עריכת הדף "הר המוריה/איסורי מזבח/ג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''אלא ''' 

''' בבהמה וכו'.''' קדושין כ"ד ב' חולין כ"ג א' זבחים קט"ז א' מנחות ו' א' כ"ה א' תמורה י"ד א' ל' ב' פסחים צ' א' ותוספתא תמורה פ"א ירושלמי שקלים פ"ד ה"ד ועיין מעילה י"ב א' ובתו"כ ויקרא פ"ז פרשה ו' יעו"ש.

''' שיבש''' 

''' גפו וכו'.''' שם בקדושין ובתו"כ שם ועיין תוס' זבחים ל"ה ב' בד"ה אלא וכו' ושם ס"ח ב' ד"ה ושנסמית וכו' ותוס' חולין שם ד"ה תמות וכו' יעו"ש היטיב. ובזבחים ל"ה ב' הראה רש"י מקום לבכורות יעו"ש ולא ידעתי מקומו איה.

''' א'''' 

''' מן הטרפיות וכו'.''' זה מיירי רק בעוף ועיין זבחים ס"ט יעו"ש ויש לעיין לכאורה הא טריפה נפקא לן מן הבקר כדאיתא במנחות ה' ב' ובתמורה כ"ט ב' וא"כ מנין לנו בעוף קרא לאסור טרפה ואולי דלכן כתב רבינו בסי' הקודם הלכה י' דהטעם משום הקריבהו נא לפחתך וגו' ואע"ג דבבהמה לא אצטריך מ"מ נקט קרא הכולל לבהמה ולעוף ועי' תוס' ע"ז ו' א' בד"ה תמים וכו' שם משמע דטריפה אינה ממועטת מדכתיב הקריבהו לפחתך וגו' יעו"ש היטיב והא דממעיט עוף טרפה י"ל דהיינו טעמא מדכתיב ממשקה ישראל וגו' וכמש"כ תוס' במנחות ו' א' ד"ה כתב וכו' יעו"ש היטיב. ועיין בתוס' חולין ק"מ א' ד"ה טריפות וכו' שכתב דמקרא דמשקה ישראל לא ממעטינן רק דבר שלא היה לה שעת הכושר יעו"ש ובאמת הוא נגד דעת התוס' דמנחות הנ"ל וכבר הרגיש בזה בגליון הש"ס במנחות שם ועיין בירושלמי ספ"ד דסוכה דמבואר שם דממעטין ממשקה ישראל אפילו דבר שהיה לו שעת הכושר. ואולי אפ"ל דכוונת התוס' דחולין דממשקה ישראל לא שמעינן רק היכא דנתקדשה באיסור כגון שלקחם לציפורי מצורע אחר שנעשית עיר הנדחת דמעולם לא היה שעת הכושר משעה שנזדמנו לציפרי מצורע אבל באמת אם הזמינם לציפרי מצורע קודם שנעשו עיר הנדחת כשרים הם כיון דבשעה שהוזמנו לציפרי מצורע היו להם שעת הכושר אז וכן בנעבד בתמורה ע"כ הא דממעיט מהבקר להוציא את הנעבד היינו ג"כ שנעבד קודם שהוקדש עיי"ש ברש"י ותוס' ד"ה איצטריך יעו"ש היטיב. ומ"מ צ"ע בזה שוב ראיתי להמל"מ לקמן בהלכה ו' שתמה בזה על התוס' (יעו"ש ומש"כ בזה) וכן מצאתי בתשובות חתם סופר באו"ח סי' ק"פ יעו"ש מש"כ בזה ועוד מצאתי בס' נר תמיד בכריתות כ"ה א' יעו"ש היטיב מש"כ בזה וע"ע בברכי יוסף יו"ד סי' קמ"ו.

== ב ==

'''קטנים ''' 

''' פסולים וכו'.''' עיין כל זה בחולין כ"ב א' ובתו"כ ויקרא פ"ח פרשה ו'.

''' שעוקר''' 

''' כנף וכו'.''' שם חולין כ"ב ב' יעו"ש.

== ג ==

'''אע"פ ''' 

