עריכת הדף "
חידושי הרי"מ/בבא מציעא/עב/א
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> {{מרכז|'''דף ע"ב ע"א'''}} שטר שכתוב בו ריבית קונסין אותו כו' וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית כו'. לכאורה פשיטא דאינו גובה הריבית והיה לו לומר רק גובה את הקרן. ויש לומר כדעת תוספות דבנכלל הקרן והריבית אינו גובה הקרן גם כן משום גזירה שמא יגבה הריבית כמו במוקדם עיין שם. וזה אשמעינן גובה הקרן דוקא משום דאינו גובה הריבית דמפורש בשטר הריבית אבל אם יש לחוש שיגבה הריבית גם כן בתורת קרן שוב גם הקרן אינו גובה משום גזירה כנ"ל: בתוספות פירש ריב"ם דמב"ח כשר דעדים אינם פסולים שאינם מרויחין כלום כו'. ותמוה הא קיימא לן כאביי דלא בעינן רשע דחמס. וצ"ל כמו דמסקי תוספות אח"כ דלא מיפסלי רק מדרבנן משום דלא משמע להו איסורא ובפסולי דרבנן בעינן חמס עיין שם. ועל כל פנים לא הוי ליה לריב"ם לומר בפשיטות והעיקר חסר. והיה אפשר לומר דהא לכאורה למה שכתב הר"ן ז"ל פרק קמא דחולין במשנה השוחט בשבת כשרה כו' והקשו בתוספות הא הוי שחיטת מומר לחלל שבת דפסולה ותירץ הר"ן ז"ל דבמאי דפסלה התורה לא מיפסל רק מכאן ואילך אבל מעשה זו עצמה שמיפסל בשבילה עדיין לא מיקרי פסול במעשה ההוא רק אחר כך ולכך כיון דעל ידי שחיטה זו נעשה מומר עדיין השחיטה כשירה רק אחר כך עיין שם. ואם כן י"ל קושיית תוספות שהקשו דהעדים פסולין דעברו אלא תשימון בחתימה זו ולמ"ש א"כ י"ל דעדיין עדות זה כשר כיון שבחתימה זו שחתמו על השטר דרבית נעשו פסולין לא מפסלו רק מכאן ואילך אם כן עדות זה שמעידין בחתימה זו עדיין כשר כנ"ל ושפיר השטר כשר וגובה בו כמו התם בשחיטה כנ"ל: אמנם י"ל דהא קיימא לן חתם בשטר עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו כשר אף שלא הוחזק כתב ידו בב"ד קודם שנעשה חתנו דקרוב לא מיפסל מטעם חשש שקר רק גזירת הכתוב לפוסלן וכיון שהזמן קודם שנעשה קרוב כשר דשמא הקדים לא חיישינן דלא משקר. אבל חתם עד שלא נעשה גזלן ונעשה גזלן בעינן דוקא הוחזק השטר קודם לכן בב"ד ואי לאו הכי חוששין שמא עתה שכבר הוא פסול להקדים הזמן על קודם בשקר עיין שם. ואם כן כאן בשטר דרבית דהעדים נפסלין דעברו אלא תשימון רק החתימה עדיין כשרה כנ"ל עכ"פ הוי חתם בשטר עד שלא נעשה גזלן ונעשה גזלן דהא מיד אחר חתימה פסולין. וכאן אי אפשר הוחזק השטר בב"ד קודם שנפסל דהא אחר החתימה מיד נפסלין כנ"ל. ואם כן שוב כיון דעכשיו פסולין יש לחוש שמא הוא שקר לגמרי ועכשיו שנעשו רשעים ופסולין חתמו השטר והקדימו וכל השטר שקר דעדים פסולין משקרי. ואף דלכאורה לא דמי דהתם נעשה גזלן ופסול בלא החתימה ושוב חיישינן שהקדים בשקר אבל כאן כל הפסול שלהם הוא בשביל החתימה ואיך נימא שלא חתמו כלל רק שיקרו עתה כשכבר נעשו פסולין חתמו והא קודם החתימה לא היו כלל פסולין כנ"ל. אך זה אינו דמ"מ איך שנאמר עכ"פ עכשיו הן ודאי פסולין ויש איזה עת שנעשו רשעים ופסולין ושוב י"ל שאחר אותו הזמן חתמו בשקר לגמרי על השטר דריבית וכל השטר שקר דאין ראיה מעדותן של החתימה כיון דודאי פסולין עכשיו כנ"ל (ואינו מוכרח) ולכך הקשו תוספות שפיר דפסולין כנ"ל: אמנם תוספות בבא בתרא פרק יש נוחלין שם כתבו דכשאינו רשע דחמס הוי כנעשה חתנו דדוקא נעשה גזלן שהוא חמס אז הוי מחשש שקר וחיישינן להקדמה ובעינן הוחזק אבל רשע דלאו דחמס אינו פסול רק מטעם גזירת הכתוב אל תשית כו' ואין חוששין לשקר כמו בקרוב כנ"ל ע"ש: וא"כ מיושבים שפיר דברי הריב"ם ז"ל שכתב דעדים לא מיפסלי שאינם מרויחין כו'. והיינו דשוב י"ל כמ"ש דלא נפסלו רק מאחר החתימה ואילך כנ"ל והעדות של חתימה זו עדיין כשר ולא שייך כנ"ל דהא אינם מרויחין והוי כמו חתם עד שלא נעשה חתנו דלא בעי הוחזק כו' דכשאינו רשע דחמס אין הפסול משום שקר רק גזירת הכתוב כמו קרוב כנ"ל. ותוס' לקמן לא ס"ל כן רק דגם אותו עדות פסול. ולטעמייהו שם חולין י"ח דמחלקין בין פעם ראשונה דלא נעשה מומר רק ב' או ג' פעמים ודלא כתירוץ הר"ן שם עיין שם. ומיפסלי שפיר גם לאותו דבר שנעשו פסולין כנ"ל: תוס' הקשו הא דהעדים פסולין וא"ל דאיירי שנכלל הקרן עם הריבית ולא ידעו העדים דאם