עריכת הדף "חות יאיר/יט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

שאלה ר"ד י"א שנית צר לי שכבר כתבתי קודם פסח ע"י גיסי דוד שי' אבל תשובה נשאר מעל ואגב אורחא צריך לכתוב מה שנעשה בשבוע בקעטש שנתן הר' זנוויל קירוויילר קדושין וייחד בני ליזר שי' לעידי קודשין והוא שני בשני בחד בעל דהיינו כלתי שתי' היא שני בשני עם החתן וצריך שאלת חכם אם חד בעל הוא פסולי עדות דאורייתא בוודאי פסול הוא לעד כמו שכתוב בטור א"ע סי' מ"ב עד אחד קרוב או פסול הוי כאלו נתן לפני ע"א ידעתי כבר ידעתי שזה החילוק בין פסולי תור' או דרבנן נ"מ לקדושי אשה אבל זה מספקא לי אם נחשב לענין קדושי אשה חד בעל פסול תורה או דרבנן בקשתי להשיב לי תכף על שאלה הנ"ל. וגם יזכור מכ"ת באותו פעם שהיה עמי במחיצתי הקשה לי דבר מה על אותו מאמר דבפ"ק דקדושין דף ל"ו כל מצוה שנוהג בארץ וכו' מה שהקשה הב"ח על תוס' והיאך בא הגאון הרב המנוח כמהר"ש זצ"ל בספרו בה"ז לישב דברי תוס' וכשבא בלימודי בטור י"ד בהלכות ערלה עיינתי ומצאתי שמה שהקשה הרב הנ"ל על הב"ח גם כן אינו מתירץ אפילו לדבריו מנ"ל לר"א לחלק על ת"ק דלמא ת"ק סבר חדש אינו נוהג בגוים דהוא מוד' שהמקש' מקשה למה לא תני חלה אליבא דת"ק ור"א קא פריך א"כ התירוץ גם כן אליבא ת"ק משום דאינו נוהג בגוים ועל כל פנים יש ספיקות בין הפוסקים אם חדש נוהג בנכרים או לאו וא"כ מנ"ל לר"א לפלוג את"ק דלמא ת"ק סובר כהאי מ"ד דחדש אינו נוהג בגוים וא"ש כמו שלא חשב חלה מה"ט אינו חושב נמי חדש וצריך עיון:

תשובתי הנה אף שידעתי שמכ"ת לא צריך לי ולמטלעת לא לגמרא ולא לסברכא כי עמו מקיר חיים ומימי מי מערה רק ענוותוני' תרבני ואין מסרבין לגדול כמוהו לכן באתי להשיב אפס בקוצר נפלא. על שאלה שאחד מעדי קודיןש היה שני בשני עם החתן. לכאורה נראה דאין הקדושין קדושין בלי שום פקפוק ותנאי וצריכין קדושין אחרים לפני עדים כשרים.

וכמ"ש בשו"ת מהר"ם פדואה ל"ב הביאו רמ"א סימן מ"ב ס"ב דה"ל כמקדש בע"א ואפילו ליש מחמירין בעד אחד היינו להחמיר ומכל מקום להקל לומר דא"צ קדושין אחרים אין לנו וכדק"ל שם ס"ה המקדש בפסולי עדות אינן קדושין והוא מהש"ס בפ' ז"ב. ואף על פי שהסכימו הגאונים וכל הפוסקים דפסולי עדות מדבריהם חוששין לקדושין מכל מקום מידי ספק לא יצא וצריך קידוישן אחרים כמבואר ג"ז שם. ועוד נ"ל פשוט דפיסול שני בשני בח"ב ה"ל פסול דאורייתא חדא די"א שזכר רמ"א בהגה' בח"מ סימן ל"ג ס"ב דקרובי האם אינם פסולים רק מדרבנן הם דברי הרמב"ם (וז"ל פי"ג מהלכות עדות הקרובים מן האם או מדרך אישות כלם פסולים מדרבנן) וקצת גאונים ולא מטעמא דכתב השמיע שם דס"ל דילפותא דאבות אבות הוא אסמכתא ר דס"ל דכל דרז"ל ממדרשם בקראי ה"ל רק מדרבנן וכבר מחו ליה הרמב"ן והרשב"א וחבל נביאים שאתם בדברי טעם וראיות חזקות כראי מוצק דכל דרז"ל מקראי הוא דאורייתא וכמ"ש הב"י שם בא"ה והסכימו עמהם כל האחרונים כמ"ש הש"כ בח"מ שם. ואין לומר דעד כאן לא נחלקו על הרמב"ם רק בקרובי אם דנפקא מקרא דאבות אבות מש"כ בשני בשני בח"ב דלא נלמד רק מסברא אשה כבעלה ודאי אינו רק מדרבנן דהאי ודאי ליתא דגם אשה כבעלה ילפינן ליה מקרא פ' ז"ב דכ"ח ע"ב ממ"ש דודתך היא והכי מבואר בשו"ת הריב"ש י"ד גם בב"י בא"ה ס"ס מ"ב במ"ש מצאתי כתוב וכו' מבואר דפסולי קורבה דאם ודע"י אישות עולים בקנה אחד והצד שוה בהם. ועוד שכבר ביאר שם הגאון מהרש"כ בש"ך בק"מ שגם הרמב"ם דס"ל דקרובי אם הם רק מדרבנן מכל מקום ס"ל דדינייהו כפסולים מדין דאורייתא לענין המקדש לפני פסולי עדות דדהו ולכל מילי כמ"ש באריכות ודאי פי חכם חן.