''' שאין וכו'.''' ר"ל לגבי המזבח והו"א דאינם פסולים לגבי המזבח רק בבהמה דבעל מום פסול בהם אבל לא בעוף דכשר בו בע"מ לכן אמר דיש בו עוד פסול דלא הוי ג"כ נקבה א"כ פסול בעופות ג"כ דלכל הפחות בעופות אף דזכרות לא מעכבא מ"מ בעינן דיהא נקבה ודאית משא"כ בטומטום ואנדרוגינוס ואע"ג דטומטום ספיקא היא מ"מ לענין הקרבה למזבח לא מהני ועיין בזבחים פ"ה ב' וביבמות פ"ג ב' ובבכורות מ"ב א' יעו"ש היטיב וברש"י. ומרן כתב וז"ל ואע"ג דתניא בתו"כ העוף שלא נאמר בו זכר ונקבה אין טומטום ואנדרוגינוס פוסלין בו לא חש לה רבינו משום דס"ל דר"א היא ולא קי"ל כוותיה עכ"ל ולפנינו בת"כ ויקרא פ"ז פרשה ו' איתא בהדיא וז"ל ר' אליעזר אומר כל מקום שנאמר זכר ונקבה טומטום ואנדרוגינוס פוסלין בו העוף שלא נאמר בו זכר ונקבה אין טומטום ואנדרוגינוס פוסלין בו עכ"ל הרי מבואר דר"א הוא דקאמר לה. ובכל מקום ס"ל לרבינו כרב חסדא בבכורות שם מ"א ב' דטומטום ספיקא הוא וקדוש מספיקא ורק כאן לענין הקרבה ס"ל דבטומטום נמי פסול למזבח דבעינן זכר וודאי ונקבה וודאית ועיין תוס' יבמות פ"ג ב' בד"ה לא לכל וכו' ובתמורה כ"ד ב' ד"ה קסבר יעו"ש היטיב וע"ע בכורות נ"ז א' (ובמרן ז"ל יש ט"ס במש"כ בשם המשנה דבכורות וחכ"א אין מום גדול מזה ובאמת איתא זה בשם ר' ישמעאל יעו"ש) וע"ע בלח"מ מש"כ מזה יעו"ש היטיב.

== ד ==

'''הכלאים ''' 

''' ויוצא וכו'.''' עיין ב"ק ע"ז ב' חולין ל"ח ב' בכורות י"ב א' י"ז א' נ"ז א' נדה מ"א א' ובתו"כ פרשת אמור פ"ז פרשה ח' יעו"ש ומבואר שם בב"ק דמאו יתירה קדריש ועיין תוס' חולין שם. וי"ל דכוונת רבינו גם כן לזה מדכתיב או על כל אחד לחלק בא דיהא שור או כשב או עז אבל לא יהא בא מן הכלאים. ויש לעיין קצת.

''' ליתום''' 

''' שנולד וכו'.''' מרן תמה למה לא כתב רבינו שמתה אמו יעו"ש וי"ל לפי מש"כ תוס' בחולין שם דבמתה ע"י מלאך המות הוולד מיית ברישא ולא יכול להיות חי אחר מיתת אמו רק בשנשחטה או נהרגה ע"י אדם יעו"ש היטיב אף דבתוס' ב"ב קמ"ב ב' ד"ה דהוא וכו' כתב דהיכא דנעקר הוולד לצאת יכול לחיות אחר מיתת אמו יעו"ש י"ל דרבינו לא ס"ל כן אמנם עיין בערכין ז' א' דאיתא התם דאשה שישבה על המשבר ומתה דמביאין סכין וקורעין את בטנה להוציא את הוולד ופירש"י התם דזמנין דהיא מייתא ברישא יעו"ש היטיב אמנם י"ל דרבינו מילתא דפסיקא והוה ורגיל להיות נקט ועיין ברש"י חולין נ"א ב' ד"ה דרך דופן וכו' מש"כ שם וקצ"ע יעו"ש היטיב וע"ע תוס' נדה מ"ד א' ד"ה איהו וכו'. והאי שנולד אחר שנשחטה אמו לאו לאחר השחיטה ממש נולד דא"כ היינו יוצא דופן אלא מיירי בזה פירש למיתה וזה פירש לחיים וכדאיתא שם בחולין יעו"ש היטיב ועיין לקמן פ"ו מהל' בכורות הי"ד שם כתב רבינו מתה אמו ג"כ יעו"ש וע"ע מכילתא פרשת בא פי"ח ובמיצוי המדות שם יעו"ש היטיב מש"כ בזה שלדעת רבינו חמור בכור מקדשים וס"ל דבקדשים אינו פסול רק שנולד אחר שחיטה ולא בזה פירש למיתה וזה לחיים יעו"ש היטיב.

== ה ==

'''כבע"מ ''' 

''' קבוע וכו'.''' עיי"ש בכל המקומות הנ"ל ובבכורות ג' ב' דהוי מום קבוע כיון דאישתני ועיין מרן מש"כ בשם תוס' פ' בתרא דכריתות (דנדמה הוא בכלל כלאים) יעו"ש ט"ס הוא וצ"ל בפ' בתרא דבכורות נ"ז א' ד"ה חוץ וכו' יעו"ש ודברי התוס' מוכרחים שם דהא שם במעשר איתא בבע"מ ומ"מ נדמה לאו היינו משום דנכלל בכלל כלאים אע"ג דנדמה קיל טפי מכלאים כמבואר שם בב"ק מ"מ דומה קצת לכלאים וזה שביארו התוס' שם. ועיין כאן מל"מ ובלח"מ לקמן הלכה י"א יעו"ש היטיב וע"ע בתמורה כ"ד ב' תוס' ד"ה קסבר וכו' ועיין רדב"ז ח"ה סי' ק"ב.

