עריכת הדף "חזקוני/בראשית/ג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''והנחש היה ערום''' צריך לומר שע״‎י מקרה קודם לכן אכל מעץ הדעת שהרי האזהרה לא היתה רק לאדם.

'''ויאמר אל האשה''' פתח הקב״‎ה את פי הנחש כמו שפתח את פי האתון של בלעם.

'''אף כי אמר אלקים''' וגו׳‎ אפילו אם אמר הקב״‎ה מצותיו לא תאכלו משום עץ שבגן בתמיה לפי הסברא גם הוא יודע הצווי דכתיב ''' אף כי אמר אלקים לא תאכלו''' וגו'.

== ג ==

'''[לא תאכלו -''' כאן כללה עצמה באזהרה]

'''ולא תגעו בו''' לאכלו כמו ובנבלתם לא תגעו לפי הפשט והאמת כל המוסיף גורע ואין זה סייג לתורה הואיל ואמרה שהקב״‎ה אמר לא תגעו בו.

== ד ==

'''לא מות תמתון''' פרש״‎י דחפה עד שנגעה בו, אמר לה כשם שאין את מתה בנגיעה וכו׳‎ וא״‎ת מנא ידע שלא תמות בנגיעה עדיין לא עבר היום ורחמנא אמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות. אבל אין להרהר אחר דברי רבותינו ז״‎ל אבל לתשובת המינים יש לומר שהנחש דבר עמה למחרת שדחפה ואמר כשם שאין מיתה בנגיעה וכו׳‎ שכבר עבר היום והשיאה ואכלה מעץ הדעת באותו יום שני לנגיעה ונתנה גם לאישה. ד״‎א ''' לא מות תמתון''' אמר הנחש לחוה אכלי ממנו ואל תפסידי בכך שום דבר שהרי בלאו הכי נקנסה עליך מיתה בנגיעה ומה תפסידי אם תאכלי ממנו והכי הפי׳‎ ד''' לא מות תמתון''' לא בשביל האכילה גרידא תמותון שהרי כבר נקנסה עליכם מיתה בשביל הנגיעה.

== ה ==

'''והייתם כאלקים''' כמלאכים. וראיה לפי׳‎ זה שתרגומו כתרגום בצלם אלקים ברא אותו.

== ו ==

'''ותרא האשה''' בלבה כמו וראיתי אני בלבי (ח). ד״‎א ''' ותרא האשה''' סרסהו ותקח האשה מפריו ותאכל ותרא כי טוב העץ למאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל.

'''גם לאישה''' לרבות קין ותיומתו שכבר נולדו כמו ששנינו עלו למטה שנים וירדו ארבעה.

'''ותאכל''' היא אכלה תחלה כסבורה שאיננה בכלל הצווי (י). ''' ותתן גם לאישה''' וגו', פרש״‎י שלא תמות היא ויחיה הוא וישא אחרת. כלומר הקב״‎ה אמר לנו פרו ורבו ומי שיאכל מעץ הדעת כמוני אם בבעלי תתקיים ברכת פרו ורבו גם בי תתקיים.

== ז ==

'''ותפקחנה עיני שניהם''' וכי סומין היו אלא נסתכלו והבינו במה שהראה להם הקב״‎ה כמה דורות אבדו בשבילם.

'''וידעו''' כי גנאי הוא להם להיותם ערומים.

'''עירמם''' וערומים מלאים דמלאים.

'''ויתפרו עלה תאנה''' למלבוש ובכסות קל נתעטפו שלא להנות מן העולם כדי לכפר עליהם.

'''ויעשו להם חגרת''' לחגור את המלבוש. ד״‎א ''' חגרת''' לכסות בשר ערוה כמו ודוד חגור אפוד בד מין מלבוש.

== ח ==

'''מתהלך בגן''' הקול היה מתהלך ומצינו במקום אחר הליכה גבי קול ויהי קול השופר הולך וחזק מאד קולה כנחש ילך.

'''לרוח היום''' לרוח המצויה שהרי נכנסה בו ערמומית ויודה מעצמו אבל לא לשאינה מצויה שלא יהא לו פתחון פה לומר בשביל הרוח שאינה מצויה נחבאתי. ד״‎א ''' לרוח היום''' לקרר עצמם היו יושבים אדם וחוה וכששמעו הקול ברחו משם ונמצאו בתוך הגן.

