין כו' ולכך פליגי ר"מ ורבנן בעבד. אבל בגט לא מהני גם שהוא זכות כנ"ל:

עוד י"ל דקשה איך אמר אשתו של מוכה שחין זכות ובש"ס אמר פ' הגוזל יבמה כו' לפני מ"ש טב למיתב טן דו כו' ולכך י"ל דפריך רק למה בשחרור ודאי משוחרר ובגט ודאי לאו גט הא עבדו דקצין ספק עכ"פ שמא חוב כו' וכן אשתו של מוכה שחין עכ"פ ספק שמא זכות ויהי' ספק לקדושי אחר וליבום וכה"ג. וע"ז משני בעבד ודאי זכות דאף דעבדו דקצין יכול למכרו לעני כו' ובאשה משני דס' זכות דהא קי"ל פ"ב דב"מ יאוש שלא מדעת לא מהני ומדמי התם שליחות אף דאי הוי ידע הי עושהו שליח לא מהני ע"ש. וע"כ בזכות גלי רחמנא כיון דידוע בודאי דניחא לי' מהני. אבל בספק שוב אף אי באמת ניחא לי' וזכות מ"מ הוי שוב יאוש שלא מדעת.. ולכך אמר אלו מגרש בלא דעתה מהני. דחשוב בלא דעתה כיון דספק אי ניחא לה בשעת קבלת הגט כנ"ל אף דאולי ידעה אפשר שהי' ניחא לה כנ"ל. עוד י"ל דסבר כהרי"ף ז"ל דפשוט דלא מהני לגמרי עד דמטי לידי' רק לענין חזרה:

שם במשנה לפי שזכין כו' ואין חבין כו' לכאורה דהא בגט לכ"ע חוזר. וי"ל דזה טעם דהוי זכות דאף דיש צד חובה מ"מ בידו למחות כשיודע דע לו דקי"ל הגדילו יכולין למחות דאיגלאי שהי' חוב. ומה"ט הוי זכות גמור. ב' ברירות ואעפ"כ במידי דחוב יתר על הזכות לא מהני דיחשב זכות ע"י שיש לו ב' ברירות. דלא שייך אנן סהדי שהי' עושהו שליח דהא לא הי' עושהו דאז לא הי' יכול לבטל ומ"מ כשזכות יתירה שייך כנ"ל ואפשר דדייק מתני' שאמר לאיש א' תן גט כו' ושחרור כו'. דאף שאמר לשון אי על שניהם ולענין הגט הוי תן לא זכי מ"מ לגבי השחרור הוי זכי וזהו שמפרש לפי שזכין כו' ואין חבין כו' לכך מתפרש אמירתו תן לכל א' לפי עניינו:

שם גמרא תופס לבע"ח כו' שחב לאחרים תמוה מאוד כמ"ש תוס'. ולע"ד דבשלמא בשאר דברים גוף הענין זכות. משא"כ כאן מה שמותר בב"ח הוא רק כשיודע לו א"כ מה זכות בזה שישתחרר עכשיו בקבלת של זה שלא בפניו אדרבה יכול להיות שיעשה איסור שא"י שמשוחרר. אך בכל קנין אם לא יקנה עכשיו מי יאמר שיקנהו אח"כ אבל כאן כשאומר תן והוי שליחות גמור ואף אם לא יזכה בעבורו מעכשיו יהי' אז משוחרר כשיתנהו לו א"כ אין שום זכות להועיל מיד. רק שלא יוכל אדון לחזור בו דבתורת שליחות יוכל לחזור. וא"כ כיון שכל הזכות הוא בחזרת הרב א"כ שפיר הוי חב לאחרים ולא יועיל דלא אתרבי זכיה לחוב לאחר. ומיושב שפיר כנ"ל ומשני כאומר זכי היינו זכין שעכשיו דעתו לשחררו רוצה שיזכה שלא יוכל לחזור בו ושפיר לא מיקרי חב כנ"ל:

שם תוס' ד"ה. ש"מ התופס לבע"ח כו' תימא אפילו אי תופס לבע"ח קנה היינו שנעשה שליח אפי' בע"כ והוי כבע"ח עצמו אפי' בלא רצון הלוה אבל כאן אפילו אי הוי כעבד עצמו אינו יכול לכופו שלא יחזור כיון דתן לאו כזכי ורוצה שלא ישתחרר בקבלה זו כו' ע"ש. ונראה לישב דהנה קדושין פ' האומר נ"ט פליגי ר"י ור"ל חזרה תוך ל' סבר ר"י אתי דיבור ומבטל דיבור ור"ל סבר לא אתי דיבור כו' ואינה יכולה לחזור ופריך מהשולח גט לאשתו דיכול לבטלו והא נתינת גט ליד שליח כנתינת מעות ליד אשה כו' ומשני כל כמה דלא מטי לידה דיבור ודיבור הוא כו' משום דדוקא כשנתן לידה אף שאין הקדושין עד אחר ל' מ"מ הוי מעשה כיון שבא לידה ואינו יכול לחזור דלא אתי דיבור כו' משא"כ התם דהגט עדיין ביד השליח להולכה שהוא כבעל עצמו ולא יצאו כלל מרשותו עדיין הוי דיבור גרידא ולכך יוכל לבטל ע"ש:

וא"כ לפ"ז לר"ל מיושב קושית תוס' בפשיטות דהוכיח שפיר דתופס לבע"ח קנה במקום שחב כו' ונעשה שליח של הבע"ח אף בע"כ של זה וא"כ כל הטעם דיכול לחזור הכא וקשה ג"כ קושית הש"ס דהתם דאף אי תן לאו כזכי מ"מ איך יכול לחזור הא לא אתי דיבור כו' ונתינת הגט ליד השליח כו' וע"כ ג"כ כמו דמשני התם דכיון שלא הגיע לידה ועדיין הוא ברשותו כנ"ל וא"כ אי תופס לבע"ח קנה כו' וכיון שזכות הוא לעבד ונעשה שליח זה שלוחו של העבד לקבלה אף שאין הרב רוצה רק דנימא דאף שהגיע ליד העבד מ"מ הרב התנה שלא ישתחרר עכשיו כו' ולענין זה שפיר אינו יכול לחזור בו מקודם דלא אתי דיבור ומבטל מעשה כנ"ל כיון שהגיע ליד העבד והוי כנתינת מעות דהתם רק שהתנה כמו התם אחר ל' וממילא אינו יכול לחזור בו דלא אתי דיבור כו' אבל אי נימא תופס לבע"ח לא קנה מחמת שכשאינו רוצה אינו נעשה כלל שליח של הזוכה א"כ ממילא הכא כיון דתן לאו כזכי ואין הרב רוצה אינו נעשה כלל שליח של העבד רק להולכה והוי דיבור גרידא דכל כמה דלא מטי לידה דיבור הוא כו' ושפיר הוי יכול לחזור בו ומוכח שפיר מדאינו יכול לחזור בו דתופס לבע"ח קנה ולא אתי דיבור כו':

אך באמת הא קי"ל כר"י דאתי דיבור ומבטל דיבור אף בנתינת מעות דהתם ג"כ יכול לחזור אף דהוא קצת מעשה ע"ש א"כ עדיין קשה קושית תוס' הנ"ל דדוחק שהוכיח כר"ל דלא קי"ל כן. אמנם י"ל דהנה התם אמרינן דבמעשה גמור גם ר"י מודה דלא אתי דיבור ומבטל מעשה גבי כל הכלים יורדין כו' רק בלאחר ל' לא הוי עדיין גמר מעשה עד אחר ל' לכך יכול לחזור קודם ע"ש ובתוס'. והנה לכאורה כיון דמן הדין לא אתי דיבור ומבטל מעשה ונתינת מעות ליד אשה הוי מעשה ומן הדין אינו יכול לחזור רק משום דלא הוי גמר מעשה וקשה הא אי נימא דאינו יכול לחזור עוד ממילא הוי גמר מעשה ואמאי יכול לחזור דהא גם בדבר שהיא גמר מעשה אי נימא דיכול לחזור ג"כ לא הוי גמר מעשה וע"כ אמרינן דא"י לחזור וא"כ גם בלאחר ל' כיון שהוא מעשה נימא דא"י לחזור והוי גמר מעשה אך זה טעות דהתם אף אי נימא דא"י לחזור אעפ"כ כיון דלא נגמר עד אחר ל' ומקודם אינה מקודשת א"כ כיון שלא נגמר לכך יכול לחזור בו כנ"ל:

אך למ"ש הפ"י לעיל הטעם דאמרינן לס"ד תן לאו כזכי הוא משום דאמרינן מסתמא דעתו שלא יהי' משוחרר לאלתר כדי שיוכל לחזור בו עד שיבא לידו דאולי יחזור בו שלא לשחררו ולכך מסתמא רוצה שיהי' בידו עדיין לחזור ע"ש. א"כ אי נימא דאף אי כוונתו תן לאו כזכי ג"כ אינו יכול לחזור בו ממילא ודאי אמרינן דתן כזכי דלא שייך סברא הנ"ל דרוצה לאחר שיוכל לחזור כיון שגם בתן לא יוכל לחזור כנ"ל. וא"כ ממילא א"ש דאף לר"י דאתי דיבור כו' מ"מ הכא אינו יכול לחזור כמ"ש כיון דבאמת נתינת גט ליד שליח הוי מעשה כיון שהוא לקבלה שתופס לב"ח קנה כנ"ל וא"ל כנ"ל דלא הוי גמר מעשה ז"א דאי נימא דאינו יכול לחזור הוי שפיר גמר מעשה וממילא אמרינן דאינו יכול לחזור כנ"ל דכיון דהכא אי נימא דאינו יכול לחזור ממילא הוי תן כזכי והוי משוחרר מיד ונגמר המעשה כבר רק אי נימא דיכול לחזור לא הוי כזכי ולא נגמר כנ"ל. א"כ כיון דבאמת הוי מעשה ואינו יכול לחזור רק דנימא כיון שאף אי לא יוכל לחזור לא נגמר לכך יכול לחזור וז"א דהכא אי לא יכול לחזור הוי תן כזכי ונגמר הדבר מיד וממילא אינו יכול לחזור ונגמר הדבר כנ"ל אף לר"י וא"ש דאי תופס לבע"ח קנה אינו יכול לחזור בו כנ"ל. אך גם זה טעות דכל זה הוא עכשיו שאנו מסופקים אי הי' כונתו בתן כזכי או לא אמרינן שפיר דאי לא יוכל לחזור תן כזכי אבל אם נדע שהי' כונתו תן ולא זכי ודאי דיכול לחזור בו כיון דאף אי א"י לחזור אעפ"כ לא נגמר הדבר כיון שידוע שלא אמר זכי וממילא יכול לחזור כנ"ל דהוי דיבור וא"כ נימא גם עכשיו שודאי הי' כוונתו תן כדי שיוכל לחזור בו כסברת הפ"י הנ"ל. שכיון שאמר תן באמת ולא זכי שפיר יכול לחזור בו דהוי דיבור גרידא כנ"ל וממילא יכול גם עכשיו לחזור בו כיון שאמר תן ולא נגמר כנ"ל וקשה עדיין כנ"ל:

