עריכת הדף "חזקוני/שמות/כ"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''וידבר אלהים את כל הדברים האלה''' כביכול כאדם המסדר בלבו דברים כדי לאמרם לאחרים כך וידבר בינו לבין עצמו ואח״‎כ לומר לישראל. אנכי ה׳‎ אלהיך זש״‎ה אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם וגו׳‎ למדתך תורה דרך ארץ אם תהיה בן תורה שלא תהא רוחך גסה עליך לומר דבר לפני הצבור עד שתפשוט אותו בינך לבין עצמך ב׳‎ או ג׳‎ פעמים. מעשה ברבי עקיבא שקראו החזן בבית הכנסת לקרוא בתורה ולא רצה לעלות אמרו לו תלמידיו ר׳‎ לא כך למדתנו כי היא חייך ואורך ימיך, ולמה מנעת לעלות אמר להם העבודה לא נמנעתי לעלות אלא לפי שלא סדרתי הפרשה ביני לבין עצמי ב׳‎ או ג׳‎ פעמים שאין אדם רשאי לומר דבר לפני הצבור עד שיפשוט אותה בינו לבין עצמו שתים או שלש פעמים.

'''את כל הדברים האלה''' פרש״‎י מלמד שאמר הקב״‎ה את כל הדברות בדבור אחד מה שאי אפשר לו לאדם לומר כן, אם כן מה ת״‎ל עוד אנכי ולא יהיה לך מלמד שחזר ופירש כל דבור ודבור בפני עצמו. פי׳‎ א״‎כ שהקב״‎ה אמר כל עשרת הדברות - מה ת״‎ל עוד אנכי ולא יהיה לך - כלומר מפני מה נשנו, ומשני - מלמד שחזר ופי׳‎ על כל דבור וכו', - כלומר בתחלה אמרן הקב״‎ה בבת אחת ובדבור אחד ולא הבינום ישראל ומה שנשנו מלמד שחזר המפרש ופי׳‎ כל דבור ודבור בפני עצמו כדי שיבינום ישראל אנכי ולא יהיה לך חזר ופי׳‎ הקב״‎ה, ולא היה להם יכולת לסבול ולשמוע מפיו יותר, כד״‎א דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. וכן אמרו רבותינו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום בא משה וחזר ופי׳‎ משם ואילך כל דבור ודבור בפני עצמו. ונראים הדברים שהרי מליצת דברות אנכי ולא יהיה לך משמע כאדם המדבר על עצמו, והשאר כאדם המדבר על אחרים. כדכתיב לא תשא את שם ה׳‎ אלקיך, ולא כתיב את שמי. כי ששת ימים עשה ה׳‎ ולא כתיב עשיתי וכן השאר. ומה שפרש״‎י מלמד שחזר ופי׳‎ קאי אהקב״‎ה וקאי אמשה פי׳‎ כל אחד ואחד חזר ופירש חלקו מהדברות כמו שפי'.

== ב ==

'''אנכי ה׳‎ אלהיך''' אמר רבי לוי נראה להם הקב״‎ה לישראל כמו איקונין שיש לה פנים לכל צד ואלף בני אדם מביטים בה והיא מבטת בכולם, כך הקב״‎ה כשהיה מדבר כל אחד ואחד מישראל אומר עמי הוא מדבר. אנכי ה׳‎ אלהיכם אין כתיב, אלא אלהיך, למה לפי שהיה מדבר עם כל אחד ואחד כסדר שהם עומדים סביב ההר כדכתיב והגבלת את העם סביב לאמר. ואל תתמה שהרי המן כל אחד היה טועמו לפי כחו, ומה המן כך, הדבור על אחת כמה וכמה.

'''ה׳‎ אלהיך''' כבר פירשתיו בפרשת בראשית.

'''אנכי ה׳‎ אלהיך''' הוא דבור ראשון, אנכי מצוה עליך שתחזיקני לאדון שלך לפי שהוצאתיך מארץ מצרים ויש לי עליכם דין אדנות.''' מבית עבדים''' וטוב לך לעבוד אותי מעבוד אותם עבדים.