'''לרוח היום''' פירש רש״‎י רוח מערבית וכו׳‎ והכי קים לן דשכינה במערב.

== י ==

'''כי עירם אנכי''' אעפ״‎י שכבר תפרו עלה תאנה י״‎ל שמא לא כיסו אלא בשר ערוה בלבד.

== יב ==

'''האשה אשר נתת עמדי''' להיות לי לעזר והיה לי לבטוח עליה שלא לעשות לי שום דבר כי אם לעזר בשביל כך קבלתי מידה. גם לא ידעתי מאיזה עץ נתנה לי היינו דכתיב ''' היא נתנה לי מן העץ''' ולא כתוב מעץ הדעת. והוא היה כפוי טובה שהרי הקב״‎ה נתנה לו לטובה והוא חשבה לרעה.

== יג ==

'''ויאמר ה׳‎ אלקים לאשה''' ואדם היכן היה אבא חלפתא אומר בדרך ארץ נתעסק והלך וישן לו.

'''[השיאני ואכל''' ומשפט לשון הקדש כשתהיה התנועה באות הבא אחר הוי״‎ו יפתחוהו].

== יד ==

'''כי עשית זאת''' פירש״‎י מכאן שאין מהפכים בזכותו של מסית וכו׳‎ וא״‎ת אם כן הוא היכי יהא נהרג מסית לעולם יטעון כך דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים אלא י״‎ל שאין לפטור אדם מסית בכך מאחר שהוא מוזהר שלא להסית אבל הנחש לא הוזהר שלא להסית ואם שאלו הקב״‎ה למה עשית כך היה פוטר עצמו לומר כך דברי הרב וכו׳‎ אלא מאחר דאיהו לא טעין אנן לא טענינן ליה. וא״‎ת הא ק״‎ל דאין מסית אלא לעבודת כוכבים אלא מדאמר להו והייתם כאלוקים ש״‎מ היינו דעבודת כוכבים.

'''ארור אתה''' התחיל הקב״‎ה לקללם כדרך שעשו העבירה הנחש שהתחיל נתקלל תחלה ואחריו חוה ואחריה אדם.

'''מכל הבהמה ומכל חית השדה''' פרש״‎י אם מבהמה נתקלל מחיה לא כל שכן שהרי מצינו צער עיבור בהמה גסה יותר מצער עבור חיה דקה העמידו רבותינו שימי עיבורו של נחש שבע שנים וה״‎ק ארור אתה מן הבהמה בדוגמא וכענין שהיא מקוללת מן החיה פירוש כשם שהבהמה המושכת ימי עבורה זו היא חמור נתקללה יותר מחית השדה שמקצרת ימי עבורה זהו חתול לאחר שבע שימי עבורו של חתול שבעה שבועות ושל חמור מ״‎ט שבועות כך נתקלל הוא יותר מאותה בהמה לאחר שבע דהוו להו שבע שנים. וי״‎ו ד''' ומכל''' יתירה היא. דבר אחר ''' מכל הבהמה ומכל חית השדה''' שאין לך בהמה וחיה ההולכת על גחון ואתה ''' על גחנך תלך.''' ולכל הבהמה ולכל חית השדה נתתי את כל עשב לאכלה ואתה ''' עפר תאכל כל ימי חייך''' שמתוך שפיך בארץ העפר יכנס לתוך פיך ותאכלנו בעל כרחך.

'''ועפר תאכל''' היינו קרקע בתולה וה״‎ק כל ימי חייך תטרח לחזר אחר קרקע בתולה לצורך מאכלך וזהו הקנס שנקנס עליו.

'''על גחנך תלך.''' מכאן ואילך.

== טו ==

'''ואיבה אשית.''' מה שפרש״‎י ולא לדבר אל חוה תחלה וכו', לעיל קאי, [כלומר] וגם לאו נתכוונת לדבר אל חוה תחלה וכו'.

'''הוא ישופך ראש.''' שאתה הולך על גחון.

'''ואתה תשופנו עקב.''' שאין אתה יכול להזיקו רק בעקב.

== טז ==

'''אל האשה אמר''' שאלו גויים את רבי יהושע למה נתקללה חוה על אכילת עץ הדעת מאחר שעדיין לא נוצרה בשעת הצווי אמר להם על האדם כתיב על כל אבריו של אדם והיא נבראת מצלעו. ד״‎א היא כללה עצמה באזהרה כשאמרה ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלקים לא תאכלו ממנו.