== ו ==

'''הרובע ''' 

''' והנרבע וכו'.''' עיין תמורה כ"ח א' דמן הבהמה להוציא רובע ונרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח והאי דרשא דמייתי רבינו הוא כתנא דבי ר' ישמעאל דהתם ובתו"כ ויקרא פ"ב פרשה ב' מייתי דרשא דמן הבהמה יעו"ש היטיב וא"כ יש לעיין למה לא הביא רבינו דרשא זו דמן הבהמה ובחר בדרשא זו דמשחתם וי"ל לפי מש"כ התוס' בחולין כ"ג א' ד"ה כי משחתם וכו' דכו"ע ס"ל הא דמשחתם וכו' ונפק"מ לענין מעשר בהמה וכמו דאיתא בבכורות נ"ז א' ועיי"ש בבכורות תוס' ד"ה כל שהמום וכו' יעו"ש לכן תפס רבינו דרשא זו הפשוטה לכו"ע ועוד דנפק"מ לענין מעשר בהמה ולענין פרה כמו דאיתא בע"ז כ"ג ב' וי"ל דלענין זה קאמר תנא דבי ר' ישמעאל כל שהמום פוסל בהן דבר ערוה וע"ז פוסלין וכו' דהתוס' בתמורה שם בד"ה כל שהמום וכו' השאירו זה בצ"ע ל"ל הקישא דהא מגוף הקרא מבואר דערוה וע"ז פוסל כמו שביאר שם הצאן קדשים אמנם לפי מש"כ לק"מ דאגב אורחיה קמ"ל דאיתקשו להדדי לענין דאין דבר ערוה וע"ז פוסל רק בדבר שהמום פוסל ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו שם בתמורה בד"ה והאי תנא וכו' יעו"ש היטיב ודוק וע"ע בתוס' ב"ק מ' ב' ד"ה מן הבהמה וכו' יעו"ש היטיב. (וע"ע שדבר זה נזכר בזבחים ע"א א' ושם פ"ד א' קי"ב א' יעו"ש).

''' כי''' 

''' שחת וכו'.''' ובש"ס שם בתמורה ובחולין ובע"ז ובבכורות ובסנהדרין מייתי קרא פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל והא דלא מייתי הך קרא המוקדם משום די"ל דשם היו גילוי עריות ג"כ כמו דכתיב ויקומו העם לצחק כנודע מדרשתם ז"ל לכן מייתי הך קרא ורבינו ז"ל אולי לא חייש לדרשתם ז"ל בזה ויש לעיין בזה.

''' בהמה''' 

''' ועוף שהרגו וכו'.''' לפי שמחד קרא ממעטין לתרווייהו מדכתיב ומן הצאן כמש"כ לעיל ס"ק י' לכן אקישונהו רבינו ועיין ב"ק מ' ב' ובתמורה שם ובתו"כ. (ועיין מל"מ מש"כ בשם התוס' דחולין. הוא בתוס' שם ק"מ א' ד"ה למעוטי וכו' וד"ה לציפרים וכו' ומה שהקשה ע"ז עיין מש"כ לעיל בהלכה א' ועיין תוס' חולין קט"ו א' ד"ה מדאסר וכו' יעו"ש היטיב) ומה שהקשיתי שם מנלן לאסור בעוף טריפה דיליף ממן הבקר ראיתי כי לק"מ דהא נרבע ונעבד ג"כ לא אימעיט רק בהמה ומ"מ ידעינן בעוף ג"כ אי לאו דהו"א ממשחתם וכו' דכל דאין המום פוסל אין דבר ערוה וע"ז פוסל וכדאיתא בחולין כ"ג א' והבן.

== ז ==

'''שאע"פ ''' 

''' שאין וכו'.''' עי' בחולין פ' ב' שם משמע דלוקין על כל האיסורים לבד ממחוסר זמן ואולי רבינו ס"ל דכל השקלא וטריא דשמעתא שם קאי הכל על מחוסר זמן דכתיב בהדיא בתורה והלאו דלא ירצה קאי ע"ז הוי כאילו כתיב בהדיא לאו בזה אבל שאר איסורין דאתו רק מדרשא בעלמא וע"ז קאי ג"כ לאו דלא ירצה מ"מ לא נתפרשה אזהרתן בתורה בהדיא וזה שכתב ויראה לי וכו' כי כל שאר האיסורים לא נתפרש בש"ס איך דינם ומיושב בזה מה שהקשה וקהה מרן והלח"מ ודוק היטיב כי במש"כ נתיישב היטיב ויצא לרבינו זה אולי מפני שכל הלאוין מחוייבי מלקות למדין מלאו דחסימה כמו דאיתא בפסחים ע"א ב' (וש"נ) ושם מפורש הלאו בתורה אבל כל שאין הלאו מפורש בתורה אין לוקין עליו אבל בתוספתא פ"א דתמורה איתא וז"ל המקדיש רובע ונרבע מוקצה ונעבד אתנן ומחיר שרוע וקלוט עובר משום שמות הללו ועיין בתוספתא דמכות פ"ד יעו"ש ואולי לא פסק כהתוספתא זו משום דמשמע התם בחולין דלא כוותה דאינו עובר רק משום בל ירצה לחוד. וצ"ע בזה.