ומכל מקום במעט התבוננות כמין ימא לטענא מצאנו וראינו שכל הנאמר אינו ענין לנדון דשאילנא קדמייכו שבמה דברים הנ"ל אמורים כמדש לפני פסולי עדות ואין זר ביניהם רק המקדש והמקודשת והעדים הפסולים אי מדאורייתא או מדרבנן או בעד אחד מש"כ אם נעשית החופה בפני קהל עדות לישראל ובלי ספק שכמה וכמה מהעומדים סמוכים שמעו וראו שהרי ק"ל דלא בעינן ייחוד לעדים הוי מקדש בפני ב' עדים כשרים וקידושיו קידושין. 

ואין לומר דיסוד לעדים וחד מהם פסול מגרע גרע דהוציא את כל הקהל מכלל עדים דהא ודאי ליתא דאפילו ייחוד תרי לעדות מכל מקום כל בי תרי' מצי להעיד כמ"ש הריב"ש בתשובה והביאו רמ"ח בקצרה בהגה' א"ה שם ס"ד. [והכי ק"ל לגבי ממון בטור ח"מ וש"ע סימן ל"ט ס"ה]. ואין לפקפק עוד ולומר שהרי העדים צריכים לראות הנתינה ממש ולא סגי בשמיעה כמ"ש ג"כ רמ"א והוא משו"ת רשב"א סי' תש"ף. ואפשר דלא השגיח שום אדם זולת העדים לראות. נלע"ד דדוקא בנדון ההוא ששני עדים היו עומדין אחורי הגדר ושמעו לשון הקדושין שקידש את פלונית באתרוג ולא ראו הנתינה דאע"פ שאחר כך יוצא האתרוג מתחת ידה אינן קדושין דמאן לימא לן שנתן לה בשעת אמירה דלמא זמן מה בתר הכי יותר מכדי דיבור או לא נתן לה כלל בידה רק הניחו ולקחה ובכה"ג אנפי טובא (אף כי צל"ע ל"ל טעם דאין הקדושין קדושין מטעם של ראו ותיפוק ליה אפי' העדים ראו מ"מ הם לא ראו את העדים כמשמעות שהיו עומדים אחורי הגדר וכמ"ש הב"י בשם רשב"א גופא הובא בש"ע שם ס"ג) מש"כ בחופה הנעשית לפני קהל ועדה נ"ל דסגי בשמיעה להיות עד נאמן אם היא יוצאת וט"ק בידה ומה גם למנהגינו שתכף אחר הדושין כל הקהל אומרים לקרובי חתן וכלה מז"ט דמאי איכא למיחש. 

וזה ברור לע"ד הלכה למעשה להחמיר. ואף אם להקל שלא להצריכה קדושין שנית רופף בידך לסמוך על זה מ"מ תמה אני מה זו שאלה הלא המסדר קדושין כהרר"ז קירווייליר הי' מקרי להחתן מלה במלה כנהוג והוא צופה ומביט מאזין ומקשיב ומצטרף. ומ"מ יש מקום לבע"ד לחלוק ולומר דע"י שנתייחדו ב' עדים וא' מהם פסול כבר נתבטלה כל העדות והוא משנה שלימה במסכת מכות ואפי' בעדים מרובים. ומבואר הוא בח"מ סי' ל"ו ואף כי התוספת והרא"ש והרשב"א והר"ן ס"ל דבעינן דוקא כיוונו לראות ולהעיד והעידו. מ"מ הכריע כבר הש"כ שם כהרמב"ם וסייעתי' והכי משמע מסתימת הב"י בלשון ש"ע בדעה זו ודעה אחרת כתב בלשון י"א ככלל שמסר לנו הגאון רמ"ע בתשובה. ולא יהא אלא ספק ושקול מ"מ יש להחמיר בדבר שאפשר לתקן לפסול ב' העדים וראי' מריב"ש סי' ש"ץ. 

