עריכת הדף "הרחב דבר/שמות/לד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

והיינו דאיתא במו״ק דט״ו שאין שונין תלמוד בגובה של עיר ובפרסום שנאמר חמוקי ירכיך למה נמשלו ד״ת לירך לומר לך מה ירך בסתר אף ד״ת בסתר. ויש להבין המשך הכתוב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן לפי אותה דרשה. אמנם פרש״י בסוכה דמ״ט דכמו חלאים וגו׳ הן המה הלוחות. ומשמעות המקרא דהתלמוד שמכונה בשם חמוקי ירכיך משום שכחו ופעלו דוקא בסתר כמו ירך. הוא יקר ונעלה כמו הלוחות שהמה מעשה ידי אמן זה משה. אך מ״מ הי׳ בסי״ד. כך הוא כח התלמוד שנקרא חמוקי ירכיך שהוא עמל האדם. ובסיעתא דשמיא:


והנה איתא בר״ה די״ח ר׳ יצחק א׳ יפה צעקה לאדם בין קודם גז״ד בין לאחר גז״ד. ולא נתבאר טעמא דר״י מנלי׳ לחלוק על תנאי דמחלקי בין יחיד לצבור. ובשאלתות דר״א גאון פ׳ ויקהל אי׳ בזה״ל אמר ר׳ יצחק יפה צעקה לאדם בין לפני גזרה בין לאחר גזרה שנא׳ ויעבור ה׳ על פניו מלמד שנעשה הקב״ה כשליח צבור היורד לפני התיבה. ואמר לו למשה בשעה שישראל חוטאין לפני עשה לפני כסדר הזה ואני מוחל להן. והנה עיקר זה הדרוש של ויעבור מבואר שם די״ז א״ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב א״א לומר מלמד שנתעטף הקב״ה כש״צ כו׳ אבל השאלתות העלה דמכאן למד ר״י דמועיל עת רצון של י״ג מדות אפי׳ ליחיד לאחר גז״ד. ולכאורה ק׳ טובא. חדא דזה הי׳ תפלה בשביל צבור ומנ״ל יחיד ממש. שנית מאי ראי׳ ממשה רבינו דרב גוברי׳ לתפלת כל יחיד. עוד ק׳ הרי תפלת משה הואיל גם בלא י״ג מדות וביטל גזרת ושלחתי לפניך מלאך וחזר הקב״ה ואמר פני ילכו והניחתי לך. אבל לביאורינו בכל הענין מתיישב שפיר הכל. שהוכיח ממה שחזר הקב״ה מגזרת לך רד מגדולתך ובעת רצון העלהו למעלתו. והוא נוגע רק למשה עצמו כמו שביארנו שלא הי׳ נצרך לתפלה קבועה וגם מעשה דו״א. ולא אפשר לדחות שאני משה דרב גוברי׳ שהרי ע״ז עצמו התפלל עתה לבטל גזרה שנגזר עליו לך רד שלא יהי׳ רב גוברי׳. ושפיר אפשר ללמוד דכמו כן כל אדם המתפלל לעצמו אם רק בשעה שהש״ץ מתעטף ואומר י״ג מדות והוי עת רצון. מועיל צעקת היחיד גם לעצמו אבל בלי י״ג מדות של צבור לא מהני. והא דמצלינן אקצירי ואמריעי ואיתא בגמ׳ שם דט״ז דאתי כר׳ יצחק ג״כ מצלינן בעת רצון של תפלה קבועה וכדומה. ולא תקשה עוד מה זה הוכחה ממשה הא גם בלי י״ג מדות ביטל גזרה של ושלחתי לפניך מלאך. שהרי כבר ביארנו בריש הענין דזה הפעם הי׳ עבור ידיעת שמו ועבור שאמר ה׳ שמצא חן בעיניו לקבלת התפלה. וגם הקב״ה השיב כן כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם. ומבואר הא לאחר לא הי׳ שומע לבטל הגזרה. אבל תפלה זו שיתנהג למעלה מה״ט כמו שהי׳ לפני העגל. התפלל משה כמו שהי׳ איש פרטי כמו שביארנו לעיל ל״ג י״ח. וגם הקב״ה השיב כי בעת שיקרא י״ג מדות אז ורחמתי את אשר ארחם וביארנו שאז ירוחם כל מי שיתפלל. ובזה הכח נשמע משה לבטל גזרה של לך רד מגדולתך. ע״כ שפיר מוכיח מכאן לכל אדם:




וראוי לדעת אשר ברייתא דמכילתא השנויה בפ׳ משפטים עיקרה נשנית על קראי דפ׳ מועדות דתשא. וכמו שהבאתי בהע״ש סימן ק״ע אות ב׳ בשם בני הרב ר׳ חיים ברלין נ״י. מדתני׳ שם והלא כבר נאמר את פני האדון ה׳ ומה ת״ל אלהי ישראל. אלא על ישראל ייחד שמו ביותר. וזה כתיב בפ׳ זו. ובאמת לא כתיב מועדות סמוך לשביעית בפ׳ משפטים. אלא בפ׳ זו סמוך לבחריש ובקציר תשבות. ואליבא דר״ע דס״ל בשביעית הכ״מ. וברייתא זו הובא במדרש רות בפתיחתא דשמעה עמי ואדברה בשם תני רשב״י ולא בשם תני ר׳ ישמעאל כמו דאיתא במדרש קהלת על ברייתא דמכילתא פ׳ בשלח. אבל ידעו דברייתא זו רשב״י תני לה. והיינו משום דנשנית בשיטת ר״ע ולא כר״י. ובזה יישבנו בהע״ש שם קושיא חמורה של הגאון טורי אבן חגיגה די״ח מהא דסנהדרין די״ד. ואכ״מ להאריך:


והנה בגיטין ד״ס איתא כתב לך וגו׳ זה תורה שבכתב שא״א לאומרם ע״פ. כי על פי הדברים האלה אלו דברים שבע״פ שא״א רשאי לכותבם. וזה דרש עפ״י כונה שני׳ דכמו שבא תועלת הכתיבה על הלוחות כדי שיצא מזה הכתיבה. עיון של הביאורים שלא הי׳ אפשר במה שהי׳ נאמרו הפרשיות בע״פ שאין ניכר מזה יתור וחסר וכדומה . כמו״כ לדורות המצוה דוקא לכתוב על הס״ת ולקרוא בצבור ולא לאומרם בע״פ. וג״כ משום זה התכלית דאותיות מאירים השכל לדרוש מהם כפי כחו של אדם. ובנדרים דל״ח א׳ איתא עוד דרש אריב״ח לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר כתב לך פסל לך מה פסל לך לעצמך אף כתב לך לעצמך. ומסיק בגמ׳ שהוא לפלפולא בעלמא. היינו דרשות המרומזות באותיות כל תיבה ותיבה שבהם עיקר השכל והחכמה כמש״כ הרא״ש בביאורו. ולכאורה אינו מובן מאי איצטריך להקיש כתב לך לפסל לך. הא כמו שמוכח מלשון פסל לך כמו כן מוכח מלשון כתב לך גם בלי הקישא. אלא משום דמשמעות לך הוא בשני אופנים. א׳ להנאתך. ב׳ שיהיה הדבר צנוע ונסתר אצלך. וכמש״כ בס׳ בראשית ר״פ לך. והנה פסולת הלוחות לא הי׳ בסתר שהרי הכריז משה לכל ישראל שעולה בהר עמם וע״כ פי׳ פסל לך להנאתך היינו פסולתן שלך אבל כתב לך מפרש ריב״ח עוד כונה החידושים והפלפול שאתה מעלה מדיוקי המקראות יהי׳ במגילת סתרים אתך וכמש״כ הרמב״ם בהקדמת חיבורו הגדול. דגם הנביאים היו כותבין לעצמם חידושי תורה. ועי׳ מש״כ בספר דברים י״ח י״ח. ופי׳ הקב״ה כי על פי וגו׳ משום שאסור ללמדם ברבים מתוך הכתב אלא על פה. ולפי זה הפי׳ אין הוכחה שלא ניתן זה הכח אז אלא למשה ולזרעו. מש״ה דרש עוד מג״ש מה פסל לך לעצמך להנאתך כך כתב לך לעצמך. שלא ניתן עוד זה הכח לישראל עד שבא בערבות מואב ונהג משה עין טובה ונתנה לישראל. ובריש ס׳ דברים הראינו לדעת שאין דעת הספרי כן:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}