'''הרבה ארבה''' שתחיה בעצבון ובטורח כל ימיך. וא״‎ת מה אכפת לן מהקללה, אכניס שפחות לשמשני ת״‎ל ''' והרנך''' כלומר תתעברי, מדה כנגד מדה היא מלאה את בטנה מן האיסור לפיכך תלקה בבטנה. וא״‎ת אלד בשופי ובנחת ת״‎ל בעצב תלדי והוא צער הלידה. וא״‎ת אשמור עצמי מלהזקק לבעלי ת״‎ל ואל אישך תשוקתך וא״‎ת אכוף יצרי ולא אזקק עמו כלל ת״‎ל ''' והוא ימשל בך''' על כרחך תזקק עמו.

'''והוא ימשל בך''' פרש״‎י הכל ממנו ולא ממך. כלומר אפי׳‎ אין לה תאוה יכול הוא לבעול אבל אם אין לו תאוה אינה יכולה היא. והוא ימשל בך דרשו רבותינו בב״‎ר יכול ממשלה מכל צד פי׳‎ שיוכל למשכנה, ת״‎ל לא יחבול רחים ורכב ובאשה קאי כדכתיב לעיל לאלתר כי יקח איש אשה חדשה. ועוד כי פסוק זה מתורגם כתרגום ירושלמי לא תמשכנון רחיא ורכבא ארום צרכי נפשתא אינון ולא תאסור כלין וחתנים ארום כל דעביד אלין כמאן דכפר בעלמא דאתי, כלומר אם ארש איש אשה לא יניחנה זמן ארוך באירוסין.

== יז ==

'''ולאדם.''' אמר רבי יהודה ב״‎ר סימון מבראשית עד ולאדם יש שבעים ואחת אזכרות כנגד שבעים ואחד סנהדרין מלמד שדנו הקב״‎ה בסנהדרין גדולה לקנוס עליו מיתה. ואם תאמר הרי שבעים ושלש הם אלא בצלם אלהים והייתם כאלהים אינו בכלל כמו שפרשתי למעלה.

'''ולאדם אמר.''' הכל משמשים פנים כנגד עורף חוץ מג׳‎ שמשמשים פנים כנגד פנים מפני שהשכינה מדברת עמהם ואלו הן אדם נחש דג. אדם דכתיב ולאדם אמר, נחש ויאמר ה׳‎ אלהים אל הנחש דג שנאמר ויאמר ה׳‎ לדג.

'''כי שמעת לקול אשתך.''' ולא לקולי והיא גלתה לך סוד הנחש לפיכך לא היית שוגג ועל כן נענשת.

'''ארורה האדמה.''' נתקללה האדמה על שעברה ציוויו של הקב״‎ה שאמר לה תדשא הארץ עץ פרי עושה פרי מה הפרי נאכל אף העץ נאכל והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי. והיא לא נתקללה אלא ימי חייו של אדם שנאמר כל ימי חייך וצא וחשוב שנותיו ותמצא שמשמת הוא לא נולד איש עד שנולד נח וחזרה ברכה למקומה דכתיב זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה וגו׳‎ וכתוב ויחל נח איש האדמה ויטע כרם.

'''בעבורך''' בתבואתך לשון מעבור הארץ, כמו שכתב אחריו וקוץ ודרדר תצמיח לך.

'''כל ימי חייך''' וא״‎ת איך ניצל אדם מן המיתה הרי כתיב כי ביום אכלך ממנו מות תמות, אלא י״‎ל ניצל לפי שהשיב דברים נכוחים. האשה אשר נתת עמדי וגו׳‎ סבור הייתי שלא נתת לי אשה רק לתקנתי ולא היה לי להשמר ממנה, ומ״‎מ מפני שהניח צווי נתקלל.

== יח ==

'''וקוץ ודרדר תצמיח לך''' עד עתה נתקיימה גזירת וירדו וגו׳‎ ולא נצטרכת לשמור גן ופרדס אלא מעתה תצטרך, ותצמיח לך קוץ ודרדר להקיף גן ופרדס שלך שלא יכנסו חיות השדה. ו''' תצמיח''' קאי אאדם.