== ח ==

'''וכל ''' 

''' שבעת וכו'.''' אפילו בידוע שכלו חדשיו אסור כמבואר בר"ה ו' ב' ועי' תוס' ב"ק י"א ב' מנחות ל"ז ב' ועיין במל"מ שהביאה ג"כ וע"ע בחולין ע"ה א' בד"ה מידי דהוה וכו' ברש"י שם (שוב ראיתי בשער המלך שהרגיש מזה) וביתר דברי המל"מ עי' בפמ"ג ליו"ד סי' ט"ו במשבצות שם יעו"ש ולא רציתי להאריך בזה. ומה שתמה המל"מ למה לא כתב רבינו דאסור להקדיש מחוסר זמן יעו"ש והביא ראיה מיומא ס"ג ב' וכן בבכורות כ"א ב' ומתוך כך תמה על הסוגיא דמעילה י"א א' ועיי"ש שהעלה לאיסור מהך דזבחים י"ב א' יעו"ש היטיב והנה מאי דמייתי מיומא. לכאורה י"ל דהא דיומא לאו לענין איסור קאמר רק דה"ק דאינו מועיל ההקדש קודם זמנו והכי משמע ברש"י בבכורות שם וזה כבר כתב רבינו בהלכה י' ויבואר להלן אי"ה מזה ומש"כ מהא דזבחים י"ב א' דלילה לקדושה אבל קודם לכן לא י"ל דה"ק דבלילה מהני קדושתו אבל קודם לכן לא מהני קדושתו. הן אמת דהתוס' בזבחים קי"ד ב' ד"ה היתר וכו' כתב דבדיעבד קדוש לאחר זמנו ורק דאיסור הוא לכתחלה להקדיש לפני זמנו וכ"כ בתמורה י"ט ב' בד"ה אף מחוסר זמן וכו' אבל לרש"י דכתב בהדיא בבכורות דבדיעבד לא קדוש א"כ אין ראיה מכאן והא דאיתא בתמורה שם תירצו שם תוס' דהיינו במעשר בהמה דווקא ולא בשאר כל הקדשים יעו"ש א"כ אין ראיה דאסור להקדיש וכנ"ל וע"ע בתוס' תמורה י' ב' בד"ה ואזדא וכו' בסופו וכו' וע"ע בתוס' זבחים י"ב א' ד"ה לילה וכו' יעו"ש היטיב (וע"ע בקרבן אהרן בתו"כ אמור פ"ז פרשה ח' יעו"ש) והא דמייתי המל"מ ראיה מהראב"ד רפ"א דפרה אדומה יעו"ש היטיב י"ל ג"כ דהתם מיירי לענין דאין הקדושה חלה עליו יעו"ש היטיב הן אמת דבזבחים קי"ב ב' מבואר דס"ל דקדוש שפיר י"ל דהתם ר"ש הוא דקאי לשיטתיה בתמורה י"ט ב' אולם לרבנן דפליגי עליה אה"נ דאין חל עליהם קדושה בדיעבד אבל לכתחלה אין איסור בזה וע"ע ירושלמי פ"א דר"ה ה"א משמע שם כהמל"מ דאסור להקדיש מחוסר זמן יעו"ש היטיב ויש לדחות ודו"ק ועיין לקמן הלכה י' ומש"כ שם. ועיין מעילה י"ב א' משמע כתוס' דבדיעבד חל עליו קדושה יעו"ש ומיהו י"ל לענין מעילה שאני ומידי דהוה המקדיש בע"מ קבוע עיין בכורות ט"ו ב' וצ"ע.

''' מפני''' 

''' שהוא וכו'.''' כן הוא הלשון בחולין פ"א א'.

== ט ==

'''שלא ''' 

''' הגיע וכו'.''' זבחים קי"ב ב' מעילה י"א א'.

''' הכל''' 

''' כבע"מ וכו'.''' י"ל אע"פ שדינם כבע"מ בבהמה מ"מ אין לוקין עליהם אע"ג דהעשה דמיום השמיני והלאה ירצה לא קאי עלייהו מ"מ אין לוקין כיון שאין אזהרה מפורשת בהן וכנ"ל בהלכה ז' וכמש"כ מרן כאן.