כן נפסל לרבנן גם כן כמו מוקדם דגזרינן שמא יגבה מזמן ראשון וכן בזה שמא יגבה הריבית כיון שאינו מפורש עיין שם. והרמב"ן ז"ל דחה זה דבשלמא שמא יגבה מזמן א' אז יגבה כל החוב שלא כדין. אבל בזה גם אם יגבה הריבית גם כן מ"מ יגבה הקרן עכ"פ כדין ולכך לא שייך הגזירה על הקרן וגובה: והנה אפשר לומר לכאורה למ"ש רש"י ז"ל גיטין דלכך והנה לא חיישינן בכל השטרות דלא איתרע שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי כו'. משום דממה נפשך לאביי דעדיו בחתומיו זכין לו גובה כדין ולר' אסי ממה נפשך בשטר הקנאה גובה כדין ובלאו הקנאה כי ליכא מלוה בהדי' לא כתבינן ודאי וראו מסירת השטר. ודוקא בנפל איתרע חיישינן דאיקרי וכתב עיין שם. והנה לכאורה למאי שתירצו תוספות כאן דלא תשימון לא משמע לעדים וכהאי גוונא שהיו העדים שוגגין ולא ידעו שיש בו איסור ריבית כו' עיין שם. והנה קיימא לן דזכי' מטעם שליחות. גם קיימא לן דאין שליח לדבר עבירה ובטל השליחות. ולדעת הרבה פוסקים אף בהשליח שוגג גם כן אמרינן אין שליח לדבר עבירה ואם כן כאן בשטר שיש בו ריבית כיון דבחתימתן עוברין אלא תשימון נראה דאף לאביי לא שייך עדיו בחתומיו זכין לו דהא זכי' מטעם שליחות ואין שליח לדבר עבירה ובטלה הזכייה של החתימה שיהיו זוכין בשביל המלוה כנ"ל. ואם כן קשה ניחוש בשטר שיש בו ריבית שמא כתב ללות בניסן כו'. ועדיו בחתומיו זכין לו לא שייך כנ"ל. ואין לומר כיון דלא שייך עדיו בחתומיו זכין לו שוב כי ליכא מלוה בהדיה לא כתבינן וודאי ראו המסירה כנ"ל. זה אינו כיון דהעדים לא ידעו ע"כ שיש איסור בדבר כמו שכתבו תוספות. ואם כן שפיר היו רשאין לכתוב ללוה בלא מלוה דעדיו בחתומיו זכין לו כבכל השטרות כיון שסברו שאין איסור בדבר וכיון דבאמת לא שייך עדיו בחתומיו זכין לו שיש איסור שוב פסול מטעם מוקדם דניחוש שמא כתב ללות בניסן כו'. ואם גם בשטר שיש בו ריבית יופסל לגמרי כמו מוקדם גם לרבנן דגזירה כו' ואמאי כשר לרבנן דלא שייכי ב' הטעמים לאביי דבכל דוכתי עדיו בחתומיו זכין לו כנ"ל: אמנם הא באמת גם מוקדם פריך דיגבה מיהת מזמן שני רק משום גזירה שמא יגבה מזמן א' ואם כן בשטר שהריבית מפורש ניהו דחיישינן שמא כתב ללות בניסן והוי מוקדם מ"מ הא לא שייך גזירה שמא יגבה מזמן א' דהא מפורש הריבית וידעו הב"ד דשייך החשש שמא כתב ללות בניסן כו' דלא שייך עדיו בחתומיו זכין לו משום אין שליח לדבר עבירה ויאמרו אייתי ראיה אימת מטי שטרא לידך ולא יוכל לגבות בסתם מזמן השטר וממילא אף דשייך החשש שמא כתב ללות בניסן מ"מ כשר מזמן שני דליכא גזירה כנ"ל ואתי שפיר: אמנם כשנכלל הריבית עם הקרן ואינו מפורש שוב כתבו תוספות שפיר דפסול לגמרי משום גזירה ולא שייך סברת רמב"ן ז"ל דעכ"פ יגבה הקרן כדין זה אינו דשייך שוב החשש שמא כתב ללות בניסן ואם כן יגבה מזמן הראשון ויהיה הכל שלא כדין כמו במוקדם כיון דלא שייך עדיו בחתומיו זכין לו והעדים לא ידעו והיו רשאין לכתוב ללוה כנ"ל. ובזה לא ידעו הב"ד אח"כ שיש בו ריבית ויסברו דעדיו בחתומיו זכין לו ולא יאמרו כלל אייתי ראיה ושייך החשש שיגבה הכל שלא כדין ופסול לגמרי משום גזירה כנ"ל וכתבו תוספות שפיר דנכלל הריבית פסול כנ"ל. וי"ל דתוס' לטעמייהו דפוסקין כאביי וכ' שפיר כנ"ל. והרמב"ן ז"ל דפוסק כר' אסי כ' שפיר דאף דלא ידעו שהוא ריבית אעפ"כ לא היו רשאין לכתוב בלא מלוה כיון דלא אמרינן בכל מקום עדיו בחתומיו זכין לו כנ"ל. אולם תוס' סברי דכשהשליח שוגג לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה: עוד י"ל דהא קשה לכאורה למה יתחייב הלוה לשלם הקרן בשטר שיש בו ריבית הא חייב הלוה מלקות על הלוואה זו שלוה בריבית והמלקות פוטרין מתשלומין וכיון שנתחייב כאחת המלקות ותשלומין בשעת הלוואה יופטר מהקרן לשלם כנ"ל. שוב ראיתי בספר קצות החושן הקשה כנ"ל ותירץ דאינו חייב מלקות רק כשבא אחר כך הריבית לידי גוביינא אז חייב מלקות למפרע על שעת הלוואה אבל כשאינו גובה כלל הריבית אחר כך אינו חייב מלקות על הלוואה בריבית עיין שם: וא"כ י"ל דשוב כתבו תוספות דבנכלל הקרן והריבית שייך גזירה שמא יגבה הריבית כנ"ל ואם יגבה הריבית שוב יגבה גם הקרן שלא כדין