עריכת הדף "הרחב דבר/ויקרא/יח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

ובת״כ דרשו מכאן לדור אחרון שהתעיבו מעשיהן יותר מכולם שנא׳ אשר ישבתם בה ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו שנא׳ אשר ישבתם בה וכן בארץ כנען דרשו שדור אחרון התעיבו מעשיהם יותר מכולם. ושביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים שנא׳ אשר אתם באים וגו׳. וכ״ז אינו מענין הפ׳ והאזהרה אלא בתורת כונה שניה ללמדנו דרך אגדה שהקב״ה מסבב ופותח לרשעים שיבאו לידי השחתה יתירה כדי שיגיע הדין לאבדם וכך מדתו ית׳ כמש״כ בס׳ בראשית י״ט א׳. אבל לענין הפ׳ הוא כדי ללמדנו להיות נזהר ביותר. משום שישבתם בה. ומשום שאני מביא אתכם שמה:

והכי פי׳ בתנחומא ר״פ שופטים הא דכתיב בתהלים מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. דבריו אלו דברי תורה חקיו אלו מדרשות משפטיו אלו הדינים. והנה החל הכתוב בתרתי חקיו ומשפטיו. וסיים ומשפטים בל ידעום. ואע״ג דבתנחומא שם מפרש ומשפטים בל ידעום ד״מ שבין אדם לחבירו. זה אינו אלא דרש וכונה שני׳ מדשינה הכתוב ומשפטים ולא ומשפטיו. אבל ודאי פשט המקרא ומשפטים. היינו ומשפטיו הלכות. והכי מבואר בחגיגה די״ג אין מוסרין ד״ת לעובד כוכבים שנא׳ ומשפטים בל ידעום. וא״כ אמאי לא כתיב חקים אלא ה״פ מגיד דבריו הוא תורה שבכתב. ופי׳ מגיד מסייע להבין דקדוקי המקרא כלשון המכילתא פ׳ יתרו ותגד לב״י תדקדק עמהם. חקיו ומשפטיו. המה דרשות עפ״י חקי המדות וההלכות שיוצא עפ״י חכמת התלמוד ע״י החקים. לא עשה כן לכל גוי. קאי על דבריו שעובדי כוכבים אע״ג שלמדים מקרא וכך רצונו ית׳ שע״כ נצטוה יהושע לכתוב על האבנים בשבעים לשון כדאי׳ בסוטה דל״ה. ובפי׳ אמר ה׳ למשה שעושה המופתים למען ידע פרעה כי לה׳ הארץ. וכן הרבה. ובס׳ יהושע כתיב למען דעת כל עמי הארץ את יד ה׳ כי חזקה היא. והאיך אפשר לומר שלא חשש הקב״ה אלא לגוים שבדור ההוא. אלא ודאי שהרצון הי׳ שילמדו מקרא. אבל מכ״מ אין בהם תבונה לעמוד על דקדוקי המקראות. והכי אי׳ בש״ר פ׳ ל׳ ובכ״מ שאמר עקילס הגר להקיסר ששאלו למאי נתגייר והשיב לו כדי לדעת את התורה שא״א בהיותו ערל שנא׳ מגיד דבריו ליעקב. והרי הוא למד מקרא בהיותו גוי וכן הקיסר וכמה חכמי אוה״ע. אלא ידע עקילס פירושא דהאי קרא שאין הקב״ה מסייע להבין המקרא בדיוק אלא ליעקב. ומשפטים בל ידעום. מזה אין יודעים כלל ולא רצה הקב״ה שידעו. והנה החקים שהם הכללים כהוויתן אין ענין אם ידעו אותם עובדי כוכבים שהרי לא ידעו איך לדרוש ולהשתמש בהם. וע׳ ס׳ דברים ד׳ ו׳ אשר ישמעון את כל החקים האלה שביארנו על י״ג מדות יע״ש. אבל המשפטים בל ידעום שהוא התלמוד. ויבא עוד לפנינו:

וע״ז הכונה תנן במס׳ אבות פ״ד הלומד ע״מ ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד הלומד ע״מ לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ואם הכונה ולעשות פעולת המצוה. פלא וכי ברישא מיירי ללמד ולא ע״מ לעשות ח״ו והרי זה רשע גמור. וכבר נדחקו בזה הר״ב ובתוי״ט. אבל הפי׳ הברור ע״מ לעשות לחדש בעיונו ולהוסיף לקח בלימודו מש״ה זוכה גם ללמד כדי שיגיע לו ע״י תלמידים חידושי תורה כידוע מאמר ר״ח במס׳ תענית ד״ז ומתלמידי יותר מכולם. וע׳ מש״כ בס׳ דברים ה׳ א׳. וכן נוסח התפלה בברכת אהבה רבה ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים. פי׳ לשמור לזכור מה שכבר למד כלשון הפסוק אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון ומפרשינן בספרי ובקידושין דל״ז תשמרו זה המשנה. ולעשות היינו לחדש הלכות. ובה״ג מנה ד׳ מ״ע ללמוד וללמד לשמור ולעשות והוא ע״כ כמש״כ. דלפי׳ העולם אין בזה מצוה מיוחדת. ולקיים כמשמעו. וזהו לשון משנה שלהי מס׳ קידושין מצינו שעשה א״א את כה״ת עד שלא ניתנה. והפי׳ עשה שהעלה בעיונו הלכות התורה כמש״כ בס׳ בראשית כ״ו ה׳ הכרח דא״א לפרש בא״א יע״ש. ובגמ׳ ברכות די״ז שכל טוב לכל עושיהם לעושים לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה שכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. ופרש״י ותוס׳ ושלא לשמה היינו לקנטר. שהרי קיי״ל לעולם יעסוק אדם בתורה אפי׳ שלא לשמה. וקשה הא דייק דוקא לשמה והאיך אפשר לומר לאפוקי לקנטר אלא כמשמעו שלא לשמה. אבל פי׳ עושים כאן היינו מחדש בשכלו. וע״ז דייק שפיר דוקא עושה לשם תורה להעלות הלכה ברורה ולא שלא לשמה דמחדש בתורה שלא לשמה היינו שלא לדעת האמת ה״ז מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. וזהו דיוק המקרא עושיהם שהוא עושה בשביל ההלכות ולא בשביל עצמו. משא״כ הלומד מה שכבר נחקר טוב ויפה אפי׳ שלא לשמה שהרי מכ״מ הוא לומד תורת אמת:

וכן הא דאי׳ בסנהדרין שם כותי שעוסק בתורה חייב מיתה שנא׳ תורה צוה לנו משה מורשה. א״ת מורשה אלא מאורשה. אינו אלא בעוסק היינו או בתורה שבכתב שחורז משם למשנה ודורש או להיפך בלמוד המשנה שחורז למקרא ע״י הויות התלמוד וכמש״כ בס׳ דברים שם. והכי פי׳ מאמרם בפסחים דמ״ט כל העוסק בתורה לפני ע״ה כאלו בא על ארוסתו בפניו לא בלמוד מקרא ומשנה מיירי אלא חוקר ומעיין. ולשון בא על ארוסתו משמע הכי שבא בחדרי התורה שראוי להוליד חדוש הלכה משא״כ למוד לחוד אינו אלא כמו רואה ומסתכל בארוסתו. ובזה שביארנו בהא דסנהדרין יהי׳ מתיישב ק׳ ה״ר אלחנן בחגיגה הנ״ל שהקשה על הא דאר״א אין מוסרין ד״ת לכותי משום שנא׳ ומשפטים בל ידעום. תיפוק לן משום לפני עור שהרי ח״מ. והי׳ אפשר ליישב דר״א אשמעינן דאסור ללמדם אפי׳ הלכות קבועות שאינו בכלל עושק. אבל ה״ר אלחנן הי׳ לפניו נוס׳ אחרת בחגיגה והובא בתוס׳ ב״ק דל״ח א׳ ד״ה קראו ושנו ושלשו. שהביאו זה המאמר המלמד תורה לכותי עובר בעשה שנא׳ מגיד דבריו. וכבר ביארנו לעיל דמשמעו שהוא ית׳ מסייע להבין עומק דבריו ודקדוקי המקרא וזה נאסר ללמדם לכותי. והיינו שהקשה התוס׳ על הא דקראו ושנו ושלשו. דמשמעות של ושלשו למוד הדרשות כמש״כ בס׳ דברים א׳ ה׳ בהא דאי׳ בחגיגה ד״ז ונשתלשו בערבות מואב. מש״ה מקשו שפיר דזה אסור משום מגיד דבריו ליעקב אבל הלכות פסוקות אין ראיה דאסור ללמדם. מש״ה שפיר הקשה ה״ר אלחנן דלמוד הדרשות אסור משום ל״ע. אבל לפי נוס׳ דילן דלמד ר״א מדכתיב ומשפטים בל ידעום. באמת העלה ר״א דאסור ללמדם הלכות קבועות ואינו בל״ע. והכי מוכח שהי׳ נוס׳ הר״י א״ז שהביא בשלטי הגבורים מס׳ ע״ז פ״א שהעלה דאסור לנו ללמדם משום ול״ע וגם חילק בין תורה ומצותיה לנביאים וכתובים. ולפי נוס׳ התוס׳ תיפוק לן דאסור ללמדם משום מגיד דבריו ליעקב. ותו מאי נ״מ בין תורה לנו״כ וכי נו״כ אינו דבר ה׳. אלא שהי׳ הנוס׳ כמו לפנינו ומיירי בהלכות קבועות אבל למוד הדרשות לא שמענו אלא מתורה צוה לנו וגו׳ מש״ה אפשר דוקא תורה שיש בה דינים ולא נו״כ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}