אמנם י"ל למ"ש הפ"י דתן ב' לשונות משמע והוי ספק אי כזכי או לא ע"ש. וא"כ לכאורה אינו יכול לחזור מספק שמא כזכי ואינו יכול להוציא מן העבד. אך ז"א דמוקמינן ליה אחזקת מרא קמא ולא מיקרי מוחזק בעצמו היכא שהוא ספק אם יצא מרשותו כו'. אך לכאורה כיון שודאי יצא מרשותו אח"כ אף אי לאו כזכי יהי' משוחרר אח"כ רק בין קודם או אחר כך לענין זה לא מהני החזקת מרא קמא כמ"ש הפ' וכמו בהרי גרושה כו' ואינו יכול להוציא כו' וכיון שודאי יהי' משוחרר א"כ משוחרר מיד מספק. אך ז"א כיון שחוזר בו א"כ אי אמר תן לא יהי' משוחרר כלל אף אח"כ כיון שחוזר בו וממילא מוקמינן ליה אחזקת מרא קמא שלא יצא מרשותו כלל ומהני החזרה וגם אח"כ לא יצא מרשותו כנ"ל ולכך יכול לחזור בו אף שהוא ספק כנ"ל:

והנה הפ' כתבו דבכל מקום בספק ממון דהדין הוא המוציא מחבירו כו' לא הוי ספק גזל משום שהתור' זכתה לו להמוחזק שאף אי באמת הי' בהיפך והוא חייב מ"מ התורה נתנה לו במתנה היכא שע"פ הדין פטור מחמת ספק ע"ש בכה"ג ובתומים וקצה"ח בת"כ ע"ש. וא"כ הכא קודם שחוזר בו מיד שאמר תן והוי ס' אי כזכי כו' ממילא זכה העבד בעצמו ואף אי באמת הי' כונתו תן ולא זכי מ"מ כיון דהוי ספק זכה לו כנ"ל דליכא עדיין חזקת מרא קמא כיון שודאי יהי' משוחרר דעכשיו קיימינן דתופס לבע"ח קנה והוי כאלו הוא נתנו ליד העבד והוא ספק אי משוחרר מיד או שיחררו לאחר ל' דליכא חזקה הנ"ל כיון שודאי יהי' משוחרר כיון שלא חזר בו עדיין וממילא זכה העבד אף אי הי' כונתו תן כו' א"כ ממילא א"ש דאחר כך אינו יכול לחזור בו ואף דעכשיו איכא חזקת מ"ק דמהני חזרה שכונתו הי' תן ז"א דאף אי תן ג"כ אינו יכול לחזור דלא אתי דיבור ומבטל מעשה כיון שאי נימא דאינו יכול לחזור כבר נגמר המעשה דליכא חזקת מרא קמא והוי תן כזכי וזכה בו כבר דכיון שקודם החזרה מיד שאמר תן כבר נגמר הדבר שזכה העבד כו' דהוי ספק ואף אי תן זכה כו' משום שמא זכי א"כ ממילא עכשיו שחוזר ליכא חזקת מ"ק שכוונתו תן דאף אי כיון תן לא אתי דיבור כו' דקודם החזרה כבר נגמר אף אי תן דשמא זכי כנ"ל רק על ידי החזרה וממילא אינו יכול לחזור דלא אתי דיבור כו' כיון שבלא החזרה נגמר אף אי תן כנ"ל משא"כ אי תופס לבע"ח לא קנה והוי דיבור דלא יצא מרשותו כלל כנ"ל וא"ש. ומשני דתן כזכי בודאי וא"ש:

עוד י"ל קושית תוס' הנ"ל דהנה הפ"י כתב דהוי ספק אי תן כזכי אי לא איך כיון בדעתו ע"ש. והנה הרשב"א ז"ל כתב לעיל גבי יצא עליו שם בן חורין דלכך משוחרר מיד אף דהאומדנא הוא שלא רצה לשחררו עד לאחר מיתה ואיך מהני לענין דאורייתא ותירץ דכיון שהוא יודע שלא יוכל להשתעבד בו עוד מדרבנן דיצא עליו שם כו' ממילא ודאי כוונתו ג"כ שישתחרר מיד דמה לו לאחר כיון שלא יוכל להשתעבד כו' ודאי משחררו וכונתו מיד ע"ש. א"כ ממילא הכא כיון דאמרינן דהוי ספק אי כזכי כו' ואינו יכול להשתעבד בו מספק כמ"ש המפ' לשטת הפ' דאף בכה"ג אינו יכול להוציא כמ"ש תוס' לעיל גבי עצמך כו' ע"ש וא"כ ממילא י"ל ג"כ דהוי ודאי כזכי ושיחררו מיד כיון שלא ישתעבד בו מספק כנ"ל וגם בלא זה מ"מ אינו יכול לחזור בו מספק דשמא כזכי ומשוחרר מיד כנ"ל:

אמנם י"ל למ"ש המרדכי הובא ב"ש ס' ל' ס"ק ט' דהא דקי"ל בס' קרוב לו או לה הוי ספק קדושין או גירושין היינו דוקא בב' כתי עדים מכחישים דכת א' יודעת דבר ברור שהוא מקודשת כו' אבל בכת א' והם עצמם מסופקים אי קרוב לו כו' לא הוי אף ספק כלל דהוי מקדש בלא עדים כיון שאינם יודעין דבר ברור ע"ש והקשו המפ' א"כ איך משכחת לה כל ספק קדושין בש"ס דאיירי ג"כ שאין העדים יודעין כו' כמו שמא שוה פרוטה כו' ותירצו דדוקא גבי ס' קרוב לו כו' שהוא ספק אם נעשה כלל מעשה קדושין ואם הי' כלל נתינה לידה דשמא קרוב לו ולא הי' כלל נתינה שלא בא לידה כלל אבל בכל ס' קדושין שהנתינה והמעשה ודאי רק שהספק הוא מן הצד אי מהני הקדושין זה לא מיקרי בלא עדים ע"ש. וא"כ לכאורה הכא אי אמרינן דתופס לבע"ח לא קנה כו' ואינו נעשה שליח רק כשהוא רוצה ואל"ה לא נעש' כלל שליח כנ"ל וא"כ אי נימא דהוי ספק אי תן כזכי אי לא כנ"ל ואם לא הי' כונתו זכי אינו נעשה כלל שליח לקבלה של העבד ואינו כמותו וממילא נתינה זו שנתנו ליד השליח הוי ספק אי בא כלל לידו של העבד דאם לאו כזכי לא הוי שלוחו והוא כאחר ולא בא ליד העבד וא"כ כיון שכתב רש"י ז"ל לעיל דף ז' דבכל מילי דאוריי' גמרינן לה לה מאשה דפסול בעבד כמו באשה ע"ש וא"כ ממילא משחרר בלא עדים פסול כמו מגרש בלא עדים כנ"ל וא"כ אי הוי הכא ס' אי כזכי כנ"ל. ממילא לא הוי ספק כלל דהוי משוחרר בלא עדים כיון שהוא ספק אם בא כלל לידו והי' נתינה דשמא תן לאו כזכי ואינו שלוחו ובא ליד אחר כנ"ל כמו בקרוב לו כדברי המרדכי הנ"ל. וגם קי"ל באמת לרוב הפ' דשליחות קבלה בעי עדים ע"ש. וא"כ ממילא מיושב הנ"ל דאף לסברת הרשב"א הנ"ל דודאי כונתו שישתחרר מיד כיון שיודע שיהי' משוחרר מספק ולמ"ש ז"א כיון דאם הוי ספק לא יהי' משוחרר כלל דהוי משוחרר בלא עדים כנ"ל כיון שהוא ס' אי תן כזכי כנ"ל וא"כ שפיר הוי ס' דיכול להיות לאו כזכי ואף שיודע שיהי' ס' לא יהי' משוחרר כלל וממילא גם עכשיו הוי ס' ולא הוי שיחרור כלל דהוא בלא עדים כנ"ל ולכך בנתינ' זו שקבל השליח לא נשתחרר אף אי זכי כיון שהוא ס' כנ"ל ולכך יכול לחזור כו':

ולפ"ז מיושב קושית תוס' הנ"ל דהוכיח שפיר דתופס לבע"ח קנה ושפיר נעשה שליח של העבד אף שאינו רוצה ואף אי תן לאו כזכי כנ"ל רק דנימא נהי דהוא כעבד עצמו ג"כ אינו יכול לכופו כיון דלאו כזכי ולמ"ש א"ש כיון דאף אי לאו כזכי הוי שלוחו של העבד וכמותו א"כ ממילא הנתינה לידו הוא ודאי דאף אי לא כזכי בא ליד העבד וא"כ אי הוי ס' כנ"ל אי כזכי שפיר הוי משוחרר ולא הוי משוחרר בלא עדים כנ"ל כיון שהנתינה הוא ודאי כנ"ל אף אי לאו כזכי רק שהספק הוא מן הצד אף שבא לידו שמא התנה שלא יהי' משוחרר עכשיו ולענין זה לא מיקרי בלא עדים כנ"ל ומשוחרר מספק וממילא משוחרר בודאי כסברת הרשב"א הנ"ל דודאי כונתו זכי כיון שיודע שיהי' ס' כנ"ל ואמר שפיר ש"מ התופס לבע"ח כו' למאי דס"ד עכשיו דהוא ס' אי כזכי א"כ ע"כ דקנה דאל"ה הוי משוחרר בלא עדים כנ"ל וע"כ דקנה ומשוחרר כנ"ל ומשני תן כזכי בודאי ולא ס' וממילא אף אי תופס לבע"ח לא קנה מהני כנ"ל וא"ש:

תוס' בא"ד ואור"י דחשיב קצת חוב משום דעביד לי' נייח נפשיה משחררו כו'. ותמה בס' פ"י דא"כ למה תני במתניתין דלכך באשה יכול לחזור שהוא חוב הא אף אי הוי זכות הא בגט אשה לא שייך לומר שמגרשה בשביל דעבדה ליה נייח נפשיה וממילא לא מהני דתן לאו כזכי כקושית תוס' הנ"ל. וגם למסקנא קשה שכתבו תוס' דלכך תן כזכי בשיחרור משום עביד ליה נייח וקשה ג"כ למ"ל באשה דהוא חוב כנ"ל. עוד הקשו המפרשי' למה אמר בש"ס ש"מ מדרבנן התופס לבע"ח קנה למה הוכיח דוקא מרבנן הא גם מר"מ מוכח דר"מ פליג משום שהוא חוב שאם הי' עבד כהן כו' הא אם הי' זכות ג"כ מודה ר"מ דלא הי' יכול לחזור בו א"כ מוכח גם כן דתופס לבע"ח קנה כנ"ל:

ונראה לישב דהנה הר"ן ז"ל תירץ קושית תוספ' דהוכיח שפיר דתופס לבע"ח כו' דאף דתן לאו כזכי ועשה אותו שליח להולכה מ"מ אם האשה עושה אח"כ שליח לקבלה לקבל מהשליח זה מהני דזה הוי כאלו נתנו לידה דהיא כמותה ממש א"כ אף שאמר לו תן מ"מ גם אח"כ הוא זכות להעבד ונעשה שליח לקבלה בכל עת שרוצה וא"כ מיד אח"כ שעשה אותו שליח להולכה נעשה אח"כ שליח לקבלה של העבד ומקבלו בעצמו וזוכה בשביל העבד והוי כמקבלו משליח להולכה וזוכה בו ע"ש היטב והוא תירוץ נכון דלא כס' פ"י ע"ש. אמנם למאי דקי"ל דבעינן חזרה שליחות אצל הבעל ואל"ה לא מהני ועיקר הטעם דלא הוי נתינה כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע וגם בשיחרור לא מהני דכל פסולי דאורייתא גמרינן לה לה מאשה כמו שפירש רש"י ז"ל לעיל. וא"כ ממילא לא מהני וגם למאי דסבר ר"ה כרב דאין האשה עושה שליח לקבל גט מיד שליח בעלה משום בזיון כו' או שאר טעמי וא"כ ממילא ג"כ לא מהני שנעשה שליח לקבלה לקבל גט מיד שליח הרב ואינו מקבלו בעצמו כמו התם דזכיה מטעם שליחות כנ"ל והכא י"ל דכ"ע מודו ע"ש. וא"כ מקשו תוס' שפיר דלא שייך תירוץ הר"ן ז"ל כיון שנעשה שליח להולכה ממילא לא מהני אח"כ להעשות שליח לקבלה לזכות בשביל העבד כנ"ל ומקשו שפיר. אך לשטת הראשונים דזכיה הוא מטעם יד ולא מטעם שליחות א"כ י"ל שפיר כתירוץ הר"ן ז"ל דלא שייך אין האשה עושה שליח כו' כיון שהוא כידו של העבד ולא שייך ג"כ בזיון כיון שהוא כמ"ש הב"ש אה"ע ע"ש וגם לא שייך חזרה שליחו' כו' כיון דהוי כגט בא מרשותו לרשותה כיון שאינו מטעם שליחות כמו גבי ותיזל ותיחוד ותפתח כו' ע"ש. א"כ לא קשה קושית תוס' די"ל שפיר דהוכיח תופס לבע"ח והוא מטעם יד כנ"ל ואף דהתוס' סברי מטעם שליחות מ"מ י"ל לס"ד כן וא"ש כנ"ל:

אמנם י"ל דהנה יש להקשות על הפ' דזכיה משום יד איתרבאי ע"ש דהנה לקמן דף כ' ע"א אמר רבא כתב לה גט ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עלי' קנאתו ומתגרשת בו כו' ופליג אביי מכדי חצר מהיכא איתרבאי מידה מה ידה בין מדעתה בין בע"כ אף חצירה דוקא היכא דגם בע"כ הי' מהני אבל הכא דאם אינה רוצה לא מהני גם אם היא רוצה לא מהני דלא הוי דומי' דידה ופריך הא שליחות לקבלה דג"כ רק מדעתה איתא ולא בע"כ ומשני אטו מידה איתרבאי שליחות מושלח איתרבי ומהני אף דליתא בע"כ ע"ש. וכתבו המפר' וברשב"א ז"ל דגם רבא דפליג דמהני בנתנו בחצירו הוא משום דסבר כיון דגם חצירה אשכחין פעמים בע"כ בחצר דידה לכך מהני אף היכא דלא מהני בע"כ כקושית תוס' ד"ה ואבע"א שליחו' לקבל' כו' ע"ש אבל בדבר דאיתרבאי מידה צריך להיות דומיא דידה דיהי' מהני אף בע"כ ואל"ה לא מהני אף מדעתה ע"ש. והנה לפ"ז קשה להפוסקים הנ"ל דזכיה אינו מטעם שליחות רק מטעם יד כנ"ל הא קי"ל בכל דבר שהוא זכות אם המקבל אינו רוצה לא מהני דקי"ל הגדילו יכולין למחות ע"ש. וא"כ במתניתין הכא דאינו יכול לחזור בעבד משום שזכות הוא לו ומשוחרר מיד בקבלת השליח שזכין לאדם כו' וכן באשה אם הי' זכות היתה מגורשת מיד ולהנ"ל א"כ כיון שאם אינה רוצית לא מהני דכיון דזכיה מטעם יד איתרבאי בעינן דומיא דידה דיהי' בין מדעתה בין בע"כ וכיון שאם לא תרצה לא הוי זכות כלל ולא יהי' ידה כלל וממילא גם עכשיו שרוצית והוא ידה ג"כ לא מהני שאינו בע"כ ואינו דומיא דיד דגם שם בחצר אם לא תרצה לא יהי' כלל חצירה ולא יהי' ידה כלל גם עכשיו שרוצית והוי ידה ג"כ לא מהני וגם הכא אם לא תרצ' לא יהי' זכות ולא יהי' ידה גם עכשיו לא מהני כנ"ל דלא הוי דומיא דידה וכיון דאיתרבאי מטעם יד לא מושלח בעינן דומיא דידה כנ"ל וגם לרבא דפליג התם הוא משום דחצירה אשכחן פעמי' בע"כ בחצר שלה כנ"ל אבל הכא בזכיה דלא אשכחן לעולם בע"כ דאם הוא בע"כ אינו זכיה כלל א"כ לרבא לא מהני כלל כנ"ל וגם בעבד קשה דג"כ ילפינן בפסולי דאורייתא לה לה מאשה כמ"ש רש"י ז"ל ובעינן ג"כ ונתן בידו דומיא דידו שיהי' בין מדעתו ובין בע"כ וכיון דזכי' בע"כ ליתא לא מהני גם מדעתו כנ"ל. ואמאי אינו יכול לחזור במתניתין הא אף אי זכות הוא ג"כ לא נשתחרר כיון שהוא מטעם יד כנ"ל:

אך נראה לישב דהנה טעם הפוסקים דזכיה מטעם יד ולא מהני מטעם שליחות כמ"ש רש"י ז"ל דאנן סהדי אלו הי' ידע הי' עוש' אותו שליח ע"ש הוא משום כיון דקי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ואמר התם גבי כלך אצל יפות אף דודאי אלו הוי ידע הי' עושה אותו שליח מ"מ עכשיו שלא ידע הוי יאוש שלא מדעת ולא מהני השליחות דבעידנא דתרם לא הוי ידע ע"ש וא"כ ממילא גם בזכיה לא מהני מטעם שליחות דאף דאלו הוי ידע הי' עושה אותו שליח מ"מ עכשיו דלא ידע לא הוי שליח דהוי יאוש שלא מדעת כנ"ל אף דודאי ניחא ליה ולכך לשיטתם הנ"ל לא מהני זכיה מטעם שליחות רק מטעם יד דהוי כידו בדבר שהוא זכות. ואחר כך מצאתי בס' קצות החושן שכתב ג"כ בח"מ סי' ק"ה ס"ק א' שכן טעם הפוס' זכיה מטעם יד משום דלא מחמת שליחות דהוי יאוש שלא מדעת ע"ש:

והנה נראה להפוסקים הנ"ל דזכיה מטעם יד ומהני בכל דבר שהוא זכות ועושה האחר בשבילו הוי כידו וכעושה בעצמו ויכול האחר לעשות בשבילו כל מעש' שהוא זכות כהוא עצמו כנ"ל. וא"כ כיון דקי"ל שליח עושה שליח ואף בשליח לקבלה פסקו דשליח עושה שליח ע"ש. וא"כ נראה דבדבר שהוא זכות כגון לקנות מתנה יכול אדם אחר לעשות ג"כ לאדם אחר שליח לזכות בשביל הזוכה היינו המקבל מתנה ונעשה האיש הזוכה שליח של המקבל מתנה ממש וזכיה זו שפיר מהני מטעם שליחות אף להפ' הנ"ל דלא מהני משום דכיון דלא עשאו שליח לא מהני כנ"ל מ"מ כמו דזכיית החפץ עצמו הוא זכות כמו כן ג"כ מה שעושה אותו שליח גם זה עצמו הוא זכות דזה הוא זכות לעשות שליח לזכות בשבילו וא"כ זה האחר הוא בדבר זה כידו כיון דזכיה מטעם יד ועשיית השליח שהוא זכות יכול זה האחר לעשות לאחר שליח מטעם יד שהוא כאלו המקבל עצמו עשאו שליח כיון שזה העושה שליח הוא כידו במעשה זה היינו עשיית השליח שהוא זכות ג"כ והוא מטעם יד וממילא נעשה זה שליח ממש של המקבל ומה שזוכה אח"כ זה האחר זה מהני שפיר מטעם שליחות ג"כ אף להפוסקים הנ"ל. וא"כ כמו שאחר יכול לעשות לאחר שליח מטעם יד כמו כן ג"כ זה הזוכה עצמו יכול לעשות לעצמו שליח לזכות דזה מהני מטעם יד דלענין זה לעשות לעצמו שליח הוא כידו של המקבל כיון שהוא זכות וזכות מטעם יד והוי כאלו המקבל עצמו עושה אותו שליח לזכות בפירוש ושפיר יכול לזכות אח"כ מטעם שליחות כיון שעשה את עצמו שליח מטעם יד וכמ"ש הר"ן ז"ל כאן דלענין זה אין חילוק בין אחר עשאו שליח או הוא עצמו ע"ש א"כ גם בכה"ג מהני ויכול שפיר לעשות לעצמו שליח מטעם יד ומהני אח"כ קבלתו מטעם שליח שפיר כנ"ל. וא"כ לכאורה אמאי סוברים הפוס' הנ"ל דהוא מטעם יד הא מהני ג"כ מטעם שליחות כנ"ל. אך ז"א דאי לא הוי אמרינן דמהני זכיה מטעם יד ממילא לא הי' מהני. כלל מטעם שליחות כנ"ל דהוי יאוש שלא מדעת כנ"ל דגם לענין זה לעשות לעצמו שליח ג"כ אינו שליח דהוי ג"כ יאוש ש"מ כנ"ל כיון דנימא דלא מהני מטעם יד ולכך סברי דע"כ דמהני זכיה מטעם יד אבל באמת עכשיו דמהני שפיר מטעם יד ממילא מהני שפיר גם מטעם שליחו כנ"ל כיון דעושה עצמו שליח מטעם יד הוי אח"כ שליח כנ"ל:

ולפ"ז מיושב שפיר קושיא הנ"ל דמהני הכא באשה ועבד זכיה מטעם יד וא"ל כנ"ל דלא הוי דומי' דידה כיון דלא מהני. בע"כ ז"א כיון דשליחות לקבלה דאיתרבאי מושלח לא בעינן שיהי' בין בע"כ בין מדעתה רק מדעתה לחוד ג"כ מהני ובכל מקום מהני זכי' מטעם יד אף שאינו בע"כ רק נתינה זו באשה ועבד צריך להיות שיהי' בין בע"כ כו' כנ"ל וא"כ כיון דהוא זכות ומהני מטעם יד א"כ שפיר יכול לעשות לעצמו שליח לזכות מטעם יד כיון שבאמת הוא זכות ולענין זה שפיר מהני מטעם יד דזה אינו עדיין הנתינה ואינו צריך להיות בין בע"כ כו' א"כ כיון שעושה אותו שליח לעצמו מהני אחר כך קבלתו מטעם שליח וג"כ אינו צריך להיות בין בע"כ דאיתרבאי מושלח כמו שליחות לקבלה כנ"ל דאינו צריך להיות דומיא דידה ולכך מהני שפיר במתניתין מטעם זכיה באשה ועבד כנ"ל. ולפ"ז מקשו תוס' שפיר הא אמר בפירוש תן ומאי מהני אף אי תופס לבע"ח קנה וא"ל כתירוץ הר"ן ז"ל דאח"כ זוכה מעצמו כנ"ל ז"א כנ"ל דלא חזרה שליחות וגם אין האשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה כו' דא"ל כנ"ל כיון דמטעם יד אתרבאי מהני כנ"ל ז"א למ"ש דבאמת מטעם יד לא מהני כנ"ל כיון דלא הוי דומיא דידה שאינו בין בע"כ בין מדעתה כנ"ל רק כמ"ש דכיון דמהני מטעם יד מהני קבלה זו מטעם שליחות כנ"ל א"כ כיון דע"כ קבלה זו לא מהני רק מטעם שליח אף אי זכיה מטעם יד כנ"ל א"כ ממילא לא מהני לזכות אח"כ מעצמו שהוא שליח להולכה דאין האשה ועבד עושה שליח לקבל גט מיד שליח כיון דאף אי משום יד לא מהני קבלה זו רק מטעם שליחות וממילא לא מהני לזכות אח"כ רק מיד וכיון שאמר תן לא מהני כנ"ל ומקשו תוס' שפיר כנ"ל דבשעת נתינה אמר תן והקפיד כנ"ל:

אמנם י"ל דהנה קי"ל עידיו בחתומיו זכין לו בכל מילי שהוא זכות ובעבד דזכות הוא לו השחרור כו' משוחרר ג"כ משעת החתימה רק דצריך להיות מטי לידיה אחר כך וכשמטי לידיה משוחרר למפרע משעת החתימה ע"ש ב"מ פ"ק דהא דצריך מטי לידיה הוי כמו קיום התנאי כמו שנותנו לו מיד רק על תנאי שיהי' מטי לידיה ולכך מהני למפרע ע"ש ובמפ'. והנה לפ"ז לכאורה בל"ז לא קשה קושיא הנ"ל איך מהני הכא זכיה מטעם יד הא לא הוי דומיא דידו דליכא בע"כ כנ"ל. דהנה באמת כיון דזכין לאדם שלא בפניו ומהני זכיה מטעם יד דהוי כידו רק אף דהוי כידו לא מהני לענין גירושין נתינה כזו משום דכתיב ונתן בידה בעינן שיהי' נתינה דומיא דידה אבל לענין כל הדברים הוי שפיר נתינה כיון דבאמת הוא מדעתה וזכין לאדם שלא בפניו דהוי כידו באמת והוי שפיר נתינה או שם גבי חצירה וכתב לה שטר מתנה כו' דהוי ג"כ כידה כיון שרוצה באמת והוי שפיר נתינה רק לענין גירושין אינה יכולה להתגרש בנתינה כזו כנ"ל. וא"כ כיון דבאמת עידיו בחתומיו זכין לו כו' רק דצריך מטי לידיה וא"כ הכא בשיחרור כיון דזכה לו עכשיו ולענין מטי לידיה הוי שפיר מטי לידיה מה שזוכה דזכיה כיד כיון שרוצה באמת השיחרור רק שאינו משוחרר בנתינה זו וא"כ כיון דהוי נתינה לענין מטי לידיה אינו צריך כלל להשתחרר בנתינה זו דמשוחרר למפרע משום עידיו בחתומיו זכין לו כיון דהוי מטי לידיה עכשיו דלענין מטי לידיה הוי שפיר נתינה כיון שרוצה העבד והוא כידו והוי מטי לידיה ומשוחרר שפיר מטעם עידיו כו' ולכך מהני זכי' מטעם יד:

אך באמת זה טעות דעידיו בחתומיו הוא ג"כ שהעדי' זוכין בשבילו ומשוחרר בזה ואי זכיה מטעם יד הוא ג"כ שזוכין בשבילו מטעם יד וא"כ לא מהני כלל עידיו בחתומיו זכין לו ג"כ שישתחרר בזה כיון דלא הוי דומיא דידה דגם זה ליתא בע"כ שאין זכיה בע"כ כנ' וממילא אינו משוחרר בזה ג"כ אף דעידיו בחתומיו זכין לו שגם זכיה שלהם לא מהני מטעם יד להשתחרר בזה דלית' בע"כ א"כ גם עכשיו ממיל' לא מהני הזכי' להשתחרר מטעם יד שזוכה בשבילו דג"כ לא הוי דומיא דידה דליתא בע"כ ואינו משוחרר כלל וקשה שפיר קושיא הנ"ל:

אמנם למ"ש דבאמת כיון שיכולין לזכות מטעם יד שפיר יכולין לזכות ממילא מטעם שליחות שעושה עצמו שליח כנ"ל רק משום דכיון שהוא מטעם שליחות אין האשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה כו' וא"כ עכשיו י"ל שפיר דזוכה עכשיו מטעם יד וא"ל דליתא בע"כ כנ"ל דז"א כיון דהוא מדעתה עכשיו והוי נתינה ומטי לידה שפיר משוחרר למפרע מטעם עידיו זכין לו ואי"ל דאינם יכולין לזכות מטעם יד כנ"ל דז"א דעכשיו י"ל שפיר דהעידי חתימ' יכולין לזכות שפיר מטעם שליחות דכיון דזכי' מטעם יד עושים לעצמם שלוחים מטעם יד דעשיית השליח שפיר יכול להיות מטעם יד וממילא יכולין לזכות מטעם שליחות ושפיר יכול להשתחרר מחמת עידיו בחתומיו זכין לו דבשעת החתימה שלא אמר תן ולא הי' שייך אין האשה עושה שליח לקבל מיד שליח כו' כיון שנעשים מיד שלוחים שעושים לעצמם כנ"ל וכיון דמהני מטעם יד הי' מהני ממילא מטעם שליחות וממילא עכשיו מהני שפיר מטעם יד כיון דהוי נתינה ומטי לידיה אינו צריך להשתחרר בנתינה זו רק למפרע מטעם עבז"ל דאז הי' מהני שפיר מטעם שליחו' כנ"ל וממילא כיון דמהני עכשיו מטעם יד לא שייך ג"כ אין האשה ועבד עושה שליח לקבל כו' כיון דמהני שפיר מטעם יד למפרע מטעם עידיו בחתומיו זכין לו כנ"ל ושייך שפיר תירוץ הר"ן ז"ל דאף אי תן לאו כזכי מ"מ אח"כ מהני הזכיה מטעם יד כנ"ל לזכות מידו עצמו היינו מיד שליח כנ"ל ולא קשה קושית תוס' לכאורה כנ"ל:

אמנם י"ל דהנה לכאורה קשה למ"ש תוס' ב"מ דף כ' דהא דעידיו בחתומיו זכין לו הוא רק מדרבנן דהוא רק תקנת חכמים ולא מהני רק לענין השיעבוד ולחומרא אבל לא לענין להתירו בבת חורין אי אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה. והנה לקמן אמרינן הטעם דזכות הוא לעבד כו' הוא משום שאף שנאסר בשפחה מ"מ אדרבה הרי הוא מתירו בבת חורין ע"ש. וא"כ קשה אמאי אמרינן בעבד דאי זכות הוא לו כו' עידיו בחתומיו זכין לו הא כל הזכות הוא שמותר בבת חורין וכיון דלענין זה לא מהני עבז"ל שהוא דרבנן ובשפחה אסור שפיר מדרבנן וא"כ ממילא לא הוי זכות כלל זכיה זו שהעדים זוכין בשבילו כיון שאסור עדיין בבת חורין ובשפחה כנ"ל ואיך אמרינן עידיו בחתומיו זכין לו כנ"ל:

אך י"ל דהתם אמרינן שפיר לענין מוקדם דכיון דאי לא נמסר ביום הכתיבה א"כ אי לא נימא עבז"ל פסול לגמרי מטעם מוקדם ואף אח"כ שבא לידו ג"כ אינו משוחרר כלל ואי אמרינן עבז"ל שפיר אח"כ כשבא לידו כשר לגמרי מדאורייתא דאח"כ הוי שפיר שיחרור מדאורייתא כשנותן לו ומותר בב"ח א"כ ממילא הוי שפיר זכות עכשיו מה שהעדים זוכין בשבילו שיה' אח"כ כשר מדאורייתא ויהי' מותר בב"ח כשיבא לידו כנ"ל והוי שפיר זכות ולכך עידיו בחתומיו זכין לו. וא"כ לפ"ז הכא דגם עכשיו דמטי לידו היינו ליד הזוכה ג"כ לא מהני לענין השיחרור כיון דליתא בע"כ ואינו יכול להשתחרר בנתינה זו רק דהוי מטי לידו ומשוחרר ממילא מטעם עבז"ל כנ"ל. ולמ"ש ז"א דכיון דגם אחר שבא לידו לא הוי נתינה להשתחרר ואינו משוחרר מדאורייתא וגם עכשיו הוא משוחרר רק מדרבנן מטעם עבז"ל וממילא לא שייך כלל עדיו בז"ל דלא הוי זכות כלל כנ"ל דאסור בב"ח כיון שהוא רק דרבנן כיון שגם אחר שבא לידו הוא רק דרבנן משום עבז"ל כנ"ל ואף שבא לידו ממש כבר חזר בו וגם כבר נעקר שליחות להולכה כיון שזוכה מעצמו ואינו משוחרר כלל רק מדרבנן וא"כ גם מדרבנן אינו משוחרר שאינו זכות כלל כנ"ל ולא שייך עבז"ל כנ"ל ומקשו תוס' שפיר כיון דתן לאו כזכי כו' דלא שייך תירוץ הר"ן ז"ל כיון שלא מהני מטעם יד כנ"ל ולכך הוצרכו לתרץ משום עביד ליה נייח נפשיה:

ולפ"ז מיושב ממילא קושיא הנ"ל לתרץ התוס' למה לי' באשה הטעם משום דהוא חוב הא אף אי הוי זכות מ"מ הא לא שייך עביד לי' נייח כו'. ולמ"ש מיושב דכל הטעם דס"ד דהוי זכות באשה הוא משום המעשה ידי' שאם ירצה שלא לזונה כו' וא"כ באשה אי הוי זכות הי' שפיר מהני בלא נייח כו' כתירוץ הר"ן ז"ל שהשליח זוכה אח"כ ושפיר משום יד כנ"ל ומטעם עבז"ל דכיון דכל הזכות הוא לענין ממון ולענין ממון מהני שפיר עבז"ל אף שהוא מדרבנן כמ"ש תוס' שם והוי שפיר זכות ושייך עבז"ל וממילא מהני מטעם יד דהוי מטי לידי' ועבז"ל כנ"ל משא"כ בעבד דהזכות הוא משום ב"ח הוצרכו שפיר משום עביד לי' נייח כו' וא"ש. ומיושב גם קושיא השני' אמאי לא הוכיח גם מר"מ דאמר דוקא משום חוב אבל אי הוי זכות הי' מהני ומוכח ג"כ תופס לבע"ח כו'. ולמ"ש א"ש דהנה בפשיטות י"ל דלא תירצו תוס' כתירוץ הר"ן ז"ל הוא משום דלדבריו קשה דלא מוכח עדיין דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה דכל הטעם דחב לאחרים הוא משום שחוזר בו כו' כמ"ש פירש"י ז"ל וא"כ לדברי הר"ן ז"ל כבר זכה בו אחר שאמר תן קודם שחזר בו ואז לא הי' חב לאחרים כלל ולא מוכח כנ"ל. אך קשה באמת איך מוכח הא י"ל כסברת הר"ן ז"ל וע"כ כנ"ל דאין העבד עושה שליח לקבל מיד שליח כנ"ל ומטעם יד לא מהני כנ"ל ואף דעבז"ל מ"מ לא הוי זכות כלל כיון שהוא דרבנן כנ"ל והנה המהרש"א ז"ל כתב בב"מ שם דלר"מ דעידי חתימה כרתי אמרינן מדאורייתא עידיו בחתומיו זכין לו ע"ש. וא"כ מר"מ לא מוכח כלל דמהני במקום שחב לאחרים די"ל שפיר כתירוץ הר"ן ז"ל ולא הוי כלל חב לאחרים דשפיר יכול לזכות מטעם יד והוי עבז"ל והוי שפיר זכות כיון דהוא מדאורייתא ומותר בב"ח ושייך שפיר גם הכא עבז"ל ומהני עכשיו מטעם יד אף דליתא בע"כ כנ"ל ואינו חב לאחרים כנ"ל ולכך הוכיח מרבנן דקי"ל עידי מסירה כרתי ועבז"ל רק מדרבנן כנ"ל ומוכח שפיר וא"ש:

ובמ"ש מיושב דברי הרי"ף ז"ל שפסק במחילה דלא בעינן מטי לידי' והקשה הש"ך ז"ל סי' ל"ט משיחרורי עבדים אמאי בעינן מטי לידי' ע"ש. ולמ"ש מיושב דבאמת לא הוי זכות כלל בעבד כיון שהוא רק דרבנן ואסור בב"ח רק צ"ל כמ"ש דהוי זכות דאח"כ כשבא לידו מהני מדאורייתא כנ"ל וא"כ א"ש דבלא מטי לידי' שיהיה משוחרר רק מטעם עבז"ל ועדיין אסור בב"ח ממילא לא הוי כלל זכות ולא שייך כלל עבז"ל ולכך בעינן מטי לידי' משא"כ בשאר מחילה בממון מהני שפיר אף בלא מטי לידי' כנ"ל וא"ש:

ובפשיטות י"ל למ"ש דבאמת עיקר הטעם דאין האשה עושה שליח לקבל מיד שליח כו' הוא משום דלא הוי נתינה לענין גט גזירה משום חצירה הבא לאחר מכן וכן הא דלא חזרה שליחות כו' הוא משום דהוי כטלי גיטך מע"ג קרקע דלא הוי נתינה לענין גט וכן לענין גט שיחרור דילפינן לה לה כו' אבל בממון שפיר הוי נתינה וא"כ לענין מטי לידי' הוי שפיר נתינה וממילא עבז"ל למפרע רק דלא מהני כנ"ל וממילא א"ש כמ"ש. עוד י"ל הנ"ל דלא פריך מר"מ רק מדרבנן למ"ש הפ"י די"ל דהוי ספק אי הי' כונתו תן כזכי או לא וכבר כתבנו די"ל דממילא הוי ודאי כיון שיודע שיהי' משוחרר מספק ואם הי' רוצה שלא ישתחרר מיד הי' אומר לשון ברור שלא יהי' ספק כמ"ש הפ"י לקמן גבי מהיום אם מתי ע"ש וכמ"ש הרשב"א ז"ל לעיל גבי אומדנא שיצא עליו שם ב"ח כו' ע"ש ולכך הוי ודאי כזכי אך למ"ש המרדכי דהיכא דהוי ספק אי בא לידה כלל הוי מגרש בלא עדים כו' וממילא כיון שהוא ספק אי כזכי לא הוי ספק כלל דהוי בלא עדים כנ"ל וכמ"ש לעיל ולכך ס"ד דלא מהני כלל ומוכח דתופס לבע"ח קנה כו'. והפוסקים שם דלא כר"ת כתבו דלר"מ דעידי חתימה כרתי לא בעינן כלל עידי מסירה ולא קאי כלל עליו דרשה דדבר דבר ע"ש א"כ ממילא לר"מ ודאי הוי תן כזכי אף לס"ד כיון דמהני שפיר להיות ספק דלא הוי משחרר בלא עדים כנ"ל לר"מ א"כ ממילא הוי ודאי כנ"ל ולא מוכח כלל דתופס לב"ח קנה כיון דתן כזכי ולכך לא הוכיח רק מרבנן כנ"ל וא"ש. ובמ"ש מיושב ג"כ קושית תוס' שהקשו דהכא מסיק דתן כזכי בודאי ובב"מ אמר ר"י דאומר תנו לאו כזכי ע"ש ולמ"ש א"ש דלהפוסקים דלא כהמרדכי הנ"ל י"ל דלמסקנא ג"כ הטעם כנ"ל דלכך הוי ודאי כזכי משום דהוא ס' ואם הי' רוצה שיהיה שלו עדיין לא הי' לו לומר שיהיה ספק כנ"ל ולכך הוא כזכי אבל התם בהיפוך שהוא רוצה לזכות ואמרינן בהיפך שאם הי' רוצה שיהי' שלו מיד לא היה לו לומר תן וא"ש. עוד י"ל דהנה הפ"י כתב לעיל די"ל הטעם דתן לאו כזכי הוא משום שרוצה בודאי שיהי' מטי לידי' דעבד ואי יהי' זכי ממש לא יצטרך לבא לידי' ע"ש והנה הרשב"א ז"ל כ' לקמן פ' התקבל דאף אי תן כזכי מ"מ כיון דאפקי' בל' תן כונתו זכי רק על תנאי שיבא לידו דק דמ"מ אינו יכול לחזור בו כמו בכל תנאי דעל מנת שהוא למפרע אבל צריך שיבא ליד העבד ע"ש שמסופק בזה א"כ לפ"ז לכאורה ודאי תן כזכי דלא שייך סברת הפ"י הנ"ל שרוצה שיבא לידו כו' דז"א דאף אם הוא זכי ג"כ צריך שיבא לידו לקיום התנאי כנ"ל וא"כ הי' כוונתו זכי רק על תנאי כנ"ל אבל הוא משוחרר למפרע:

אמנם בשו"ת נודע ביהודא הקשה הגאון מהר"י איך מהני זכי בשיחרור הא קי"ל משחרר עבדו עובר בעשה א"כ אין שליח לדבר עבירה ובטל השליחות וזכיה מטעם שליחות ותירץ שם דהוא טעות דהא בזכי הוא שליח של העבד ולא של המשחרר והעבד אינו עושה עבירה ע"ש. והנה קי"ל במשפטי התנאים דכל מילתא דלא מצי למיעבד ע"י שליח אינו יכול להתנות בו תנאי כיון שאינו יכול לעשות המעשה ע"י שליח ע"ש וא"כ לפ"ז לא שייך לכאורה סברת הרשב"א הנ"ל דתן כזכי היינו אף דזכי רק על תנאי שיבא לידו כו' דז"א דאינו יכול להתנות כלל התנאי בהשיחרור כיון שאינו יכול לשחררו ע"י שליח דלגבי המשחרר שייך שפיר אין שליח לדבר עבירה כנ"ל דהמשחרר עובר בעשה כנ"ל ובטל השליחות אם יעשה הוא שליח וכיון שאינו יכול לשחררו ע"י שליח אינו יכול להתנות בו תנאי כו' וממילא אינו צריך שיבא לידו כיון דהתנאי בטל וא"כ שייך שפיר סברת הפ"י הנ"ל דודאי תן לאו כזכי שמסתמא רוצה שיבא לידו ואם יהי' זכי לא יצטרך לבא לידו כנ"ל כיון דהתנאי בטל כו' ולכך לס"ד שפיר דתן לאו כזכי כסברת הפ"י הנ"ל רק תירצו תוס' משום נייח כו':

ולפ"ז מיושב ממילא דבאשה אי הוי זכות הי' שפיר מהני דודאי תן כזכי דלא שייך סברת הפ"י הנ"ל כמ"ש דאף אי הוי כזכי מ"מ צריך לבא לידה משום תנאי כדברי הרשב"א ז"ל דבאשה אין עושה עבירה ומהני שפיר התנאי דיכול לעשות ע"י שליח כנ"ל וממילא הוי שפיר תן כזכי אי הוי זכות והוצרך לטעמא משום דהוי חוב יכול לחזור משא"כ בעבד כנ"ל וא"ש. עוד י"ל דהנה לכאורה למ"ש הפ"י דהוי ס' אי תן כזכי כו' א"כ לא הוי כלל זכות כיון שאסור בבת חורין מספק. אך ז"א דמ"מ אח"כ כשבא לידו מותר בב"ח ולכך שפיר הוי זכות כנ"ל. אמנם לחד מ"ד לקמן פ' השולח דהמפקיר עבדו אין לו תקנה אף בשטר שיחרור משום דכבר נפקע הקנין ממון שאינו יכול להשתעבד בו עוד ולא נשאר רק קנין איסור לחוד ואינו בידו להתירו כיון שאין לו בו קנין ממון ע"ש. וא"כ לכאורה כיון דהוי ספק אי תן כזכי א"כ מיד שבא ליד השליח אינו יכול להשתעבד בו מספק שמא הוא כזכי ואין לו בו שוב קנין ממון א"כ ממילא אח"כ אף שנתנו לו השליח ובא לידו ממש ג"כ לא מהני כמו במפקיר עבדו דאינו ברשותו שוב להתירו בב"ח. אך זה טעות דאח"כ מהני ממ"נ אי תן כזכי א"כ כבר נשתחרר קודם שבא לידו ואי לאו כזכי א"כ הי' לו בו גם הקנין ממון ומהני השיחרור עכשיו כנ"ל:

אמנם למ"ש הכה"ג ובתומים ס' כ"ה דבכל ספק דהדין הוא המוציא מחבירו ע"ה והקשו דהא הוי ספק גזל ותירצו דהיכא דאינם יכולין להוציא מן הדין נתנה התורה במתנה להמוחזק אף שהוא שקר והוא חייב באמת מ"מ התורה זכתה לו ופטרה אותו אף שהוא חייב ע"ש וא"כ לפ"ז הכא מיד שלקחו השליח והוא ספק אי תן כזכי כו' א"כ אינו יכול להשתעבד בו מספק שמא כזכי והמוציא כו' וא"כ אף אי באמת הי' כונתו תן ולא זכי אעפ"כ אין לו בו קנין ממון שהתורה זכתה לו להעבד כו' כיון שהוא ספק שמא זכי כנ"ל וא"כ ממילא עכשיו אף שבא לידו והשליח נתנו לו ג"כ לא מהני להתירו בב"ח דהוא ספק בהיפך שמא באמת הי' כונתו תן ולא זכי ולא נשתחרר עדיין ואעפ"כ לא הי' לו בו קנין ממון משום ספק שמא זכי וזכתה לו התורה אף אי תן כנ"ל וממילא אינו בידו להתירו בב"ח עכשיו כשנתנו לו השליח כמו מפקיר עבדו כו' דאין לו תקנה כו' וא"כ אסור גם אח"כ בב"ח אי הוי ספק כנ"ל. וא"כ ממילא לא הוי זכות כלל עכשיו כיון שאסור בב"ח ולכך לס"ד תן לאו כזכי כנ"ל. ומיושב שפיר דבאשה אי הוי זכות שפיר הוי ספק אי תן כזכי דלא שייך הנ"ל וא"ש:

שם תוס' ד"ה התופס לבע"ח כו' אפי' עשאו שליח כו' ודלא כפירש"י ז"ל בפ"ק דב"מ דבעשאו שליח לכ"ע קני דאין חילוק דזכיה מטעם שליחות והקשו מהא דיימר כנ"ל חשי כו' ע"ש ועוד הקשו המפ' דאמר התם בב"מ לס"ד דתן כזכי והא עשאו שליח בפירוש כיון דאמר תנה לי דהוי כזכי ואעפ"כ לא קנה אי מגבי' מציאה לחבירו לא קנה כו' במתניתין שם ומוכח דאפילו עשאו שליח בפירוש לא מהני ע"ש. גם מאי חילוק יש באמת בין עשאו שליח ללא עשאו כיון דזכיה מטעם שליחות כו'. ונראה לישב דהנה בח"מ ס' ק"ה ס"ו קי"ל דאם הנפקד מסר הפקדון לבע"ח של המפקיד פטור דאף אם הי' מחזירו הי' חייב כו' והקשה הב"י הא קי"ל דהפורע חובו של חבירו פטור משום דמפייס הווינא ליה ומחל לי' א"כ הכא יהא חייב הנפקד דאם הי' מחזירו לו הי' מפייס כו' ותירץ הש"ך ז"ל ס"ק ט' דהכא הנפקד משועבד להבע"ח מדר"נ והי' מחויב להחזיר לו והוי בע"ד דידי' ולכך פטור ע"ש דאין הטעם מחמת שהוא מוחזק כמ"ש הסמ"ע דבאיסורי הנאה קי"ל דלא הוי הנאה כלל משו' שהוא פטור וממילא חייב כאן ע"ש:

והנה לכאורה לפ"ז בתופס לבע"ח במקום שאינו חב לאחרים דקי"ל דקנה משום דזכין לאדם כו' וקנה הבע"ח כאלו תפס בעצמו כו' א"כ לכאורה חייב התופס לשלם להלוה שפיר כנ"ל כיון דפורע חובו פטור א"כ גרם לו היזק בתפיסתו דבלא"ה הי' מפייס לי' ומחיל לי' כנ"ל כמו בנפקד הנ"ל והכא לא שייך תירוץ הש"ך ז"ל דחייב מדר"נ והוי לי' בע"ד כו' דז"א דהכא קודם שתפס לא הי' חייב כלל מדר"נ רק עכשיו אחר שתפס א"כ חייב שפיר על תפיסתו דהוי כמסרו ליד הבע"ח כיון דתופס לבע"ח קנה ובשעת התפיסה לא הי' מחויב לתפוס כלל דאז לא הי' שייך דר"נ דבשלמא במקום שחב לאחרים אי לא קנה אינו חייב אף שגרם לו בתפיסתו שחייב עכשיו אחר התפיסה ליתן להבע"ח מדר"נ ואי לא תפס לא הי' חייב דג"כ לא הי' מחויב לתפוס מ"מ ז"א דמה עשה לו בתפיסתו דכמו דאי לא תפס הי' מפייס לי' ומחל לי' כמו כן יפייסו גם עכשיו וימחל לו דדוקא התם בפורע חובו דאי לא הי' פורע לו הי' מפייס לו משא"כ כשכבר קיבל שיפייסו שיחזור זה לא יעשה כיון שכבר קנה ומקודם לא הי' לו אלא שיעבוד ע"ש אבל הכא דגם עכשיו אין לו אלא שיעבוד מדר"נ א"כ לא עשה לו היזק כלל כנ"ל דגם עתה יפייסו כו'. רק הכא באינו חב לאחרים דשפיר קנה לגמרי הבע"ח שהוא שלו א"כ ממילא חייב התופס כנ"ל דבלא התפיסה הי' מפייס ומחל לי' משא"כ עכשיו דקנה לגמרי והוי כמו בפורע חובו כו' רק הכא י"ל כיון דבדבר שהוא זכות קי"ל הגדילו יכולין למחות כו' דאם אינו רוצה הזכות לא זכה כו' א"כ ג"כ בדיבור לבד נקנה לו ושייך ג"כ כנ"ל דגם עתה שתפס יכול לפייסו ואין צריך לחזור ולהקנות לו רק שיאמר אי אפשי כו' ומחל לו דמהני ג"כ שאינו רוצה הזכות ולא עשה לו היזק כנ"ל בתפיסתו:

אמנם לפירש"י ז"ל בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ועשאו שליח דקנה ג"כ ובשליח קי"ל דקנה מיד בתפיסת השליח דשלוחו כמותו ולא מהני אי אפשי אח"כ כיון שכבר זכה בו רק שצריך להקנות וליתן לו מחדש והוי שפיר כמו בפורע חובו כו' א"כ ממילא שפיר השליח חייב לשלם להלוה דאף שהוא שליח מ"מ כיון שלא הוי שליח לענין החוב דלא כתב דין זכי כו' רק לתפוס א"כ חייב בתפיסתו לשלם לו דהפסידו דאי לא הי' תופס הי' מפייס לי' ומוחל לו כו' דקי"ל בפורע חובו אף שהמלוה דוחק ותובע לשלם פטור ג"כ דאעפ"כ הי' מפייס כו' ע"ש א"כ גם הכא חייב השליח כו' כנ"ל:

והנה קי"ל ח"מ סי' קכ"ב דכל ההוצאות שהוציא המורשה להוציא החוב חייב המלוה לשלם עד כדי החוב ע"ש וכתבו שם הפוס' דאף בשאר שליח שלא כתב לו כל דמתעני מן דינא כו' מ"מ אם ידע שאי אפשר לשליח להוציא החוב בלא הוצאות אלו או ההיזק ג"כ מסתמא כיון שעשה אותו שליח להוציא החוב וידע שיצטרך להוציא או ליתן מעות ודאי נתחייב לשלם לו כיון שלא הי' יכול להוציא בלא היזק זה ע"ש. וא"כ לפ"ז הכא בשווי' שליח שהשליח נתחייב לשלם להלוה בתפיסתו שע"י התפיסה נתחייב ובלא זה לא הי' יכול להוציא שאם לא הי' תופס לא הי' מוציא החוב כנ"ל ולא הי' יכול להוציא החוב בלא היזק זה וממילא כיון שעשאו שליח לתפוס וידע המשלח שבתפיסתו נתחייב לשלם א"כ חייב עצמו לשלם לו ושפיר חייב המלוה לשלם להתופס מטעם מוציא הוצאות כנ"ל כיון שלא הי' אפשר בלא זה כנ"ל:

והנה קי"ל בשנים שהוציאו שטר חוב זה על זה דזה גובה וזה גובה היכא שיש נפקא מינה בדבר דלא שייך הפוכי מטרתא כו' ע"ש והנה קי"ל בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים אף דלא קנה מ"מ היכא שחייב גם להתופס שפיר קנה ויכול לתפוס בשביל האחר ג"כ דשייך מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחבריה כיון דאי בעי הי' יכול לתפוס בשביל עצמו ע"ש ופסק הש"ך ז"ל דאף אם אינו חייב להתופס רק מעט לא כמו שחייב להאחר ג"כ יכול לתפוס כל החוב בשביל האחר כיון דיכול לתפוס קצת בשביל עצמו ממילא יכול לתפוס הכל בשביל האחר דהוי ג"כ מיגו שזכי לנפשי' קצת יכול לזכות לחבירו הכל ע"ש בש"ך ז"ל. והנה לפ"ז הכא בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים בשוי' שליח נראה דאם תופס מחצה החוב בשביל המלוה ממילא יכול לתפוס המחצה האחר בשביל עצמו דכיון שתפס מחצה בשביל המלוה היינו המשלח א"כ חייב השליח לשלם להלוה מטעם פורע חובו כנ"ל שהפסידו בתפיסתו כנ"ל וא"כ כיון שחייב השליח לשלם אותו המחצה להלוה ממילא חייב המלוה המשלח לשלם להשליח מטעם מוציא הוצאות כנ"ל שלא הי' יכול לגבות בל"ז כנ"ל וא"כ כיון שהמלוה חייב להשליח אותו החצי והלוה חייב עדיין מחצה להמלוה כיון שלא תפס עדיין אלא חצי וא"כ ממילא חייב הלוה להשליח מחמת שיעבודא דר' נתן שהוא חייב להמלוה והמלוה חייב להשליח כנ"ל ואף שהשליח ג"כ חייב להלוה מחמת פורע חובו כנ"ל מ"מ הא קי"ל דזה גובה וזה גובה כנ"ל א"כ ממילא יכול השליח לתפוס חצי האחר בשביל עצמו כיון שחייב לו אותו החצי חוב מדר"נ כנ"ל. ושפיר כיון שתופס מחצה בשביל המלוה יכול אחר כך לתפוס חצי בשבילו כיון שחייב לו מחצה הראשון מדר"נ כנ"ל וא"כ ממילא לפ"ז שפיר כשתופס גם הכל בשביל המלוה ג"כ מהני דשייך מגו דאי בעי זכי לנפשי' זכי נמי לחבריה כיון דאי בעי יכול לתפוס מחצה בשביל עצמו ממילא יכול עכשיו לתפוס הכל בשביל המלוה כמ"ש הש"ך ז"ל. ולכך י"ל טעם רש"י ז"ל דבשווי' שליח תופס לבע"ח קנה דכיון דשווי' שליח חייב המשלח לשלם לו כנ"ל ושייך מיגו דזכי לנפשי' ולכך קנה במקום שחב לאחרים כנ"ל משא"כ בלא עשאו שליח דאינו חייב לשלם לו כלל המשלח ואינו יכול לתפוס לעצמו לכך לא קנה דלא שייך מיגו כו':