ומטעם זה ג"כ אין לסמוך על דעת הרי"ף שכל שלא הכיר הרחוק בקורבתו של קרוב נשאר העדות הרחוק כשירה וא"כ י"ל ג"כ בנדון דמכ"ת וכבר כתב בש"כ שגדולי הפוסקים מסכימים לדעתו ודמ"מ יש לחוש להחמיר לדעת הרא"ש והוא יש מי שחולק שג"כ כתב בש"כ דבש"ס נראה עיקר כשברא זו. ואי לומר דגם לסברת הרא"ש היינו דוקא בשהעיד הפסול בב"ד וכהגה' ש"ע שם דאין זה רק לי"א דבס"א כמ"ש הש"כ.

נשמע מכל הלין דמידי ספיקא לא יצאנו דאם אין ב' עדים דהיינו המסדר קדושין ועוד א' ששמעו וראו צריכין קדושין שנית והכי דעת תורה ודעת נוטה שאם יש עוד א' עם המסדר קדושין ששמע וראה א"צ קדושין אחרים. מש"כ באפס זולת המסדר או שבלאו הכי המסדר א' מעידי קדושין ואין שנים אחרים ששמעו וראו יחזור מחתן ויקדשנה שנית בפני עדים כשרים וא"צ עשרה לזה גם א"צ לא ברכת אירוסין (כמ"ש הטור א"ה סס"כ הביאו רמ"א סי' ס' בהג"ה) ולא ברכת נישואין דיצא בקמייתא ולו יהא ספק ברכות ק"ל להקל. וראיה לזה מפסקי מהרא"י קים. ובאם הן הן עידי קדושין הן הן עידי כתובה וחתמו הכתובה ודאי הכתובה פסולה ובזה פגענו ונגענו בדינים הנזכרים בח"מ סי' נ"א סג"ד ודוק שם דגבי כתובה לכ"ע פסולה דבעינן ב' עדים כשרים ואין להאריך בזה אחר שלא נשאלתי עליו ומה גם שעם קוצר דברינו בקיצור מופלג כבר הארכנו די והותר.

ומה שהקשה מכ"ת שקושיות הרב כמהורר"ש בעל בה"ז על הב"ח קשה גם לדידי' (וז"ל ומצאתי שמה שהקשה הרב בבה"ז על הב"ח וכו') לא יכולתי לעמוד על דעתו דאפילו ריח קושיא אין כאן דשפיר הקה בבה"ז על הב"ח דס"ל דעל ת"ק קאי הירושלמי ור"ל דלר"א לא קשיא ליתני אף החלה נוהג גם בח"ל משום דאפשר גם ת"ק ס"ל דחלה נוהג גם בח"ל והא דלא נקט ת"ק חלה משום דס"ל לת"ק שאינה בשל גוים ולעולם ר"א ס"ל דנוהג בשל גוים. ור"ל אם קושיות הירושלמי על הת"ק ע"כ גם ר"א הוקשה לו קושיות הירושלמי על הת"ק וע"כ ידע ג"כ תירוץ הירושלמי. ובא בה"ז והקשה אי כדברי הב"ח דאת"ק קאי הירושלמי א"כ קשה מנ"ל לר"א וכו' אלא בע"כ דס"ל לה"ט בפשיטות וכו' ר"ל דפשיטא ליה לר"א דגם ת"ק ס "ל דנהוג אף בשל נכרים. כי כוונת הבה"ז רק לומר דאפילו לדעת הב"ח דקושיות הירושלמי על הת"ק (ור"ל לפי זה שגם ר"א מסיק אדעתי' קושיית הירושלמי על ת"ק ותירוצו) מוכח ג"כ דפשיטא לר"א דגם לת"ק חדש נוהג גם בשל גוים ודלא כמו שעלה על דעת הב"ח להוכיח לפי דעתו היפך זו. וסיים הבה"ז וא"כ הקשה בירושלמי את"ק ור"א ר"ל דא"צ לומר דהקשה רק על ת"ק ולהוליד מזה דעלה על דעת ר"א קושיות הירושלמי ותירוצו על ת"ק להוכיח ע"י כך דין שחדש נוהג בשל ישראל דווקא שהרי לא עלה מבוקשינו כמו שכתב וא"כ א"צ לומר דהקשה רק על ת"ק. ואף שהלשון קצת מגומגם.

מ"מ כוונת בה"ז מבוארת ומבוררת כשמש בצהרים בלי פקפוק ונדנוד. ומה דסיים בבה"ז וז"ל וא"כ הקשה בירושלמי את"ק ור"א וכו' לא ר"ל דבזה ל"ק מה שהקשה על הב"ח כדסלקא אדעתי' דמר:

נאם הטרוד יאיר חיים בכרך:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חות יאיר]]