== י ==

'''טומטום ''' 

''' ואנדרוגינוס וכו'.''' עיין תמורה י"ז א' ושם י"א א' ובכורות מ"ב א' ויבמות פ"ד א'. וכתב רבינו בפי' המשניות דהלכה כוותיה משום דלא מצינו חולק עליו והובא במרן. והנה בטריפה שמואל גופיה ס"ל דקדושה חלה עליה למות יעו"ש ומקשה עליו מדר' אליעזר ומשני דר"א ס"ל דכל היכא דלא חזיא לגופיה לא נחתא ליה קדושת הגוף ואיהו ס"ל כרבנן דפליגי עליו יעו"ש היטיב ומבואר מזה דרבנן פליגי עליה דר"א יעו"ש היטיב. ועי' תמורה כ"ח ב' איתא שם וז"ל הרובע והנרבע וכו' הם כקדשים שקדם מום עובר להקדישן וצריכין מום קבוע לפדות עליהן וכו' והאי וכו' משמע דקאי על שאר פסולין ובילקוט ויקרא רמז תל"ו איתא וז"ל הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והמחיר והכלאים והטריפה הרי הן כקדשים שקדם מום עובר להקדישן וכו' יעו"ש היטיב אלמא דכלאים וטריפה יש בהן פלוגתא מפורשת וע"ע בתוספתא פ"ק דתמורה וז"ל עושין תמורה ברובע ונרבע במוקצה ובנעבד באתנן ומחיר וכלאים וטריפה וביוצא דופן ר' אליעזר אומר הכלאים והטריפה ויוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדישין עכ"ל הרי לפניך מחלוקת מפורשת וע"ע שם וז"ל רובע ונרבע מוקצה ונעבד אתנן ומחיר שרוע וקלוט עובר משום שמות הללו והרי הן כבע"מ שקדם הקדישן את מומן ואין יוצאין לחולין אלא על מום קבוע בלבד עכ"ל והנה י"ל שרבינו גורס בתמורה כ"ח ב' כהתוספתא זו השניה ואינו גורס בה כלאים וטריפה אך קושייא הראשונה קשיא ואולי כוונתו דלא מצינו במשנה מי שחולק עליו וכ"מ קצת ממה דכתב שם דהלכה נמי כר' יוסי בר' יהודה דעשה שוגג כמזיד בתמורה וכתב שם דהלכה כוותיה דאין חולק עליו בזה יעו"ש והמעיין שם י"ג א' משמע קצת דר"י פליג עליו וס"ל דיהיה לרבות הוולדות יעו"ש היטיב (שוב מצאתי במרן ולח"מ פ"א מהל' תמורה הט"ז כדברי ונהניתי שכוונתי לדעתם) וע"ע בתוס' יו"ט שם אבל לדינא דברי רבינו נכונים היטיב דהלכה כר"א וק"ל.

''' ומה''' שיש לעיין עוד בזה מש"כ רבינו טומטום והא לרב חסדא דס"ל בבכורות מ"א ב' דספיקא הוא וקדש מספיקא ופסק רבינו לקמן פ"ב מהל' בכורות ה"ה ומסקינן שם בבכורות מ"ב א' דסמי מכאן טומטום ועייל תחתיו יתום יעו"ש היטיב ואיך כתב רבינו כאן טומטום. והנה לפי מש"כ התוס' התם בבכורות בד"ה אבל טומטום וכו' דאף לר"ח אין קדושת הפה חלה עליהן ורק דחלה עליהם קדושת אמם אם היו וולדות קדשים יעו"ש א"כ אתי שפיר דבשלמא התם בש"ס דקאמר דלא מקדישין בתמורה ואקשינן התם אם אינם קדושים היאך מקדישין ואוקימנא בוולדות קדשים יעו"ש וא"כ שפיר קאמר הש"ס דסמי מכאן טומטום אמנם רבינו דמיירי כאן בקדושת פה שפיר כתב דטומטום נמי אינו קדוש והא דקאמר בתמורה כ"ה א' קסבר רשב"ג וולדות קדשים בהוייתן הם קדושים דאי ס"ד ממעי אמן הם קדושים אמאי אין קדושה חלה עליהן הא תפסינהו קדושה דאימייהו וכו' וס"ל שם דאין קדושה חל עלייהו כלל אפילו קדושה דאימייהו וכמש"כ רש"י כבר כתבו התוס' שם כ"ד ב' ד"ה קסבר וכו' דזה לא אתי כר"ח יעו"ש היטיב וע"ע לקמן סוף פט"ו יעו"ש היטיב.

''' ואינן''' 