דנתחייב מלקות למפרע ונפטר הלוה, מתשלומין והיה פטור גם מהקרן כיון שגובה הריבית וגבה הכל שלא כדין כנ"ל. וא"ל דמיקרי אין באין כיון שלא נתחייב המלקות עד שעת גביית הריבית. זה אינו דנתחייב למפרע כנ"ל ועוד דהא אמרינן עקירה צורך הנחה היכא דאי אפשר. וגם כאן אי אפשר להחיוב מלקות בלא החיוב תשלומין דבלא ההלוואה לא הי' מחויב מלקות על הגבי' דרבית וממילא נפטר מתשלומין כנ"ל: ואף דלכאורה היכא דמלקות פוטר מהני תפיסה וא"כ לא שייך שיגבה שלא כדין דאם יגבה יהיה כדין דכשתפס מהני. ז"א דלהרבה פוסקים לא מהני תפיסה. ועוד דעכ"פ מלקוחות יגבה שלא כדין לגמרי דכיון שעל הלוה אינן רק חיוב תפיסה אינו גובה ממשועבדים כלל וכ' תוס' שפיר בנכלל הרבית דיגבה שלא כדין ולא שייך סברת רמב"ן ז"ל הנ"ל: ויש ליישב בזה מאי דנחלקו ר"ל ור"י דר"ל אמר במחלוקת שנוי' ור"מ היא ולמה לא מוקי לה כר"י משום גזירה שמא יגבה מזמן א'. ולמ"ש י"ל דר"י לטעמיה דסבר חייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין וא"כ אמר שפיר במוקדם משום גזירה ולא קשה דגם ברבית נגזור כקושית תוס' כיון דע"כ איירי בנכלל דאל"ה פסולין די"ל שפיר כתי' הרמב"ן ז"ל דעכ"פ הקרן יגבה כדין ולא קשה הנ"ל דהמלקות יפטר דז"א דכיון דבלא התראה הוא ממילא הוי חייב מלקות שוגגין דחייבין ויגבה כדין. ולא שייך הגזירה ברבית ומשני שפיר. אבל ר"ל לטעמיה דסבר מלקות שוגגין פטורין כו' א"כ ליכא לאוקמי במוקדם כרבנן ומשום גזירה דא"כ גם ברבית נגזור כיון דע"כ בנכלל וא"ל כסברת רמב"ן ז"א דגם שם יגבה הקרן ג"כ שלא כדין והוצרך לשנוי' דלא גזרינן כלל רק במחלוקת שנוי' ור"מ היא כנ"ל: שם תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין כו' ויש לדקדק למה מייתי הא דמאוחרין הא בעי לאקשויי רק ממוקדמין אמאי פסולין כו'. ויש ליישב דלכאורה מאי מקשה הש"ס דלרבנן דלא קנסינן היתירא יגבה מזמן ב'. הא מבואר בכמה דוכתי דהיכא דעיקר הדבר מהני רק מדרבנן שפיר קנסו חכמים דהם אמרו והם אמרו משא"כ היכא דמהני מדאורייתא לא ביטלו הדין תורה כנ"ל. וא"כ כיון דשטר שאין בו זמן הוי עדות דאין אתה יכול להזימו כמבואר ברמב"ם ז"ל שאינם יודעין החקירות באיזה יום רק דכשר מדרבנן משום נעילת דלת אבל מה"ת לא מהני דכל עדות בעי דרישה וחקירה מן התורה וא"כ י"ל דבשטר דרבית דמהני על הקרן מדאורייתא כיון שיש בו זמן לכך לא קנסו רבנן לפסול השטר דמהני מה"ת. אבל מוקדם דעכ"פ אין כתוב בו הזמן ופסול לגמרי מדאורייתא השטר רק כל מאי דמהני הוא מדרבנן ושפיר מודים רבנן דקנסו היתירא כו' לבטל השטר לגמרי דהם אמרו והם אמרו וממילא פסול אף מזמן שטר ולא קשה. אך באמת ז"א דכל שטר אף שכתוב בו זמן הוי מה"ת עדות שאי אתה יכול להזימו דיכולין לומר איחרנוהו וכתבנוהו כיון דמאוחר כשר כמבואר בש"ע. וא"כ גם בשטר שיש בו רבית אינו כשר מה"ת אף שכתוב בו זמן רק מדרבנן ושייך כנ"ל. ואעפ"כ לא קנסו ופריך שפיר. וממילא מיושב דהוצרך לאתויי האי סיפא דמאוחרין כשרין דאל"ה לא הוי קשה כלל דאי מאוחרין היה פסולין הוי שפיר יכול להזימו בכתוב זמן דאין יכולין לומר איחרנוהו כו' דפסול ולא הוי קשה כלל דמצוים לחלק כנ"ל והוצרך שפיר לקושיא הא דמאוחרין כשרין כנ"ל: בתוס' לעיל שכ' ריב"ם דאינם פסולין שאינם רשע חמס דאין מרויחין ותמוה דק"ל כאביי כמ"ש לעיל וי"ל פשוט דסבר דעדים לאו בני מלקות דלא עדיפי ממלוה וכן פסק הרמב"ם ז"ל ושאר פוסקים. ומבואר ברמב"ם ה' עדות דיש ב' פסוקים לפסולי עבירה. א' אל תשית רשע עד כו' והיינו מחויב מלקות שק' רשע מאם בן הכות כו' או מיתה כו'. ב' מי שאינו חייב מלקות כגון גנב וגזלן לא מיפסל מהאי קרא רק מכי יקום עד חמס כו' דלא כ' ביה רשע כו' ע"ש. ומיושבים דברי ריב"ם ז"ל. דהא דקי"ל כאביי באוכל נבילות להכעיס דאף שאינו חמס מ"מ רשע הוא ומפסל מאל כו' רשע עד כמבואר בש"ס שם. והיינו רק במחוייב מלקות משא"כ היך דלית בהו מלקות דלא מיפסל רק מקרא דחמס שפיר בעי דוקא לתאבון. ולכך בעדים דלא לקי ויפסלו רק משום חמס שפיר אינם פסולין כלל כיון שאין מרויחין. ודוקא מלוה ולוה ברבית פסולין דלתאבון משום חמס כנ"ל. ותוס' לקמן אפשר דסברי דעדים בני מלקות