'''אשר הוצאתיך''' היה יכול לומר אשר עשיתיך או אשר בראתיך וכן כמה הרבה חסדים שעושה עם בריותיו לומר שיש להקב״‎ה דין עלינו לקבל מצותיו, אלא אם היה אומר כן היו יכולים להשיב הלא עשית כן לכל שאר אומות ולמה תטיל עלינו בשביל כך עול תורתך, לפיכך שם לפניהם מה שלא עשה כן לכל גוי ולשום אומה אחרת.

== ג ==

'''לא יהיה לך''' אל תאמר אעבוד לך ולהם, שהרי אני לבדי הוצאתיך, ועוד כי אין אתה צריך להם כי הם הבל וריק יעזורו.

'''אלהים אחרים''' שאחרים קוראין אותם אלהים. למה נקרא שמם אלהים ר׳‎ יוסי אומר שלא יהא פתחון פה לומר לא נקראו אלהים שאלו נקראו אלהים היה להם צורך.

'''אחרים''' רבי אליעזר אומר לפי שהם אחרים בכל יום, שאם היה של זהב ונצרך עושהו של כסף, של כסף עושהו של נחשת, של נחשת עושהו של ברזל של ברזל עושהו של עץ לכך נקראו אלהים אחרים.

'''לא יהיה לך אלהים אחרים''' שררה של אחרים.

'''על פני''' כלומר לא יהיה לך אדון אחר במקומי. דוגמא על פני בן השנואה הבכור. ויכהן אלעזר על פני אהרן. ד״‎א אם תקבלהו עליך לאדון תדע שיהיה על פני ועל אפי. דוגמא חמס ושוד ישמע בה על פני, אם לא אל פניך יברכך.

== ד ==

'''לא תעשה לך פסל וכל תמונה''' במקום אחר הוא אומר הטעם כי לא ראיתם כל תמונה, שלא תאמר אתה אל מסתתר ואין רואך אעשה לי פסילים לזכרונך להשתחות לך לכבודך.

'''וכל תמונה''' וי״‎ו יתרה, פי׳‎ לא תעשה לך פסל של כל תמונה אפי׳‎ אין לו פרצוף הואיל והם לשם עבודת כוכבים כגון אבני מרקוליס שאין להם דמות פרצוף. ''' וכל תמונה''' שום תמונה כמו כל אלמנה ויתום.

== ה ==

'''לא תשתחוה להם''' גם אם אחרים יעשו אותם.

'''ולא תעבדם''' אפי׳‎ עבודה בזויה הואיל ועבודתו בכך.

'''כי אנכי ה׳‎ אלהיך''' יש לך אדון טוב לפיכך לא תפנה אליהם.

'''אל קנא''' שאל פוליפוס את רבי כלום מתקנא גבור אלא בגבור חכם אלא בחכם, אמר לו רבי אם אדם מכנה שם כלבו בשם אביו אינו דין שיהא אביו כועס עליו אמר לו הן כו'

'''פקד עון אבת''' אל תאמר אשכח את הפשע, ''' כי אנכי, פקד עון אבת על בנים''' ולא משום שאהיה נפרע מן הבן עונותיו של אב כי איש בחטאו ימות, אלא כך היא המדה אדם חוטא הקב״‎ה ממתין לו כל ימיו אם ישוב, וכן בבנו ובבן בנו, אבל ברביעי אם הוא עומד ברשעת אבותיו הקב״‎ה טורדו מן העולם וזהו ''' פקד עון אבת''' וגו׳‎ בזמן שהם מסורגים, הא כיצד רשע בן רשע. [''' על שלשים ועל רבעים''' כך דרכו של הקב״‎ה ליפרע מן האדם בדור רביעי לו כדכתיב על שלשים ועל רבעים כלומר על השלשים מעט ועל הרבעים הכל לבערם מן העולם].

לשנאי אם הבנים שונאי. יכול כשם שמדת פרעניות לד׳‎ דורות כך מדה טובה לד׳‎ דורות ת״‎ל ועושה חסד לאלפים, אי לאלפים שומע אני מעוט אלפים שנים ת״‎ל לאלף, דור דורים לאין מספר ולאין חקר.