''' כבע"מ וכו'.''' כתב הראב"ד וז"ל א"א מדקאמר ויביא בדמיהן כל קרבן שירצה ולא אמר שיעשה מהן כל מה שירצה אלמא בשאמר הרי אלו למזבח מיירי ולא בשאמר הרי אלו קרבן דאילו אמר הכי לא קדשי כלל וא"כ בע"מ נמי כה"ג הוי דתנן בתמורה אמר על בהמה טמאה ועל בע"מ הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהן עולות (והוא בתמורה כ"ז ב') עכ"ל והנה פשוט שכוונתו להשיג על רבינו שכתב דאינו דומה לבע"מ והא לענין זה דומה ממש לבע"מ והא דאיתא בש"ס דאינו דומה לבע"מ היינו לענין להתקדש ע"י תמורה דבע"מ נתקדש ע"י תמורה משא"כ דברים אלו דהם דומים ממש לבע"מ דאם אמר הרי אלו קרבן אין זה כלום ואם אמר הרי אלו לעולה ימכרו לצרכי עולה ולכן לקמן פ"א מהל' תמורה הי"ז לא השיג הראב"ד על רבינו וכמש"כ הלח"מ (ויש שם ט"ס וצ"ל ובמש"כ רבינו חילוק זה גבי תמורה בפ"ב מהל' תמורה (ט"ס וצ"ל בפ"א) לא השיג שם הר"א וכו' וק"ל) ומש"כ מרן דרבינו יהיב טעמא למה אין לוקין ע"ז יעו"ש באמת הוא תמוה דהא כבר יהיב רבינו טעמא בהלכה ז' לפי שלא נתפרשה אזהרתן בתורה וכן השיגו הלח"מ יעו"ש היטיב.

''' ולכאורה''' הייתי אומר כי רבינו כתב שאין דומה לבע"מ כוונתו למה דאיתא בבכורות י"ד א' וחולין ק"ל א' דכל זמן שלא נפדו פטורין מבכורה וממתנות ואסורין בגיזה ועבודה קודם פדיון משא"כ המקדיש דברים אלו הם חולין ממש וחייבין בבכורה ומתנות אפילו קודם שנפדו ומותרין בגיזה ועבודה וזה שכתב דאינו דומה לבע"מ דבע"מ יש במינן קרב משא"כ בדברים אלו אבל יש לעיין דהא בפ"ה מהל' מעילה הי"ג איתא שם דהקדיש חמור ותרנגולת למזבח מועלין בהם ובביצתן ובחלבן יעו"ש והא גם שם אין במינו קרב למזבח. אבל אי מהא לא איריא דהא קדשי בדק הבית מותרין בגיזה ועבודה מן התורה ורק מדרבנן אסור כמבואר לקמן בפ"א מהל' מעילה הי"ב יעו"ש ומ"מ מבואר שם בפ"ה דבקדשי בדה"ב מועלין בגידוליהן וכן איתא לקמן פ"ב מהל' קרבן פסח הי"ג יעו"ש וא"כ ה"נ י"ל דמותרין בגיזה ועבודה אף דמועלין בגידוליהן ואי"ה יבואר זה במקום אחר (וע"ע לקמן בלח"מ בפ"א מהל' תמורה שסתר דבריו שבכאן יעו"ש). אבל יש לעיין על השגת הראב"ד במה שהקדים מדכתב רבינו ויביא בדמיהם כל קרבן שירצה אלמא דמיירי בדאמר הרי אלו למזבח. הא אפילו אם היה רבינו כותב דיעשה בדמיהם כל מה שירצה ע"כ היה מיירי בדאמר הרי אלו עולה וא"כ ה"ה בבע"מ נמי הכי הוי והיה ג"כ מקום לקושייתו ואין לומר דאם היה כותב כן הו"א דבכל ענין הדין כן אפילו באומר הרי אלו למזבח ובזה נשתנה דינם מדין בע"מ דבבע"מ כה"ג חל הקדש על דמיהם. הא על כרחך זה אינו דהא כל עיקר הטעם דהקדושה לא חל עליהם היינו משום דהוי כבהמה טמאה וכמו דאיתא בתמורה שם י"ז א' והא בכה"ג חל קדושת דמים אפילו בבהמה טמאה כמו שמבואר שם בתמורה כ"ז ב' יעו"ש היטיב וכמו שהובא בראב"ד עצמו וצ"ע בזה (שוב מצאתי לקמן בהל' תמורה שם הי"ז שהרגיש בזה).

''' רובע''' 

''' ונרבע וכו'.''' תמורה כ"ח ב' ובתוספתא שם פ"א וכמש"כ למעלה ס"ק י"ח.

''' כמקדיש''' 

''' בע"מ וכו'.''' טעמו דיש במינו קרב ואינו דומה לטומטום ואנדרוגינוס דשם מין אחר הוא משא"כ הכא ומבואר מרבינו שלא ס"ל כהתוס' שהבאתי לעיל בהלכה ח' דס"ל דבדיעבד חל קדושה אמחוסר זמן יעו"ש ומשמע שם דקדוש כשאר דבר לגמרי ורק לכתחלה אסור להקדיש כמו שהארכתי שם קצת מזה.

''' שבארנו.''' ור"ל אע"ג דדינו כמקדיש בע"מ עובר והתם לוקה כמש"כ בפ"א ה"ה מ"מ כאן אינו לוקה מהטעם שנתבאר בהלכה ח' יעו"ש.

== יא ==

'''בע"מ. ''' לעיל פרק א'.