נינהו. דבאמת הטעם שכתבו הפוסקים לפטור העדים ממלקות טעמים דחוקים מאוד: מ"ש הרא"ה דלא עדיפי ממלוה דאתי מחמתיה. תימה וכי כר"ש קיי"ל דדריש טעמא דקרא ואף דמלוה פטור בשביל שחייבה תורה בתשלומין אצלם דליכא תשלומין למה לא יתחייבו מלקות. ואף אי קילי מיני'. הא חובל בחבירו דמשלם ואינו לוקה. והכהו הכאה שאינו שוה פרוטה קי"ל דלוקה ואף שאינו חמור מהכאה גדולה מ"מ כיון דליכא תשלומין לקי: ונראה הטעם כדאמר בש"ס נזיר נ"ב ע"ב בלאו דהקפה דכ' לא תקיפו ואמר ר"א דקטן הניקף או מקיף כו' פטור הגדול או באשה כו' כיון דלא תקיפו כ' וקאי אתרווייהו אמקיף ואניקף לא מיחייב א' עד דגם השני בר חיובא כיון שנכללין שניהם בלאו א' לשון רבים ע"ש. ולכך גם כאן בלאו דלא תשימון דכ' לשון רבים שעוברין המלוה וערב ועדים כמבואר בש"ס סוף פירקין דמשום דכ' לא תשימון לשון רבים כו' וכיון שכללן בלאו א' והמלוה אין בו מלקות בלאו זה דניתן לתשלומין ממילא גם הם לא לקו כנ"ל. וכן יליף בש"ס יבמות מלא יקחו כל דאיהו מוזהר כו' ועיין בתו' סוף נדרים כו'. גם אפשר למ"ד לעיל דלאו דלא תשימון מיתלי תלי וקאי ואינו עובר עד שלוקח הרבית כמ"ש תוס' שם וא"כ י"ל דדוקא המלוה היה לוקה דעושה כל האיסור כיון שגובה לבסוף. ואף דהוי התראת ס' קי"ל דשמיה התראה. ולכך קאמר הטעם דלא לקי משום דניתן לתשלומין דיוצאה בדיינים. וא"כ כיון דניתן לתשלומין ומתוקן הקיחה דרבית בתשלומין כמו בכל ניתק לעשה דמתוקן הלאו. וכיון דתלה התורה לאו דלא תשימון בלאו דאל תקח ממילא כשמתוקן לאו דאל תקח מתוקן לאו דלא תשימון ג"כ כמו בלא גבה כלל כנ"ל. וא"כ ממילא גם נגד העדים מהני כמו אלו לא גבה שלא היה העדים עוברים ג"כ כיון דמתלי תלי בגבי'. כמו כן כשמתקן בתשלומין דהוי כלא גבה כנ"ל. והוי גם נגדם לאו הניתן לתשלומין ואין בו מלקות דלעולם אפשר שיתקן הלאו כמו בניתק לעשה כנ"ל. וזה מוכרח דאל"כ למה לא ילקה המלוה אלאו דלא תשימון הא השימה נגמרה מיד. וניהו דלאו דאל תקח מאתו ניתן לתשלומין אבל לא תשימון למה יתוקן בתשלומין. וכמו לס"ד דש"ס דאי שטר העומד לגבות כגבוי עבדי לאיסורי' כו' ואינו מתוקן כו' כן לדידן עכ"פ בגבה כנ"ל. וע"כ כמ"ש דמתלי תלי הלאו דלא תשימון בלאו דאל תקח ובלא גבה לא עבר כמ"ש תוס'. וממילא בתשלומין שמתוקן אל תקח מתוקן ג"כ לאו דשימה. וממילא גם אצל העדים שייך כנ"ל: לכאורה קשה למ"ד קיימו ולא קיימו א"כ אף דרבית יוצא בדיינים מוחי אחיך עמך מ"מ כשאינו משלם למה לא ילקה הא לא קיים. וע"כ רק משום דכיון דאינו לוקה ומשלם א"כ כיון דריבתה תורה לתשלומין ע"כ שאינו לוקה דאל"ה לא היה חיוב תשלומין כדאמר בש"ס החובלו ועדים זוממין כו' ע"ש. וא"כ זה שפיר על לאו דאל תקח מאתו כו' שבאין בב"א והיה המלקות פוטר ומוכח דלא לקי כנ"ל. אבל לא תשימון ניהו דמתלי תלי כו'. מ"מ לענין הלאו דלא תשימון הוי שוב כשאר ניתק לעשה דאי אינו מקיים ילקה. דאין הוכחה מהחיוב תשלומין שלא ילקה אלאו דלא תשימון שהוא בשעת הלואה דגם אם יהיה חייב מלקות לא יפטרי' מתשלומי הרבית דהא בשעת לקיחה כנ"ל. וי"ל כמו דאמר בפ"ב דכתובות עקירה צורך הנחה דמיקרי בא בבת אחת. כמו כן לענין החיוב ממון י"ל ג"כ כנ"ל וכיון דדוקא רבית קצוצה יוצאה בדיינים ואי לאו ההלואה ברבית לא הי' עליו חיוב כלל להחזיר הרבית א"כ מתחיל החיוב ממון בשעת הלואה ברבית וא"כ אם היה חיוב מלקות אלא תשימון או אכספך לא תתן בנשך כו' ממילא היה פוטרו מתשלומין שבא החיוב מחמת הקצוצה בשעת הלואה וכמו עקירה צורך הנחה כנ"ל. ושוב כיון שריבתה תורה לתשלומין מוחי אחיך כו' מוכח דגם אלא תשימון ולא תתן לו כו' ג"כ ליכא מלקות כמו אלאו דאל תקח כנ"ל דאל"ה היה פוטרו ומוכח שפיר כנ"ל. ושוב י"ל הטעם דגם לוה ועדים פטורי' מה"ט כיון דמוכח דלא מיחייב מלקות אלא תשימון אף שאינו מתקן ואינו משלם דבשלמא בניתק לעשה מי שמקיים פוטרו משא"כ מי שאינו מקיים כו' אבל בניתן לתשלומין כיון דמוכח דלא חייבה תורה מלקות אלאו זה גם הם פטורים כנ"ל כדאמר בש"ס אלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דאף מחמר לא לקי כו' ע"ש: התוס' הקשו הא העדים פסולין דעברו אלא תשימון כו'. ולע"ד נראה