== ו ==

'''לאהבי''' הם החסידים.

'''ולשמרי מצותי''' הם הצדיקים.

== ז ==

'''לא תשא את שם''' מאחר שלא ראית שום תמונה אין יכולת לישבע רק בשמו ואעפ״‎כ ''' לא תשא, לשוא כי לא ינקה''' אבל הגוזל והחומס יכול לנקות עצמו, זה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון.

'''לשוא''' לחנם כתרגומו. אל תרגיל עצמך לישא את שמו בחנם אפי׳‎ באמת שמתוך הרגילות תבא לישא את שמו לשקר ואז לא תנקה. כי לא ינקה ה׳‎ את אשר ישא את שמו לשוא ולשקר.

== ח ==

'''זכור את יום השבת''' כיון שנותן טעם לזכירתו של שבת יותר משאר דברות כדכתיב כי ששת ימים וגו׳‎ לפי שכל הדברות חייב אדם לשמרם משקול הדעת לבד משבת, נופל בו דבור שאין לשון זכירה משמש להבא אלא לשעבר. ובמשנה תורה שנותן טעם לשמירת שבת למען ינוח וגו׳‎ נופל בו לשון שמירה. ד״‎א ''' זכור את יום השבת''' שנתתי לך במרה לפיכך נופל בו לשון זכירה ד״‎א ''' זכור את יום השבת''' בכל יום זכרהו אי זה יום הוא מהשבוע שנצטוית ''' לקדשו''' וכל זה בשביל שתשמור את יום השביעי, ולשון הזכירה כולל גם השמירה שהרי כשנאמר זכור הבינו כל השומעים כי פירושו כמו שמור וכאילו נאמרו בבת אחת. כאן פירש״‎י זכור ושמור בדבור אחד נאמרו וכו'. וא״‎ת היכי דמי זכור ושמור למחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים. אלא י״‎ל זכור היינו מצות עשה ושמור היינו מצות לא תעשה כמו ששנו רבותינו בכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה ובא לומר שנשים חייבות בקדוש היום דבר תורה, שכל שישנו בשמור ישנו בזכור.

== ט ==

'''ועשית כל מלאכתך''' הרבה ממלאכתך, דוגמא את כל מגפותי.

== י ==

'''שבת לה׳‎ אלהיך''' ולא לך, כלומר שב והבטל מכל מלאכה וטורח.

'''לא תעשה כל מלאכה''' שום מלאכה דוגמא וכל תמונה, כל אלמנה ויתום.

'''ועבדך ואמתך''' מה שלא פירש כאן מפני מה שובתין עבד ואמה חזר ופירשו במשנה תורה בעבור שתזכור שהיית עבד במצרים כמוהו ויפדך.

== יא ==

'''כי ששת ימים עשה''' ששת פני אויר חללו של עולם נבראו בששת ימים כי ששת ימים עשה את השמים וגו׳‎ מה נותר לך הרי הכל בכלל. פסוק זה מעיד עליו וישבות ביום השביעי שלא עשה בו מלאכה.

== יב ==

'''כבד את אביך''' ונאמר כבד את ה׳‎ מהונך, נאמר אביו ואמו תיראו ונאמר את ה׳‎ אלהיך תירא. נאמר מקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. ללמד שהקיש הקב״‎ה ענינם לענינו אבל א״‎א לומר מכה כלפי מעלה, וכן בדין ששלשתן שותפים בו.

'''אשר ה׳‎ אלהיך נתן לך''' שאל טורנוסרופוס הרשע לרבי עקיבא מפני מה שמו של הקב״‎ה נזכר בחמש דברות הראשונות ואינו נזכר בחמש דברות האחרונות, הלך לו ר׳‎ עקיבא לפלטרין של טורנוסרופוס והראה לו את רומחו חזר והלך לטרקלין שלו והראה לו שם את מגינו חזר והלך לקלמרין שלו והראה לו שם את שריונו וכלי זיינו, חזר והוליכו לבית הכסא שלו אמר לו מפני מה לא נתת כאן כלי זיינך אמר לו מפני שהוא גנאי לי להניחם במקום הטנופת. אמר לו רבי עקיבא כך בדברות הראשונות אין שם אלא דרך כבוד ולכך נכתב שם שמו של הקב״‎ה אבל בחמש אחרונות שמדבר ברציחה וניאוף גנבה ועדות שקר וחמוד לא רצה להזכיר שמו בהם. ד״‎א חמש דברות הראשונות העובר עליהם אינו רע אלא לשמים לפיכך הזכיר שמו בכולם שהרי לשמו הם קבועים אבל חמש האחרונות אינם אלא לבריות לפיכך לא חש להזכיר שמו בהם. [''' למען יארכון ימיך''' הא אם לא תכבדהו יתקצרו].