== יט ==

'''בזעת אפיך.''' זה החוטם שמזיע תחלה בעת הטורח. וקללה זו לא נתקיימה אלא בעובדי אדמה אבל בעצב תלדי בנים נתקיימה בכל הנשים לפי שחוה חטאה והחטיאה ולפיכך גדולה קללתה.

'''עד שובך אל האדמה.''' אבל מששב אל עפרו ומת בטל גזירה כמו שפי'.

== כ ==

'''חוה''' לשון חיות מגזרת היה הוה.

'''אם כל חי''' אמר ר׳‎ סימון אמו של כל החיים שכל מאה ושלשים שנה שפירש אדם מחוה היו הרוחות זכרים מתחממין ממנה ויולדת מהם ורוחות נקבות מתחממות ממנו ויולדות הה״‎ד אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים. ד״‎א ''' אם כל חי''' לשון גבורה כמו שקמתי אם בישראל.

== כא ==

'''כתנות עור.''' פרש״‎י חלקין כצפורן. כלומר לא היה בעור שער לאפוקי ממאן דאמר עור ארנבים מלא שיער.

'''כתנות עור.''' פרש״‎י לעור גופם ובשרם. כמו יאכל בדי עורו אברי גופו ואין לפרש עור בהמה שעדיין לא נפשטה בהמה וכן תרגם אונקלוס למשך בשריהון. ד״‎א ''' כתנות עור''' מעור זוגו של לויתן ששחטו הקב״‎ה ומלח הנשאר לצדיקים לעתיד לבא.

'''וילבשם.''' בתחלה ויעשו להם חגורות משמע ממתנים ולמטה ולבסוף ''' כתנות עור וילבשם''' לכל גופם.

== כב ==

'''ועתה פן ישלח ידו.''' מקרא קצר הוא ''' ועתה''' ראוי הוא להיות נטרד מכאן פן ישלח ידו שהרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ועתה פן ישלח ידו גלוי וידוע לפניו כי גם בתוך הגן יכול הקב״‎ה לשמור את האדם שלא יקח מעץ החיים אלא כנגד מדת הדין שהיתה מקטרגת עליו לנסותו דבר הכתוב וגלוי לפניו אם יהיה מנוסה לא יעמוד בנסיון לפיכך עשה לו לפנים משורת הדין לגרשו משם להיות לו פתחון פה לומר אף אילו היה שם לא היה מפר צוויו.

'''ולקח גם מעץ החיים.''' אחרי אשר הורגל לעבור לאכול מעץ הדעת יפרוץ הוא גדר עץ החיים ויאכל ממנו. ועוד שלא נזהר רק על עץ הדעת.

'''ואכל וחי לעולם.''' וא״‎ת הלא כתיב לעיל כי ביום אכלך ממנו מות תמות והנה עבר הוא על הצווי ואכל ממנו ואיך יוכל לחיות לעולם, אלא י״‎ל עץ החיים היה סם חיים ורפואה לאוכל מעץ הדעת דאי לא תימא הכי אלא מות תמות ממש הרי לאחר מיתתו לא יהיה לו יכולת לאכול מעץ החיים אלא ע״‎כ לא נברא עץ החיים אלא לתקן קלקול עץ הדעת ומות תמות פי׳‎ תהא נחשב כמת. ד״‎א אמר הקב״‎ה כבר נקנסה מיתה עליו וגזרתי על עץ החיים שכל האוכל ממנו יחיה לעולם ואם יאכל האדם ממנו איך יתקימו ב׳‎ גזירות הללו לפיכך נכון שאטרדנו מגן עדן. ד״‎א אם יוליד בנים בתוך הגן לא יחטאו לקנוס עליהם מיתה ואם יאכלו מעץ החיים יחיו לעולם לפיכך טרדו.

== כג ==

'''וישלחהו, מגן עדן''' כדין רוצח בשגגה לפי כשהביא הוא מיתה לעולם על אכילת עץ הדעת עדיין לא היה בו דעת ובינה.

== כד ==

'''ויגרש את האדם''' לא בא כתוב זה לומר שגרשו הקב״‎ה שכבר נאמר וישלחהו אלא כך פי׳‎ כאשר גרשו השכין הכרובים.

'''הכרבים''' צורות מפחידות את רואיהן, ובידם ''' להט החרב המתהפכת''' שיש לה להט משני צדדיה.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}