בפשיטות הא קי"ל פלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרפין להורגו דאין אדם משים עצמו רשע ופלגינן דיבורי' ואמרי' שעל פלוני אמת ולא אותו דלא שייך בזה עדות שבטלה מקצתו כו' דעל עצמו אינו בגדר עד ע"ש פ"ק דסנהדרין. וכן באונסים מחמת ממון הקשו תוס' דליהמני' אנוסים ולא מחמת ממון ע"ש פ"ב דכתובות. וא"כ מאי חילוק בין עדות בע"פ או בכתב הא ודאי אם היה מהני עדות בכתב והיו מעידים בכתב שפלוני רבעו לרצונו הוי אמרינן ג"כ פלגינן דיבורי' כנ"ל וא"כ כיון שמעידין בחתימתן שהלוה מאה על ק"ק ברבית ואם אמת שהיה ההלואה ברבית הם נעשים רשעים בחתימתן זו ופסולין לעדות שוב אמרינן ע"ז עצמו פלגינן דיבורם ונאמנים על גוף ההלואה שהלוה לו מנה וע"ז שהיה ברבית אין נאמנים כלל ואמרינן שהוא שקר דאין אדם משים עצמו רשע וחתמו ע"ז שקר שהיה ברבית ואעפ"כ אינם פסולין שאינו בגדר עד ע"ז כיון שעי"ז הם רשעים וכמו התם דאף דמשקרים ע"ז שאומרים שרבע אותו מ"מ אינם פסולין דשקר זה שאיני נקרא עד לא מיפסל כנ"ל. ואף שיש לחלק קצת דשם עיקר העדות על עצמו שהוא רשע מה שאין כן כאן עיקר העדות שהלוה ברבית אין הוא רשע עדיין רק שממילא נעשה רשע ע"י החתימה מ"מ מה חילוק כיון שבזה א"א למיפלג דיבורי' ואם הי' הלואה ברבית ממילא נעשה רשע שוב עדות זה בחתימתו הוא שהוא רשע. וממילא אמרינן שלא לוה כלל ברבית כנ"ל. וממילא מהני עדותן על הקרן כנ"ל. וא"ל דאם כן לרבי מאיר אמאי קונסין ואינו גובה גם הקרן הא אמרינן שלא היה כלל ברבית כנ"ל. י"ל כיון דבדיבור א' לא פלגינן כו' כמ"ש תוס' באנוסים כו' כיון דמעידין דאין כאן שטר א"כ לר"מ דאם ברבית אינו גובה גם הקרן א"כ הם שמעידין בחתימתן שהיה ברבית אינם מעידים כלל על הקרן דהא מעידים שגם הקרן אינו חייב משום הכי לא אמרינן פלגינן דיבורי' לחייב מה שאין מעידים כנ"ל משא"כ לרבנן שמעידים שפיר שחייב הקרן רק שמעידין שהי' רבית והם פסולי עדות. הני ממש כאומרים פסולי עדות היינו מחמת עבירה דאמרינן פלגינן דיבורי' כנ"ל ואין צורך לדחוק בעדים אחרים די"ל שפיר שמעידין בעצמם כנ"ל היינו שמקוים חתימתם ומפורש הרבית כנ"ל: וי"ל טעם התוס' דהא מעידים על המלוה והלוה ג"כ שעברו אלאו דלא תשימון ופסולין עכ"פ מדרבנן כמבואר במשנה. וא"כ בחתימתן שמעידין שהיה ההלואה ברבית ומעידין בזה שהמלוה ולוה פסולין לעדות ועדות זה בטל דממ"נ אם היה הלואה ברבית שוב הם פסולין לעדות דע"ז לא שייך פלגינן דיבורי' דא"א לחלק וא"כ בטל עדותן לענין לפסול המלוה ולוה ושוב בטל עדותן גם על הקרן מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דגם פלוני רבעני כו' כתב הראב"ד הטעם דלא שייך עדות שבטלה מקצתה כו' משום שעל עצמו אינו בגדר עד. משא"כ הכא שעל המלוה ולוה שפיר נקראין עד ואעפ"כ בטל עדותן לענין לפוסלן כנ"ל דא"א למיפלג דיבורי' כנ"ל ושוב שייך עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ובטלה עדותן גם לענין גוף הלואה כיון שבעדות א' מעידין בחתימתן על השטר כנ"ל. ואינו מוכרח דכיון דתלי' הא בהא י"ל דמ"מ שייך פלגינן דיבורא שאינו בגדר עד גם נגד לפסלם כנ"ל: עוד י"ל דהא קי"ל בשטרי הקנאה כותבין שטר ללוה בלי מלוה או לאביי דעדים בחתומיו זכין לו. ואם כן בשטר הקנאה דמשתעבד בין ילוה בין לא ילוה אם כן למאן דאמר צד אחד ברבית מותר לא עברו כלל אלא תשימון דנגדם הוי צד אחד ברבית דאם לא ילוה אינו זה רק מתחייב בדבר שאינו חייב בק"ק לזמן פלוני. וגם אי עדיו בחתומיו זכין לו נראה דכיון דכהאי גוונא לא שייך עדיו בחתומיו זכין לו דאין שליח לדבר עבירה ובלא זה אין כאן זכות כלל כיון שהוא. איסור כמבואר להדיא בש"ס סוף חולין גבי אם על הבנים שלא זכי ליה חצירו כו'. וא"כ כיון שנותנין השטר ללוה אין כאן שימה כלל דמה חוב עליו כיון שעדיין השטר בידו. ונעשה השימה כשנותן השטר למלוה ואז אין העדים עושים שום דבר רק המלוה שמקבל השטר. וי"ל דלא עברו רק כשהם נותנים השטר למלוה. ויש לדחות כיון שגם ע"י מעשה שלהם נעשה השימה כשמוסר הלוה השטר למלוה חשיב שימה גם נגדם ועוברים. אבל מלקות ודאי ליכא כנ"ל: תוס' כתבו דאף שהרבית מפורש בשטר עוברים אלא תשימון אף