עריכת הדף "הרחב דבר/שמות/לח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

והא דאי׳ בב״ב ד״ט א׳ אין מחשבין וכו׳ ולא בהקדש עם הגזברים ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ולא יחשבו את האנשים וגו׳. באמת נראה טעם הדבר שאין ראיה לדבר. [דמש״כ רש״י ותוס׳ משום שהיו כשרים. הוא דוחק. והרי רואין אנו שמשה רבינו נתן חשבון ומה נעני אנן. אלא עיקר הישוב]. הוא משום שהיו הממונים על הצדקה. המלך ויהוידע כה״ג. והמה עצמם לא היה מקום לחשוד שהרי חובה על כל ישראל להעשירם יותר מכולם בגלוי. ולמה להם לגנוב מן ההקדש. וע׳ רשב״ם ב״ב דצ״ט ב׳ ואחר שהמה אינם חשודים שוב כאשר ראו ישראל שהאמינו המה את הבע״מ אין מקום לדבת עם עוד. משא״כ בימי משה וכש״כ שארי דורות ניתן מקום לכל ישראל לחקור אם המה נאמנים. ולא נמצא נאמן לפני מוציאי דבה וחשד אפילו הגבאי הראש. ואולי עשה דברים עם אלו שתחתיו. ע״כ נתן משה חשבון צדק ולימד להלוים שנעשו גבאים תחתיו. והגבאי הראש שהיה איתמר. שהמה יעשו ג״כ חשבון בכל עת שימסרו לאחרים וכן הדין ודאי כמו שמצינו בימי עזרא. אלא חכמים ראו טובת הצדקה וההקדש להקל על הגבאים. וכמו שהקילו על אפוטרופוס יתומים כיב״ז כדאי׳ בגיטין דנ״ב ב׳ משום דאתי לאמנועי. מש״ה אין ראיה לדבר אלא זכר לדבר:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}