''' ושאינו מן המובחר. ''' לעיל פ"ב ה"ח: ''' ומחוסר אבר מבפנים וטריפה. ''' שם הלכה י"א: ''' וכלאים ויוצא דופן. ''' בפרק זה הלכה ד': ''' ורובע וכו' עד המוקצה. ''' כאן הלכה ו': ''' האתנן המחיר. ''' כאן הלכה ז': ''' מחוסר זמן. ''' כאן הלכה ד'.

''' וכתב''' הראב"ד וז"ל ''' ונרבע א"א מ"ט לא תני יתום שנולד אחר שנשחטה אמו ''' עכ"ל וכתב מרן ע"ז וז"ל ומשמע דקאי למש"כ אבל המקדיש רובע ונרבע וכו' ה"ז כבע"מ עובר אמאי לא תני בהדייהו יתום עכ"ל אבל לא ידעתי א"כ מאי תירץ ע"ז בשם הר"י קורקוס דהוא בכלל יוצא דופן הא יוצא דופן אין קדושה חלה עליו. ואם נימא שזה באמת תירוצו שאין דינו כרובע ונרבע רק כיוצא דופן א"כ אכתי מה תירץ בזה דדינו כיוצא דופן א"כ הו"ל למיחשביה בהדי יוצא דופן דאין קדושה חלה עליו לכן נ"ל ברור כי ר"י קורקוס קאי בשיטת הלח"מ והמל"מ דהשגתו היו אמאי לא חשיב יתום בהדי הנך הי"ד פסולים וע"ז תירץ דהוא בכלל יוצא דופן וכבר חשביה. ועיין תוס' בחולין ל"ח ב' ד"ה אלא זה וכו' שכתב דלמ"ד דא"א לצמצם בידי שמים א"א להיות דין זה אלא באם יבא אליהו ויאמר שנצמצמו יחד יעו"ש וע"ע תוס' עירובין ט"ו ב' ד"ה פרוץ וכו' ותוס' סוכה ט"ו א' ד"ה פרוץ וכו' ותוס' בכורות י"ז ב' ד"ה אפשר וכו' יעו"ש היטיב.

== יב ==

'''אוסרין בכל וכו'.''' עיין זבחים ריש פ"ח ובתמורה ריש פ"ו והטעם דבע"ח חשיבי ולא בטלי יעו"ש כל הסוגייא בזבחים.

''' וכולן וולדותיהן וכו'.''' ע"ז מ"ו ב' ותמורה ל' ב' ודלא כר' אליעזר.

''' חוץ''' 

''' מוולד וכו'.''' הא דוולד נרבעת ושהמית את האדם מבואר בסנהדרין פ' א' ובע"ז כ"ד א' ובתמורה ל' ב' יעו"ש היטיב והא דנעבד ומוקצה שם בתמורה וכאיכא דאמרי התם דולד מוקצה ונעבד אסור מ"ט דניחא ליה בנפחיה.

== יג ==

'''אבל ''' 

''' אם וכו'.''' כתב מרן וז"ל שם פלוגתא דאמוראי ופסק כרבא דאמר הכי עכ"ל ולא ידעתי למה הוצרך לזה דרב נחמן ס"ל דלא נחלקו רק בשעיברו ולבסוף נרבעו דר' אליעזר ס"ל דעובר ירך אמו ורבנן ס"ל לאו ירך אמו אבל בנרבעו ולבסוף עיברו ד"ה מותרים דזה וזה גורם מותר (בדבר האסור רק לגבוה לבד כמש"כ שם תוס' בד"ה אבל וכו' ועיין בפסחים כ"ז א' ד"ה וכן הי' וכו' יעו"ש היטיב שנשארו בתימה וע"ע סנהדרין פ' ב' בד"ה אלא וכו') ורבא ס"ל דמחלוקת בשנרבעו ולבסוף עיברו ופליגי בזה וזה גורם אבל עיברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסורים דהיא וולדה נגחו והיא וולדה נרבעו יעו"ש והלכה כרבנן. נמצא דלר"נ כ"ש דכשר אם נתעברה ואח"כ נעבדה בה עבירה ודו"ק ואין להקשות איך יתכן שיהיה נתעבר אחר שנרבעה כבר תירצו התוס' שם בע"ז מ"ו ב' דגבול יש לה יעו"ש וכבר דברתי מזה בב"ק מ"ז א' יעו"ש היטיב. ומש"כ רבינו דבעיברה ואח"כ נרבעת אסורה דהוי כמו אבר מאבריה משמע דס"ל דהטעם דהוי כעובר ירך אמו ועיין תוס' סנהדרין פ' ב' ד"ה עובר וכו' יעו"ש היטיב שהאריך בזה וע"ע בתוס' ב"ק מ"ז א' ד"ה מ"ט וכו' (ושם בחי' כתבתי מזה).

''' ואצ"ל''' 

''' אם וכו'.''' כתב מרן וז"ל שם מימרא דרב נחמן ואית בה תרי לישני ופסק כלישנא קמא עכ"ל והכי איתא בתמורה שם דרב הונא בר חיננא אמר ר"נ מחלוקת בשנרבעו כשהן מוקדשין אבל בשנרבעו כשהן חולין ד"ה מותרין ורבא אמר ר"נ מחלוקת כשהן חולין אבל בנרבעו כשהן מוקדשין ד"ה אסורים יעו"ש היטיב ובע"ז כ"ד א' איתא להיפך (ועי' במנחות נ"ח ב' תוס' ד"ה ואיכא דאמרי וכו') דרבא אמר ר"נ ס"ל דמחלוקת בנרבעו כשהן מוקדשים אבל בנרבעו כשהן חולין ד"ה מותרים ור"ה ב"ח אר"נ ס"ל דמחלוקת בשנרבעו כשהן חולין אבל בנרבעו כשהן מוקדשין ד"ה אסורין עיי"ש ובעין משפט מציין שם בדברי ר"ה ב"ח יעו"ש ובאמת רבינו לא פסק כן) ודע דיש לכאורה לעיין במש"כ התוס' בע"ז שם ד"ה ישראל וכו' וז"ל ותימא לאב נמי אמאי אינם צריכים לשמור דאליבא דר"א קיימינן דאית ליה זה וזה גורם אסור וי"ל כיון דטעמא דאמר נמי אינו אלא משום דבזיא מילתא כדאמרינן בסוף תמורה ומה"ט אמרינן דנרבעו כשהן חולין מותרין דכיון דאישתנו לא בזיא מילתא ה"נ בנרבע האב לא מינכרא ולא בזיא מילתא עכ"ל ויש לעיין קצת הא הכא קיימינן אליבא דמ"ד דס"ל דלא נחלקו רק בשנרבעו כשהן חולין אבל בנרבעו כשהן מוקדשין לכו"ע אסור והנה צ"ל על כרחך דה"פ כיון דחזינן דיש מ"ד דס"ל דלא נחלקו רק כשנרבעו כשהן מוקדשין אבל כשנרבעו והן חולין לכו"ע מותרין ולכן אף אותו מ"ד דפליג וס"ל דלא נחלקו רק כשהן חולין נרבעו כשהן מוקדשין לכו"ע אסורים מ"מ היינו דווקא באם ולא באב דבאב מודה דלא בזיא מילתא. אבל לפענ"ד בלא"ה יש ליישב קושיית התוס' דכו"ע ס"ל זוז"ג שרי כאן ולא נחלקו אלא בבזיא מילתא אבל כו"ע ס"ל זוז"ג שרי מטעם שכתב התוס' בתמורה ל' ב' בד"ה אבל וכו' ואולי י"ל כי זהו כוונת התוס' בתרוצם והבן.

''' וכן''' 

''' ביצת וכו'.''' שם בתמורה ל"א א' מסקינן דאפי' לר"א דאוסר בולד טריפה שרי באפרוח ביצת טריפה יעו"ש היטיב ולפי"ז יש לעיין על הרב ביו"ד סי' פ"ו סעיף ז' דכתב דיש ליזהר באפרוח שנולד מביצת טריפה והא בסי' ע"ט סעיף ג' פסק בפשיטות להתיר בעגל הנולד מן הטריפה שמותר יעו"ש היטיב והנה לפי מש"כ הט"ז יש לחלק קצת דיש לחוש שמא יחזיק הביצה להניחה תחת התרנגולת יעו"ש אבל בוולד טריפה אינו שייך זה אבל יש לעיין דא"כ יש לחוש שיחזיק הטריפה עד שתלד ועיי"ש באחרונים. ואין להאריך כאן בזה.

== יד ==

'''שהרי ''' 

''' נשתנו וכו'.''' אע"ג דולד נעבד ומוקצה אסור כדלעיל הלכה י"ב שם ה"ט דהולד לא נשתנה ודשא הוא דאחיד באפיה הכא מעיקרא חיטי והשתא קימחא כן הוא בע"ז מ"ז א' יעו"ש והובא במרן אע"ג דלענין אתנן קיל וולד משינוי דבוולדות כו"ע מודו משא"כ בשינייהן פליג ב"ש. עיין תוס' ע"ז שם ד"ה הכא וכו' ותמורה שם ד"ה דניחא ליה וכו' יעו"ש היטיב.

''' שפטמה''' 

''' וכו'.''' עיין תמורה כ"ט א' ול"א א' יעו"ש היטיב ועי' ביו"ד סי' ס' ובאחרונים שם שהאריכו בזה ועי' בביאורי הגר"א שם יעו"ש היטיב ועיין בתוס' שם בתמורה ספ"ו יעו"ש היטיב.

== טו ==

'''ואין ''' 

''' חוששין וכו'.''' ע"ז כ"ב ב' ובתוספתא שם פ"ב.

''' הרי''' 

''' הוא וכו'.''' שם כ"ד ב' (ושאר הראיות הודחו משא"כ הראיה הזאת אף דר"א אסיק שם מאי מיטב דמי מיטב מ"מ פשטא דקרא משמע כרבנן).


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}