שיודעין שלא יגבו הרבית והוכיחו מהא דאמר בבבא קמא אהך שטרא משעת כתיבה עביד ליה שימה עיין שם. ושם בבבא קמא הניחו תוספות בתימה למה יעבור אלא תשימון כיון שמפורש הרבית ולא יגבו כלום עיין שם. והנה לכאורה גם בכלול הקרן עם הרבית. או בע"פ דעבר המלוה אלא תשימון קשה גם כן מה שימה היא זו הא אינו מתחייב כלל בהרבית. והנה לרבא דאמר ריש תמורה דכל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ומ"מ לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא והיינו כיון שבלא האיסור היה המעשה שלו קיים אם כן על זה אזהר רחמנא עיין שם. ואם כן גם בהנ"ל כיון דחיוב הרבית בלא האיסור היה חיוב גמור שכר מעותיו ככל שכירות דמחייב. דבהזמה פרק קמא דמכות חשבינן ליה המתנת הזמן לשוה כסף גמור. והוי שימה גמורה ורק משום האיסור לא מחייב אם כן עבר אמימרא דרחמנא כמו בכל מילי דאמר רחמנא לא תעביד כו': וצ"ל דקושית תוספות הוא רק על השטר דאמר משעת כתיבה עביד והא גוף החיוב עביד בשעת הלואה דאי לאו האיסור היה מתחייב בהרבית. ובשלמא אם היו גובין בשטר זה נעשה תוספת שימה ע"י השטר שלא יוכל לכפור ויגבה בו ממשועבדים. מה שאין כשמפורש ולא יגבה בו כלום וגוף החיוב אינו ע"י השטר כנ"ל. אמנם לאביי דדייק דאי עביד מהני דאי לאו הכי לא לקי אם כן גם בהלואה ע"פ איך עבר אלא תשימון הא אינו שימה כלל דלא מיחייב. ובשלמא לאו דאל תקח עכ"פ לקח ובאמת בעי הש"ס למימר לאביי דאינו יוצא בדיינים עיין שם אבל שימה לא הוי כלל. ונראה דכמו דמסיק התם בש"ס תמורה דגם לאביי רבית קצוצה יוצאה בדיינים רק משום דגלי קרא וחי אחיך כו' אהדר ליה כו'. וקי"ל דבאמת קנה הרבית ואינו גזל רק מצות עשה עליו להחזיר ומהאי טעמא אין יורדין לנכסיו רק כופין ככל עשה דמכין אותו כו' כמבואר בי"ד. וכן היורשין פטורין משום דאינו גזל עיין שם. ואם כן לאביי ג"כ שפיר עבר אלא תשימון דעכ"פ יש כאן שימה דנשך ע"י ההלואה ברבית דאי לאו הכי לא הי' שום חיוב והיה גזל ועתה מועיל שיש חיוב וקונה הרבית שמקבל ורק מצות עשה להחזיר וזה ענין אחר ושפיר הוי שימה דכשמועלת השימה לשום דבר מיקרי שימה עליו כנ"ל: ובזה מיושב לע"ד טעם דמ"ד. לעיל דלא תשימון מיתלי תלי וקאי אם גבי ואם אינו גובה אינו עובר עיין שם בתוספות ותמוה מה ענין לא תשימון להגוביינא. והא גם העדים וערב עוברין שאין עושים כלום בהגוביינא. ולמ"ש מיושב שפיר דהא אין כאן שימה כלל כיון שאין הלוה מחויב בהרבית כנ"ל,. רק השימה הוא דמהני שאם גובה הרבית אינו גזל וקונה אותו ואין עליו רק עשה כנ"ל. ואם כן כל מה דהוי שימה הוא רק אם יגבה הרבית דכל שאינו גובה אינו שימה כלל דכשהלוה אינו רוצה ליתן אין עליו חיוב כלל. ואם כן מיד בשעת הלואה אין השימה רק אם יגבה יהיה למפרע תועלת בההלואה ברבית שלא יהיה גזל כנ"ל. ועל אם לא יגבה לא היה שימה כלל כנ"ל. ואתי שפיר דמיתלי תלי כנ"ל. ואף לרבא נראה דהא מבואר בש"ס דגם לדידיה אין רבית קצוצה יוצאה רק משום מצות עשה דוחי אחיך כו' אבל לא הוי גזל כמו לאביי עיין שם. וע"כ כיון דגלי קרא וחי אחיך כו' דחייב להחזיר משום מצוה ע"כ מוכח שאינו גזל וקונה הרבית ורק משום מצוה כנ"ל. וממילא אמרינן ביה אי עביד מהני. דבכל דוכתי סבר דגם אי ל"מ לקי משום הוכחה דהא ע"כ אהא אזהר רחמנא כיון דמסתברא ליה דלא מהני. אבל בהנך די"ל דמהני אמרינן דלא אזהר רחמנא רק היכא דמהני ואי לא מהני לא עבר כלל. וא"כ כיון דגלי קרא ברבית דקני. שוב אמרינן דגם לא תשימון אינו רק היכא דמהני השימה והיינו כשגובה דיש תועלת בשימה מה שאין כן לא גבה כלל ואתי שפיר גם לרבא: אמנם לכאורה אם כן לענין העדים לא יעברו כלל אלא תשימון היכא שמפורש בשטר דבשלמא אם היו גובין אם כן מועיל עדותן לענין שלא יוכל לכפור. אבל כיון שאין גובין וכל השימה הוא רק אם יגבה שלא יהיה גזל וזה גם בלא העדים ומאי שימה ע"י העדים. דבשלמא אם היו אומרין דלא מהני ומ"מ עבר משום דבלא האיסור הי' שימה אם כן גם העדים היו מועילים אי לאו האיסור ושוב עוברין משא"כ בהנ"ל. וא"כ לכאורה י"ל דבאמת אין עוברין העדים רק באינו מפורש וכלול דהוי שימה שיכול לגבות מה שאין כן מפורש כנ"ל ולא קשה