עריכת הדף "חידושי הר"ן/עבודה זרה/ס/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ס' ע"א'''}}

עכו"ם נקיט דנא וישראל כובא וקא מוריק חמרא אסור דוקא דנקיט לי עכו"ם בלחודיה אבל אי נקיטי ישראל ועכו"ם דנא ומוריקו חמרא שרי כדאמרינן בפ' השוכר (ד' ע"ג) דילמא משתליתו ושדיתו עלי' וקא אתי מכח עכו"ם ואסיר, כלו' דאתי מכח עכו"ם לבדו ואסיר, וכן פירש"י ז"ל אלמא כל היכא דאי' כח ישראל בהדי עכו"ם שרי. אבל אמרו בתוס' דה"מ בשישראל יכול להריק היין לבדו אבל זה אינו יכול וזה אינו יכול וכ"ש אם העכו"ם יכול וישראל אינו יכול אסור דהו"ל בכח עכו"ם גרידא והכי מוכחא סוגי' דבפ' המצניע גבי טומאה:

שם. ואי מצדד אצדודי חמרא אסיר. פירש"י ז"ל דבכובא מלאה עסקי' ואסרינן לי' משום דילמא נגע. ואחרים פי' דמשום קרקושי נאסר לפי שהוא משכשך בכונה. וא"ת א"כ בסמוך גבי כובא היכא אסיקנא חסר שרי והא כי דרי לי' מקרקש לה. איכא למימר דהתם היינו טעמא דשרי משום דלא ניחא לי' בקרקושה דדילמא משתפיך עילוי' והראב"ד ז"ל פי' דהיינו טעמא דאסרי' כי מצדד אצדודי לפי שבצדוד הכובא א"א שלא ירבה בשפיכת היין שהדנא עומדת על שפת הכובא ונמצא שהורק מכח עכו"ם. ואינו מחוור דאכתי כחו וכח ישראל אי' ושרי כדאמרי' בפ' השוכר (דע"ב) א"ל רבא להנהו שפוכאי כי שפכיתו חמרא לא ליסייע עכו"ם בהדייכו דילמא משתליתו ושדיתו לי' עלוי' וקא אתי מכח עכו"ם ואסיר. כלו' מכח עכו"ם לבדו אלמא כי לא שדו לי' עילוי' אלא דהוה בו כחו וכח ישראל דיעבד שרי וכן פירש"י ז"ל שם. ומיהו לראב"ד ז"ל לא קשיא ליה שהוא פי' בההיא דהשוכר דאפילו דיעבד נמי אסור משום דחיישינן דילמא שדו לי' כוליה עילוי'. ויש לזה הוכחה בירושלמי:

אמר להו רבא להנהו שקולאי דחמרא כי דריתו חביתא דחמרא לא תקרו לעכו"ם וכו' כתוב במקצת הנוסחאות וא"ת דרבא גופי' אמר בפ' השוכר להנהו שפוכאי דשפכי לא תשבקו לעכו"ם לסיועי בהדייכו דילמא משתליתו אלמא דדוקא בשפיכה הוא דגזרינן אבל בהולכה לא. י"ל דאין ה"נ דמדינא הולכה שריא אבל הכא רבא היה [אומר] עצה טובה דכי דרי חביתא דחמרא כדי לשפכה לא ליקרו לעכו"ם לסיועי בהדיהו שמא יסייע העכו"ם אף בשעת שפיכתן ואפשר דשדו ליה כולי' עילוי'. אבל בשאין דעתו לשפכה מידן של פועלים ודאי שרי. אבל נראה מפירש"י ז"ל דלא גרסי' הכא להאי מימרא כלל. ואף בהלכות הרב אלפסי ז"ל אינה דדוקא בשעת שפיכה הוא דגזרי' אבל לא מחמרי' כולי האי למיסר הולכה מפני חששא של שפיכה:

שם. זיקא בין חסר בין מלא שרי אין דרך נסוך בכך. פי' ואפילו מקרקש בי' טובא שרי והכי איתא בירושלמי הדין דמרגיל זיקא מעיל לרע אין בו משום מערה מכלי אל כלי. וכובא מליא דאסירי משום דדלמא נגע ביה עכו"ם אי' מ"ד דבשתיה הוא דאסירי אבל בהנאה שרי שאעפ"י שכל ספיקי מגע שבפ' השוכר פי' בהם רש"י ז"ל איסור הנאה הכא כיון דלמלאכתו מתכוין וישראל אזיל בהדי' ליכא למיחש אלא למגעו שלא בכונה הילכך לא מתסר אלא בשתיה. ורבותינו הצרפתים ז"ל התירו לישא ע"י מוט בין מלא בין חסר לפי שאינו עשוי ליגע בכענין זה ואי משום שנשפך ממנו הו"ל כחו שלא בכונה ואף מה שנשפך מותר:

מעצרא זירא אסיקנא דהוה עובדא ואסר ר' יעקב מנהר פקוד אפילו בכח כחו. ומשמע דכיון דכח כחו אסרינן ה"ה לכמה כחות. וטעמיה דרב אשי דשרי בכחו משום דבעידנא דקא עצר ענבים קא עצר ולא יין ובשעה שהיין זב לאו כחו איכא ולאו כח כחו היינו טעמיה דרב שה אבל מ"מ למסקנא אסרי' לי' דכיון דסוף סוף מכח עכו"ם נמשך היין אסור וכן פסק ר"ח ז"ל ויש לתמוה על הרב אלפסי ז"ל שהשמיטה:

כללא דנקטינן מהני שמעתתא. במגעו של עכו"ם בגופו. ומגעו ע"י דבר אחר. ובכחו ובמזיגתו. מגעו של עכו"ם בכונה כל היכא דאיכא למיחש שמא נסך אסור בהנאה. והיינו ברייתא דאגרדמים ועובדא דרבא דאיתותב ובין ביד בין ברגל ובכ"מ שבגופו עכו"ם עושה יין נסך:

מגעו שלא בכונת נסוך ואי' כונת מגע היינו ברייתא דמדדו בין ביד בין ברגל וכבר כתבנו למעלה שאפשר לקיים דברי חכמים שאומר' ימכר להלכה אבל דעת הרב אלפסי ז"ל וחכמי הצרפתים ז"ל אף בזה לאוסרו בהנאה לפי שהם סוברים דברייתא דאגרדמים פליגא אברייתא דמדדו בין ביד בין ברגל וכיון דרבא איתותב מברייתא דאגרדמים סמכינן עלה מדקתני זה היה מעשה וקיי"ל מעשה רב:

מגעו שלא בכונת מגע יין אעפ"י שיש בו כונת מגע אסור בשתי' ומותר בהנאה והיינו דתני' עכו"ם שהושיט ידו לתוך החבית. וכן הדין במגעו שלא בכונת מגע כלל דאסור בשתי' ומותר בהנאה וזו היא ששנינו נפל לבור ועלה ימכר ומוקמינן לה בגמ' בשעלה מת. ויש מגע גופו שמותר אפי' בשתי' דהיינו מגען דבני השפחות קטנים וכדתני' בברייתא דלעיל. וכן הדין בכל תינוק עכו"ם לדברי מי שפוסק דתינוק בן יומו אינו עושה יין נסך אבל לדברי מי שפוסק כרב דאמר עושה יין נסך אין לך מגע עכו"ם מותר בשתיה אלא מגע בני השפחות קטנים:

מגעו ע"י דבר אחר שלא בכונת נסוך כגון שנראה מתוך מעשיו שאינו מתכוין אלא למלאכתו אסור בשתיה ומותר בהנאה וזו היא ששנינו מדדו בקנה התיז את הצרעה בקנה ימכר:

וכן הדין במגעו ע"י ד"א שלא בכונת יין דאסור בשתיה ומותר בהנאה מדאקשינן בעובדא דר' יוחנן בן ארזא והא קא נגע ביה בנטלא. ובסמוך תמצא דעת אחרת בזה:

מגעו ע"י ד"א שלא בכונת מגע כלל. מסתברא דמותר אפילו בשתיה מדאמרינן לקמן בסמוך גבי נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה בבית שאן והתירו. ואוקימנא לה בגמ' כגון דאזיל מיני' ומיני' דנגיעה ממש הוות ואפ"ה בחמתו שרי. אבל לגי' רש"י ז"ל שגורס לעיל בההוא עובדא דהוה נגע ברישא דלולבא בחמרא שלא בכונה. משמע דמגעו ע"י ד"א שלא בכונה אסור בשתיה:

מגעו ע"י ד"א בכונת יין ובכונת מגע כגון שהוא מקרקש בקנה ביין שלא לצורך ואפשר שאוא מתכוון לנסך לא נתפרש דינו בגמ' ואעפ"י ששנינו התיז את הצרעה בקנה ימכר דמשמע דוקא כשהוא מתכוין לד"א אבל לא נתכוין לדבר אחר שיש לומר לנסך מתכוין אסור בהנאה. אינה ראי' מכרעת דאי' למימר דרבותא קמ"ל דאע"ג דאינו מתכוין לנסך נגיעתו ע"י ד"א אסור בשתי' ולאפוקי מדר' שמעון דשרי. ומיהו למאן דגרסי ברישא דלולבא בחמרא שלא בכונה בעובדא דבי רב משמע דדוקא שלא בכונה אבל בכונה אסור בהנאה דהתם לאשמעי' התירא אתו ואם אי' דאפי' בכונה שרי בהנאה למה להו לפרושי ונגע וכו' שלא בכונה. אבל רת"ם ז"ל כ' דמגעו ע"י ד"א הרי הוא ככחו וכי היכי דכחו אפי' בכונה אינו אסור אלא בשתיה ה"נ במגעו ע"י ד"א. ולפ"ז מגעו ע"י ד"א שלא בכונת יין מותר ואפי' בשתי' כדאמרי' בכחו בעובדא דר"י בן ארזא. ולפ"ז צריך לפ' דכי מקשינן לעיל והא קא נגע בי' בנטלא לאו ממגעו ע"י ד"א מקשינן שכיון שהי' סבור דשיכרא שתו אין מגע ע"י ד"א אוסר עליהם כמו שלא הי' אוסר כחו. אלא הכי מקשינן והא קא נגע בי' בנטלא שנוגע ביין בידו כשהכוס מלא:

כחו של עכו"ם בכונה כגון דמוריק אורוקי אסור בשתי' ומותר בהנאה. והיינו דאמרי' עכו"ם אדנא וישראל אכובא חמרא אסור ופי' אסור בשתי', אבל הראב"ד ז"ל פי' אסור בהנאה ומיהו ה"מ במאי דנפיק לבראי אבל מאי דישתאר לגואי וכדאמרי' לקמן בפ' השוכר [דע"ב] תרגמה ר"פ בעכו"ם המערה דאתי מכחו א"ה דחבית נמי מתסר כח עכו"ם לבראי גזרו בי' רבנן דחבית לא גזרו בי' רבנן. אבל יש מי שאומר דלדידן דקיי"ל נצוק חבור אף מה שבחבית מתסר לפי שנאסר בנצוק. כחו שלא בכונת יין אע"פ שהוא מכוין להריק מותר אפי' בשתי' וכדאמרי' בעובדא דר"י בן ארזא למאן דשרי הו"ל כחו שלא בכונה ולא גזרו בי' רבנן:

מזיגתו כגון ששפך מים לתוך כוס של יין בין דמקטף קטופי בין שהקלוח נמשך ומחובר ליין אסור בשתיה ומותר בהנאה. ושלא בכונה מותר אף בשתי'. ומיהו בזמן הזה שאין העכו"ם בקיאין בטיב ע"ז ומשמשי' אלא שמנהג אבותיהם בידיהם, אפי' מגען מותר בהנאה לפי מה שנמצא בתשו' הגאונים ז"ל וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל. אבל הרשב"א ז"ל לא הסכים לזה:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>