עריכת הדף "חובות הלבבות/שער הכניעה/ט"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
אבל אם יתכן להתקבץ בלב המאמין הכניעה והגאוה אם לא, אומר בתשובת זה כי הגאוה מתחלקת לשני חלקים, אחד מהם גאות האדם בגופו ובעניני גופו ותקוניו הגופיים, והחלק השני גאותו במעלותיו הרוחניות, בחכמה והמעשה הטוב בעבור עבודת הבורא, וכל גאוה שתהיה מחמת הגופיים היא מרחקת הכניעה מן הלב, ומן הנמנע התקבצם בלב אחד בעבור הרחקת כל אחד מהם את חברו, כי כאשר יתגאה האדם בדבר מדברי העולם, אין מביאו לזה אלא בזות את בעל הטובה ומיעוטה אצלו ומיעוט ידיעתו במהירות הסרתה ממנו ונסיעתה מאצלו, ויחשב כי הוא המטיב בה לעצמו והקונה אותה בכחו ובחכמתו, כמו שאמר סנחריב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/י#יג|ישעיה י יג]]}} בכח ידי עשיתי, ואמר נבוכדנצר {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/ד#כז|דניאל ד כז]]}} הלא דא היא בבל רבתא, ואמר פרעה {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/כט#ג|יחזקאל כט ג]]}} לי יאורי וגו', וכבר ידעת מה שהיה תיכף למאמרם מהריסת מלכותם והשחתת ממשלתם.

אך הגאוה שבמעלות הרוחניות מתחלקת לשני חלקים, אחד מהם מגונה והשני משובח, המגונה, שיתגאה האדם בחכמתו והצדיק במעשהו, וגורם זה שירבה בעיניו, ויספיק אצלו מה שקדם לו מהם, ולחשוב שדי לו במה שיצא לו מן השם הטוב והשבח אצל בני אדם, ולבזות בני אדם ולגעל אותם ולספר בגנותם, ולהיות חכמי דורו וגדוליהם פחותים בעיניו, ולהתפאר בקיצור חבריו וסכלותם, וזה הוא הנקרא אצל רז"ל {{ממ|[[בבלי/מגילה/כח/א|מגילה כח.]]}} מתכבד בקלון חברו, וכזה לא יהיה נכנע ולא עניו, והמשובח, כשמתגאה החכם בחכמתו והצדיק במעשהו הודאה לגודל טובת הבורא עליו בהם ושמחה בעבורם, ויגרום לו להוסיף ולהשתדל בהם, ולהכנע לקרוביו ולשמוח בחבריו ולחוס על כבודם ולכסות סכלותם ולדבר בשבחם ולאהוב אותם ולהליץ בעדם ולהזהר בכבודם, וימעטו בעיניו כל מעשיו הטובים, תמיד טורח להרבות מהם, נכנע בעבור חלישותו מהשיג מאוייו בהם, משפיל עצמו למי שמקוה תוספת על ידיו, מודה לאלהים על מה שחננו מן המעלות ומשבח אותו על אשר הפיקו לקנות החמודות, וזאת הגאוה אינה מתנגדת לכניעה ולא מרחקת אותה, ובכמוה אמר הכתוב על יהושפט {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים ב/יז#ו|דברי הימים-ב יז ו]]}} ויגבה לבר בדרכי ה', אך היא מסייעת אותה, ומוסיפה בה, כמו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/כב#ד|משלי כב ד]]}} עקב ענוה יראת ה'.
<noinclude>{{שולי הגליון}}{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>