קושית תוספות. דבבבא קמא קאמר אמלוה דעובר ועל המלוה שפיר הוי שימה גוף הלואה אף שמפורש לענין אם יגבה כנ"ל. מה שאין כן עדים כנ"ל: אך קושית תוספות י"ל מלשון הש"ס דאמר משעת כתיבה עבדי לי' שימה משמע דעובר על השטר ואם כן גם עדים יעברו דאי כנ"ל אותו השימה נגמרה בהלואה אבל לא ע"י השטר. אך לא קשה דהתם דמחלק הש"ס לזעירי דמי יימר דמזיק אבל התם משעת כתיבה עביד ליה שימה כו'. ואם כן ע"כ לא סבר כמאן דאמר דלא תשימון מיתלי תלי אם יגבה דאם כן היה שייך מי יימר שיגבה כמו בתבני וקשי כו'. וע"כ סבר דנגמר מיד. וקשה מה שימה הא אין גובין וע"כ דסבר דלא מהני ומ"מ עבר אמימרא דרחמנא. ושוב שפיר הוי שימה מיד בכתיבה דאם לא האיסור הי' גובה. ושפיר גם המלוה וגם העדים עוברים בשטר. מה שאין כן לדידן דמיתלי תלי כנ"ל. והשימה משום דמהני ושוב אין שימה ע"י השטר רק המלוה משום ההלואה אבל לא העדים כנ"ל: עוד נראה די"ל שגם כשלא גבה הרבית עדיין מ"מ יש חיוב על הלוה כשאר חיובים רק איסור יש אל תקח מאתו כו'. ואם תפס המלוה מעות על הרבית קונה ואינו גזל רק מצות עשה להחזיר משום וחי כו' ואין יורדין לנכסיו והיורשין פטורין כנ"ל. וכן נראה מש"ס פרק קמא דקדושין על מקדש במלוה דאוזיף ד' ביה פריך רבית מעלי' הוא ולא פריך דאין כאן חיוב וכן כתב במשנה למלך עיין שם. ואם כן שפיר י"ל דחשיב שימה ע"י השטר גם שאין הלוה יכול לכפור ויש חיוב לענין שמועיל תפיסה כנ"ל. וגם העדים עוברים אף שמפורש כיון דיש חיוב כנ"ל חשיב שימה מיד ועוברין. אמנם נראה למאי דפריך בבבא קמא ארב דסבר קנסו גופן משום שבחן מרבנן דשטר שיש בו רבית דלא קנסו הקרן ומחלק דהתם קרן גופיה מזיק מה שאין כן ברבית אין הקרן האיסור רק הרבית עיין שם. ואם כן נראה דאף אי מדינא יש חיוב על הלוה גם הרבית שבאיסור מ"מ שוב מטעם קנס אין שום חיוב דלענין החיוב שיהיה על הרבית שוב קנסו התירא משום איסורא שלא יהיה חיוב כלל דהא הרבית גופיה האיסור וממילא לרב דמי ממש לקנסו גופן משום שבחן בתבן וקש כו'. ומיושב בזה הלשון דאמר קונסין כו' ואינו גובה את הרבית למה ליה למיתני פשיטא. ולהנ"ל אתי שפיר דלענין הרבית ג"כ רבנן מודו דמשום קנס אין שום חיוב כו'. ואם כן אחר תקנת חכמים שוב אין כאן שימה כלל ע"י השטר ואין העדים עוברים כנ"ל. ולא קשה מש"ס בבא קמא דאמר משעת כתיבה עביד שימה דהתם דמשני זעירי דלא קנסו גופן כו' משני שפיר דבכתיבה הוי שימה דיש חיוב גם על הרבית כנ"ל. מה שאין כן לרב דקנסו גופן כנ"ל א"ש למאי דקי"ל כרב: <noinclude>{{דיקטה}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:Plainlinks
(
עריכה
)
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:בורר בבלי טושע
(
עריכה
)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:גרסינן
(
עריכה
)
תבנית:דיקטה
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה בבלי
(
עריכה
)
תבנית:ויקיטקסט בבלי
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חלונית
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:מונחון
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מפרשי האוצר
(
עריכה
)
תבנית:מפרשי האוצר קינון 8
(
עריכה
)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי עליון/חידושי הרי"מ
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ספריא
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/אבן עוזר
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/אברהם את עיניו
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/אוצר חיים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/אסיפת זקנים זבחים סרוק
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/באר אברהם
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/באר שבע
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/בית ישראל (קאזניץ)
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/בית מאיר
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/גור אריה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/הגהות הלבוש ומפרשי הים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/הגהות הריצ"ד