אך לכאורה זה טעות דאיך נימא הטעם דבשביל זה קנה משום שיכול לתפוס לעצמו כנ"ל הא כיון דבל"ז לא קנה א"כ אינו יכול לתפוס כלל לעצמו שאינו חייב לשלם להלוה דלא עשה לו היזק כלל בתפיסתו כיון שלא קנה כנ"ל ואיך בשביל זה נימא דקנה. אמנם למ"ש הפ' דאף דתופס במקום שחב לאחרים לא קנה מ"מ לפי החלק המגיע לו לב"ח זה לפי ערך שאר ב"ח שפיר קנה דנגד זה לא הוי חב לאחרים דזה מגיע לו לפי סדר הב"ח ע"ש. א"כ ממילא אף אי לא קנה צריך השליח לשלם להלוה זה החלק מטעם פורע חובו וממילא חייב לו הלוה מדר"נ על זה החלק כנ"ל ויכול השליח ממילא לתפוס לעצמו כנ"ל וממילא יכול לתפוס הכל בשביל חבירו משום מיגו דאי בעי כו' ושפיר פירש"י ז"ל בתופס לב"ח כו' דבעשאו שליח שפיר קנה הכל משום מיגו דאי בעי זכי כו' כנ"ל:

ולפ"ז מיושב שפיר קושיא הנ"ל על דברי רש"י ז"ל דפריך שם אמתניתין דתנה לי למ"ד המגביה מציאה לא קנה כו' והקשו דהא עשאו שליח כו'. ולמ"ש א"ש דלמ"ד המגביה מציאה לא קני וממילא סבר דלא אמרינן מיגו דזכי לנפשיה כו' פריך שפיר ממתניתין דכיון דלא אמרינן מיגו דאי בעי זכי כו' ממילא אין חילוק בין עשאו שליח ללא עשאו כו' משא"כ למ"ד המגביה מציאה לחבירו קנה כו' ואמרינן מיגו דאי בעי זכי כו' רק בתופס לבע"ח לא קנה משום דלא שייך מיגו דאי בעי כו' פירש"י ז"ל שפיר דעשאו שליח קני כו' דשייך מיגו אבל למ"ד לא קני ממילא אין חילוק כלל ופריך שפיר כנ"ל ממתניתין וא"ש. ואף דרש"י ז"ל פירש שם אמילתא דר"נ ור"ח דסברי המגביה מציאה לא קני מ"ט הוי תופס לבע"ח כו' וכל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ופירש"י ז"ל מאחר שלא עשאו שליח וא"כ קאי ג"כ למאן דלא סבר מיגו דזכי לנפשיה דסבר מגביה מציאה לא קנה כו' אך מ"מ למאי שהקשו המפ' שם מאי אמרו ר"נ ור"ח הטעם דמגביה מציאה לא קנה משום דהוי ליה תופס לב"ח כו' מאי פשוט להו יותר בתופס לבע"ח ממגביה מציאה הא מאן דפליג סבר גם בתופס לבע"ח דקני ע"ש ואיך נתן טעם בדבר הדומה ממש. ותירצו דה"פ דאף דמאן דסבר מגביה מציאה קני משום מיגו דאי בעי זכי כו' אעפ"כ בתופס לבע"ח דלא קני דלא שייך מיגו דאי בעי כו' ור"נ ור"ח לא סברי מיגו דאי בעי כו' ולכך לא קני גם מגביה מציאה כו' ולכך אמרו הטעם הוי ליה כתופס לבע"ח כו' דלכ"ע לא קני דלא שייך מיגו דאי בעי כו' כמו כן גבי מציאה לא קני אף ששייך מיגו דאי בעי כו' כנ"ל ע"ש. א"כ מיושב דפירש"י ז"ל שפיר דלא עשאו שליח דבעשאו שליח א"כ שייך שפיר גם בתופס לבע"ח מיגו דאי בעי כו' ולא עדיף דהוי כמגביה מציאה ממש ואינו פשוט יותר כנ"ל ומאן דסובר מגביה מציאה קני סובר ג"כ בתופס לבע"ח בעשאו שליח דקני כנ"ל ולכך פירש דהוי כתופס לבע"ח היכא שלא עשאו שליח דלכ"ע לא קני דלא שייך מיגו דאי בעי כו' וסברי דכמו כן גם מגבי' מציאה כו' וממילא גם בעשאו שליח לא קנה כנ"ל וא"ש:

ומיושב ג"כ קושית תוס' מהא דיימר בר חשו כו' דהם סברי ג"כ דגם מגביה מציאה לא קני כו' וממילא לא קני אף בתופס לבע"ח שעשאו שליח כנ"ל כיון דלא ס"ל מיגו דאי בעי כו' כנ"ל. ועוד דמ"ש לא שייך רק בתפס מעות דקני המשלח מיד בתפיסת השליח לגמרי לפרעון והוי כנפרע לגמרי ולא שייך שגם עתה יפייסו וימחול לו כיון דהוי ככבר נפרע כנ"ל אבל היכא שתפס השליח חפץ שצריך שומא עדיין ולא הוי כפרעון רק שיש לו שיעבוד עליו א"כ ממילא שייך שגם עתה יפייסו וימחל לו ואין השליח צריך לשלם וממילא לא שייך מיגו דאי בעי זכי כו' ולכך התם בעובדא דיימר ב"ח כו' שתפס ארבא ממילא לא שייך מיגו דאי בעי זכי אף שעשאו שליח כו' ולכך לא קני כנ"ל אבל רש"י ז"ל פירש שפיר התם דאמר הטעם דהוי ליה כתופס לבע"ח כו' והיינו במקום דלא שייך מיגו דאי בעי כו' כנ"ל ופירש שפיר בלא עשאו שליח היינו כמו במגביה מציאה שקנה המשלח מיד בתפיסת השליח כמו כן גם במעות אלו עשאו שליח הי' כמו במגביה מציאה ולכך פ' בלא עשאו שליח וא"ש. ובמ"ש יש ליישב דברי מהרש"א פ' הכותב שם שכתב דלא ניחא להו ליישב פירש"י בעשאו שליח משום מיגו כו' ודבריו תמוהים דהא לר"נ ור"ח לא אמרינן מיגו. ולמ"ש א"ש דהוי כתופס היכא דלא שייך מיגו כנ"ל וא"ש:

ומיושב ג"כ מאי דקשה על דברי רש"י ז"ל דשם אותבי' רבא לר"נ מציאות פועל לעצמו בד"א כו' אבל עשה עמי מלאכה כו' מציאתו לבעה"ב כו' והנה שם לקמן י"ב מוקי לה ר"פ בשכרו ללקט מציאות א"כ כיון שציוה אותו ליקח המציאה הוי עשאו שליח ולכך קנה ומאי פריך ואף דרבא עצמו מוקי במגביה עם מלאכתו כו' מ"מ מאי פריך אר"נ ור"ח דלמא איירי בעשאו שליח כנ"ל. ולמ"ש מיושב דפריך שפיר לר"נ ור"ח דסברי גם מגביה מציאה לא קני ולא סברי מיגו דאי בעי זכי כו' וממילא לדידהו גם בעשאו שליח לא קני כיון דלא סברי מיגו כו' דשם פירש רק על הטעם דהוי ליה תופס כו' אבל לפי האמת לר"נ לא מהני עשאו שליח כנ"ל וא"ש:

עוד יש לישב הנ"ל דפריך רבא מהא דמציאות פועל ולא מוקי בעשאו שליח כו'. דהנה המפ' פירשו דברי רש"י ז"ל דדוקא בלא עשאו שליח רק מטעם זכיה לחוד אמרינן דלא אמרה תורה דזכיה הוא כשליחות רק בדבר שאינו חוב לשום אחד אבל בדבר שאינו זכות גמור שהוא חוב בזה לאחר לא אמרה תורה שיהי' כשליח כו' אבל בשליח גמור שעשאו שליח שפיר מהני כיון דשלוחו של אדם כמותו לכל הדברים מהני אף בחב לאחרים ע"ש. והנה המפ' כתבו דאף דלא מהני זכיה במקום שחב לאחרים בזכיה זו היינו דוקא היכא שבזכיה זו הוא מיד חב לאחרים אז לא מהני אבל היכא שבשעת זכיה לא הי' עדיין חוב לאחרים אף שאח"כ מגיע צד חוב מזכיה זו אעפ"כ מהני כיון שבשעת זכיה לא הי' חוב כו' ע"ש:

ולכאורה לפ"ז לפירש"י ז"ל דעשאו שליח מהני א"כ גם בלא עשאו שליח לכאורה ג"כ מהני למ"ש לעיל דבאמת עשיית השליח עצמו הוא ג"כ זכות ויכול אדם אחד לעשות שליח לאדם אחר בשביל הזוכה לזכות דזה הוא זכות לעשות שליח לזכות וכיון דקי"ל שליח עושה שליח ע"ש וא"כ כיון דזכיה הוא מטעם שליחות ובכל דבר שהוא זכות הוא כשלוחו א"כ יכול הזוכה שפיר לעשות לעצמו שליח לזכות דע"ז שהוא זכות לעשות אותו שליח ע"ז שפיר מהני מטעם זכין לאדם כו' דזכי' מטעם שליח והוי כאלו הוא עצמו עשאו שליח לעשות שליח דלענין זה מהני שפיר הזכות אף שחב לאחרים מ"מ זכות זה אינו עדיין חוב לאחרי' כיון שלא תפס עדיין ולא הגבי' עדיין המציאה רק שעושה שליח לתפוס ועשיית השליח עדיין אינו חב לאחרים ואף שאח"כ מסתעף ממנו חוב מ"מ בשעת הזכיה אינו חוב ומהני כנ"ל ומהני שפיר מה שעושה שליח לתפוס מטעם זכיה שזה עצמו הוא זכות שעדיין אינו חב לאחרים בזכיה זו וא"כ ממילא מהני אח"כ כשתופס דזהו הוי עשאו שליח בפירוש דמהני אף שחב לאחרים ממש וא"כ כשתופס אח"כ מהני שפיר דהתפיסה אינו מטעם זכיה שהוא כשליחות דנימא דזכיה לא הוי כשליחות היכא שהוא חוב לאחד רק דהוא כבר שליח ממש שעשה אותו שליח של הזוכה דזה הי' מהני אז מטעם זכי' שאז לא הי' עדיין חב לאחרים והי' מהני שפיר מטעם זכיה לעשות שליח וממילא יכול התופס עצמו לעשות עצמו שליח לתפוס מטעם זכיה ומהני אח"כ תפיסתו דהוי עשאו שליח דמהני כנ"ל אף שהוא חב לאחרים וקשה כנ"ל אמאי המגביה מציאה לחבירו או תופס לבע"ח לא קנה בלא עשאו שליח לשטת רש"י ז"ל כנ"ל:

אך י"ל דהנה אמרינן לקמן דשליח שלא ניתן לגירושין אינו יכול לעשות שליח אחר דכיון דהוא לא נעשה שליח לגרש ואין השליח יכול לגרש בעצמו ממילא אינו יכול לעשו' שליח לגרש ג"כ והוי כמו כל מלתא דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי למשוי שליח וכיון שהשליח אינו יכול לעשות מעשה זו בעצמו אינו יכול למשוי שליח ג"כ. וא"כ לכאורה א"ש הנ"ל דכיון דזכיה מטעם שליחות א"כ הוא בעצמו אם אינו עושה שליח לתפוס אינו יכול לתפוס בעצמו מטעם זכיה דלענין זה לא מהני דהוא חב לאחרי' כנ"ל ואינו שליח כלל לענין זה לתפוס בעצמו וממילא אינו יכול לעשות שליח לתפוס ג"כ דכל מלתא כו' והוי כשליח שלא ניתן לאותו דבר וממילא גם לעצמו אינו יכול לעשות שליח מחמת שהוא שליח כיון שאינו שליח לתפוס כלל כנ"ל ולא מהני גם אח"כ כנ"ל. אך זה טעות דכיון דזה עצמו הוא זכות לעשות שליח וזכיה מטעם שליחות והוי כאלו עשאו בפירוש שליח לעשות שליח וזה שפיר מהני דאומר אמרו מהני בממון ועשה אותו על זה שליח למשוי שליח והוא כאלו הוא עצמו עושה שליח וכמ"ש תוס' לקמן דף כ"ד דזה מהני שפיר ע"ש:

אמנם למאי שהקשו איך מהני זכיה מטעם שליחות הא הוי יאוש שלא מדעת דאף שאם הי' יודע הי' עושה אותו שליח מ"מ עכשיו שלא ידע לא מהני כמו בישל"מ דקי"ל לא הוי יאוש כו'. אך י"ל דלא קשה למ"ש הש"ך סי' שנ"ח ס"ק א' דאדם נותן לחבירו דבר שאין בעה"ב מקפיד עליו מותר לו לאכול דאף דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש מ"מ היינו דוקא באבידה דנימא אלו הי' יודע שנאבד הי' מייאש זה לא אמרינן כיון שכבר מצא זה האבידה א"כ אלו הי' יודע ג"כ שהוא אצל זה לא הי' מתייאש ואיך נימא אלו הי' יודע לחצאין שהי' יודע שנאבד ולא הי' יודע שמצאו זה דממ"נ אם נחשבו כיודע אינו מתייאש משא"כ בדבר שאינו מקפיד ואף אם הי' יודע כל האמת הי' מתרצה שפיר מהני ע"ש. וא"כ ממילא א"ש דבדבר שהוא זכות מהני שפיר מטעם שליחות כיון שאם הי' יודע הכל ג"כ הי' עושה אותו שליח שפיר מהני אף שאינו יודע והוי שליח כנ"ל אף דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש כנ"ל:

וא"כ לפ"ז א"ש קושיא הנ"ל דבאמת הוא עצמו אם עושה שליח לתפוס שפיר מהני דבעשאו שליח מהני אף שחב לאחרים כנ"ל רק עכשיו שאינו יודע נימא דיוכל לעשות לעצמו שליח מטעם זכי' כנ"ל. ולמ"ש ז"א דלענין זה הוי שפיר יאוש שלא מדעת כיון שעכשיו אינו יודע ואינו עושה אותו שליח ואי"ל כנ"ל דאם הי' יודע הי' עושה מהני גם עכשיו כנ"ל. דז"א דלענין עשיית השליח לעשות השליח לענין זה אם הי' יודע הכל לא הי' עושה כלל שליח לעשות שליח דהוא עצמו ה' עושה שפיר שליח לתפוס דעשאו שליח מהני כנ"ל ומה לו לעשות אותו שליח לעשות שליח א"כ איך נימא דהוי כיודע לגמרי דהא אם הי' יודע לגמרי ג"כ לא הי' עושהו שליח ע"ז רק דנימא דאלו הי' דבר זה שהוא זכות עכשיו שאינו יודע לעשות ע"ז שליח לעשיית השליח הי' עושה באופן זה המועיל א"כ הוי שפיר יאוש שלא מדעת לענין שליחות זה ולא מהני רק דנימא ממילא כיון שעשה אותו שליח לתפוס דלענין זה לא הוי יאוש שלא מדעת דזה הי' רוצה באמת א"כ הוא עכשיו שליח לתפוס וממילא יכול לעשות שליח אחר דשליח עוש' שליח סתם אף שלא עשה אותו שליח ע"ז וא"כ לענין זה שפיר הוי שליח שלא ניתן לגירושין כנ"ל כיון שאין השליח יכול לתפוס בעצמו ממילא אינו יכול לעשות שליח ג"כ כיון שעל עשיית השליח אינו שליח רק על המעשה עצמו וכיון שאינו יכול לא מהני כנ"ל ולכך לפירש"י ז"ל בלא עשאו שליח בפירוש לא מהני כנ"ל רק בעשאו שליח ולפ"ז מיושב הא דרבא פריך ממציאות פועל כו' ולא מוקי בעשאו שליח כו' דהנה רבא סבר דיאוש שלא מדעת הוי יאוש ע"ש ב"מ א"כ אליביה אין חילוק ממילא בין עשאו שליח ללא עשאו דגם בלא עשאו יכול לעצמו שליח כנ"ל כיון דהוי יאוש כו' וכיון דסבר בלא עשאו שליח דמגביה מציאה לא קני ממילא גם בעשאו שליח ע"כ דלא קני ופריך שפיר משא"כ לדידן דקי"ל ביע"ל קג"ם כו' דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש פירש"י ז"ל שפיר דבעשאו שליח קני כנ"ל וא"ש וי"ל ג"כ בהא דיימר ב"ח דהתם ר"פ כו' משני אליבא דרבא דיאוש שלא מדעת כו' ולכך אמר התם דגם בעשאו שליח לא קנה דע"כ אין חילוק משא"כ לדידן וא"ש:

עוד י"ל בפשיטות דברי רש"י הנ"ל דבאמת מאי חילוק כיון דזכיה מטעם שליחות כו' רק י"ל למ"ש תוס' לקמן ד"ה אלא די"ל דר' חסדא יליף מהא דלא תלקט לעני ולגר כו' דבכל מקום מגביה מציאה לא קני ע"ש וא"כ כיון דמסברא בכל מקום קני רק דיליף משם א"כ לא מוכח מהתם רק בזכיה לבד בלא עשאו שליח דלא הוי כשליח לענין זה בחב לאחרים אבל בעשאו שליח לא מוכח ומסברא דקני כנ"ל ולכך פירש"י שם ב"מ אליבא דר"נ ור' חסדא דבעשאו שליח קני כנ"ל. אבל רבא דסבר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ע"ש בתמורה וא"כ ממילא אינו מוכח מהא דלעני ולגר תעזוב כו' דהתם הוא משום דעבר אלא תלקט כו' ולא מהני א"כ ע"כ הוא מסברא דלא מהני שליחות בחב לאחרים וממילא אין חילוק בין עשאו שליח כו' ופריך התם שפיר מציאות פועל וכן בהא דיימר בר חשו כו' ג"כ כיון דר"פ דחי הכא דלא מוכח מהא דלא תלקט ואעפ"כ סובר דלא קני ולכך ג"כ אינו מחלק התם בין עשאו שליח כנ"ל. אבל אליבא דר"ח פירש"י שפיר דעשאו שליח קני וא"ש:

עוד י"ל דברי רש"י הנ"ל דהנה ריש נזיר י"ב אמרינן דכל מלתא דאיהו לא מצי למיעבד השתא לא מצי למשוי שליח אף על אחר כך וכן בכל דבר שלא בא לעולם א"י לעשות שליח אף לכשיבא לעולם ע"ש בתוס' דכמו שאין יכולין להקנות דבר שלב"ל כמו כן אינו עושה שליח ע"ש וכן בהא דלא כתבי' אורכתא אמטלטלין דכפרי' כתבו הטעם דלא מהני משום שליחות כיון שעכשיו אינו יכול לגבות עדיין והוי דבר שאינו ברשותו ואינו יכול לעשות שליח ג"כ ע"ש. וא"כ לפ"ז לכאורה בתופס לבע"ח אף שאינו חב לאחרים איך מהני כיון דזכיה מטעם שליחות הא אינו יכול לעשות שליח שיזכה לכשיתפוס דהא עכשיו אינו שלו עדיין ואינו ברשותו והוי דבר שלב"ל כנ"ל. אך ז"א כיון דנעש' שליח בשעת הזכי' בשעה שתופס ואז שפיר יכול לעשות שליח מהני כנ"ל. ולפ"ז מיושב דפרש"י ז"ל שפיר דתופס לב"ח לא קני בלא עשאו שליח דלא מהני הזכיה בחב לאחרים מטעם שליחות וא"כ כיון דהזכי' לא מהני ממילא לא מהני אף שעשאו שליח מקודם כנ"ל שא"י לעשותו שליח מקודם כנ"ל רק בשעת הזכיה ובשעת הזכיה לא מהני כיון שאינו שליח מקודם וא"ש דגם לפירש"י ז"ל לא מהני עשאו שליח רק הטעם הוא משום דלא מהני בלא עשאו וממילא לא מהני גם בעשאו שליח כנ"ל וא"ש:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>