== יג ==

'''לא תרצח''' הן ביד הן בלשון הן בשתיקה, כגון שנתגלה לך סוד הרוצח ואין אתה מגלה הסוד. ולשון זה של רציחה לא שייך רק במיתה שלא כדין אבל לשון מיתה ולשון הריגה בין כדין בין שלא כדין.

'''[לא תרצח''' עונש לרציחה שמענו אזהרה מנין ת״‎ל לא תרצח].

'''לא תנאף''' שלא תאמר אסור למעט את הבריות שהרי הוזהרתי ברציחה, אבל לגדל ולהוסיף מותר אפי׳‎ בביאת אשת איש וכל שאר עריות לכך נאמר לא תנאף וניאוף משמע ביאה של עבירה.

== יד ==

'''לא תחמד אשת רעך''' לגרום לו לגרשה ותשאנה. ואין לפרש שתגזלנה ממנו כמו וחמדו בתים וגזלו שהרי כבר הזהיר לא תנאף. לא תחמד, לא תחמד תרוייהו בלא וי״‎ו. חמש דברות ראשונות לא מבעיא קאמר לא מבעיא שתקבלני לאדון עליך אלא אפי׳‎ יראה אחרת עמי לא יהיה לך, ולא מבעיא לא יהיה לך אלא אפילו בשבועה לא תשא את שמו לשוא. ולא מבעיא לא תשא את שמו לשוא אלא אפילו שבת מאחר שנח בו צריך אתה לשמרו לשמו ולא מבעיא זכור את יום השבת אלא אפילו כבוד אב ואם דוגמא כבודי אני מזהירך. וחמש האחרונות כמו כן לא מבעיא קאמר לא מבעיא לא תרצח אלא אפי׳‎ ניאוף אני מזהירך ולא מבעיא ניאוף אלא אפי׳‎ גנבה אני מזהירך ולא מבעיא לא תגנוב אלא אפי׳‎ עדות שקר אני מזהירך ולא מבעיא לא תענה אלא אפילו חמוד אני מזהירך ולא מבעיא ביתו דאית ביה חסרון כיס אלא אפי׳‎ אשתו דלית בה חסרון כיס דאי בעי נסיב אחריתי בלי חסרון כיס אני מזהירך, ולא מבעיא אשתו אלא אפי׳‎ עבדו ולא מבעיא עבדו דדמיו יקרים אלא אפי׳‎ חמורו ולא מבעיא חמורו אלא אפי׳‎ כל אשר לרעך. יש ברוב הדברות שתי נגינות ללמד שבעצרת שהיא דוגמא מתן תורה, ומתרגמינן הדברות קורין כל דברת לא יהיה לך וכל דברת זכור בנגינות הגדולות לעשות כל אחת מהן פסוק אחד שכל אחד מהן דברה אחת לעצמה. ודברות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה קורין בנגינות הקטנות לעשות ד׳‎ פסוקים שהם ד׳‎ דברות. אבל בחודש שבט כשקורין בפרשת יתרו כשאר שבתות השנה קורין לא יהיה לך וזכור בנגינות הקטנות לעשות מכל אחת מהן ד׳‎ פסוקים, ודברות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה קורין בנגינות הגדולות לעשותן פסוק אחד לפי שלא מצינו בכל המקרא פסוק משתי תיבות חוץ מאלו ובשבועות דוקא כמו שפי׳‎ למעלה. גם בדברות אנכי ולא יהיה לך יש נגינה גדולה לעשותן שתיהן פסוק אחד לזכרון שבדבור אחד נאמרו, כיצד בתיבת אנכי פשטא ובתיבת אלהיך זקף קטן ובתיבת הוצאתיך תלישא ובתיבת מארץ מצרים קדמא ואזלא ובתיבת עבדים רביעי.

== טו ==

'''וכל העם''' מכאן עד לא תגלה ערותך עליו דינו להיות נכתב אחר ולשומרי מצותי, אלא שלא רצה להפסיק בין הדברות.

'''ראים את הקולת''' לפי פשוטו אפילו בדבר שאינו נראה אבל ידוע שכן הוא נופל לומר בו לשון ראיה, כמו ראה זה מצאתי אמרה קהלת, וירא העם כי בשש משה.

== טז ==

'''דבר אתה עמנו ונשמעה''' נתייראו מן הקולות והברקים.

== יט ==

'''אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם''' ולא מן הארץ, ואעפ״‎כ לא ראיתם דמות כבודי וכן הוא אומר כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה׳‎ וגו', ומאחר שכן הוא אין לכם לעשות אתי אלהי כסף ואלהי זהב משום תמונה שבעולם לומר זה דמות מראה הכבוד.

== כ ==

'''לא תעשון אתי''' עם יראתי, למעלה הזהיר לך וכאן אתי. וא״‎ת הואיל ומצווה אני שלא לעשות תמונת כל סמל היאך אעבדנו תלמוד לומר, מזבח אדמה, מזבח נחשת, נבוב לחות מלא אדמה תעשה לי וזבחת עליו זו היא העבודה.

== כא ==

'''מזבח אדמה''' שלא יוכלו לעשות ציורי פסלים.

'''וזבחת עליו''' כנגדו.

'''את עלתיך ואת שלמיך''' עולה בצפון שלמים בדרום מחצי המזבח ולצפון כצפון, ומחצי המזבח ולדרום כדרום ואין לי אלא צפון המזבח שהוא כשר לעבודה שאר כל הצפון מנין ת״‎ל ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה, שאין ת״‎ל במקום הקודש ומה ת״‎ל במקום הקודש להכשיר כל רוח צפונית.

'''וזבחת עליו''' כנגדו. אפי׳‎ אישראל קאי דהא קים לן שחיטה כשרה בזר ומקבלה ואילך מצות כהונה. ועוד במסכת יומא בפרק ראשון משמע שזר קרב לגבי מזבח, ובמסכת סוכה מצינו שהיו זוקפין את הערבה בצד המזבח ומשם נוטלין אותה כל העם וסובבין את המזבח משמע שזר קרב לגבי המזבח.

'''בכל המקום''' לפי ששרתה שכינה בכמה מקומות כגון גלגל נוב גבעון שילה ירושלים ושנינו לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה לפיכך לא הזכיר בכל התורה שם מבורר רק בסתם אל המקום.

== כב ==

'''ואם מזבח אבנים''' פרש״‎י כל אם שבתורה רשות חוץ משלשה וכו'. ואין להקשות מואם כופר יושת עליו שאינו אלא לפי הנולד לכשיהיה הדבר. ואם ''' מזבח אבנים''' ואף אם תרצה לעשות לי מזבח תבנהו אבנים שלמות מטעם זה. ''' לא תבנה אתהן גזית''' שהסתתין רגילין לעשות ציורים באבני גזית ואפילו בלא ברזל שהפגימה פוסלת בכל דבר כדכתיב אבנים שלמות תבנה. כי חרבך אם ''' חרבך הנפת עליה ותחללה''' בנגיעה בעלמא שסתם חרב מברזל והברזל פוסל בנגיעה כדכתיב לא תניף עליהם ברזל, כך שנו רבותינו במסכת מדות.

'''ותחללה''' עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״‎ל לא תניף עליהם ברזל.

== כג ==

'''ולא תעלה במעלת על מזבחי''' עליו אי אתה פוסע פסיעה יתירה רק גודל בצד עקב ועקב בצד גודל, אבל אתה פוסע פסיעה יתירה בהיכל ובקדשי הקדשים. שלימא סדרא דפרשת יתרו


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}