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/זרע ברוך
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/חכמת מנוח
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/חשק שלמה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/יד מרדכי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/ילקוט אוצר הספרים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/יעב"ץ
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/לוית חן
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מאבני המקום
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מהר"ם חלאווה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מחנה לוי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מים קדושים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מלחמות הלוים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מנחה חריבה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מנחם משיב נפש
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מנחת יהודא
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מסילות הברזל
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מראה כהן
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/מראה עינים השלם
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/משה ידבר
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/משכיל לאיתן
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/נזר הקודש
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/ספרי ההפלאה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/ספרי השאגת אריה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/ספרי מהר"ם בן חביב
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/ספרי רבי יעקב פיתוסי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/ספרי רבי ישעיה פיק
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/ספרי רבי משה בצלאל לוריא
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/פורת יוסף
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/פלגי מים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/צל"ח
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/קדשי דוד
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רב נסים גאון
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רבי בצלאל רנשבורג
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רבי ברוך פרנקל תאומים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רבי מתתיהו שטראשון
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רבינו חננאל
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רבנו גרשום
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רד"ל
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רש"י
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רש"י כתב יד
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/רשב"ם
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/שדה יצחק
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/שיח השדה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/שיח יצחק
(
עריכה
)
תבנית:סרגל בבלי/פנים/תולדות יעקב
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:על התורה בבלי
(
עריכה
)
תבנית:עמוד הבא
(
עריכה
)
תבנית:עמוד קודם
(
עריכה
)
תבנית:פורטדי
(
עריכה
)
תבנית:צוהד בבלי
(
עריכה
)
תבנית:קידוד
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:שיתופתא
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מסכתות תחתון
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מפרשי הש"ס תחתון
(
עריכה
)
יחידה:String
(
עריכה
)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף